ביצת חדרה

בין אפריל 1881 למאי 1882 אירעו פרעות דמים ביהודי דרום רוסיהפרעות הידועות בשם "סופות הנגב".

בעקבות הפרעות האלה,קבוצה של יהודים הגיעו לארץ ישראל במגמה לרכוש קרקעות ואליהן להביא יהודים מדרום רוסיה ולישבם בארץ ישראל.

 

ב1890 בתיווכו של יהושוע חנקין רכשה קבוצת היהודים הזו כ– 30,000 דונם מידי האפנדי סלים ח’ורי,כל האדמות האלה נמצאות בשטח המונציפאלי של העיר חדרה דהיום.

 

חנקין,שיכנע את קבוצת הרוכשים לרכוש את הקרקעות תוך אבטחה שידאג ליבוש הביצות שבקרקע שנרכשה,ביצות שתפסו את רובה של הקרקע הנרכשת.

 

עובר הבטחה הזו התארגנה קבוצה של יהודים מרוסיה ועלתה לארץ להתישב בביצות חדרה. חנקין,משקיבל את כספו,העביר את הקושנים בשטחי הקרקע מידיו לידי נציג המישבים בשם משה מרדכי אפשטיין ונעלם עם הכסף ועם האבטחה ליבש את הביצות.

 

הביצות הפילו חללים רבים בקרב המתישבים ואליעזר יפה,הרופא,המליץ להם להסתלק מהאזור בטרם יתושי האנופלס נושאי הקדחת יחסלו אותם עד לאחרון בהם.

 

בצר להם פנו מתישבי חדרה לעזרת תושבי הדלתא של הנילוס במצרים,שם צברו ניסיון ביבוש ביצות שנוצרו עקב שיטפונות החורף של הנילוס.

 

לא ידוע בדיוק כמה פועלי יבוש ביצות הגיעו מהנילוס לחדרה אבל משהגיעו החלו מיד בפעולות היבוש שכללו לישת הבוץ מהביצות,יבושו בשמש ובניית תעלות מים,מלבני הבוץ היבשות,תעלות מים שניקזו את מי הביצות לסביבה הנמוכה באזור הים וכך גרמו ליבושן – לא לפני שרבים מהפועלים המצריים נפלו חלל למחלת קדחת.

 

ביצה אחת,שאומנם נוקזה במהלך עבודתם של עובדי הניקוז ממצרים,נשארה נצר לביצות חדרה,ובכל חורף חוזרת הביצה להיקוות ומתיבשת,מאליה ובעזרת מערכת ניקוז ששופצה בעשור האחרון עם הרחבת כביש 4 באכה חדרה.

 

ביצת חדרה הוכרזה כנכס נופי של מדינת ישראל ואף על פי שהיא חלק מהמרחב השיפוטי של העיר חדרה הביצה מוחרגת מתוכניות המתאר של העיר חדרה ונכון ל 2019 אין כוונה להפוך את הביצה לפארק מוכרז אלא לשמרה במצבה הטבעי הנכחי,שימור הביצה וטיפול בה נמצא,על פי דין,נמצא תחת אחריותה של הרשות להגנת הטבע והביצה היא שמורת טבע מוכרזת.

ערפלים כביש 531

מחלף אלישמע,על כביש 531,טומן בחובו כמה פינות חמד ירוקות. זה כבר זמן מה שאני עובר במחלף הזה בשעות הבוקר ומתענג על ערפילי הבוקר הנושקים לירוק המקסים של שדות אלישמע המקיפים את המחלף.

 

שבת בבוקר. לפי תחזית מזג האוויר הסכוי היחידי לצפות בערפילי הבוקר המוסיפים לשדות המוריקם נופח של מסתורין שובה עין היא עם אור ראשון,שכן מאוחר יותר היום אמור להתחמם וערפילי הבוקר שונאים….חום.

 

שבת. חמש בבוקר והשעון המעורר מזכיר שזו:שעת היקיצה. סדורי ההשקמה מסתימים להם,וגם כוס הקפה של הבוקר. הפעם,אני מחליט,לקחת איתי את כל המצלמות והעדשות כך שדבר לא יתפקשש.

 

חלון הזמן שעומד לרשותי לצילום השדות עוטי ערפילי הבוקר קצר מאוד,כשלושים דקות,ולכן אני מחליט לקחת "סיכון" ובמקום להגיע לקירבה פיזית לשדות – אשתמש בעדשת הטלה (150-600) ,להלן המפלץ, למין שאינו ממינה:צילום אוביקטים בנוף.

משכך,גם הבגדים ונעלי הדשדוש בבוץ נשארים מאחור והבאגי,ממתין בחצר למטה להעמסת החצובהובעוד החושך עדיין שולטים בחוץ:מדווש אל הכביש באוריאנטציה למחלף אלישמע ואז,אבוי:מסתבר שחסר אוויר בגלגלי הבאגי,שידע כמה ימי בטלה טובים.

 

תחנת הדלק הקרובה נמצאת על דרך למחלף אלישמע. סר אליה מחבר את משאבת האוויר לגלגל הקדמי של הבאגיותאונת עבודה מתרחשת:הבאגי מחליט לקרוס אפיים ארצה כשהוא משאיר את שסתום האוויר תקוע בפיית משאבת האוויר של תחנת הדלק,ובנשיפה חדה ובלתי מתפשרת מבשר על יציאת האחרונה בטיפת האוויר של הצמיג הקדמי והבאגי: ניזוק קלות ובעיקר ללא שסתום מלוי אוויר בגלגל הקדמי.לא שמיש בעליל.

 

בזוית העין אני רואה שהרי השומרון עדין עומדים בחשיכתם. חישוב מהיר,מצביע על כך שהגעה רגלית למחלף תארך כ-22 דקות. בדיוק לאור ראשון.

 

אז נופלת החלטה: הבאגי חסרי האוויר בריאה הקדמית מוחזרים הביתה ומוחלפים במוטות ההליכה שלי. יוצאים רגלית למחלף אלישמע,וההחלטה לצלם עם המפלץ מקבלת משנה חשיבות.

 

מחלף אלישמע מעט מוגבה מעל לסביבה שלו,ובעודי מטפס אליו מתגלה לפני שדה ירוק מכוסה בערפלי הבוקר,וניצני קרני שמש מבצבצות מעל להרי השומרון בתאורה שכאילו הוזמנה על ידי במיוחד – אנקת התענגות והשתאות בלתי נשלטת נפלטה מפי,מזל שהמחלף ריק מאדם – כי זר:לא יבין.

עין בוקק 2018

כל שנה,בשבת הראשונה שאחרי החגים/שמחת תורה,אנחנו פוקדים את עין בוקק.

השנה,השקמנו קום ופקדנו את הואדי בשעת בוקר מוקדמת. עם כניסתינו לערוץ התמלאנו פליאה:הערוץ יבש.

במעלה הערוץ החלו המים להופיע,ולזרום אבל בריא שמדובר בפחות ממחצית כמות המים שראינו בשנים הקודמות.

כששמנו פעמינו ממפל בוקק מזרחה,חזרה לים המלח,החל הטבע להתעורר. דבוקת טריסטמית הופיעו והרשו לנו לצלמן בנחת,צרעה,לא מזוהה,נחתה על אחד הסלעים והציגה עצמה לעין המצלמה והיעלים,אם ובתה ואחר כך זכר שנראה מאוד מתעניין באם יעל,הרשו לנו לחדור לחייהן ולצלמם.

עתיר ידע

אזור התעשיה עתיר ידע,גובל עם שדותיו של (מושב) עין חמד.בצהרי היום,התעבו להם ענני קולמוס צבועים בלבן ואפור,מבלי שהראו סימנים של גשם ההולך ובא.

 

לקחתי את ציוד הצילום שלי ויצאתי,ברגל,לשדות עין חמד שעל גבול אזור התעשיה עתיר ידע. ניצלתי את ההזדמנות לצלם בכמה עדשות שונות וגם,לבחון כמה קונפיגורציות חדשות שהטמעתי במצלמות שלי.

 

הינה לפניכם אלבום התמונות שנאספו בשדות עין חמד.

גן לאומי חוף השרון - געש.

גן לאומי חוף השרון,הידוע יותר בשם חוף געש,משתרע לאורך מצוק הכורכר שלחוף הים בין ארסוף,בדרום,למכון וינגייט,בצפון.

 

הגן הלאומי הזה סבל מנזק מעשה ידי אדם,בעיקר:נזקים שנגרמו,לחי ולצומח,על ידי כלי רכב,בעיקר רכבי שטח.

ב– 2001 הוכרז הגן כגן לאומי הוא גודר והכניסה אליו מותרת לבני אדם בלבד וברגל בלבד. כניסה של כלבים לגן אסורה,עוד נתעכב על זה בהמשך.

 

חלקו המערבי של הגן משתרע לאורכו של מצוק הכורכר המערבי. מצוק זה סובל משחיקה מאוצת והוא מוכרז כשטח בסכנת התמוטטות.

 

לאחר שיקום הגן מנזקי האדם החלו לקנן במצוק הכורכר שרקרקים ושפתי המצוק,לא רק מסוכנים בשל סכנת התמוטטות,הם נכס טבע מוגן שהכניסה אליו לבני אדם אסור – וזאת על מנת לשמר את קיני השרקרקים.

 

הכרזת הגן הלאומי התאפשרה לאחר פינוי שטחי אש של צה"ל ששכנו בין געש למכון וינגייט. בהמשך מתוכנן פינו של שטחי אש ושטחי צבא סגורים,גם מדרום לארסוף וגן חוף השרון יתחבר,פיזית,לגן לאומי ארסוף שבפאתיה הצפוניים של הרצליה.תוכנית זו טרם הושלמה.

 

בשטחי הגן הלאומי נטעו,בידי אדם,מספר סוגים של עצים שאינם חלק מהחורש הטבעי בגן,ברם:עם הכרזתו וסגירתו לרכבי שטח צמחייה מהפאונה הטבעית של גבעות הכורכר חידשה את עצמה והגן המוכרז,נכון ל 2019,כולל פאונה טבעית ועצים מעשה ידי אדם. בהמשך הרצף של הגן,דרומה עד לגן לאומי ארסוף,לא מתוכננת שתילה של עצים והחלק הדרומי,והעתידי,של הגן יזכה לתחייה של הפאונה הטבעית לגבעות הכורכר ללא התערבות מעשה ידי אדם.

 

עם הכרזת הגן הלאומי הושהו,בתוכו,אל הטבע צבאים (הצבי הארץ ישראלי) שנכון ל 2019 מצב העדר בגן מוגדר בסטאטוס של התאקלמות מלאה. מסיבה זו אסורה הכנסה של כלבים,וחיות מחמד אחרות,לשטחי הגן הלאומי.

סגירת תפריט