יום שישי שלוש לפנות בוקר,לפי התחזית באזור ים המלח צפוי עומד חום גבוהה כדי קיצוני. בתוכנית:לעשות את מסלול נחל זוהר עם אור ראשון,מתחילתו,סמוך למועצה המקומית תמר וסופו במיצד הרומי מערבה משם ולחזור עת השמש תתפוס את מקומה במזרח השמיים.
17 אלף שנה אחורה בזמן:בדרך מערד העתיקה מזרחה מרחק של יום הליכה בנוף החצוב במסלע המקומי מתגלה חופה של אגם מים מתוקים שרוחבו במקום כ 17 קילומטרים. תחילתו של האגם בצפון הכנרת של היום וקצהו הדרומי מלכך את צפון הערבה. בחורף,גשום פה ומי הנגר סוחפים תערובת של ארגוניט וחרסית ומשקיעים אותם,שיכבה אחר שיכבה,בימת הלשון ולחופיה. עוד כמה אלפי שנים חולפות להם,עידן הקרח,האחרון,מסתיים לו ואזור ימת הלשון משנה את פניו האקלימיים ומתחמם. הימה מתאדה,אט אט, ומרבצי תצורת הלשון הולכים ונחשפים,מתייבשים בשמש הקופחת ומשנים צורה בהתאם לאירועים סייסמוגרפים האופייניים לאזור שמקורם בתנועת הלוחות הנובי והערבי האחראיים ליצירת בקע ים המלח מליוני שנים אחורה.
אומנם,בקע ים המלח שינה את אקלימו מגשום וממוזג לאקלים מדברי חם ואכזר כלפי יושביו,אבל:בהר ערד גשם ממשיך לרדת,לא כבעבר,רק מפעם לפעם. ומי הגשם מתנקזים להם אל ואדי במזרח העיר ערד החדשה ובשיטפון שוצף חורצים את מדבר יהודה ונופלים לבקע ים המלח שאליו הם נשפכים בסופו של דבר.
חריץ הקרקע הזה,שמוליך את מים הגשם ממזרח ערד לים המלח,ובדרכו חורץ את משקע תצורת הלשון נקרא נחל זוהר והוא מהנחלים הקצרים יותר שנשפכים לים המלח בעוברם את מדבר יהודה מהרי השומרון שבמערבו.
עץ השיטה הוא אחד ממיני העצים השכיחים בעולם. ידוע על 1393 מיני שיטה מתוכם רק ארבע שכיחים בישראל ובהם שיטת הסוכך שמצאה את משכנה בבקע ים המלח,לא רק אבל בעיקר. בכל נחלי ים המלח נמצא את עצי שיטת הסוכך אבל רק בנחל זוהר שיטת הסוכך היא מראה שכיח ותפוצתה בו גדולה,לעין שיעור,מתפוצתה בשאר נחלי ים המלח. למה בחרה שיטת הסוכך את נחל זוהר כבית הגידול הגדול ביותר שלה באזור? לאור העובדה שזהו מהקצרים שבנחלי ים המלח וגם זורמים בו מעט מים,וגם אלה שכן זורמים בו הם בתצורת שיטפון מהיר וחזק,אפילו מאוד,זו שאלה קשה והתשובה אליה לא ממש ברורה. מה שכן ברור:שיטת הסוכך ממש אוהבת את נחל זוהר ובניגוד לנחלים אחרים גם שכיחה בו מאוד וגם,גדלה בעיקר בתוך ערוץ הנחל וללא בשוליו כבשאר נחלי המלח.
אין ספק,גם אם הסיבה איננה ברורה,שיטות הסוכך של נחל זוהר מקנות לו מראה ייחודי ושובה לב ועל אף החום הצפוי סקרנותי ושזוף את עיני,ואת עדשות המצלמה,לשיטות הסוכך של נחל זוהר נשאו את רגלי אליו.
הפעם,בתזמון מושלם,הכנות היציאה לעצי השיטה שבנחל זוהר יחד עם כוס הקפה של הבוקר מסתיימים ממש כשאור ראשון עולה אל פני הוואדי,אנחנו,אני תיק הצילום והרבה מים,יוצאים לדרך. מפעם לפעם אני נעצר,שוזף עיני בקרני השמש הזהובות חוזרות אלי מבין עצי שיטת הסוכך,נפעם מהמראה ומתעכב להנציח בעין העדשה את זוהר יופיין. לנחל זוהר מפל אחד,קטן שישה מטרים גובהו. בתחתית המפל אני נעצר,ציוד הצילום מקופל לתיק והכל מונח במסודר ללא יכולת לזוז כך שלא ישנה את מרכז הכובד של הגוף בטפסו את המפל. והטיפוס,חיש קל,מסתיים לו.ציוד הצילום חוזר מתיק הצילום לידיים שלי ועצי שיטת הסוכך ממשיכים לעכב אותו נוכחם,עד שלפתע נשמעת שריקה שמפלחת את אוויר הבוקר חוצה אותו בחדות ומעמידה אותי בפני שינוי מהותי בתוכנית הטיול…
ההמשך,עוד יבוא.
תמונות עצי שיטת הסוכך של נחל זוהר,כפי שצדה עין העדשה,הן כאן לפניכם:
למרגלות מסגד אדוננו עלי שביל המהלך בינות לקברי מוסלמים שעל מצוק הכורכר,חגלה וחמשת אפרוחיה חוצה בדאגה את השביל,מוליכה את גוזליה אל בנות לשיחים שם גון עורם מבליע אותם הרחק מהעין. מפעם לפעם מרימה החגלה האם את ראשה מביטה סביבה ותוהה לגבינו הלנו או לצרנו אתם.
השמש כבר נוטה לערוב ופה ושם גלי הים,נמוכי הקומה,מתנפצים להם אל פני סלעים שהזדקרו להם בינות לגרגירי החול הנושק לים עצמו. החום טרם שכח אך אוושת הים וגוני הכתום המשתלטים על ערבו של יום בקונצרט של צלילים שמבקש לבשר על בואה של שבת. שבת של שלום,שבת שהיא,גם,ערבו של חג הקורבן בקרב בני דת האיסלאם שבקרבנו.
בעוד אנחנו צועדים לנו על חופה ימה של הרצליה,השמש שוקעת לה בקו האופק המערבי לנו,צובעת את השמיים בגוני הכתום ולבסוף נעלמת בין גלי הים וקרני אורה האחרונים מלווים אותנו בדרך לכסופה שאתה נחזור הביתה.
והתמונות שנתפסו בעין העדשה,בחופה של הרצליה יומה ה 251 של מלחמת השביעי באוקטובר,הן כאן,לפניכם:
שמורת הטבע עין אפק נמצאת בעמק זבולון מזרחית לקריית ביאליק ובה ביצות ומעינות המהווים את מקורו של נחל נעמן. השמורה הוכרזה ב 1969 ושיטחה כ 660 דונם והיא כוללת את עינות הנעמן כמו גם את תל אפק.
בתקופה הכלקוליתית עיינות אפק היו לחוף הים. בראשית התקופה הזו החל להתקיים במקום יישוב כלקוליתי שנסמך על מעיינות הנאמן כמקור מים מתוקים. בתקופת הברונזה מוקמת באתר עיר נמל שמוזכרת בתעודות מצריות בנות התקופה. בתקופת הברזל בכלל ובעת שלטון ישראל באזור התקיימה במקום עיר פיניקית עדות לכך שגם בתקופה זו שכנו המעיינות בסמוך לחופי הים. מסיבות לא ידועות,אך ניתן לשער על דרך ההיגיון,ננטש האתר ככל הנראה בשל התרחקות חוף הים התיכון מערבה משם.
במאה ה 12 מוקם במקום מאחז צלבני ששימש כבסיס כוח למסדר ההוספיטלרי של כורדנה. משעזבו הצלבנים את הארץ החליף האתר ידיים ובעיקר שימש כתחנת קמח לחקלאי האזור ששימרו את השם הצלבני של האתר כלמר:כורדני כשם בסיס צה"ל הסמוך. בשל עליות וירידות במפלס המים ובעטיין התרחבות והתכווצות של הביצות באתר,השימוש בתחנת הקמח,או בתחנות הקמח,שבו היה לא רציף.
ב 1924 רכשה קק"ל את אדמות כורדני ובמקום הקים ברנקו זיצר,חקלאי מהאזור,חווה לגידול דגי קרפיון. זיצר הקים סכרי עפר וברכות אגירה שאגרו את מי עינות הנעמן ובהן שם דגי קרפיון שייבא מיוגוסלביה,אבל הניסיון הזה לא עלה יפה. דגי הקרפיון נסחפו לביצה שסביב ודגי הצלופח המקומיים סעדו מהם לשובע,הכלכליות של המיזם ירדה עד לקו חוסר הכדאיות. למרות זאת זיצר המשיך לגדל את דגי הקרפיון באתר עד למותו ב 1945. ברנקו זיצר היה יזם הרפתקני וגם חובב מכוניות מושבע. הוא קנה את עולמו כמי שהיה מגיע לביצות כורדני ישוב במכונית ספורט או מכונית בעלת ביצועים יוצאי דופן,לתקופתו,ודוהר בהן ברחבי הביצה בנהיגה ספורטיבית ומאתגרת.
השלטון המנדטורי סכר חלק ממובילי המים בביצות כורדני,ואת מי המאגר שיצר הסכר הזרים לבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה לקירור תהליך זיקוק הנפט,שאליו קשורות ה"לבניות" המפורסמות של בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה.
מדינת ישראל שאבה מים ממעיינות הנעמן לשתייה. שאיבת היתר,יחד עם שינויים במשטר הגשמים,גרמו לירידת מפלס המים במעיינות ובביצה שלידם ולהמלחתם. האיזון הביולוגי,של החי והצומח,הופר ועצם קיומה הועמד בספק כדי הכחדה. רשות הטבע והגנים נכנסה לתמונה,הביצות הועמקו עד למי התהום,החי והצומח הושבו למקום חלקם בהשבה לטבע יזומה וחלקם בהתאוששות טבעית לאחר תיקון מאזן המים. כיום האתר מזין את עצמו ולא נשאבים ממנו מי שתייה. לפי הצורך הרט"ג מסלקים מהאתר מינים פולשים ומדללים את עצי האשל כדי למנוע פגיעה באיזון הביולוגי. במקום הותקנו תיבות קינון לתנשמת שמסייעת בשמירה על המאזן הביולוגי של החי,כמו כן:הושבו למי הביצות דגי לבנון הירקון שנכחדו ממנו בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת השבה לטבע שנחלה הצלחה רבה. על מנת לשמור על כמות ואיכות המים נקבע סף מינימום לרום המים בביצות ובמעיינות ובמידה וקו המים יורד מתחת לרום זה מוזרמים לאתר מי תהום מבאר סמוכה שמקורה במי התהום ולא במי מעיינות הנעמן.
אמנת רמסר (RASAR) היא אמנה בינלאומית שדנה בשמירה על בתי גידול לחים. ישראל חתומה על האמנה הזו ושמירת איכות המים,החי והצומח באתר נשמרת במסגרת אמנת רמסר ומוכרז ככזה בישראל בכלל ובעולם בפרט.
ביום שישי האחרון ביקרנו באתר מיד עם פתיחתו לקהל בבוקר. אני חייב לציין,ובשמחה: האתר כולו מוסדר היטב, השבילים מסומנים ומשולטים בצורה מאוד ברורה ונוחה,שלטי המידע קצרים תמציתיים ובו בעת מלאי תוכן מעשיר. המקום נקי ומצוחצח והרושם המידי היה שמי שמתפעל את המקום אוהב אותו אהבת נפש ומשקיע בו במסירות בלתי רגילה ורוח זו עוברת למבקר במקום הכה מיוחד וחשוב הזה.
החמנית המצויה,ובשמה העממי חמניה,היא צמח גר בישראל. היא עשתה עליה ממערב ארה"ב שם היא חלק מהבתה הטבעית. בישראל מרבית צמחי החמניה ימצאו בתצורה של גידולים חקלאיים במטרה לנצל את הצמח להפקת שמן חמניה וגרעיני החמניה המפורסמים בשמם העממי "גרעינים" שתפסו להם מקום של כבוד בסלון הבית הישראלי כפיצוחים בעת צפייה בשידור משחק ספורט,בדרך כלל כדור רגל או כדורסל אך לא רק הם.
החמניה מגודלת בשטחי חקלאות כשהמטרה העיקרית היא להפיק ממנה את שמן החמניות. שמן החמניה מופק מזרעי הצמח,אותם זרעים המשמשים לפצוח,ומשמש למטרות של בישול,טיגון וכמתחלב במוצרי קוסמטיקה. רוסיה ואוקראינה הן יצרניות שמן החמניות הגדולות העולם ובשל המלחמה ביניהן כמות שמן החמניות בשוק פחתה ואת מקומו תופס שמן הקנולה שגם הוא צמח מיבשת צפון אמריקה ומגודל שם למטרה של הפקת שמן בלבד.
שמה של החמניה נקשר באמונה שצמח החמניה עוקב אחרי השמש ממזרח למערב. תופעה זו,של צמח העוקב אחר השמש,איננה ייחודית לצמח החמניה ולמעשה החמניה עוקבת אחרי השמש רק בצעירותה. בבגרותה היא פונה כל היום לכיוון מזרח אסטרטגיה המאפשרת לה לצבור חום ובעקבותיו משיכת מאביקים יעילה יותר.
החוחית,ציפור שיר ממשפחת הפרושיים,מופיעה בישראל בשני תת מינים,תת מין אחד יציב והשני חורף בה. החוחית ניזונה מזרעים של קוצים שונים ומאז שתורבתה החמניה ומגודלת בשדות החקלאות בארץ אוכלוסיית החוחית,מתת המין היציב בארץ,גדלה וזרעי החמנית משמשים לה כמזון וזאת מאחר שבני האדם צמצמו את שטחי הגידול של הקוצים שמהן הייתה ניזונה בעבר.
ביום שישי האחרון ביקרנו בשדות החמניה שברכס לטרון בעמק איילון והתמונות,הן כאן לפניכם:
בתים מבפנים הוא פרויקט של עיריית תל אביב ובו,מדי פעם בפעם,מוזמנים אנשים לבתים מיוחדים שפזורים על פני העיר,כמו גם מבנים ארכיטקטוניים שונים. כל הסיורים נעשים בסוף השבוע ומלווים בהדרכה על ידי מדריכים הנוגעים בדבר.
במסגרת בתים מבפנים,ביום שישי האחרון,תכננו לבקר הסיור המודרך על גשר איינשטיין ובבנין הננוטכנולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב. את הזמנים לפני ובין הסיור באתרים המצוינים ניצלנו לסיור רגלי בסביבתם,קרי:באזור גשר איינשטיין ובקמפוס של אוניברסיטת תל אביב.
מאגר הנפט חוף הכלבים הצפוני תל ברוך.
לאחר שהגענו לגשר איינשטיין,וגם מצאנו חנייה,הצפנו ברחוב לוי אשכול וממנו,דרך גם משחקים,פנינו מערבה אל עבר חוף הכלבים הצפוני תל ברוך. זה חוף ים שבו מאפשרת העירייה לבעלי הכלבים לשחרר אותם ולאפשר להם,לכלבים בלבד,לרחוץ במי הים. החוף מצויד כל האמצעים לשטיפת הכלבים לאחר שרחצו בים ואין בו שירותי הצלה לבעלי הכלבים.
הדרך לחוף מסומנת לבני אדם ושביל רוכבי אופניים צמודים זה לזה. קצת לפני המפגש בין הדרך לחוף הים,מצפון לדרך,מבצבצים להם שני מכלים עשויים מתכת מחופים בחומת אבן ומכוסים בגג מפח. סקרנותי התעוררה וחיש קל מצאתי פירצה בגדר שדרכה הגעתי לחוות מכלי הנפט. לא מצאתי תיעוד כלשהו לגבי חוות מכלי הנפט הזו אבל קירבתה לשדה דוב,לשעבר,מביאה להנחה סבירה:מדובר בחוות מכלי נפט שהכילו דלק למטוסים אי שם בעבר הרחוק,זמן שבו שימש שדב דוב כשדה תעופה ולאור צורתה הארכיטקטונית של המכלים והסובב אותם אני משער שידם של הבריטים הייתה בבניית מאגר הנפט הזה.
על אף שהמקום מסוגר ונטוש אי מי מזה ביקרו לפני בו ועיטרו את קירות המבנים שבו בגרפיטי שובה עין שביחד עם שרידי המבנים הנטושים במקום היוו אתר מרתק לבקר בו,להשביע את העין וגם את עין העדשה.
התמונות שנלקחו במאגר הנפט כמו גם תמונות הגרפיטי שבו,הן כאן לפניכם:
מעט דרומית לחוף תל ברוך,חוף מוכרז לרחצה,מפעילה עיריית תל אביב חוף רחצה,נפרד,להולכים על ארבע. בחוף אין שירותי הצלה והוא מיועד לבעלי כלבים שיכולים להגיע לחוף,לשחרר את הכלבים שלהם ולאפשר,לכלבים,לרחוץ במי הים. ביציאה מהחוף התקינה העירייה אמצעי רחצה לשטוף את גופם של ההולכים על ארבע ממי הים ומהחול הים שנדבק להם בכלל ולפרוותם בפרט ולהלך משם נקיים לביתם. בזמן שהיינו שם,חוץ מכלב או שניים שרחצו בים,כברו שם כמה חותרי קיאקים שיחד עם גלי הים היוו אטרקציה לעין ולעדשת המצלמה.
רחוב אלברט איינשטיין מתחיל בשער המערבי של קמפוס אוניברסיטת תל אביב וממשיך מערבה ומסתיים בכיכר לא רחוק מגשר איינשטיין. בקרבת הגשר מתבצעות עבודות של הקו הירוק של הרכבת הקלה,עבודות הכוללת תחנת רכב בקרבת הגשר. בעתיד,עם סיום עבודות על הקו הירוק,ימשיך רחוב איינשטיין מערבה עד לחוף הים,ובעתיד המאוד רחוק מיועד רחוב איינשטיין להמשיך עוד מערבה,לחצות את הים על פני גשר ולהסתיים בשדה תעופה שיוקם על אי מלאכותי מערבה משם.
בצידו הצפוני של רחוב איינשטיין מפעילה עיריית תל אביב מספר מרכזי חינוך לגיל הרך,בתי ספר יסודיים ומועדונים שונים.מתחת לגשר,בבניין מספר 7,מתקיים מרכז עסקים וקניות. מנגד:באזור זה רחוב איינשטיין שקוע בין הבניינים שבו והעירייה ראתה צורך להפריד מפלסית בין הולכי הרגל שרוצים לחצות את רחוב איינשטיין לבין כלי הרכב הנעים בו.
לביצוע הגישור על פני רחוב איינשטיין פרסמה עיריית תל אביב תחרות שבה יציעו משרדי אדריכלות רעיונות לבניית הגישור על פני הרחוב. במסגרת התחרות הזו קיבלה העיריה כמה וכמה הצעות רובן מבוססות על תפיסת עולמו של האדריכל הספרדי קלטרווה,קרי הצעות שונות לשלילוב של גשר מיתרים תלוי מעל לפער שין שני צידי הרחוב. בין המציעים היה משרד אדריכלים תל אביבי שבראשו עומד האדריכל יואב מסר שההצעה שלו כללה גישור על הפער בגשר להולכי רגל ורוכבי אופניים ללא מיתרים ושאר אביזרים ארכיטקטוניים,בכלל,ומבית היוצר של קלטרווה.
העיריה ביטלה את התחרות ומעשה התכנון של הגשר הוטל על משרדו של יואב מסר. יואב מסר בעצמו רוכב אופניים חובב וכשנגש לתיכונן הגשר העמיד מספר אמות מידה:הגשר צריך להוליך הולכי רגל ולצידו מסלול לרוכבי אופניים. הגשר צריך לכלול מוטיבים מתורת היחסות של איינשטיין קרי קווים ליניארים ועקומים וגם שתהייה לגשר חתימה נמוכה בנוף הכללי ומי שמהלך עליו יוכל ליהנות מהמבט לים,מרוח הים ומהשקיעות,כך גם למי שיהלך בסביבה מתחתיו.
מלאכת בניית הקונספט של הגשר באמות המידה שקבי יואב מסר הוטלה על אדריכלית צעירה במשרדו העונה לשם נלי. נלי בנתה מודל מקרטון שהציג את הגשר המתוכנן על פי אמות המידה שקבע יואב מסר ויחד השניים פנו לעירייה שאישרה והזמינה את מלאכת התכנון האדריכלי במשרדם.
גשר איינשטיין הוא בעצם שני גשרים,האחד,המערבי מביניהם,הוא גשר להולכי רגל כשהמדרך שלו עשוי דק עץ,והגשר השני,המזרחי מבין השניים,הוא גשר לרוכבי אופניים שהמדרך שלו עשוי אבני מדרך עשויות בטון. שני הגשרים מונחים על ארבע עמודי מנשא. גשר רוכבי האופניים מכיל גבשושית שמעלה את רטכב האופניים באזור מרכז הגשר ומאפשרת מבט לים וגם קצת מאמץ פיזי. גשר האופניים מונח כך שבצידו של גשר הולכי הרגל הוא יצר קונסולה מבטון שעוצבה כספסל המאפשר להולכי הרגל לשבת כליו כשפניהם מערבה אל עבר הים.
הגשר עצמו עשוי מתכת והוא נבנה,בחלקים,בבית מלאכה של חרשי מתכת,הובל לאזור חלקים חלקים ולאחר שהצטברו כל חלקי הגשר באזור ההתארגנות,כ 300 מטרים ממיקומו הסופי,הונפו חלקי הגשר בעזרת עגורנים חוברו זה לזה והגשר הוקם והופעל בנובמבר 2023.
אורכו של הגשר 90 מטרים,רוחבו 10 מטרים ומשקלו כ 300 טון. בגשר משולבת תאורת לד שמאפשרת מעבר בטוח בו בעת החשיכה אך לא מפריעה לצפייה מערבה בים. בגשר משולבות שתי מעליות המאפשרות להעלות אליו עם עגלות ילדים,סלי מוצרים כמו גם אופניים,כמו כן:משולבת בו צמחייה וספסלים נוספים,בגשר הולכי הרגל,המאפשרים לעצור ולצפות בים שממערב. את הסיור בגשר הדריך יואב מסר בעצמו מלווה בנציג מהנדס שהפך את הרעיון האדריכלי לביצוע הנדסי וגם נלי שכאמור אחראית לביצוע התיכנון האדריכלי במשרדו של יואב מסר.
ננוטכנולוגיה,או בקיצור ננוטק,הוא ענף מחקר העוסק במערכות שגודלן בין מספר ננומטר לכמה עשרות ננומטר. ננומטר הוא החלק מליארד של המטר. המחקר,והפיתוח,בתחום הננטוק כולל ענפים כמו פיזיקה,הנדסת חשמל ביולוגיה מולקולרית ורפואה אם למנות כמה.
יישומי ננוטק ידועים כבר מהתקופה הרומית. הרומים הוסיפו לזכוכית מנות קטנות מאוד של זהב כסף ומתכות אחרות ששיוו לזכוכית צבעים שונים. מאחר והצבע נובע מרכיבי המתכת שהוספו לזכוכית בעת ייצורה הצבע לא דהה מעולם.
את המונח ננוטק טבע פרופ’ נוריו טאניגאצ’י מאוניברסיטת טוקיו במאמר שעסק בעיבוד עדין מאוד של מתכות עיבוד שיוצר שינויים ברמת האטום או האטומים הבודדים על מנת לשוות למתכת תכונות מיוחדות שנדרשות ממנה שאינן ניתנות להשגה בדרך אחרת.
רק בשנות השמונים של המאה הקודמת אירעה פריצת הדרך במחקר ויישום של טכנולוגיית ננוטק לאחר המצאה ופיתוח של מיקרוסקופ מינהור מהיר מיקרוסקופ המאפשר הצצה אל עולם הננוטק פיתוח של חברת IBM. יחד עם פיתוח מיקרוסקופ מינהור מהיר שמאפשר הצצה כמו גם שינויים ברמות הננוטק הומצאו ופותחו שיטות יצור בתחום הננוטק שהבולטת בהם הוא טכנולוגיות הייצור של ליבות עיבוד למחשבים.
שמעון פרס,נשיאה התשיעי של מדינת ישראל,נחשף לרעיונות מחקר ויישום בתחום הננטוק והפך ליוזם והמוציא לפועל של מחקר ופיתוח בתחום הננטוק בישראל. תחת שרביטו הוקמו באוניברסיטאות בישראל מכוני מחקר לתחום הננוטק כשהאחרון והמשוכלל שבהם הוא בניין הננטק באוניברסיטת תל אביב.
בניין הננוטכנולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב הוא מכון מחקר אוניברסיטאי למחקר בתחום הננוטק. הבניין נחנך זה לא מכבר ונמצא בהליך הרצה.הבניין בנוי מארבע פלחים המוקפת קורות פלדה. הבניין,למעשה,תלוי בין קורות הפלדה. שיטת הבנייה הזו נועדה לשתי מטרות,הראשונה:לאפשר לבניין לשרת את מטרתו קרי מחקר ופיתוח בתחום הננוטק והשנייה היא:ליתרות של הבניין בעת רעידת אדמה. שיטחו של הבניין כ 7500 מ"ר והוא מכיל כמה ממעבדות המחקר החדישות ביותר בתחום הננוטק.
התמונות מבניין הננוטכנולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב,הן כאן לפניכם:
ינואר 1852 להוייסק שבבלרוס של היום נולדת ביתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד,אולגה שמה. בילדותה אולגה מקבלת את חינוכה ב"חדר" של אביה שם היא לומדת,גם,עברית בה שלטה כדי ציטוט בעל פה של התנ"ך. בהגיעה לגיל 18 עוברת אולגה לגור בסנט פטסבורג.
בתקופה זו לא הורשו יהודים להתגורר קבע בסנט פיטסבורג אלא אם היה להם מקצוע הנדרש על ידי השלטונות. אולגה למדה טלגרפיה ועסקה במקצועה בתחנת הרכבת המקומית. בעת הזו הכירה אולגה גבר צעיר מהנדס במקצועו שהפך לבן זוגה,וגם היה מקושר בקרב השלטון הסובייטי. בעזרת קשריו קיבלה אשרת מגורים קבועה בסנט פטסבורג והחלה בלימודי מקצוע המיילדות. לאחר שסיימה ללמוד מיילדות הצטרפה למוסד שייסדו נשים ממשפחת הצאר מוסד שעסק במיילדות של בנות משפחת הצאר שנכנסו להריון מחוץ לנישואין ועשה בו חייל וגם הון מכובד.
אולגה מאמצת את הציונות לחיקה ובהשראת אחיה מצטרפת לתנועת הבלו"ים שבמסגרתה הקימו קבוצה שמטרתה הייתה להקים יישוב חקלאי שיתופי בארץ ישראל,רעיון שגרם להקמת התנועה הציונית הסוציאליסטית שאותה אולגה,אחיה ואחרים,נחשבים כמייסדיה.
ב 1886 בעקבות מכתב מאביה שכבר שהה בארץ ישראל עוזבת אולגה את בן זוגה,את מקום עבודתה ועולה לארץ ישראל ומתיישבת בראשון לציון שם יילדה,בין השאר,את ביתה הבכירה של פיינה פיינברג שושנה.
זמן קצר אחרי שהגיע אולגה בלקינד לראשון לציון פרץ מרד האיכרים השני בראשון לציון. המרד פרץ על רקע דרישת נציג הברון רוטשילד להפוך את איכרי ראשון לציון מאיכרים לשכירים. נשות המורדים ביקשו מאולגה לעמוד בראש משלחת לברונית דה רוטשילד,ששהתה בארץ יחד עם בעלה הברון רוטשילד,על מנת לשכנע אותה ואת בעלה לסגת ממהלכו של אוסוביצקי,נציג הברון. אולגה והאחרות נפגשו עם הברונית וזו,האחרונה,שכנעה את בעלה ואוסוביסקי פוטר מתפקידו ומהלך הפיכת האיכרים לשכירים נבלם.
בתקופה זו מכירה אולגה בחור הצעיר ממנה ב 16 שנה העונה לשם יהושוע לבית חנקין וב 1888 במושבה יבנה השניים נישאים. אולגה חנקין ובעלה מתגוררים ביפו,אולגה ממשיכה לעסוק במקצוע המיילדות כשהיא רוקמת יחסים עם מכובדים מקרב ערביי ישראל והבדואים,קשרים שעד מהרה הופכים לקשרים המביאים לידיעתו של בעלה,יהושוע,מידע על קרקעות למכירה,קרקעות אותן הוא רוכש.
ב 1890 מיילדת אולגה את בנו של ערבי נוצרי עשיר שמתגורר ביפו,ממנו היא שומעת שיש ברשותו כעשרת אלפים דונם באזור נחל דורון. אולגה מעבירה את המידע לבעלה יהושוע שרוכש את האדמות באותה השנה ועליהן מוקמת העיר רחובות.
ב 1891 אגודת חובבי ציון מליטא חושבת לעלות לארץ ולהתיישב בה. האגודה מגייסת כספים ובתיווכו של יהושוע חנקין נקנים שלושים אלף דונם מאדמות חצ’ירה מידי האפנדי סלים חורי. יישוב האדמות נתקל בקשיים רבים,חלקם קשיים פרוצדורליים שמערים השלטון העות'מאני וחלקם בשל העובדה שרוב האדמות היו ביצה. אולגה נחלצת לעזרת בעלה והמתיישבים,בעצה אתה נבחרת קבוצה של גברים חסונים ובריאים שיוצאים לביצות חצ’ירה מתחילים בייבושם בהמשך מקימים את העיר חדרה.
בתקופה הזו יהושוע ואולגה חנקין מתגוררים ביפו,יהושוע חושב שזו העת להקים לעצמם בית משלהם ולצורך כך,ובעקבות מעורבותה של אולגה בהקמת חדרה מקים יהושוע בית על גבעה רמה,דרומית לנחל חדרה. הבית שבנייתו הושלמה אך בני הזוג חנקין מעולם לא עברו לגור בו.
עד לפטירתה ב 1942 אולגה,ויהושוע,לא חבקו ילד. אולגה נקברה בחלקת הקבר של בעלה בעין חרוד וביתם שבחדרה לא אוכלס מעולם. לימים נקראה השכונה המערבית של חדרה על שמה של אולגה חנקין וביתם עומד,נכון להיום,במקומו בחוף ימה של שכונת אולגה כשעזובה פושה בו לאחר שבית קפה שפעל בו נעזב.
ביתם של אולגה ויהושוע חנקין מוכרז כמבנה לשימור ותקוותי שהליך השימור יחל בו בטרם העזובה ומצוק הכורכר הרעוע שתחתיו יכריעוהו לעיי חורבות.
בשישי אחר הצהריים ביקרנו בעזובה של בית אולגה ובחוף הים הסמוך,והתמונות,הן כאן לפניכם:
PhotoWalk הוא מונח המתאר פעילות של קבוצת אנשים שנאספים יחדיו על מנת להלך רגלית באזור מסוים של עיר או ישוב כפרי,מצוידים במצלמות וביחד לצלם באתר שנבחר. הרעיון אחרי ה PhotoWalk הוא להוות אירוע חברתי המאגד מספר אנשים בעלי עניין משותף ואגב ההתאספות לצלם תמונות במקום שבו בחרו לבקר מבלי להתמקד בסוגת צילום זו או אחרת.
בדרך כלל PhotoWalk נקשר עם הסתובבות של קבוצת צלמים במתחם העירוני וביצוע צילומים של אנשים ברחוב או,וגם,צילומי ארכיטקטורה עירונית,אבל:המינוח הזה יכול לשמש גם בסוגות צילום אחרות כמו צילום טבע צילומי מאקרו ועוד.
צריך לומר שיש להבחין בין PhotoWalk שהוא התאספות של אנשים בעלי מכנה משותף אחד ולמטרה של צילום במתחם העירוני,אך לא רק כאמור,לבין התאספויות דומות שמטרתן היא לימוד ושיכלול יכולות הצילום של המשתתפים קרי סדנאות צילום וקורסי צילום שלוקחים את המתלמדים לסיורי צילום המקומות ובאתרים שונים.
ב 1883 הצילום עדיין היה נחלת מעטים וצלמים שיצאו למתחם הציבורי כדי לצלמו נתקלו בתגובות שונות,החל מצחוק לעג וקלס ועד להטרדה על ידי עוברים ושבים סקרניים. כדי ליצר מצב שבו יכולים כמה צלמים לצאת לרחובות ניו יורק ולצלם בהם מבלי שיצטרכו להתמודד עם קהל הסקרנים הוקם מועדון המצלמה של העיר ניו יורק (תרגום חופשי מ The Camera Club New York). המועדון צירף לשורותיו צלמים בלבד והחל לארגן סיורים מאורגנים של קבוצות צלמים ברחובות העיר למטרת צילום בלבד. למעשה היה זה מועדון המצלמה של העיר ניו יורק הראשון שארגן PhotoWalk.
בשנת 1900 חברת קודאק איסטמן הוציאה לשוק מצלמה בשם Brownie שנמכרה במחיר של 1 דולר (כ 38 דולר במחירים של היום). עד מהרה החלו לאחוז במצלמה אנשים רבים שקודם לכן לא יכלו לעשות כן,הן בגלל מחירן האסטרונומי של מצלמות מקצועיות שהיו בשימוש באותן השנים וגם בשל חוסר ידע בהפעלת מצלמה ובעולם הצילום בכלל. ה Brownie הייתה מצלמת אינסטנט כלומר כוון וצלם כשאת כל העבודה,בחירת פרמטרים של הצילום,עושה המצלמה לבד מאחורי הקלעים.
כדי לקדם את מכירות ה Brownie קודאק החלו לארגן PhotoWalk ברחבי העיר ניו יורק,אך לא רק. אירועי ה PhotoWalk האלה צברו עוד ועוד משתתפים שמן הסתם אחזו במצלמות Brownie של קודאק ומאז אירועי PhotoWalk הפכו למונח שכיח שבו צלמים מתאספים יחד למטרת הסתובבות במרחב העירוני חמושים במצלמות.
נקפוץ בזמן 124 שנה. לכל אחד מאיתנו טלפון נייד עם יכולות צילום שב 1900 אפילו לא היו דמיון. עולם הצילום הפך לסוגה אמנותית בתחום אומנות החוזי ועל מנת שמהאן דהו יתבלט באומנותו הוא צריך לפתח סגנון אישי שיבליט אותו על פני צלמים אחרים באותה סוגת צילום. הצילום הפך למעשה אומנות אישית שאין בה שיתוף פעולה עם אחרים. גם ציוד הצילום השתכלל למקומות שאפילו דמיון פרוע ומופרע לא יכול היה לשער ב 1900 ומצריך רכישת מהימנויות שלא מעט אנשים נדרשים לקבלן בצורה של קורס לימודי. סיורי ה PhotoWalk של 2024 לבשו צורה של סיורי צלמים במסגרת קורסי צילום,סדנאות צילום או סיורי צילום מודרכים בתשלום או שלא.
ב 2024 PhotoWalk לבש צורה חדשה,שבה:אדם לוקח לידיו מצלמה אחת,אליה מחוברת עדשה אחת ויוצא עמה למרחב הציבורי שבסביבתו. יכולה להיות זו עיר או מטרופולין,יער או פארק שדה חרוש או חוף ים ואגם או כל מקום אחר בו מסתובב הצלם עם המצלמה בדד ומצלם כאוות נפשו כשהוא חופשי לצלם כל דבר,או כל נושא שנמצא באותו מרחב מבלי להתמסר לסוגת צילום מסוימת זו או אחרת.
יום הזיכרון תשפ"ד. מצלמה אחת,עדשה אחת ואני עושה דרכי לתל אביב ל PhotoWalk ברחובותיה. התעכבתי במספר מקומות בעיר וכיאה ל PhotoWalk צילמתי בהם נושאי צילום שונים ומגוונים,והתמנות שנלקחו ב PhotoWalk הזה,הן כאן לפניכם:
כחצי קילומטר מצפון מערב לצומת דמון מתחיל את זרימתו מטה נחל כלח. זהו נחל אכזב שזורם על הצלע המערבית של הר הכרמל’דרומית מערבית לאוניברסיטת חיפה נשפך,נחל כלח,לנחל גלים שבתורו נשפך לים התיכון דרומית לכפר גלים.
ב 1942 השלטון הבריטי חשש מפלישה של הצבא הנאצי לארץ ישראל,החשש התבסס על התקדמות צבא רומל באפריקה. כדי להגן על המנדט הבריטי בארץ ישראל תכנן השלטון הבריטי תוכנית הגנה שנקראה:"תוכנית המבצר האחרון". במסגרת תוכנית זו,סלל הצבא הבריטי דרך מצומת יגור ועד לשווייצריה הקטנה שבכרמל. הדרך הצריכה גישור על פני הוואדי של נחל כלח וכדי לעשות כן בנו הבריטים גשר המקשר את שתי גדות ואדי נחל כחל,גשר שעומד על תילו עד היום.
על צלע הכרמל כמה צעדים מהגשר הבריטי שעל נחל כחל פורח השושן הצחור. השושן הצחור הוא צמח שמקורו במזרח התיכון והוא נחשב לסמל של טוהר ויופי ובאומנות של ימי הביניים קיבל מקום של כבוד כסמל לזה,מה שגרם לעקירתו משטחי גידלו במזרח התיכון,בכלל,ובארץ ישראל בפרט והעברת הצמחים לגידול מתורבת בגינות נחשבות באירופה.
נחל כלח על שם מה? המילה כלח נזכרת פעמיים בתנ"ך ושתי הפעמים הן בספר איוב. כלח היא מילה סתומה,כלומר:מילה שאין אנו יודעים את משמעותה לא בעברית הקדומה ולא בעברית המודרנית.לביטוי "אבד עליו הכלח" אין קשר למילה כלח שמוזכרת בספר איוב,ובהקשר לביטוי הזה כלח מוצע שהמילה כלח היא הלחם של שתי מילים:כל לח קרי אבד עליו כל לח רוצה לומר נס ליחו ואבד עליו הכלח מתכוון לאיננו רלוונטי עוד.
אם כן,על שם מה ומאיפה שמו של נחל כלח נשאר סתום ואיננו יודעים אך ניתן לשער השערה הגיונית ששמו העברי של הנחל הוא עיוות לשוני של שמו משפה אחרת שיכולה להיות ארמית,ערבית עתיקה אך זה היקש הגיוני והצעה בלבד.
רעיית יתר יחד עם הקשרו של השושן הצחור עם יופי וטוהר שבעקבותיו נקטף והועבר לגינות באירופה,כל אלה גרמו להצטמצמות של בתי הגידול שלו. צמצום זה,שמשתרע על פני שנים רבות גרם לכך שהשושן הצחור כמופע בבית הגידול הטבעי שלו הוא צמח בסכנת הכחדה וגם צמח בר מוגן על פי חוק.
בארץ ישראל נשארו רק שני בתי גידול טבעיים של השושן הצחור בראשון הוא בנחל כזיב שמסלול הטיול שבקרן ברתות והשני הוא בכרמל בנחל כלח.
כל שנה במאי כשנודע לי על פריחת השושן הצחור אני נוהג לסור לאחד מבתי הגידול שלו לביקור שכולל את ההליכה אליו השבעת העין במראו הקסום וכמובן בהשבעת עין המצלמה בתפארת פריחתו. בפעמים הקודמות ביקרתי את השושן הצחור שבקרן ברתות,השנה החלטנו לעשות ביקור בבית הגידול השני שלו,זה שבנחל כלח והתמונות אשר צדה עין העדשה,הן כאן לפניכם:
בשנת 1860 מוקמת שכונת משכנות שאננים,השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות ירושלים. הקמת משכנות שאננים מהווה ציון דרך בהתפתחות הישוב היהודי בארץ ישראל ובכינונה של התנועה הציונית.
מניין חללי מלחמות ישראל מתחיל מ 1860. החלל הראשון בחללי מלחמות ישראל הוא אהרון הרשלר ז"ל שנהרג ב 5 בינואר 1873 בידי פורעים ערבים כנקמה על כך שתושביה של משכנות שאננים הפסיקו לקנות מים מתושבי כפר השילוח,זאת בעקבות שנת גשמים ברוכה.
חלל פעולות האיבה הראשון הוא אברהם שלמה זלמן צורף,פעיל למען הישוב בירושלים,בה הותקף ונרצח בידי ערבים.
מאז 1860 ועד לערב יום הזיכרון ה 76 של מדינת ישראל נהרגו במלחמות ישראל 25,023 חללים,ובפעולות איבה נרצחו 5,100 ישראלים.
יהי זכרם ברוך.
ביום הזיכרון ה 76 למדינת ישראל נוספו 133 חטופות וחטופים ילדים וילדות,נשים וגברים,זקנות וזקנים חיילי צה"ל וחללי צה"ל,מהם 132 מוחזקים בידי חמאס עזה בעזה,ואחת נחטפה ומוחזקת בידי חמאס עיראק בעיראק.
נתאחד,כל 9.9 מליון תושבי מדינת ישראל,לחזרה מידית של כל החטופים והחטופות.
בצהרי יום הזיכרון תשפ"ד פקדתי את כיכר דיזנגוף ובה מיצג ספונטני למען השבת החטופות והחטופים ,ואת ששזפה עין העדשה מצרף פה:
הקנון D80 הצטרפה לתיק הצילום שלי כבר לפני כמה שנים טובות. ביחד,הקנון ואני,ידענו תלאות במצבי קיצון,מחום שצרב בה הרבה מעבר לתנאי טמפרטורה המומלצים על ידי היצרן,חום שנחלצנו ממנו בעור שינינו,ועד לגשם שניתח עלינו בדנמרק הרחוקה והקסומה,וכמובן:המון תמונות עם שלל עדשות שיצרו בנינו מערכת יחסים של הכרות אינטימית מהטוב והרע שמציעה הפלטפורמה הזו.
יום שישי ה 26 בינואר 2024. את הארץ פוקדת סופת גשם,רוח וברד קיצונית ביותר,מאלה שקורות אחת להרבה שנים. החלטנו,למרות הסערה,לצאת לגן לאומי אפולוניה שעל חוף ימה של הרצליה.
הגענו לאתר שבשל מזג האוויר היינו היחידים להיות בו. יצאנו מהרכב וה D80 המהימנה נשלפה מתיק הצילום. דקה בשביליו של אתר אפולוניה ומזג האוויר התקדר,גשם מלווה ברוח מהירה ביותר ניתח ארצה ובמקומות שבהם העור חשוף הכה בכאב של מחטים החודרות אותו,הרוח הייתה כה עזה שבקושי הצלחתי לעמוד על רגלי ולגשם התווסף מטח עז,ומכאיב,של ברד. הברד החזק נחת על כפתור הפותח את הפלש המובנה של הקנון וזה פער פיו ובשל הרוח העזה לסגור אותו היה משימה קשה.הקנון נרטה עד לשד עצמותיה במלוא מובן המילה.
חזרנו לרכב רטובים במקומות שמעיל הגשם לא כיסה והקנון כה רטובה עד כי מים נוטפים ממנה. מיד הוצאתי מגבת נקייה וניגבתי אותה,שמתי אותה על בכיסא האחורי כדי שתתחמם במיזוג האוויר של הכסופה ובבית עשיתי כל שאפשר על מנת לייבש אותה.
משיבשה סירבה הקנון לצלם. רק כמה מצבים בודדים פעלו והשאר הצביעו על נזק עמוק שהשבית את המצלמה הקשוחה הזו שהונחה על המדף כחפץ שאין לו הופכין … ורק זיכרונות נעימים עלו בי בכל פעם שחלפתי על פניה ועל התלאות שעברנו ביחד.
בשיטוטי ברחבי האינטרנט לא מצאתי תלונות על הקנון וחוסר תפקודה כפי שהקנון שלי חווה וחשבתי לעצמי שצריך לתת למצלמה הקשוחה הזו הזדמנות נוספת.
הורדתי אותה מהמדף. ביד אוהבת ניקיתי אותה מהאבק שצברה ובכלל,הכנסתי לתוכה בטריה שזה עתה התמלאה למלוא יכולתה,והזנתי בה כרטיס זיכרון. חיברתי לקנון את הניפטי פיפטי של קנון,בעזרת "כפתור המחץ" החזרתי אותו למצב בית החרשות כלומר המצב שבו הגיעה לפני כמה שנים,טובות,לביתי ולתיק הצילום שלי.
משסיימה לחזור להגדרות היצרן עברתי על כל התפריטים שלה וקינפגתי אותה לצרכיי ולאופן השימוש שלי כולל פרמוט כרטיס הזיכרון. כבוי והדלקה ו….:הקנון חזרה לחיים הכל מתפקד בה כפי שאני מכיר מימינו ביחד.
כדי לוודא שהקנון היא אותה אחת,קשוחה ונאמנה,שאני מכיר יצאנו יחד ל Photo Walk בגן ציבורי סמוך. אני לא סובל אנשים בתמונות שלי אבל רציתי לאתגר את עצמי וגם את הקנון הטובה והוותיקה,ואת אשר תפסו ב Photo Walk הזה תוכלו לראות פה בתמונות המצורפות:
