Menahem Lurie - Cyta.co.il

במאי 1968 במורדות המערביים של הר יעלה שבהרי יהודה אירע פיצוץ שמטרתו היתה להרחיב את מצאי חומר הגלם של מחצבות הר-טוב,מחצבות שפעלו ליצור חצץ שבתורו הוא חומר גלם בעולם הבנייה והתשתיות. פיצוץ מבוקר באמצעות חומר נפץ הוא אירוע שכיח במחצבות בכלל ובמחצבות הר-טוב בפרט אלא שהפיצוץ הספציפי הזה לא גרם להערמה של חומר גלם אלא לסגירת המחצבה והכרזתה כשמורת טבע לאומי, למה? הפיצוץ חשף פתח של מערה שמי שנכנס לתוכה נדהם מכמות,איכות ורבוי התצורות של נטיפים וזקיפים במערה פעילה חיה ונושמת. נטיפים וזקיפים הם תולדה של חילחול מים מפני השטח אל עומק מסלע הגיר,המים סופחים לעצמם מינרלים שונים,לפי המצאי במסלע,מחלחלים מטה ולבסוף עוברים בסדקים של המסלע אל תוך חללים שנוצרו כתוצאה מבלייה של מים את סלע הגיר. בהגיע טיפות המים לחלל המערה הן יורדות אט אט משקיעות את המינרלים שאגרו בדרכן מטה וצונחות אל הקרקע או מתייבשות. המשקע שנשאו הטיפות הולך ומצטבר וכך נולדים להם נטיפים וזקיפים. הנטיפים הם תולדה של השקעת המינרלים כשטיפות המים עושות דרכן מטה מחריץ הסלע לתחתית המערה ומתיבשות כאמור. אם הצליחו הטיפות לשאת מים בנפלן מטה,גם על הקרקעית מתרחש אותו תהליך של השקעת המינראלים ויבוש הטיפות וכך נוצרים הזקיפים. מערת נטיפים וזקיפים היא תופעה המיוחדת למסלע גירני ואיננה תופעה נדירה אם כי כמה מערות כאלה עוד יש בהרי יהודה לא ידוע,ספק אם נדע ועדיף שכך. ראוי לציין: צריך תנאים מיוחדים כדי שנטיפים וזקיפים יווצרו,ובינהן חשיכה,טמפרטורה קבועה ולחות גבוהה,מסלע גירני מערה או חלל שנוצר במעבה ההר וגם אוויר בהרכב המאפשר את תהליך השקעת המנראלים מחד ואת זרימת המים האיטית מאידך. המים עצמם "יודעים" לזרום על גבי הנטיפים והזקיפים על פי חוק פיסיקלי שנקרא חוק נימיות המים שבקצרה מתאר את העובדה שלמים יש מתח פני נוזל יחסית גבוה ולכן טיפה שפוגשת משטח לח,מים,תחליק על פניו תשמור את צורתה ותכולתה. בשל התנאים היחודיים שבמערה טיפות המים מחליקות כאמור אך תוך כדי כך,כאמור,משקיעות את המינראלים שצברו בדרכן מטה וכך תורם הטבע את חוקיו ליצירת נטיפים וזקיפים. לאחר שנחשפה המערה הוחלט על פתיחתה לציבור,כשהתגלתה היתה זו מערת הנטיפים היחידה הגלויה בארץ,מאז נמצאו אי אילו מערות כאלה חלקן קטנות מאוד וחלקן לא וכולן נסתמו ונסגרו לגישה של הציבור ובמקרים אחדים נשארו פתוחות למחקר בלבד. פתיחת המערה לציבור כרוך באיזון בין התנאים המיוחדים שבתוך המערה ושמירת הפעילות שלה באין מפריע,מחד ומאידך:לאפשר ביקור מנוטר של בני אדם במערה מבלי לגרום לה נזק. משנמצאו התנאים המאפשרים כניסת בני אדם למערה תוך שמירה על חיותה והמשך פעילותה,היא נפתחה לציבור שבע שנים אחרי שהתגלתה.

הרי געש נוצרים כאשר קו שבר שנמצא בין שני לוחות טקטונים זז ומשאיר אחריו סדק שיורד מספיק עמוק לשכבת המגמה שנמצאת כמה מאות ק"מ מתחת לפני האדמה שעליה אנחנו דורכים. הסדר מאפשר למגמה החמה שנמצאת בלחצים עצומים לפרוץ מעלה ולהישפך אל פני האדמה. כשאנו חושבים על הר געש אנחנו מדמיינים הר בצורת חרוט שבראשו פתח שפולט נהרות של לבה חמה. מפאת קוצר היריעה לא נכנס לסוגים והתצורות המרובים של התפרצויות וולקניות אז נציין שצורת החרוט היא השכיחה ביותר אבל ממש לא היחידה,וגם:ישנם התפרצויות וולקניות שלא פולטות לבה רותחת אלא אדי מים או אדי גפרית וכו וגו’. כאן גם המקום לציין שרוב הרי הגעש הפעילים על פני הכדור שלנו נמצאים דווקא בעמקי האוקינוס האטלנטי. הרי הגעש מסווגים לשלושה סוגים המצביעים על רמת פעילותם: הר געש פעיל,קרי: הר געש שחום הלוע שלו גבוהה מחום הסביבה הקרובה אליו,ואין זה משנה אם הוא פולט משהו או יעשה זאת העתיד או עשה זאת בעבר. הר געש רדום,קרי: הר געש שאיננו מתפרץ לעיתים דחופות או שהתפרץ בעבר ומאז חלפו אלפי ואפילו מליוני שנים. הגדרה זו איננה החלטית כי ההסטוריה מלמדת אותנו שהרי געש שנחשבו כבויים פתאום הפתיעו והתפרצו. הר געש כבוי,קרי:הר געש שידוע שהתפרץ בעבר ומאז חלפו מליוני שנים ואיננו מתפרץ עוד. הרי געש בישראל: בישראל אין,נכון להיום,הרי געש פעילים אך יש מספר הרי געש כבויים ביניהם:קרני חיטין,קרן מהר"ל בכרמל בהר אלון ובשפיה,ברכס אום-אל פחם,במכתש רמון,בערבה הדרומית סמוך לאילת,ברכס הגדעונים ליד איתמר ויש המחשיבים את גבעת המורה כהר געש כבוי. כל אלה לא התפרצו כבר מליוני שנים והם בקטגוריה של הרי געש כבויים. בין סוריה,רמת הגולן,בישראל,בעמק הירדן המזרחי ובערב הסעודים ישנו רכס של הרי געש שהחלו פעילותם בתקופת המיוקן (23 – 5 מליון שנה טרם זמננו) או אז כל הרי הגעש שבקו הזה היו פעילים וזרעו שדות לבה עצומי גודל. ההתפרצות האחרונה של הרי הגעש במה שנקרא בפינו,בטעות,קו התילים מתוארכת ל 2670 לפנה"ס,מאז: לא נרשמו התפרצויות ומשכך הרי הגעש האלה נחשבים כרדומים. ביום שישי ה 24 ביולי ביקרנו בשמורת הטבע תל אביטל. תל אביטל איננו תל והמינוח הזה מקורו בטעות לשונית שהשתרשה. הוא הר געש רדום שמהווה חלק מרצועת הרי הגעש שמתחילה בסוריה בצפון ומסתיימת בערב הסעודית בדרום,כולם לאורך השבר הסורי אפרקאי שאחראי להיווצרותם. האביטל הוא השני בגבהו בהרי ארץ ישראל גובהו 1204 מטרים מעל לפני הים וכ 300 מטרים מעל לרמת הגולן. גם האביטל התפרץ לאחרונה ב 2670 לפנה"ס ומאז הוא שקט ורגוע,ובלועו שוכן אחד ממתקני המודיעין החשובים של צה"ל ומדינת ישראל. האם האביטל אמר את דברו בפעם האחרונה ב 2670 לפנה"ס וסתם את לועו לעד? אין לדעת. השבר הסורי אפרקאי הוא שבר פעיל ונמצא בתנועה מתמדת במגמה צפונה והאפשרות שיום אחד האביטל יפלוט את מוצב צה"ל שעל לועו וישפוך חמתו מלאת הלבה על משטחי רמת הגולן,הסכוי הזה קיים אך קשה מאוד להאריך ולצפות אם ומתי זה יקרה.

אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט. המכתש הגדול. תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר…

עד למלחמת ששת הימים באתר גן לאומי כורסי שכן כפר סורי ובו עמדות של צבא סוריה שבצעו ירי,מפעם לפעם,אל עבר ספינות דייגים ישראליות שדגו בכינרת כמו גם אל עבר סירות של חיל הים הישראלי. לאחר המלחמה ננטש הכפר ועמדות בצבא הסורי בוארו. ב 1970 הוחלט על סלילת כביש מכביש 90 מזרחה אל עבר רמת הגולן. עם תחילת העבודות על הכביש נתגלו סמוך לצומת הכבישים 90 ו 789 (הכביש שאת סלילתו התחילו) שרידי מנזר וישוב. רשות העתיקות הוזעקה למקום ובין 1970 ל 1974 נחפר האתר בראשות הארכיאולוג וסיליוס צפיריס (ז"ל) ונחשף מנזר ולידו בית מרחץ וישוב קטן. ב 1980 מחודשות החפירות באתר ומדרום למנזר מתגלה קפלה קטנה שהאפסיס שלה משולב במערה. מהכתובים שנמצאו באתר עולה ששמו היה גרגרסה ומחיפוש ברית החדשה (הבשורה על פי מתי ח 28-34 והבשורה על פי לוקס ח 26-39) עולה שמה של גרגרסה כמקום שבו פגש יהושוע בשני משוגעים או אז חולל בהם יהושוע נס והעביר את השיגעון לחזירים שאצו נסו אל עבר הכינרת נכנסו לתוכה וטבעו עם השיגעון שדבק בהם,בעוד שני המשוגעים החלימו כליל. מיקומה של הקפלה והאפסיס שבפי המערה מרמז,על פי הכתוב בברית החדשה,על מערה ששימשה כמקום מגורם של שני המשוגעים טרם נרפאו על ידי יהושוע. אתר כורסי נחשב לאתר קדוש בעיני מאמיניו של יהושוע הנצרתי (ישו שמו השגור בפינו הוא ראשי תיבות של המארה:ימח שימו וזיכרו) וככזה הוכשר כגן לאומי שנפתח ב 1980 ומאז טופח והיום הוא פינת חמד מקסימה ששווה ביקור למען תישזוף העין את יופיו.

החרמון,כאמור,הוא ההר הגבוה בישראל והיחידי שמידי חורף יורד בו שלג. גובהו,מיקמו וגם השלג מיצרים אקלים יחודי להר,אקלים שאין דומה לו בשאר חלקי ארץ ישראל. האקלים האלפיני מוגדר כאקלים מעל לקו העצים. מה זה קו העצים? עצים זקוקים לחמצן אור ותנאי רטיבות,גשם,שמתקימים עד לרום מסויים מעל לפני הים. רום גובה צמרות העצים משתנה,קרוב לקוטב הוא מעל ל 600 מטרים מעל לפני הים,וקרוב לקו המשווה הוא מעל 3950 מטר מעל לפני הים. בישראל קו צמרות העצים עובר ברום של 1800 מטרים מעל לפני הים. מאחר וקו העצים בחרמון נמצא מתחת לשיא גובהו,הרי שמעל ל 1800 מטרים,בחרמון בכלל ובהר מול הלבנון בפרט,מתחיל סף האקלים האלפיני שלו מאפיינים יחודיים בכל הקשור לצומח. בסף האקלים האלפיני הצומח מתאפיים בשיחים נמוכי קומה וגם בפרחים נמוכי קומה אשר מסוגלים להתעמת עם תנאי מזג האוויר במקום,זה של הקיץ בכלל וזה של החורף,בפרט. בשל כך הר החרמון,ושמורת הטבע הר החרמון,מתאפינים בצומח האופיני לסף האקלים האלפיני ובמיני צמחים האנדמים לחרמון בלבד ולא יופיעו בשאר חלקי הארץ,עם מעט מאוד יוצאי דופן שמופיעים בהר הנגב הגבוה,אך אלא מתי מעט. מן הסתם תפוצת הצומח מעל לקו צמרות העצים בחרמון תופיע באזורים אלפיניים אחרים,כמו בהר מול הלבנון,שהחרמון כאמור הוא חלק ממנו,וכן בהרים אחרים שלהם מזג אוויר דומה ורום דומה ומשתרעים בקרבת קווי הרוחב של החרמון והר מול הלבנון. כאשר נצפין,או נדרים,מקווי הרוחב האלה גם יתחולל שנוי בגובה קו צמרות העצים וגם שינוי בפאונה האנדמית.לא ידוע לי על צמחים שהם אנדמים לסף האקלים האלפיני בחרמון ושאינם מופיעים במקומות אחרים בעלי מאפיני רום ומזג אוויר דומים.

לרבים מאיתנו החרמון מתקשר עם חורף ואתר הסקי שבהר,ברם החרמון הוא הרבה יותר מזה,וההרבה הזה בא לידי ביטוי דווקא באביב ובקיץ. משני עברי נהר הירדן נמצאים שני לוחות טקטונים:הלוח הערבי והלוח האירואסייתי. תנועת הלוחות האלה,במגמה צפונית,יצרה את השבר הסורי אפריקאי ועמק הירדן המוכר לנו כיום. מילת הבהרה: השבר הסורי אפריקאי הוא תולדה של תנועת הלוחות המוזכרת שהיא עצמה תולדה של תנועת לוחות דרומית לנו שאחראית,בין השאר,ליצירת מאסיב אילת,פה אתייחס רק לחלק שעובר במזרחה ובצפונה של ארץ ישראל,לחלק של מאסיב אילת התייחסתי בביקור בו ביום העצמאות במסגרת פרויקט גייל רובין,ולזיכרה. תנועת הלוחות,במגמה צפונה כאמור,איננה אחידה ולמעשה לא מדובר בקו ישר אלא בקו מזוגזג שיוצר תופעות טקטוניות,שמיד אעמוד על אחדות מהן. לפני כמאה מליון שנה תנועת הלוחות האלה יוצרת קער בחלק המוכר לנו כהר החרמון שבשטח ישראל. החרמון עצמו הוא חלק מהרי מול הלבנון,רכס הרים שאורכו כשישים קילומטרים ושיטחו כאלף קמ"ר. קער הרי מול הלבנון מתרומם לרום של כארבעת אלפים מטר,נעצר ונשאר שם. חולפים כשיבעים מליון שנה או אז מתחיל להווצר באזור ים – ים תאטיס. ים תאטיס שוחק את קער הר מול הלבנון,ואת החרמון עצמו,וכאשר הוא נסוג,לפני כשלושים מליון שנה,הוא משאיר את הר מול הלבנון גובה של 2814 מטרים מעל פני ים. מאז ירדו כמה מטרים מפסגות החרמון כולם מעשה ידי אדם – או אם לדייק:מעשה ידי הצבא הסורי בפיסגת החרמון,כארבע עשר קילומטרים צפונית מזרחית להר החרמון,ומעשה ידי צה"ל בפיסגת מצפה שלגים – אך יש לציין שמצפה שלגים איננו שיא החרמון הישראלי השיא נמצא מעט מערבית לו ברום של 2236 מטרים מעל לפני הים בשטח ישראל. הר החרמון הוא שטח צבאי סגור כמו גם שמורת טבע מוכרזת ואסורה,ברובה,לכניסת אדם. ההר כולל תופעות אקלימיות שאין להן אח ורע בישראל,כמו גם צומח יחודי ונוף מהפאונה האלפינית,שבה נעסוק בפרסום הבא אודות הצומח בהר. מסך שיטחו של הר מול הלבנון רק כשיבעים קמ"ר נמצאים בשטח ישראל השאר בשטח סוריה ולבנון,כששיא החרמון נמצא בשליטה סורית. ככל הידוע הר מול הלבנון,ואיתו החרמון,אינם ממשיכים לגבוהה ולזוז כמו גם,אינם ממשיכים להפסיד מגובהם אלא ממה שנובע משחיקה טבעית של השלג,הרוח והמים. השבר,שנמצא בין שני הלוחות הטקטונים,עובר מערבית להר וכבר איננו משפיע עליו עוד. בחרמון הישראלי,למעשה,יש יותר מהר אחד וכמה וכמה פסגות המכונים בשמות שונים כשהידועה שבהן היא פסגת החרמון שעליה מוצבי צה"ל. בתקופת שבועות,ומעט מאוחר יותר,מאפשר צה"ל לבצע סיורים מודרכים,ומאובטחים,החלק מפיסגת החרמון,החלק הקשור במורשת הקרב על החרמון במלחמות ישראל,ואת ההזדמנות הזו ניצלנו בחג השבועות.

כאמור,בשישי האחרון ביקרנו בשנית במסלול קרן ברתות וכפי שצויין השושן הצחור סיים את פריחתו. אך על פי כן באמתחתי עוד כמה תמונות של הצמח המדהים הזה מהסיור הקודם במקום שבועיים קודם. פתחתי כמה אקסמפלרים ופיתחתי אותם,גם הפעם בתוכנה מבוססת בינה מלאכותית אשר נתנה לתמונות חיות וסיפור משלהן שמספר את יופיו של השושן הצחור.

הביקור הקודם במסלול קרן ברתות והמפגש עם פריחת השושון הצחור,עשתה חשק לעוד. יום שישי בבוקר שמנו פעמינו,בשנית,למסלול קרן ברתות בתקווה שהשושן הצחור עדין בפריחתו. מסלול קרן ברתות איננו מהקלים להליכה,הוא עובר בחורש ים תיכוני ובמגוון מאוד גדול של נופים החל מצפיה אל עבר מבצר המונפורט מקרן ברתות,עובר דרך מראה זרימתו של נחל כזיב ומסתיים בביקור חוזר בחורש הים תיכוני. השושן הצחור קמל וסיים את פריחתו,אך עובדה זו לא האיבה על הנוף האפי ועוצר הנשימה שמזמן מסלול זה לרבות הצומח שבו ושלל הפרפרים. שלא כהרגלי המצלמה שבאה איתי נשארה בתיק הצילום והמסלול הוקדש למראה העיניים. בביקור הקודם צילמתי,מקרן ברתות,את מבצר המונפורט וכשחזרתי הביתה,לאחר עיכול והפנמה של הנוף שראיתי,החלטתי לעבד את התמונות של המונפורט בערכת פיתוח שונה מזו שבדרך כלל ולהפיק את תמונותיו כשהן זועקות אל עבר הצופה את שלל הצבעים טקסטורות הנוף וסיפורו של המבצר עצמו נטוע בחורש הים תיכוני של נחל כזיב.

השושן הצחור נחשב בנצרות כסמל הטוהר והיופי ובתקופת ימי הביניים הופיע רבות בציורים כסימן לקדושה וטוהר. השושן הצחור נקשר בשמה של מרים אמו של יהושוע הנוצרי ואף נקרא על שמה:Madonna Lily. כשהגיעו הצלבנים לארץ הם נתקלו בפריחת השושן הצחור,עקרו רבים מאוד ממנו ושלחו חזרה לאירופה שם ניטע בגינות נוי ובחצרות הכנסיות. יחד עם הקטיפה המאסיבית של הצלבנים,התעטות הרעייה בשטחי מחיתו של השושן הצחור,מה שפוגע בכמויות האור המגיעה לצמח והדרושה להתפתחותו,צמח זה נמצא כיום בסכנת הכחדה ושטחי מחיתו הצטצמצו להר הכרמל ולאזור קרן ברתות שבנחל כזיב. הפרח של השושן הצחור,שצומח בחודשים אפריל מאי,בעל 6 אונות מחודדות שבמרכזן העלי וסביבו 6 אונות של אבקנים המפזרים אבקה כתומה. הכותרות הסימטריות של השושן הצחור יוצרות מגן דוד. יום שישי,שעת בוקר מאוחרת וסקרנותי לגבי השושן הצחור הולכת וגוברת. מידע שהגיע לידי מספר על פריחתו באזור קרן ברתות,שמתי פעמי למקום.לאחר הליכה של כשלוש שעות נפלטו מפי קריאות פליאה והתרגשות למראה הצמח התמיר שבראש הגבעול שלו השושן הצחור מלוא תפארתו.

אליותרופוליס הוא שמה של העיר הרומית שנמצאת בגן הלאומי בית גוברין. ראשיתה,ככל הנראה,בתקופה הרומית אבל שיאה מגיעה בימי הורדוס,שהופך אותה לבירה של אדומיאה הלא היא:אדום. הורדוס בעצמו הוא ממוצא אדומי,והאדומים עצמם:הם עם שמי שבתקופה הרומית יושב באזור שבין שפלת יהודה ועד לבקעת באר שבע וערד. והורדוס,כמו הורדוס,הופך את אליותרופוליס לעיר רומית על כל מרכיביה כולל אמפי תיאטרון שעליו נדון עוד,בהמשך. בעקבות המרד הגדול (66 – 70 לספירה) עורך אספסיאנוס מסע להרגעת המרד בארץ ישראל,וכשמגיע לאליותרופוליס הוא מוצא בה ישוב יהודי שאותו הוא הורס ומוציא להורג את מירב תושביו. לאחר חורבן בית שני (70 לספירה) חוזרים היהודים לאליותרופוליס ומקימים בה קהילה גדולה שהעמידה מספר אמוראים מפורסמים,אך לא חזרה להיות עיר יהודית אלא עיר מעורבת ובה קהילה יהודית ורומאים. בתקופה הביזנטית קרנה של אליותרופוליס עולה והיא הופכת לעיר מחוז חשובה מאוד ששולטת באזור שפלת יהודה,מישור החוף,אזור ים המלח והנגב הצפוני. כעיר חשובה מוקמות בו כנסיות ומנזרים והעיר מצויינת במפת מידבא,בטוי לחשיבותה הרבה. עם ירידתה של האימפריה הביזנטית יורדת חשיבותה של אליותרופוליס עד לכיבוש הארץ על ידי האיסלם. העיר משוקמת ובכנסיה הראשית שלה מוקם מסגד,ברם:העיר לא שבה לגדולתה כבימי הביזנטים. המוסלמים משנים את שמה של העיר מאליותרופוליס לבית ג’וברין – כשמה הידוע כיום,ובתעתיק העברי:בית גוברין. ב 1099 כובשים הצלבנים את בית ג’וברין מידי המוסלמים,אך לא מתחזקים אותה כעיר אלא מקימים בה מצודה שתפקידה לשמור את הדרך שבין אשקלון,שלא נכבשה על ידם,לירושלים שכן נכבשה על ידם. המצודה הצלבנית נשארת המבנה האחרון שנשאר בעיר לאחר שהצלבנים עוזבים את הארץ והמצודה,כמו גם העיר,עומדים בשיממונם עד לכיבוש הארץ על ידי העות’מנים. העות’מנים מקימים,על חורבות בית ג’וברין,כפר ובו מישבים ערבים מוסלמים ומשמרים את שמו:בית ג’וברין. במלחמת השחרור נכבש הכפר בית ג’וברין,תושביו נוטשים אותו והצבא זורע בכפר הרס למעט בית המוכתר שנשאר עומד על תילו. במאות ה 8 – 9 לספירה,בתקופת השלטון המוסלמי בבית ג’וברין מתחילה חפירת מערות הפעמון המפורסמות של האתר. ידוע שהמערות נחצבו על מנת לשמש כחומר בנייה והסברה היא שהשלטון האיסלמי העביר את תוצרי החפירה ממערות הפעמון לעיר רמלה כדי לבנות אותה,ברם אין על כך ראייה מדעית מוצקת.