צבעוני ההרים-גבעת הצבעונים מעיין צבי.

ביום ה 144 למלחמת השבעה באוקטובר התקיימו בישראל בחירות לעיריות ולמועצות המקומיות,והיה זה יום חופש לאומי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב את שעות הבוקר הראשונות החלטנו לבלות בחברת צבעוני ההרים,שגדל על גבעה קטנה בינות לברכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי ובסמוך לכביש מספר 2. מקום מסומן היטב כמו גם מוכר על ידי וויז כשהוא,וויז,לא מופרע על ידי פעילות צה"ל. אם נעשה משאל רחוב ונשאל איזו מדינה הצבעוני הוא הפרח הלאומי שלה? התשובה,מן המותן,תהייה:הולנד. הכצעקתה? אז נתחיל מסקירה כללית: לא לכל האומות והמדינות בעולם יש צמח לאומי,למעשה:רק לחלק קטן מאומות העולם יש כזה,וכן:ישראל היא אחת מהן וגם ארה"ב. בישראל,הפרח הלאומי הוא הכלנית. בארה"ב? אז באמריקה כמו באמריקה: ב 1986 רולנד רייגן החל את תקופת הנשיאות השנייה שלו והוא הנשיא ה-40 של ארה"ב. בתחילת הכהונה הוציא הנשיא רייגן צו נשיאותו ובו הכריז על הורד כפרח הלאומי של ארה"ב. לצו נשיאותי ולהכרזה שבו תוקף כל עוד הנשיא המכהן,מי שהוציא את הצו או כל נשיא אחר אחריו,לא ביטל אותו ומאז הכריז הנשיא ה-40 על הורד כפרח הלאומי של המעצמה הגדולה בעולם,ההכרזה נשארה בעיינה ומעולם לא בוטלה כך שגם היום,הורד הוא הפרח הלאומי של ארה"ב. בישראל אין חקיקה המסדירה פרח או חיה או ציפור לאומית. ב 2013 עיתון Ynet יחד עם החברה להגנת הטבע ביצעו משאל ובו נבחרה הכלנית כפרח הלאומי של ישראל,ברם:בחוק הסמלים אין לישראל לא פרח לאומי ולא כל בעל חיים אחר לאומי אלא בהכרזה של החברה להגנת הטבע שאין לה בסיס חוקי. נחזור לצבעוני. המקור של הצבעוני הוא באירן,משם בתחילת המאה ה16 מתחיל ייצוא של הצבעוני לאירופה. כדי להגיע מאירן לאירופה,הדרך הקצרה והיעילה ביותר היא דרך טורקיה. במאה ה 16 טורקיה היא האימפריה העות'מאנית וככזו היא לא רק שולטת בדרכי המסחר מאירן מערבה אלא גם שולטת בחלק המזרחי של אירופה וגם במזרח הקרוב בישראל ושכנותיה.

להמשך קריאהצבעוני ההרים-גבעת הצבעונים מעיין צבי.

יער המלאכים – שחריה היום ה 132 למלחמת ה 7 באוקטובר.

יער המלאכים הוא יער נטוע אדם,נמצא כארבע קילומטרים מזרחית לקריית גת. בסמוך ליער ב 1956 הוקמה מעברת עולים בשם שחריה,תושבי המעברה הועסקו על ידי קק"ל בנטיעת עצים והם אלה שנטעו את יער המלאכים. שטח היער כ 7000 דונם והיער נשאר על תילו גם לאחר פירוק מעברת שחריה. היער כולל כמה וכמה מסלולים רובם מוכשרים לרוכבי אופניים ואחרים להולכים ברגל. ביער יש רק נתיב אחד להולכי רגל,אורכו כ 600 מטרים והוא נקרא שביל גתות,שאותו עשינו רגלית וצריך לציין שאכן יש בשביל גתות,אך רובן נמצאות בצידי השביל ולא עליו בדיוק. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב ליער המלאכים יצאנו בעקבות ידיעה על מרבדי כלניות. הכלנית,היא הצמח הלאומי של ישראל. בשביל הגתות נפרשו משני צידיו מרבדים של רקפות ומעט מאוד,כדי בודדות בלבד,כלניות. כך גם בשאר שבילי היער. באדיבותו של שומר היער הסתבר שמרבדי הכלניות נמצאים בצידו השני של הכביש שעל מנת להגיע אליו,יש לחזור לצומת שתחת המחלף של כביש שש לעשות סיבוב פרסה ולפנות ימינה,כ 500 מטר בכביש,למפרץ מבדק המשטרתי המסומן בשלט המציין שזה מפרץ לבדיקה של המשטרה. משם,מסביב למטע השקדים מאחוריו ביחס לחנייה בשטח הבדיקה המטרתי,משתרע שדה כלניות רחב ידיים ומרשים ביופיו. נציין שמטע השקדים מגודר וסגור וכניסה אליו גם מהווה עבירה פלילית ובעיקר פוגעת בפרנסתו של בעליו. בשדה הכלניות בילינו שעה קלה להרוות את העין ואת עין העדשה וגם:נוצלה ההזדמנות הראשונה לעשות שימוש בחצובת המחבת.

להמשך קריאהיער המלאכים – שחריה היום ה 132 למלחמת ה 7 באוקטובר.

חצובת קרקע,לצילום בגובה הקרקע – פרויקט DIY.

המצלמה והעין האנושית אינן רואים אותו הדבר. בין העין ועדשת המצלמה יש הבדלים בכל הקשור לקליטת האור לזווית הראייה והעין האנושית נדרשת להציץ מבעד לעינית המצלמה על מנת ליצר תמונה שהיא פרשנות אישית של בעל העין,כמו גם:פועל יוצא של סט הצילום בכלל ועדשת המצלמה בכלל ולכן תמונה היא פרשנות אמנותית של מה שראה הצלם בעיניו. בשל כך בסוגות שונות של צילום נדרשת זווית צילום אחרת לזו של גובה העיניים ובין האפשרויות לזוויות צילום כאלה יש את זו שבגובה פני הקרקע,זווית צילום האופיינית לצלמי הנוף,צלמי ציפורים ובעלי חיים בכלל ובקרבת מקווי מים בפרט ולצלמי מאקרו של עולם החי והצומח שביתו על פני האדמה. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב חצובה היא הכרח בתיק הצילום. אם לצורך עזרה בנשיאת סט הצילום שבחלק מסוגות הצילום שוקל לא מעט בכלל ועד לצורך,בשל תנאי תאורה או קירבה לנושא הצילום,נדרשת יד יציבה מאוד,דבר שאיננו חלק מהמבנה הביולוגי שלנו בני האדם. ישנן חצובות קטנות מספיק לשימוש בצילום בגובה פני הקרקע וישנם כאלה,גדולות יותר,המאפשרות פריסת רגלי החצובה עד לגובה סמוך מאוד לפני הקרקע. ברם: לחצובות הקטנות שמאפשרות צילום מפני הקרקע ישנה מגרעה אחת בולטת:הן לא יכולות להתמודד עם ציוד הצילום כבד המשקל,ואלה שניתן לפרוש רגליהן מתגלות כחצובות שכאשר נדרשת תנועה על פני הקרקע,זחילה על גחונינו,הן מהווה מכשלה ולא נוחות בעליל.כולנו יודעים:כשפריט צילום כלשהו גורם לאי נוחות הוא נשאר מאחור בתא המטען של המכונית ושכרו,יצא בהפסדו. לכל אותן סוגות צילום שבהן נדרש צילום מגובה פני הקרקע נדרשת חצובה אחרת,כזו שתהייה קלה לנשיאה,נוחה לשימוש במקרה ובו נדרשת זחילה על הקרקע וגם תוכל לשאת אתציוד הצילום כבד המשקל – ופה נכנסת לתמונה חצובת הקרקע. חצובת קרקע? מה זה? לא מדובר במוצר מדף. צריך ליצר אחת כזו שתיתן מענה לצורך לצלם מגובה פני הקרקע,לא תהייה מגושמת ומסורבלת וגם תוכל לשאת ציוד צילום כבד משקל – אם נדרש כזה. מפה והלאה,ומטעמים השמורים עימי,את חצובת הקרקע נכנה חצובת מחבת. למה מחבת? זה יתברר ומיד. מה נדרש ליצור עצמי של חצובת מחבת? נדרש: 1. מחבת (כן כזו שמטגנים בה שניצלים או חביתות) בגודל 25 או 30 ס"מ. 2. בורג חצובה שמידותיה של 3/8 ובאורך של 1/2 אינצ’. 3. ראש חצובה שמסוגל לשאת משקל של למעלה מארבע קילוגרמים. 4. מקדח בקוטר 10 ס"מ ומקדחה לקדוח בו. 5. מברג פיליפס (צלב) להסרת ידית המחבת. תהליך הייצור: מסירים מהמחבת את הידית שלו,למהדרים ניתן לשדך לבסיס הידית,לאחר שהוסרה,שאקל שאתו ניתן לחבר החצובה לתיק הצילום לחלקו החיצוני או לחגורת המכנסיים ככל העולה על רוחכם. במרכז המחבת,ברוב הגדול של המחבתות מרכז המחבת מסומן בנקודה שחורה קטנה,צריך לקדוח חור באמצעות המקדחה והמקדח. לאחר קדיחת החור להכניס את בורג החצובה ולהבריג אליו את ראש החצובה. לראש החצובה לחבר את המצלמה והעדשה ו...:לצאת לשטח ולצלם.

להמשך קריאהחצובת קרקע,לצילום בגובה הקרקע – פרויקט DIY.

עמק השלום,נחל השופט יום 126 למלחמת ה 7 באוקטובר.

יום שישי ה 126 למלחמה. שבע וחצי בבוקר החניון של קניון שממנו יוצא שביל ההליכה בעמק השלום ריק מאדם ומכוניות סבורות חונות בו. במקום מרפסת תצפית אל עבר העמק. עמק השלום. ערפלי הבוקר עדיין חובקים להם את העמק משרים בו אווירת נינוחות המופרעת,מפעם לפעם,בשעון מנועי הסילון של מטוסי חיל האוויר העושים דרכם לעזה.עמק השלום ומעליו רעשי המלחמה. אני אוהב את הישראלי המשקים קום ומבקר באתרי הטבע של הארץ הקסומה הזו. אלה,לכאורה,אנשים אחרים לגמרי מאותם ישראלים הפוקדים,את אותם אתרים,בשעות הבוקר המאוחרות הצהריים המוקדמות של ימי השישי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב בעודנו מתכללים דרכנו בקטע בוצי וטובעני במסלול ההליכה שבעמק הולך לפנינו זוג צעיר שהשאיר מאחוריו את ביתו על תכולתו ויושביו ויצא לעמק השלום לשעת איכות. כמונו מתכלל הזוג את דרכו במקטע הבוצי של העמק על מנת להימנע,ככל הניתן,מלמלא רגלים בבוץ דביק וטובעני. מפעם לפעם חולפת על פנינו דבוקת רוכבי אופניים כשהראשון מברך לשלום ומודיע שיש אחריו עוד כמה רוכבים והאחרון:גם הוא מברך לשלום מודה על שפינינו את הדרך ומכריז שהוא האחרון להפריע לנו ללכת במרכז השביל. פה ושם כמה עצים פורשים את חופתם הנעטפת באחרוני ערפילי הבוקר משווה שלהם אווירה של רוגע ואופטימיות יחד עם יופי ייחודי האופייני לימי הבוקר הקרירים של חודש מרס. מרבדים של כלניות בשלל צבעיהן מלווה אותנו מימין ומשמאל לשביל ההליכה. כמה מהן עוד אוצרות מעגלי הגשם שירד פה בלילה וכמה מהן מתחילות לפתוח את עלי הכותרת שלהן כמי שהתעורר לו זה עתה,מותח עצמותיו לקראת השמש העולה שמתחילה להפיץ את חומה הנעים – חום של בוקר חורפי,חום של ארץ ישראל היפה והקסומה עם שלל אנשי הבוקר שלה. מבלי לתכנן את מהלכנו בשבילי העמק,אנחנו מוצאים עצמנו בשביל ההליכה לאורך נחל השופט. הגשם מילא את ערוצו במים שוצפים וקוצפים ובשביליו,עדין,מהלכים אנשי הבוקר יחד עם דבוקות של רוכבי אופניים. מפעם לפעם אנחנו עוצרים להזין את העיניים במפלוני נחל השופט וגם להנציח אותם בעדשת המצלמה.

להמשך קריאהעמק השלום,נחל השופט יום 126 למלחמת ה 7 באוקטובר.

חוף געש – יום שישי היום ה 118 למלחמת השבעה באוקטובר.

שמורת הטבע חוף השרון הוכרזה על מקטע החוף ומצוק הכורכר שבין קיבוץ שפיים,בדרום,למכון וינגייט בצפון. השמורה הוכרזה במענה לשני צרכים: הגנה על החי והצומח במרחב החוף באזור השרון ומניעה של השתלטות כרישי נדל"ן על הקרקעות. מקטע חוף געש הוא חק משמורת הטבע חוף השרון,חוף הים עצמו מהווה אתר קינון לצבי הים,ורכס הכורכר,שמעליו,מונגש בשבילי טיול. אורכו של הקטע המונגש הוא כ 1200 מטרים ורוחבו כ 400 מטרים. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב באתר צומח אירוס הארגמן,שהוא סימלה של החברה להגנת הטבע,אירוס אנדמי לישראל בלבד חבר במשפחת אירוס ההיכל והוא לא רק צמח מוגן אלא גם:צמח הנמצא בסכנת הכחדה ומסלע הכורכר הוא אחד מבתי הגידול החביבים עליו. עוד כובש בנוכחותו את מסלע הכורכר במקטע חוף געש של שמורת חוף השרון הוא החמציץ הנטוי. למי מאיתנו ישנן זיכרונות ילדות הקשורים הלעיסה ומציצה של מיציו החמוצים של החמציץ הנטוי מבלי לדעת שבקונטקסט הגאופוליטי של ישראל ביומה ה 118 למלחמת השבעה באוקטובר החמציץ הנטוי הוא צמח פולש שמקורו בדרום אפריקה העומדת בראש המדינות המתנגדות לפעילות ישראל בעזה,בכלל,ומאלה התומכות בשלילת קיומה של ישראל בפרט. החמציץ הוא גאופיט קרי צמח בעל בצל ובמקומות שונים בעולם מיוחסות לו תכונות של תרופה כנגד מחלות שונות מהן נזכיר את השעלת,צפדינה,דיזנטריה ותולעי המעיים,אמונה שאין לה סימוכין מדעי.תכונה ייחודית לחמציץ הנטוי הוא הימצאותם של שנצים בבסיס עמוד התפרחת וגם בעוקץ העלה וכאשר נתלש העלה או הגבעול נראה כאילו נחתך בסכין מנתחים חד כתער ומאפשר לחמציץ לגדל,בו במקום,את הגבעול או עלה הכותרת שניתלש. החמציץ מיצר צוף שחביב,מאוד,על דבורי ארץ ישראל.

להמשך קריאהחוף געש – יום שישי היום ה 118 למלחמת השבעה באוקטובר.

אפולוניה – יום חורף סוער.

יום שישי,יומה ה 111 של מלחמת השבעה באוקטובר 23’. שעת צהריים ותחזית מזג האוויר מספרת על מטחי גשם עם רוחות חזקות. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב בתיק הצילום שתי מצלמות,האחת ממש לא חברה טובה עם גשם ונלקחה למקרה ויהיה משהו מעניין לספר את סיפורו בעוד המצלמה בסביבה יבשה ובטוחה,והשנייה,קנון,שכבר הייתה איתי באירועי גשם משמעותיים בארץ ובחו"ל ועמדה בהם,לה מחוברת עדשה שגם היא אטומה למים וגם היא שרדה אי אילו אירועי גשם. מגרש החנייה של פרק לאומי אפולוניה ריק,ושמחנו לקבל את האתר רק לנו ולטייל בו בחופשיות. לאחר הסדרת הכניסה נשלפת הקנון מתיק הצילום,בעוד השמיים מחשיכים פניהן וגשם קל ניתך ארצה,גשם שכזה שאינו מבשר את הבאות. בעיקול הראשון,מטרים ספורים מתחילת המסלול בפרק,ישנה נקודת תצפית ובה הקנון נקפת על ולוקחת כמה תמונות,אך הגשם,הגשם:חושב לגמרי אחרת. מתך כבד מלווה ברוח עז פורץ עולה לו מים המים,מאיים להעיף אותי על ציודי לכל עבר. עוד כמה צעדים בשביל האתר והגשם הופך למתך ברד ורוח עז שמגעם עם כפות הידיים החשופות,ופה ושם עם עור הפנים,מכאיב כמו סד עינויים במרתפי ארגון מודיעין של אומה אויבת. יחד עם מתך הברד יורד גם גשם,שבחוצפתו,ובעצמתו הרבה,חודר את נעלי ההליכה ממעלה יורד בחוצפה מטרידה מטה וחיש קל נעלי ההליכה האטומות למים הופכות לבריכת שחייה קרה ומשמימה. מפעם לפעם אנחנו עוצרים,הקנון עולה לגובה העיניים ונאבקת לייצב עצמה במשבי הרוח,ברד/גשם העזים על מנת להנציח את תופעת הטבע הכה מרשימה והעזה הזו. איכשהו,בנעליים ספוגות במים ובמאבק פיזי ברוח העזה ובמטחי הגשם/ברד אנחנו מצליחים להגיע למצודה הצלבנית של אפולוניה ומבעד לסער מצליחים להתפעל מזעפו של הים ובמפגש האפי בין הסערה לשרידי חומת המבצר. גם פה הקנון עולה לגובה הפנים,הפעם רטובה כהוגן ובעזרת מעקה הבטיחות מצליחה לייצב עצמה ולתפוס כמה תמונות מבעד למסך הגשם משובץ באבני ברד קטנות ומכאיבות. משלא נראה כי הגשם מתכוון לעזוב או להיחלש,אנחנו מחליטים לשוב על עקבותינו. בדרך חזרה הרוח מתגבר ואתו גלי הגשם משובץ באבני ברד קטנות. פה ושם,מבעד למסך המים,אני רואה סיבות לקמפס סיפור של תמונה וכשהקנון עולה לגובה העיניים היא קצת מסרבת לצלם ובנוסף המבזק הפנימי שלא,שלא היה בשימוש מהיום שנפתחה והוצאה מקופסת המשלוח כשנקנתה אי שם בעבר. המבזק נסגר ובעצירה הבאה הקנון כבר מסרבת לקחת תמונה ובשל מטחי הגשם/ברד,הנעליים הרטובות והרוח העזה אני מוותר לה,מכסה אותה בכפלי מעיל הגשם שלי ואנחנו עושים דרכנו לכסופה החמימה.

להמשך קריאהאפולוניה – יום חורף סוער.

פארק אריאל שרון – סיפורו של מחזור יומה ה 90 למלחמת השבעה באוקטובר.

כ 5.3 מליון טון פסולת עירונית ומסחרית מיוצרים בישראל כל שנה. עוד כ 6 מליון טון פסולת בניין מיוצרת בישראל כל שנה בנוסף עוד 1.8 מליון טון פסולת אורגנית מיוצרים בישראל מידי שנה. אדם בישראל מיצר מידי יום כ 1.7 ק"ג פסולת או כ 51 ק"ג פסולת בחודש וכ 612 ק"ג פסולת בשנה. הגידול השנתי בכמות הפסולת עומד על כ 1.8% בכל שנה. רק כ 30% מהפסולת המיוצרת בישראל ממוחזר והיעד הממשלתי הוא להגיע ל 51% מחזור עד 2030 יעד שהיום הוא הסטנדרט במדינות אירופה המערבית. הפסולת שלא ממוחזרת נטמנת באדמה בכמה אתרים כשהידוע בהם הוא אתר דודאים שבנגב המערבי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב עד 1998 האשפה של גוש דן נטמנה באתר ח’יריה. אתר ח’יריה הוא שטח גלילי (שטח ללא בעלות ושיוך מוניציפלי) שנמצא לאורך נחל איילון בין נתב"ג לנתיבי איילון ותחום ברמת גן,תל אביב ואור יהודה. בעבר שכן בקרבת מקום כפר ערבי בעל אותו שם,כשהאחרון שכן על מיקומה ההיסטורי של בני ברק (כמוזכר בהגדה של פסח). הר האשפה של ח’יריה חולש על שטח של כ 8500 דונם וגובהו כ 60 מטרים מעל לפני הים. הר האשפה יושב על קרקע חרסיתית האטומה למים וכתוצאה מכך הר האשפה לא זיהם,או מזהם,את מי התהום של אקוויפר החוף,מנגד:הר האשפה הוא מפגע אקולוגי משמעותי שמייצר גזי חממה בכלל ומתאן בפרט,מפגע ריח ומקור משיכה לבעלי כנף שסיכנו את נתיבי התעופה אל ומאת ישראל. עם הפסקה של הטמנת האשפה באתר ח’יריה הר האשפה הציב אתגר לאומי בתחום האקולוגיה. הר האשפה פולט גזים רעילים ונפיצים,בעיקר מתאן,ומהווה מפגע ריח וסכנה לתעופה האזרחית. באותה נשימה,צריך להזכיר שכמות האשפה ההולכת וגדלה בישראל המתפתחת הרי שהטמנת האשפה בקרקע היא פתרון זמני ויש צורך להתחיל למחזר את האשפה כמה שרק ניתן.

להמשך קריאהפארק אריאל שרון – סיפורו של מחזור יומה ה 90 למלחמת השבעה באוקטובר.

עין שוקו,ביצת נוב וסוסיתא – שבת ביומה ה 85 של מלחמת ה 7 באוקטובר.

שבת האחרונה של 2023,שעת בוקר מוקדמת מאוד,חרטומה של הכסופה מופנה צפונה,היעד:המורדות בדרום מערביים של רמת הגולן עם שלוש תחנות:עין שוקו,ביצת נוב ואתר סוסיתא. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב אור ראשון של בוקר תופס אותנו בירידה מפוריה אל עבר קבוצת כנרת,חיש קל ובקלילות אנחנו גומעים את כביש 98 עד לפאתי קיבוץ מבוא חמה. שם,מקבלת את פנינו רוח קרה וחזקה מאוד. התארגנות קטנה ואנחנו מתחילים לגלוש מטה משפת מצוק רמת הגולן אל עבר עין שוקו,כשבדרך:אורה הראשון של השמש מאיר את דרום הכנרת ועמק כנרות שאת מרכזו מפלח נהר הירדן בדרכו דרומה לים המלח. מימה המפכפכים של ברכת האגירה בעין שוקו,יחד עם ההגנה מהרוח העזה,ועדר פרות שרועה בשלווה סטואית בקרבת המעין ובסביבתו,כל אלה שמים אותנו על הספסל הצופה מערבה לשעה קלה של התייחדות עם יופיו של הטבע והשקט הסטואי הכה מנוגד למלחמה שנמשכת,לא רחוק באיתנו,בצפון הרמה,מורדות הר דוב וישובי רכס רמים. לקראת הביקור בביצת נוב תכננו את עצמנו לנעליים רטובות שאוספות מהבוץ הביצתי. בתחילת המסלול,היו פה ושם ניצות של זרי הנרקיס המצוי וקטע אחד,קצר,של מי ביצה רדודים. שאר המסלול היה יבש ונוח להליכה. בתפנית מסלול ההליכה בביצת נוב ציפתה לנו הפתעה: מרבד נרחב ורב ממדי של מקבצי הנרקיס המצוי,ריחו הנפלא נישא ברוח ופרחיו נעו וזעו כקהל השמח לעליית אלילו אל בימת התאטרון. פה ושם בצבצו להם שלוליות המרכיבות את ביצת נוב,והנרקיס? הנרקיס,כאן,הוכיח שהוא אכן ראוי לתואר:"מלך הביצה". השמש,היא כבר עלתה לשיא הזניט שלה בשמי הגולן,והאירה באורה החורפי את הדקומנוס מקסימוס של העיר סוסיתא,שהוביל אותנו אל שלל כנסיות העיר ובתי הנוחות שבנתה האימפריה הרומית בעיר סוסיתא,אחת מעשרת ערי הדקפוליס בשיא פריחתה של האימפריה הזו במרחב ארץ ישראל ושכנותיה.

להמשך קריאהעין שוקו,ביצת נוב וסוסיתא – שבת ביומה ה 85 של מלחמת ה 7 באוקטובר.

הליוס ונרסיסוס – מסע לפרחי החורף.

מלחמת העולם השנייה מסתיימת כשגרמניה מחולקת לשתיים:גרמניה המזרחית תחת השלטון הסובייטי וזו המערבית,עצמאית אבל תחת השפעה מערבית רבתי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב ב 1846 אופטיקאי גרמני בשם קארל זייס מקים בעיר Jana (יש לבטא יאה-נה ופה נשתמש בתכתיב העברי:יאנה) את חברת האופטיקה על שמו. קארל זייס מפתח ומייצר עדשות למשקפי ראייה. בשנים 1884 ו 1866 מצטרפים אליו שני שותפים:אוטו סקוט וארנסט אבה (בהתאמה) שאחראיים לפיתוח עדשות עבור טלסקופים ובהמשך נכנס המפעל לפיתוח וייצור עדשות מצלמה תחום שבו שמו הולך לפניו עד לימינו אלה. חלוקת גרמניה תופסת את חברת קארל זייס מחולקת אף היא. המפעל ביאנה נופל לידיים סובייטיות ואילו המפעל באוברכוחן נשאר בידיים מערביות. האחרון,המפעל באוברכוחן,הפך למפעל ולמקום שבו יושב מטה החברה לאחר נפילת חומת ברלין והמפעל ביאנה פסק לתפקד ונסגר. קרל פרדריך גאוס,מפתח עדשות עבור טלסקופים ורושם ב 1817 פטנט על נוסחה אופטית,הנקראת על שמו,המכילה שתי זוגות של עדשות קעורות המונחות זו מול זו בהיפוך,קרי: הקער בעדשות הראשונות מופנה כלפי הקער בעדשות האחוריות,כשכל צמד עדשות מכיל את אותה זכוכית,אותה רמת ליטוש וגם את אותן זוויות קער. ב 1896 במפעל יאנה של קארל זייס מתאימים את הנוסחה האופטית של גאוס לעדשות מצלמה ומפתחים תואמת שלה לעדשות מצלמה. הנוסחה של זייס מקבל את השם:"פלאנאר" (Planar) נוסחה שמלווה את האופטיקה בעדשות למצלמה של זייס עד לסוף שנות ה 90 של המאה הקודמת וב 2023 חברה ליצור עדשות מצלמה מסין בשם TTartisan החייתה מחדש את נוסחת פלאנאר ויצרה עדשת 100 מ"מ. עד 1936 עדשות עם נוסחת פלאנאר מיוצרות עד למפתח צמצם של F 4.5 וב 1936 מצליחים מהנדסי האופטיקה של זייס לפתח על בסיס הנוסחה הזו מפתח צמצם של F 2. לאחר השתלטות של הסובייטים על מפעל יאנה הם חוזרים למוסקבה עם הנוסחאות האופטיות שמצאו במפעל יחד עם מצלמות לייקה שרכשו/בזזו. שתי שכיות החמדה הזו מועברות לחברה בשם KMZ שעוד קודם לכן פיתחה עדשות אופטיות לשימוש בציוד צבאי. KMZ מפתחים שתי מצלמות המבוססות על מצלמות לייקה,האחת:מצלמת Range Finder המבוססת על המקבילה של לייקה שפותחה בראשית שנות ה 30 של המאה הקודמת,והשנייה: מצלמת SLR מבוססת על המקבילתה מבית לייקה. שתי המצלמות נמכרות במליוני עותקים החל מתחילת שנות הארבעים ועד לסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ונקראות זורקי וזניט בהתאמה. על בסיס נוסחת פלאנאר KMZ מיצרים ליין של עדשות תחת המותג הליוס כאשר עדשת הדגל,כמו גם עדשת הקיט,למצלמות הזניט היא ההליוס 44 שהיא עדשת פלאנר בת 55 מ"מ ומפתח צמצם של F 2. ההליוס 44 צוברת פופולריות רבה הן בקרב צלמים במזרח והן בקרב אלה שבמערב. KMZ מקימים 6 מפעלים ליצור העדשה הזו,שניים ברוסיה,אחת בבלרוס,אחד ברומניה ואחד באוקראינה,כשזה האחרון נחשב למפעל בעל בקרת האיכות הגבוהה ביותר ועדשות שיוצרו בו נחשקות מאוד בשוק,אז וגם היום.

להמשך קריאההליוס ונרסיסוס – מסע לפרחי החורף.

שמורת המסרק,בית מאיר – דצמבר 2023.

קצת לפני קום המדינה קבוצה של חברי הכשרה של הפלמ"ח ישבו בקיבוץ גבעת ברנר. במסגרת ההכשרה יצאו לסיורים בהרי ירושלים וכשחזרו ותיארו את אשר ראו,ציינו קבר שייך דרומית מערבית לירושלים שבראש הגבעה,בסמוך לקבר השייך,גדלים עצי אורן שנראים כמסרק התקוע בראשה של הגבעה. מאז התקבל שמה של הגבעה כשמורת המסרק. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב על פי וילנאי השייך הקבור בקבר השייך שבשמורת המסרק הוא:אחמד אל עג’מי. לפי וילנאי,שמקורותיו באגדות מוסלמיות,שייך אל עג’מי היה הספר של הנביא מוחמד ומכאן,גם,קדושת המקום בעיני המקומיים. לאגדה זו לא נמצאו שום סימוכין היסטוריים. סביב קבר השייך קברו תושבי הכפר בית מחסין את מתיהם עד שנמלטו מהמקום במלחמת העצמאות עם פתיחת הכביש לירושלים העובר בסמוך לאתר. עצי האורן,אורן ירושלים,שבשמורה בכלל,ואלה שנתנו לה את שמה בפרט,הם נטוע טבעי. ב 15 ביולי 2001 פרצה שריפה בשמורת המסרק ובסביבתה. השרפה איימה לכלות את החורש הטבעי כמו גם את בתי מושב בית מאיר הסמוך. לוחמי האש בסיוע צה"ל הצליחו להשתלט על השרפה ולכבותה בטרם נגרם נזק לבתי מושב בית מאיר,ברם:השמורה עצמה ניזוקה נזק גדול מאוד ורוב עצי האורן הירושלמי נשרפו עד כלות. מאז עצי אורן ירושלים לא הצליחו לשקם עצמם ואלה ששרדו את השרפה עדיין פורחים במקום.

להמשך קריאהשמורת המסרק,בית מאיר – דצמבר 2023.

דרום רמת גולן – יומה ה 49 של מלחמת השבעה באוקטובר 2023.

יום שישי,שעת בוקר מוקדמת. פנינו צפונה אל עבר מצוק מבוא חמה על מנת לצפות בבוקרו של יום עולה על הכנרת. בערבו של היום אמורים להגיע 13 נשים וילדים חטופים מעזה,חזרה לחיקה של מדינת ישראל. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב על מצוק מבוא חמה מקבלת אותנו השמש שזה עתה זרחה בקו הרקיע ויחד אתה רוח עזה וקרה כקרח. למרגלותינו דרומה של הכנרת ועמק כנרות נפרשם להם אל עבר האופק,ומלבד עוז רוחה של הרוח המקפיאה סביב לנו:שקט. שקט מרגיע ומלא תקווה שאכן ערבו של יום ישובו החטופים המובטחים לגבולותיה של המדינה הקסומה הזו. בכל פעם שמשבי הרוח העזה אפשרו ניגשנו אל שפת המצוק על מנת לשזוף את העין בכנרת,ועמק כנרות המבציעים לאורו של יום השישי. במסלול ההליכה לאורך המצוק פגשנו קבוצה של חלמונית גדולה שכל בנות הקבוצה סגרו את עלי הכותרת שלהן כמתגוננות מפני משבי הרוח העזה והקרה שאיימה לתלוש אותן מהקרקע והעיפן אל עבר הכנרת. לאחר הביקור במצוק מבוא חמה שמנו פעמינו למצפה לשלום. מצפה ובו תצפית אל מלוא גודלה של הכינרת שנמצא בפאתי כפר חרוב הסמוך לו. במקום רעננו עצמנו בקפה מהביל כמו גם חימום העצמות אחרי הרוח המקפיאה של מצוק מבוא חמה. ממצפה לשלום שמנו פעמינו לשמורת הטבע רכס בשנית – תל חזקה. זהו ביקור חוזר באתר שבתקופה זו פורחים בו פרחי הסתיו כמו:החלמונית הגדולה,הכרכום וסתוונית התשבץ. גם ברכס בשנית קיבל את פנינו שקט. שקט נעים לאוזן,ושקט מקולות רעם תותחים ושעון מטוסי הקרב,שקט שבערבו של יום יחזיר לישראל 13 נשים וילדים מהחטופים לעזה באירועי השבת השחורה. כבר בעיקול הראשון בשביל המוביל ללב השמורה,ולמצמחי הסתיו,חיכתה לנו הפתעה:לצד השביל רבצה לה פרה ענקית,פרוותה החומה החזירה את אור המשמש המטפסת אל רום השמיים ועיניה בוהות בנו כמי ששואלת:"היי אתם,מה אתם עושים פה? ברחבי השמורה רועה לו עדר פרות שלמרות גודלן הן משדרות רוגע ותמימות שכה נעימים ומוסיפים לאווירה מלאת הצבעים באתר. למרות גודלן הפרות נזהרות שלא לדרוס את הכרכומים,הסתווניות והחלמוניות הפזורות באתר ואשר בילינו בחברתן זמן מה.

להמשך קריאהדרום רמת גולן – יומה ה 49 של מלחמת השבעה באוקטובר 2023.

הסתיו כבר כאן-חורבת מלח וחוף האקוודוקט שבקיסריה.

הסתיו,הוא כבר כאן. פה ושם גם הגשם הראשון ירד לו ופריחת הסתיו נותנת איתותיה. מנהג הוא לתלות את תחילת בואו של הסתיו בפריחת החצב,אלא שהחצב את זה – לא יודע. הוא דווקא פורח לו בסוף הקיץ. דווקא נמוך וקרוב לפני האדמה,במין החבא שמקורו בתלות במעט הגשם שיורד בתחילת הסתיו פורחים להם סתוונית היורה והנרקיס הסתווי. שני מיני צמחים המאוד אופייניים לסתיו הארץ ישראלי ומאוד צנועים למראה אך שופעים ביפעת העין. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב בחלק הצפוני באזור התעשייה של העיירה אור עקיבא הייתה בתקופה הרומית מחצבה ובצידה קולמבריום שככל הנראה שימש לגידול יונים. המקום נסקר ארכיאולוגית אך לא נחפר מעולם ומהותו נשארה כמחצבת אבן לבנייה הרומית,סביר להניח לטובת קיסריה הסמוכה. כך או כך זהו שטח בור שמוקף בטון ומגרשי חנייה מכוסים אספלט ופינת חמד שבה אחרי הגשם הראשון בוקעת מהאדמה סתוונית היורה ויחד אתה עולה לו על גבעול דקיק שבראשו עלי כותרת בגוני הלבן ובמרכזם כתר כתום צהוב – הנרקיס הסתווי. לא כל שבוע מתאפשר לי לצאת אל הטבע לזמן שאותו אני יכול להגביל כרצוני,לפעמים:התחייבויות אחרות מכתיבות לי את חלון הזמן שבו אוכל לבלות בטבע ולראות מה חדש,מה התחדש ומה הם מבשרי העונה שצצו להם על פני האדמה ומסביב לה. כך היה גם בשישי האחרון. נשארו לי שעותיו האחרונות של היום,ממש טרם החשיך,על מנת לבקר,בפעם המי יודע כמה,את חורבת מלח ולצפות בפריחת הסתוונית והנרקיס שכה מטיבים לפרוח במקום כל שנה בסתיו.

להמשך קריאההסתיו כבר כאן-חורבת מלח וחוף האקוודוקט שבקיסריה.

עין יזרעאל – יום 35 למלחמת ה 7 באוקטובר 23.

עין יזרעאל הוא מעיין העתק שנובע לרגלי העיר יזרעאל שבקרבת הרי הגלבוע לרגלי עמק יזרעאל. המעיין שימש את עיר המדינה יזרעאל כמקור המים שלה. מי המעיין,הנובעים בניקבה סמוכה,מועברים לבריכה שם הם נאגרים ומהבריכה ממשיכים אל ערוץ נחל נבות שבתורו נשפך לנחל חרוד. בימי המנדט בריכת האגירה הוקשחה ובמרכזה נבנה בית משאבות,ובו משאבה ששאבה את מי המעיין לטובת השקיית שדות באזור וכמי שתייה. במהלך השנים הופסקת עבודת המשאבה והמקום עמד בשימומנו עד לשיקום האתר על ידי קק"ל. עם השנים יבש מעיין יזרעאל,הן בשל שינויים במשטר הגשמים והרבה בזכות פעילות אדם. על מנת לשמר את המקום מזרים קק"ל מים מקידוח נבות הסמוך לאתר. מי הקידוח הומלחו,כתוצאה משאיבת יתר,והמים המליחים מוזרמים אל נקבת עין יזרעאל ומשם ממשיכים דרכם כדרך הטבע אל בריכת האגירה וממנה לנחל נבות ונחל חרוד כאמור. מי הבריכה מליחים ואינם ראויים לשתייה.

להמשך קריאהעין יזרעאל – יום 35 למלחמת ה 7 באוקטובר 23.

חלמונית זעירה – גבעת עדה,היום השישה עשר מלחמת ה – 7 באוקטובר.

החלמונית הזעירה היא גאופיט בעלת בצל קטן,עלים צרים והיא פורח ישר על פני הקרקע. שמה המדעי בתרגום לעברית הוא:"שפרחיו כמו סיתוונית" ואכן,בניגוד לאחותה החלמונית הגדולה היא נראית יותר כמו סיתוונית היורה ש"התחפשה" לחלמונית בהחליפה את שמלת הסגול שלה בזו הכתומה. החלמונית הזעירה פורחת בתחילת הסתיו ולפרק זמן קצר מאוד. הפריחה איננה בקבוצות אלא בפריטים המפוזרים בשטח הגידול. בישראל שני מינים של החלמונית,מתוך תשעה,זו הזעירה והחלמונית הגדולה. החלמונית הצהובה היא מין מתורבת ואיננה חלק מקורפוס הצומח של ישראל. החלמונית שכיחה באזור אגן הים התיכון וגדלה משני עברי בקעת הירדן הצפונית,בגולן,במזרח הגליל ובמקומות ספורים במרכז הארץ וצפונה. בית הגידול המפורסם שלה הוא בגן המייסדים אשר בגבעת עדה,שם ביקרנו ביום השישה עשר למלחמת השביעי באוקטובר.

להמשך קריאהחלמונית זעירה – גבעת עדה,היום השישה עשר מלחמת ה – 7 באוקטובר.

תל דור,היום השלושה עשר מלחמת ה – 7 באוקטובר.

יום שישי היום הארבע עשר למלחמה. בוקר,אנחנו יוצאים צפונה לחוף דור. באופק השמש מפציעה מבינות לעננים צובעת את השמיים באור הזהב שלה. להקת שקנאים עולה מולנו ומתחילה את מסעה דרומה במעוף מעורר השתהות. במגרש החנייה של גן לאומי תל דור אנחנו עוצרים לקפה של בוקר,ובעודנו מתענגים על קפה מהביל,להקת שקנאים חולפת ממש מעל לראשינו ומייצרת מבנה תעופה שהולך ונבנה אט אט בעוד הם שמים את שק מקורם במגמה דרומה,מלווים בשאון מטוסי חיל האוויר ההולכים ושבים משדה הקרב. העיר דור נמצאת ליד לגונה המוגנת מהים,מה שאפשר בניית נמל במקום. ראשית ההתיישבות בעיר מתוארך לברונזה התיכונה,העיר מיושבת גם בתקופת הברונזה המאוחרת,אך כוכבה כנמל דרך בתחילת תקופת הברזל אז היא נושבת על ידי הפיניקים ומשמשת כנמל הפיניקי הדרומי טרם התפשטותם לחופה הצפוני של אפריקה. הפיניקים הם מעמי הכנענים הקדומים ששלטו במרחב של המזרח התיכון כבר מתקופת הברונזה הקדומה. בשל היותם מיושבים לחופו המזרחי של הים התיכון,התמחו הפיניקים בשיט ימים והפכו ליורדי הים הראשונים והמנוסים של העת העתיקה. הפיניקים,בתקופת הברזל,שלטו במסחר הימי,תחילה במזרח הים התיכון ובהמשך בחופיה הצפוניים של יבשת אפריקה. מסחר מצריך תיעוד של הסחורות המועברות,יעדן מחירן וכו’. תיעוד מצריך כתב. הכתב הפיניקי הוא אביהן המוליד של הרבה שפות שמיות ובעיקר של העברית הקדומה,זו המהווה אביה המוליד של העברית בת זמננו.

להמשך קריאהתל דור,היום השלושה עשר מלחמת ה – 7 באוקטובר.

חבצלת השרון – אשדוד ים.

אשדוד הוא,בעצם,שמן של שלוש ערים הנמצאות היום באותו שטח מוניציפלי,והן:אשדוד המודרנית,אשדוד ים ואשדוד העתיקה. התגנבה לאוזננו שמועה על כך שבאזור אשדוד ים ישנה פריחה יפה ומרובה של חבצלת השרון,אותה חבצלת שראינו,בשבוע שעבר,ליד אמת המים של קיסריה. השילוב של עיר עתיקה עם חבצלות השרון נראה לנו שווה ביקור,וכך עשינו. אשדוד המודרנית היא העיר השביעית בגודלה בישראל. הוקמה ב 1956 והוכרזה כעיר ב 1968. אשדוד היא עיר נמל. נמל אשדוד הוקם ב 1961 והוכרז כפעיל שנתיים מאוחר יותר. היום זהו הנמל הגדול בישראל במונחים של מספר אניות הפוקדות אותו וגם במונחים של סחורות העוברות דרכו. חוץ ממדינת ישראל,נמל אשדוד משמש גם כנמל ליבוא סחורות לממלכה האשמית. שורשיה של אשדוד ים נעוצים בתקופת הברזל אז הוקמה העיר ובצידה נמל. העיר המשיכה להתקיים מתקופת הברזל ועד לתקופה הצלבנית כאשר שרידי האתר הנוכחי הם מהתקופה הצלבנית שבה נבנה מבצר ששימש לשמירה על נמל אשדוד ים שממערב לו. שרידי אשדוד ים נמצאים בחלקה הדרומי מערבי של אשדוד המודרנית ולצידו של המבצר הצלבני ישנו גן אקולוגי משתרע על פי חופה הדרומי של העיר. כמצופה במצודה הצלבנית וגם בגן האקולוגי שמדרום לה זרועה דיונת החול במקבצים של חבצלת השרון המזדקפים מחולות הדיונה אל על בפריחה מרשימה. דרומית מערבית למרכז העיר אשדוד המודרנית בסמוך לאזור התעשייה עד הלום נמצא תל אשדוד. שרידי התיישבות אדם בתל הולכים אחורה בזמן לתקופה הפלאוליתית. זהו אחד התילים הגדולים בישראל שיטחו הוא כ 380 דונם. שיאה של אשדוד העתיקה כעיר מדינה במרחב ארץ ישראל מתחיל בתקופת החיקסוס,1650-1550 לפנה"ס אז מתקיימת בתל עיר מבוצרת שלה קשרים ענפים מאוד עם מצרים. במאה ה -12 לפנה"ס אשדוד העתיקה נכבשת על ידי הפלשתים שמקימים בה את אחת מחמשת ערי פלשת בשפלת החוף הדרומית של מרחב ארץ ישראל. תחת הפלשתים רואה העיר אשדוד את אחת משיאיה כעיר עתיקה. אשדוד לא מוזכרת כאחת הערים שנכבשו על ידי יהושוע כשנכנס לארץ ישראל. הממצא הארכאולוגי מצביע על חורבן העיר במהלך המאה העשירית לפנה"ס במסגרת מסע הכיבוש של פרעה סיאמון. לאחר ההרס שזרע פרעה סיאמון באשדוד העתיקה,ועם התפשטות המסחר הפיניקי באגן המזרחי של הים התיכון אשדוד העתיקה מתקיימת לצידה של אשדוד ים שלה יש נמל ימי. ב 712 לפנה"ס בעקבות שורת מרידות כובש את אשדוד העתיקה סרגון השני ומגלה את תושביה לאשור. במאה ה -7 לפנה"ס כובש את אשדוד העתיקה פרעה פסמתיך ומחריבה חלקית. ב 604 לפנה"ס נכבשת אשדוד על ידי נבוכדנצר וב 539 לפנה"ס הופכת אשדוד לפחווה פרסית.אלכסנדר מוקדון כובש את אשדוד העתיקה ובתקופה ההלניסטית,תחת שלטון יווני,משונה שמה לאשדוד אשר ביבשה. ב 32 לפנה"ס אגוסטוס,קיסר רומא,מעניק במתנה להורדוס את אשדוד העתיקה. במאה ה 4 לספירה ההתיישבות באשדוד העתיקה מופסקת על חשבון התרחבותה של אשדוד ים. כבר מתקופת הברזל מתקיימות אשדוד ואשדוד ים זו לצידה של זו כאשר אשדוד ים משמשת כנמל המוצא של אשדוד אשר ביבשה,ממש כמערכת הגומלין בין יבנה ויבנה ים המעט צפונית לאשדוד ואשדוד ים.

להמשך קריאהחבצלת השרון – אשדוד ים.

אמת המים לקיסריה "שבנה אדריאנוס" קרסה חלקית.

הקדמונים העבירו מים,ממקור המים ליעד השימוש לשתי תכליות: להשקיית שדות ולשימוש לצורך שתייה ורחצה בערים. מים להשקיית שדות הועברו באמצעות תעלות השקיה שניצלו את כוח הכבידה ועקרונות אחרים לצורך העברת המים ממוקם ליעדם – אך לא בהן נעסוק כאן. אמת המים היא אמצעי להעברת מים ממקור המים ליעד,כשהיעד הוא עיר המגורים בה שימשו לשתייה,רחצה ולא פעם גם לנוי. אמת המים הקדומה ביותר הידועה לנו נבנתה על ידי התרבות המינואית באי כרתים בתחילת המילניום השני לפני הספירה(1900 – 1750 לפנה"ס). לא הייתה זו אמת מים כמו זו המוכרת לנו מקיסריה אלא מערכת של צינורות עשויים חרס שעברו למרחקים קצרים,בין מקור המים ליעד השימוש. גם בתרבות המיקנית,המאה ה 14 לפנה"ס,נעשה שימוש באמות מים לצורך העברת מי שתייה לערים המיקניות. במסופוטמיה אמות מים מופיעות לראשונה באימפריה האשורית מוקדם עד למאה ה 9 לפנה"ס. במאה ה 7 לפנה"ס אמת מים שבחלקה נישאה על גבי גשר באורך של 280 מטרים הובילה מים לבירת אשור נינוה. במרחב שלנו גם התקיימה אמת מים מפורסמת מאוד,הלוא היא אמת המים שסיפקה מים לירושלים ונמתחה לאורכם של 537 מטרים מנחל השילוח לעיר ירושלים וידועה בשם:ניקבת השילוח. ביוון הקדומה אמות המים עברו שיכלול הנדסי והן מופיעות בתצורה המוכרת לנו מהתרבות הרומית כמו זו של קיסריה. אמות המים ביוון היו פרויקטים הנדסיים בהיקף גדול מאוד ומרשים גם במונחים של מפעלי מים בני ימינו. אמות המים של אתונה וסאמוס היו באורך של כשניים וחצי קילומטרים וסיפקו את כל צרכי העיר של שתי המגה פוליס האלו. האימפריה הרומית,שירשה את התרבות של יוון העתיקה,אמות המים הגיעו לשיאן,הן בהיבט של אורכן והן בכמויות המים שהן העבירו.בתרבות הרומית לא היה נהוג לבצע ניסויים אמפיריים בכלל וניסויים אמפיריים בפרויקטים הנדסיים בפרט. אף על פי כן הרומאים תכננו אמות מים שנמשכו לאורכם של קילומטרים רבים והעבירו כמויות מים שלא היו מבישות עיר מודרנית. בהקשר זה נזכיר את אמת המים Aqua Appia שהזינה את העיר רומא ואורכה היה כ 16 קילומטרים והמבנה ההנדסי שלה תאם את זה של אמת המים בקיסריה ואחרות הידועות מתקופה זו. אמת המים של קיסריה איננה אמה אחת אלא שלוש אמות מים שחלקן נבנו בתקופות שונות. האמה הראשונה נבנתה מעינות שוני אל עבר העיר. האמה נבנתה על ידי הורדוס ונחנכה יחד עם חניכת העיר. האמה הזו נקראת,גם,אמת המים הגבוהה וזמן קצר לאחר הפעלתה הסתבר שמהנדסי הורדוס טעו בתוואי האמה,שעבר באדמות הבוציות של מישור החוף,וכתוצאה מכך חלקים מהאמה,באזור מישור החוף בסביבות כביש 4 של היום,שקעו והיה צורך לחזק את יסודות הקשתות שעליהן הונחה שוקת המים שבו זרמו המים לעיר. עם השנים גדלה קיסריה וצריכת המים שלה הצריכה מקור מים נוסף. השלטון הרומי בנה את אמה ב’ שמקורה הוא בנחל תנינים עליון באזור עמיקם של היום. אמה ב’ זרמה במקביל,ובצמוד פיזית,לאמה א’ וגם היא סבלה משקיעת קשתות המנשא באזור כביש 4 של היום. פעמים רבות הוזעק הלגיון הרומי לתיקון הלקויים והשקיעות של האמה הגבוהה. האמה הגבוהה,על שתי חלקיה,היו בשימוש למשך כ 1200 שנה מהתקופה הרומית ועד לביזנטית,לאורך כל התקופה הזו האמה סבלה משקיעות באזור מישור החוף בכלל ובאזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא בפרט. בתקופה הביזנטית נעשה ניסיון לבנות מעקף לאמה הגבוהה שיעקוף את אזור השקיעה באזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא אך גם ניסיון זה לא פתר את בעיות אספקת המים הרציפה של האמה הגבוהה. בתקופה הביזנטית העיר קיסריה גדלה ויחד עם גידול האוכלוסין היה גידול בצריכת המים. בנוסף האמה הגבוהה,בשל בעיית השקיעות,לא הצליחה לספק את צרכי המים של העיר וגם ספיקת המים במקורותיה של האמה הגבוהה כבר לא היו מספיקים. מקור מים,קרוב,לעיר נמצא בביצות כברה,שמורת הטבע נחל התנינים של היום.הבעיה עם מקור המים הזה הייתה:שפיעת המים בביצות כאברה הייתה נמוכה בכשישה מטרים מהמקום הנמוך ביותר אליו היה צריך לספק מים בקיסריה הביזנטית. כדי להתגבר על כך נבנתה מערכת של סכרים שהעלו את גובה המים לגובה הרצוי והאמה נמשכה מביצות כברה עד לחלק המערבי של האמה הגבוהה שם חוברה אליה ומשם המשיכה לזרום לעיר הביזנטית זו האמה שניראית היום בחוף הקשתות של קיסריה. בחלק הזה,שבו שלושת האמות זורמות יחדיו מצפון לדרום אל עבר העיר קיסריה אירעה ההתמוטטות שבעטייה סרנו למקום לביקור. שלושת האמות פעלו עד לכיבוש קיסריה על ידי ביבארס הממלוכי שכבש את העיר הרס אותה לחלוטין ומאז לא נשבה עוד.

להמשך קריאהאמת המים לקיסריה "שבנה אדריאנוס" קרסה חלקית.

סופרמון.

השנה העברית,כידוע,הולכת לפי מופעי הירח ולכן יש בה חודשים בני 29 יום וחודשים בני 30 יום.מאחר והיהדות רצתה להתאים את חודשי השנה,וחגי השנה לעונות השנה (פסח ושבועות למשל) פעם בארבע שנים השנה היא מעוברת,קרי: מתווסף לה חודש אדר ב'. השנה ראש חודש אלול,שהוא החודש האחרון במניין החודשים שלנו היהודים,חל פעמיים,פעם בל’ באב יום חמישי ה17/8 ופעם השנייה בא’ באלול קרי יום שישי ה18/8 הכיצד ולמה? כבר בתקופת הרמב"ם (במאה ה12) שמו לב החוזים (אלה שבודקים את מופע הירח על מנת לקבוע ראש חודש ואת היום בו מתחילה שנה חדשה) על כך שכאשר מוכרז ראש חודש לאחר חודש בן 30 יממות הוא נצפה בירושלים ובשאר תפוצות ישראל באותו הזמן,לעומת זאת:כאשר מכריזים על ראש חודש לאחר חודש ירח בן 29 יממות נוצר פער זמנים בין כניסת ראש החודש בתפוצות השונות לבין כניסתו בירושלים.מדדו,וגילו שהפער נובע מכך שבחודש בן 30 יממות אכן חולפות 30 יממות שלמות ומלאות אבל בחודש בן 29 יממות חולפות קצת יותר מ 29 יממות.כמה יותר?זה מצטבר לידי כחצי יממה מפעם לפעם. בחגי ישראל:יום כיפור,סוכות,שמחת תורה,פסח ושבועות,אין בעיה כי כשהם חלים זה לאחר ראש השנה ותיקון הצטברות הזמן העודף השולית,אבל:בראש השנה מצטברת כחצי יממה או יותר ואז,לכאורה,ראש השנה יחול יממה אחת אחרי המופע הראשון של הירח בראש חודש תשרי בירושלים כלומר ביום השני של השנה. מאחר וראש חודש תשרי הוא היום הראשון בשנה היהודית,ומאחר ולפיו נקבעים שאר מועדי החגים האחרים (חגי ישראל לא מועדים כמו ל"ג בעומר או יום העצמאות חגים בלבד) הרי שראש השנה לא יכול לא להקדים ולא לאחר,לעומת זאת,בשל פערי הזמנים בין יממות של 29 ושל 30 יממות על פי מופע הירח לפני חודש תשרי מצטבר די זמן שעלול לגרום לכך שראש השנה יהיה היום השני בשנה ולא הראשון. לא כל שנה נדרשת הוספה של זמנים הנובעים מאחור הירח בחודשים בני 29 יממות,ויחד עם מלומדים חישבו את מחזור הזמנים הנדרש שבו את ראש חודש אלול יחגגו פעמים (פעם כי חל על פי מופע הירח ופעם כי יש להוסיף את ההפרש שנובע מתוספות הזמן בחודשים בני 29 יממות).לא הצלחתי למצוא מקור מידע מהימן המספר על כל כמה שנים מוסיפים לחודש אב עוד ראש חודש,מכל מקום זה לא כל שנה והשנה זה כן קרה ולכן ראש חודש אלול אירע פעמיים ב ,’ל’ באב והשני ב ‘א’ אלול. סופרמון הוא אירוע שבו כדור הארץ נמצא במרחק הקצר ביותר בינו לבין הירח,וגם:השמש נמצאת מן העבר השני מאירה את הירח במלואו.

להמשך קריאהסופרמון.

הר אדיר ובית הכנסת בברעם.

הר אדיר הוא חלק משמורת הטבע הר מירון. הוא נמצא בין הישובים סאסא,מתת וחורפיש. הר אדיר מתנשא לגובה של 1008 מטרים ולא רחוק מפסגת ההר מצפור לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה,מצפור הצופה אל הגליל העליון ודרום לבנון. הדרך הרגלית אל המצפור,יש שתי דרכים אחת לכלי רכב והשנייה רגלית,עוברת בחורש ים תיכוני הכולל עצי אלון ולהם גזעי עבות קסומים,עצי אלה, עצי עוזרר וקטלבים. המסלול הרגלי תלול ונמשך לאורך של כ 1500 מטרים ובעליה של כ 250 מטרים,על פניו נראה טיפוס מתון,בפועל:טיפוס די קשה ומאתגר את הגוף,את העיניים ואת עדשות המצלמה. הגישה לפסגת הר אדיר חסומה בפני הציבור בשל מתקן צבאי הנמצא בפסגת ההר. ב 1937 המנדט הבריטי סולל כביש לאורכו של גבולה הצפוני של ישראל עם לבנון,גבול שסומן במסגרת הסכמי סייקס פיקו. לאחר קום המדינה,כביש הצפון מקבל את סימונו ככביש מספר 899 ולאורכו נטעים כמה וכמה ישובים שמהווים את ישובי גבול הצפון עד היום. במשך השנים שופץ הכביש,בחלקו,וחלקים חדשים נוספו אליו וכיום כביש 899 עובר ברובו,אך לא כולו,בתוואי כביש הצפון הבריטי. שלטי הסימון בכביש מאוד מבלבלים ולמעשה כביש הצפון,כביש 899,מורכב משני חלקים כביש הצפון,או כביש 899 ,מזרחי ו"סתם"כביש 899,כביש הצפון. בסמוך לצומת חירם,כביש 899 נחלק לכביש הצפון ולכביש 899ה מזרחי,שממשיך במגמה צפונית מזרחית אל גן לאומי ברעם,ובטבורו בית הכנסת של ברעם – לשם שמנו פעמינו לאחר הירידה,הרגלית,מהר אדיר.

להמשך קריאההר אדיר ובית הכנסת בברעם.

זריחה – גן לאומי מצוק ארבל.

גן לאומי מצוק הארבל פתח את שעריו בשישי לפנות בוקר,על מנת לאפשר צפייה בשחרו של היום השישי כשהשמש מלחכך את הרי הגולן,עולה מעל לקו האופק ומאיר באור ראשון את ים הכנרת. מצוקי ארבל משובצים במערות קרסטיות,קרי:מערכות שנחצבו בפני מסלע המשקע על ידי ארוזיה של המים. הממצא הארכאולוגי מדבר על המצאות בני אדם במערות השונות שבמצוק כבר מהתקופה הפרהסטורית,ברם:כוכבם של המערות דרך בעת המרד של החשמונאים במלך הורדוס. המורדים,שהיו מתומכיו של אנטיגונוס,שבעצמו ישב בירושלים מתחת לאפו של הורדוס,ולא טרח להגיש עזרה כלשהי לתומכיו המתקוממים. בשל מבנה המצוק חייליו של הורדוס בנו סלים שנתלו על חבלים שבתורם עוגנו במסלעה שבראש ההר. המורדים העלו באש את החבלים מה שגרם להתנתקותם של הסלים וצניחת החיילים,שבסלים התלויים,מטה אל מותם. יש הרואים בשלשול הסלים כאמור כצניחה הראשונה בעולם,אם כי רוב הצונחים צנחו...:אל מותם. עננות כבדה אופפת את מצוקי הארבל ואת האופק שממנו אמורה השמש לזרוח. אור השמש במציע לו במזרח עובר את העננות ושוטף את השמיים בגוני הכחול אם כי האור הכתום זהוב האופייני לעם שחר ולזריחה נעדר בשל כיסוי השמיים בעננות כבדה.

להמשך קריאהזריחה – גן לאומי מצוק ארבל.

גן לאומי מקורות הירקון.

ביום שישי האחרון בחודש יוני,חם – אפילו מאוד. מקורות הירקון מככב בהודעות רשות הטבע והגנים כאחד מהגנים הלאומיים המבוקרים ביותר בישראל. בימי שישי,בסמוך לשעת הסגירה,המקום ריק מאדם ומזמן לנו הזדמנות לראות את פריחת הנופר הצהוב,את גשר הרכבת שנבנה על ידי טרומפלדור,ועדיין משמש את רכבת ישראל,את זרימת הירקון מערבה לים וגם את בתי המשאבות שבתחילת המאה שאבו ממי הירקון להרוות את צימאונם של שדות השלחין בישובים הסמוכים.

להמשך קריאהגן לאומי מקורות הירקון.

שקיעה בגן לאומי אפולוניה – ערב תשעה באב 2023.

ערב תשעה באב ורשות הטבע והגנים מודיעה שאתר אפולוניה יהיה פתוח עד לעשר בלילה. חם מאוד והתנועה מתחילה להידלדל,אנחנו עושים דרכנו לגן לאומי אפולוניה. מגרש החנייה ריק ממכוניות וכך גם הגן לאורך כל הזמן ששהינו בו וליווינו את שקיעתו של יום. בעודנו מהלכים בשבילי אפולוניה,מרווים העיניים וגם את עדשת המצלמה,אנחנו חולפים ליד שער חירום הפונה לכיוון שטח מפעל התע"ש הסמוך,מצחקקים לנו על כך שמן הסתם אם השער יפתח כדי להימלט מהגן הלאומי,הכיוון והמקום אליו הוא מוליך – סימפתי הוא לא. חולפות שעות,מתחלף היום והצחקוק שלנו הופך למציאות לאחר שבשטח המפעל הנטוש שוב נשמע קול רעם ספונטני שמשחרר חומרים שמהותם לא ברורה,תזכורת להזנחה ולסכנה מהמפעל המוזנח לסביבה בכלל ולגן הלאומי ומבקריו בפרט.

להמשך קריאהשקיעה בגן לאומי אפולוניה – ערב תשעה באב 2023.

עין פית,צפון רמת הגולן.

בתחילת המאה – 17 מוקמים ברמת הגולן שלושה ישובים:עין פית,זעורה ור’ג’ר. בין השנים 1884 ל 1885 מגיע לאזור צפון הרמה הארכאולוג גוטליב שומאכר שחוקר את מקור התושבים של שלושת הכפרים האלה. ממחקר זה עולה כי תושבי הכפרים האלה,בכלל ועין פית בפרט,מגיעים מג’בל אנצ’ריה שבסוריה מקורם של המוסלמים מהזרם העלווי. במרכזו של הכפר עין פית נובע מעיין שמימיו שופעים כל ימות השנה. המעיין,יחד עם עיבוד אדמות בעמק החולה מהווים את בסיס הקיום של תושביו העלווים של עין פית,שמתמחים בגדולי כותנה,טבק,עצי פרי וירקות. במרס 1920 מתמקמת כנופיה של מורדים בשלושת הכפרים העלווים שבצפון רמת הגולן,והם מארגנים מרד בשלטון הצרפתי שעל פי הסכם סייקס פיקו צפון הרמה נכלל בשטח השלטון הצרפתי. המרד לא עולה יפה והשלטון הצרפתי באזור ממשיך להתקיים. ב 1960 נערך מפקד אוכלוסין בעין פית לפיו הכפר מנה 1523 תושבים. בסמוך לעין פית הקים הצבא הסורי את מוצב תל אל פאחר,מוצב מבוצר היטב שהיה לו תפקיד חשוב,בעיני הממשל הסורי,בהגנה על צפון הרמה ועל מאמצי הסטת המים שביצעו הסורים ברמה ובאזורה,סכסוך מים שנמשך עד לתחילת מלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים מקבלת חטיבה 8 את המשימה לכבוש את הכפרים פית וזעורה. יחד עם המשימה הזו מקבלת חטיבת גולני גדוד 12 פקודת מבצע,לפיה הגדוד יעלה לרמה יתקוף את מוצב אל פאחר מכיוון הרמה ויסיר,אחת ולתמיד,את האיום של המוצב על ישובי ישראל. חטיבה 8 מצליחה לבצע את המטלה שמוטלת עליה והכפרים זעורה ופית נכבשים ותושביהם בורחים לסוריה ולא שבו עוד מאז. הבתים בזעורה ובפית מפוצצים על ידי הצבא,כאשר בכפר זעורה מקים צה"ל אתר לאימון בלוחמה בשטח בנוי. את הפקודה לעלות על תל פאחר מקבל מג"ד גדוד 12 מוסא קליין ז"ל באיחור רב ובבוקרו של יום. במקור הפקודה הייתה אמורה להגיע יום קודם לכן ולהתבצע בלילה. העליה לרמה נתקלת בבעיות,חלקן בשל כשלים בכלים של הגדוד וחלקם בשם אור היום ומוסא קליין מחליט לוותר על העליה לרמה ותקיפת המוצב מעורפו,ובמקום זה עומד בראש הגדוד ועולה על תל פאחר מחזית המוצב ממקום שבו הכוח נשלט על ידי החילים שבמוצב. הקרב על התל היה רווי בנפגעים שרבים מהם היו מפקדי הגדוד ופלוגותיו, בסופו של יום,תוך גלוי מעשי מנהיגות הרואיים שנכנסו לנכסי צאן הברזל של דוקטרינת הלחימה של צה"ל המוצב נכבש ועל כך משלם מוסא קליין בחייו ומקבל צל"ש רמטכ"ל לאחר מותו.

להמשך קריאהעין פית,צפון רמת הגולן.

בית הרצל שביער חולדה.

ב – 1905 בנק אנגלו פלסתינה רוכש כ 2000 דונם באזור חולדה בעבור התנועה הציונית. שנה קודם לכן,ב 1904,חוזה המדינה,בנימין זאב הרצל,הולך לעולמו. ביער שנמצא בשטח שרכש בנק אנגלו פלסתינה עבור התנועה הציונית ניטעו,ב 1907 מספר עצי זית. העצים נטעו על ידי הקק"ל והייתה זו הנטיעה הראשונה של הקק"ל.הנטיעות נטעו לזכרו של הרצל,חוזה המדינה. ב 1908 מחליטה הקק"ל להרחיב את הנטיעות ביער חולדה לזכרו של הרצל. במשתלה של הקק"ל,שנמצאת בעיר לוד,מתחילים פועלים ערבים להכין את הנטיעות על מנת להעבירם ליער חולדה. הדבר מעורר זעם רב בקרב הפועלים היהודים שראו בנטיעה של פועלים ערבים ליער על שם חוזה המדינה כמעשה שלא יעלה על הדעת. השתילים ממשתלת הקק"ל בלוד הועברו ליער חולדה וניטעו כ 12 אלף שתילי עץ זית ביער לזכרו של הרצל. מנהל אתר המשתלה ביער חולדה היה אגרונום בשם לואי בריש שלא היה בקיא בתחום וכתוצאה מכך רוב שתילי הזית קמלו ומתו. ארתור רופין,שהיה שליח ההסתדרות הציונית לארץ ישראל על מנת לבדוק את מצב החקלאות ולהמליץ על פיתוח חקלאי של הארץ,פיטר את לואי ברש ובמקומו מינה את האגרונום יצחק וילקנסקי כאגרונום אחראי על הנטיעה הראשונה של הקק"ל ביער חולדה. וילקנסקי,שלימים היה ממקמי מכון וולקני,חשב קצת אחרת מרופין ומשולחיו בקק"ל והפך את הנטיעות שביער לחוות לימוד והוסיף לה עצים מסוגים שונים ומגוונים. בלב החווה בנה מבנה בן שתי קומות מבנה ששימש את מנהל החווה וזכה לכנוי:"בית הרצל". באוגוסט 1929 ננטשת חוות בית הרצל שביער חולדה לאחר קרב עם ערביי הסביבה במסגרת מאורעות תרפ"ט והלכה ולמעשה החווה כמשתלה וכמקום לפיתוח הצומח בישראל ננטשה והפכה לשטח אימונים של ההגנה. עם קום המדינה ננטשה סופית החווה ומבנה בית הרצל עמד בה בשיממונו. בשנת החמישים למדינת ישראל הכריזה המדינה על בית הרצל כמבנה לשימור,כשאת שימור המבנה לקחה לידיה בעלת הבית,קרי:הקרן הקיימת לישראל.

להמשך קריאהבית הרצל שביער חולדה.

זריחת בוקר על המצדה.

יום שישי השביעי ביולי עם אור ראשון אנחנו מטפסים במעלה שביל הסוללה בואכה מצדה ואת האור הראשון והזריחה שבעקבותיו מקבלים בינות לשרידיה הארכאולוגיה של מצדה. הביקור במצדה כבר היה לפני כמה וכמה ימים,והמחשבות על מה שקרה במצדה בעת הכיבוש הרומי,לעומת מה שקורה בישראל 2023,שבה מנהיג החשוד בפלילים,לוקה בלבו ושקרן פאתלוגי מנהיג שינויים מרחיקי לכת המשנים את שיטת המשטר בישראל,המחשבות האלה מנקרות בראשי ללא הרף. התאבדות,בדת היהודית אסורה. וגם על הכת הקיצונית של האיסיים ההתאבדות הייתה אסורה. התנ"ך ואלה מצטטים מפיו נמנעים מאזכור מעשה ההתאבדות ההמוני במצדה ולא בכדי,זה אסור. אם מאן דהוא ירצה לתת דוגמא להתאבדות יזכיר את שאול המלך שנפל על חרבו. כמו היום שורה של קיצונים מטורללי דעת השתלטו על הדת היהודית וניסו להניע את הציבור לכיוון של קיצוניות משיחית ולא טרחו לקרוא את המפה. מצפון לארץ ישראל פלסטינה מתקדם צבא האימפריה הרומית,אימפריה שבאופן קבוע חרטה על דגלה סובלנות דתית ובתנאי שהנתינים החדשים שמתווספים לשטחי שלטונה יהיו נאמנים לשלטון ברומא וישלמו את המסים שלהם. כבר בשערי יודפת הטרלול הדתי הישראלי התחיל ואחת מערי השלטון המקומי החשובות במרחב ארץ ישראל נפלה לידי הלגיון הרומי,התיעוד ההיסטורי והארכאולוגי מספר על התנגדות עזה אבל לא על התאבדות המונית כי זה אסור גם לפי תפיסת עולמם של הקיצוניים שביהדות. לא חולפים ימים רבים ותושבי גמלא מחליטים להתעמת עם הכובש הרומי,ומכריזים על מרד ועל שליטתם באחת מדרכי הגישה של האימפריה הרומית משטחי פלשתינה אל עבר המרכז השלטוני בדמשק שבסוריה. גם בגמלא הלקח האסטרטגי מיודפת לא נלמד. לא זאת בלבד,אלא גם:גמלא יושבת על שלוחה הנשלטת מרמת הגולן וברור,לכל בר דעת,שמצור יכניע את העיר. למרות זאת מתבצרים היהודים בגמלא וכשחומותיה מוכנעות,חלק מהם נס מפניהם בחלק המצוקי של העיר,מעשה שמפיל חללים רבים. מעשה זה לא היה מעשה התאבדות אלא מנוסה מאויב שצר על העיר וניתץ את חומותיה,ברם: באדיבות האתוס הציוני מנוסת תושבי גמלא מפני הלגיון הרומי קיבלה צביון של מוות על קידוש השם או אם תרצו התאבדות בשם אמונה. האיסיים,במצדה,לא היו מקובלים על שלטון היהדות המרכזי בירושלים וזאת יש לומר בלשון המעטה. גם פרנסתם התבססה על שוד ביזה וגביית מסיי מעבר מאלה שעברו לחופי ים המלח חלקן עם תבלינים מאזור עדן לכיוון דמשק,וחלקם עם זפת שהיה חומר גלם ייחודי ובעל שימושים מגוונים בתקופה הזו. האימפריה הרומית לא אהבה את מעשי האיסיים ולאחר כיבוש ירושלים התפנו לסלק את האיסיים מאחד מדרכי המסחר החשובות באזור. הלגיון העשירי נשלח למצדה,מקים סביבה כמה מחנות ובונה רמפה שאליה מעלה את אייל הניגוח. גם הפעם הטירלול של מחשכי הדת מעביר את מגני מצדה על דעתם,וגם כאן הלקח לא נלמד. הלגיון העשירי מכניע את חומת העיר וכובש אותה. הממצא הארכאולוגי והתיעוד ההיסטורי לא מביאים ראיות לסיפור ההתאבדות ההמונית ובטח לא מצביעים על ראיות לכך שכשנכנס הלגיון בשערי העיר מצא אותה שרופה כליל ואת כל תושביה מוטלים מתים. הממצא הארכאולוגי כן מצביע על כך שמגניי מצדה לא למדו לקח משני המצורים הקודמים,ביודפת ובגמלא,וניסו לחזק את החומה בחלק שבה הכה והלם איי הניגוח,בבולי עץ שאותם העלו הרומאים באש,מה שתרם להחלשות החומה ולחוסר יכולת של המגנים לנסות ולהילחם בראש חץ הלגיון ששם רגלו על ההר. ממצא המצביע על התאבדות לא נמצא כל הר המצדה,רק באחת המערות שבדרך למאגרי המים נמצאו כמה עצמות אדם שככל הנראה התאבדו לאחר שההר נפל בידי הלגיון העשירי.

להמשך קריאהזריחת בוקר על המצדה.

שפך נחל רחף – ביקור חוזר בהשראת רודי ויסנשטין.

יום חמישי העשרים ושתים ביוני,עשר בלילה אני והכסופה עושים דרכנו לחניון הלילה של נחל רחף. הפעם מזג האוויר הוא קייצי האופייני לעונה ובתוכנית: לטעת אוהל בחניון רחף,לישון את השעות שנותרו עד לאור הראשון ולקבל אותו באתר ולאחר מכן לנצל את היום לסיור באזור. ים המלח מדרום ללשון התייבש ונעלם כבר לפני כמה עשורים. המים שבהם רוחצים הנופשים בבתי המלון שבחופיו הדרומיים רוחצים בברכות האידוי של מפעלי ים המלח. גובה המים בברכות האידוי,כמו גם מליחותם והרכבם הכימי,הכל תלוי בצרכים התפעוליים של המפעלים,צרכים מטרתם אחת: למקסם את הרווחים מכריית הרכיבים הכימיים של מי הימה. מצפון ללשון עדיין מתקווה ים המלח הטבעי אם כי החלק הזה הולך ומתכווץ עקב חסימת הירדן שינויים במשטר הגשם באגני הניקוז של נחלי האכזב הנשפכים לימה והאידוי של מפעלי ים המלח. חופיו של ים המלח הצפוני נסוגו והגיש אליהם בלתי אפשרית או מסוכנת. אור ראשון ובעקבותיו הזריחה עולים בשפך הרחף ואני שוזף במראות הנוף הנצבע בגוני הזהב את חופיו של ים המלח ואת הרי אדום שממול. את חלק מהשנויים באור,מעלות השחר ועד לזריחה,אני מנציח במצלמות שהבאתי לוגם קפה ראשון של בוקר ומתארגן לנסיעה ליעד הבא. חופיו של ים המלח,בעת שליחכו את מצוק העתק מזרחית למדבר יהודה,מכילים מסלע שמקורו במשקעים של ים קדמון שנסוג לפני מליוני שנים. תצורת המסלע,הייחודית לים המלח,נקראת חוואר הלשון. חופיו הנסוגים של ים המלח חושפים קרקע שבעבר הייתה קרקעית ים המלח. קרקע זו מאפיינת בשכבות של אדמת סחף שמקורה באגני ההיקוות של נחלי ים מלח,מעורבת בשכבות של מלח ששקע לקרקעית הימה ויחד מיצרים תצורות אדמה ייחודיות לחופיו הנסוגים של ים המלח והם,גם,הסיבה לתופעת הבולענים. יום שישי. עוד מעט שמונה בבוקר. חניון שמורת הטבע עין גדי מתחיל להתמלא,אך השמורה הסמוכה איננה היעד שלי. תיק הצילום נשלף מהכסופה ויחד אתו מים דרך ומים לגמוע בטרם אצא ליעד המתוכנן כדי לשמור על איזון נוזלים בגוף. תוך כדי תנועה בשביל שבין עין גדי לנחל ערוגות אני בוחן את האור העומד לרשותי ואת התוכנית להתמודד אתו דרך עינית המצלמה,כמו גם:משנן לעצמי את כללי הבטיחות הקשורים ביעד אליו אני צועד. עוד לפני שמסתיימת הטיילת שבין עין גדי נחל ערוגות ומסיבות שאינן זה המקום לפרטן מתבלת החלטה לנטוש את המשימה ובשל הקרבה לכפר היהודי העתיק ובו בית הכנסת של עין גדי אני מחליט להיכנס למקום ולשזוף בו את עיני כמו גם את הרי אדום שבאור הבוקר נצבעים בגוני התכלת כחול ונראים כאילו צוירו במכחולו של אמן ציור. פצלי שמן הם סלע משקע ימי להם תכולה גבוהה של חומר אורגני במצב צבירה מוצק שאותו,באמצעות חימום,ניתן הפוך לנפט גולמי או לגז טבעי. תהליך מצוי נפט גולמי מפצלי השמן כרוך בהליך חימום עתיר אנרגיה ומזהם את הסביבה. לאחר מצוי הנפט הגולמי מפצלי השמן נשאר חומר אבקתי שגם הוא מסוכן לסביבה אך ניתן להשתמש בו כחומר גלם ליצירת משטחים דמויי גומי למטרות שונות ושימושים שונים. פצלי שמן מתאפיינים בתכולה של 33% או יותר ממשקל הסלע המקורי של חומר אורגני ולאחר חימום ומיצוי הנפט הגולמי יישארו בין 60 ל 90 אחוז של חומר שאינו אורגני ומכיל מינרלים שונים. מאוד דומים לפצלי השמן הם מסלע המכיל חומר אורגני בכמות הקטנה מארבעים אחוז,ממשקל הסלע,מתאפיינים בשכבת שצבען שחור ושייכים לקבוצת המסלע ממשפחת הפחם ומכילים ליגניט ו/או אנטראצים שניהם חומר בסיס להפקת פחם. בדרך צפונה על כביש 90 אל עבר עין גדי,תופס את עיני שלט המציין "משאבה 9". בסיום הביקור בבית הכנסת של עין גדי ובכפר שלידו אני מחליט שבדרכי חזרה,דרומה,לאוהל שבשפך רחף אסור לדרך אל עבר משאבה 9,מתוך הנחה סבירה הנובעת מכיוון הדרך מזרחה מכביש 90 אני מניח שאוכל לצפות בצוק ההעתקים שבשוליו המזרחיים של מדבר יהודה ולקבל מבט אליו ממזרח מערבה. ..

להמשך קריאהשפך נחל רחף – ביקור חוזר בהשראת רודי ויסנשטין.

יום צב הים הבינלאומי – חוף הבונים.

קו חוף הים התיכון נמשך לאורך 196 ק"מ,מראש הנקרה בצפון,ועד לגבול עזה בדרום. מתוך 196 הק"מ האלה רק 17 ק"מ הם חופי רחצה מוכרזים. כרבע מקו החוף שלנו סגורים בפני הציבור לטובת: מחנות צבא,נמלים,מתקני התפלה ותחנות כוח ליצור חשמל. לאחרונה הוכרזו מספר שמורות טבע ימיות וביניהן,אם למנות כמה,שמורת טבע ימית אכזיב,חוף הבונים דור,חוף זיקים ויש עוד כמה. חלק מחופי ישראל נתפסו כגנים לאומיים שהגישה אליהם חופשית לציבור אך מוגבלת בשעות הפתיחה. הנה כי כן,לנו צלמי הנוף שמעוניים בביקור בחופי הים בשעת הזהב או בשעה הכחולה,שקיעה וזריחה בהתאמה,סך החופים הנגישים הוא לא יותר מכמה ק"מ ספורים. היום ה 16 בחודש יוני הוא יום צב הים הבינלאומי והוא קשור בתחילת תקופת ההטלה של צבות המים בחופים בכלל ואלה של ארץ ישראל בפרט. חופי ההטלה של צבי המים הם ערך טבע מוגן והגישה אליהם מוגבלת בכלל ובתקופת ההטלה בפרט – וטוב שכך. בישראל שני מינים של צב הים. צב הים הירוק וצב הים החום. צב הים הירוק הוא קטן הממדים מבין השניים והוא יחיד מסוגו. צב המים הירוק נפוץ לאורך חופי ארץ ישראל,הוא ניזון מעשבי ים,אצות ורכיכות ועיקר מרחב מחייתו הוא בלגונות שלאורך החוף. לצב הירוק אויבים טבעיים מעטים באזור מחייתו ואויב טבעי אחד שהביא אותו לידי הכרזה כמין בסכנת הכחדה והוא:האדם. צב הים החום הוא הגדול מבין צבי הים של חופי ישראל. הוא חלק משני תת מינים,האחד:שכיח באוקיינוס ההודי והשקט ותת המין השני שכיח באוקיינוס האטלנטי ובחופיו של הים התיכון. צב הים החום ניזון מרכיכות,ספוגיים,דגיגים וסרטנים. הצב החום חי בין 50 ל 80 שנה ונודד לאורך חופיו המזרחיים של הים התיכון. גם חופי ההטלה של הצו החום הם אתרי טבע מוגנים. בישראל רשות הטבע והגנים מפעילה גוף שאחראי על שימור גרעין השימור של הצו הירוק,שנמצא בסכנת הכחדה,ושל הצו החום שנמצא במצב "פגיע". הרט"ג עוקבים אחרי קיני ההטלה של הצבים,לאחר ההטלה אוספים את הביצים ומעבירים אותם לקיני הטלה שנמצאים בחופים מוגנים ומנוטרים בדרך קבע עד לבקיעת הצבים וחזרתם לים. באזורי הקינון המוגנים נשמרים התנאים המאפשרים בקיעה של צבי הים ללא הפרעה של האדם,הפרעה פיזית,נכוחות אדם,והפרעה משנית בתצורה של אור,כבישים,רכבי שטח ושאר מרעין בישין. בכל קן הטלה של צבי הים,משני המינים,נמצאים בין כמה עשרות למאות בודדות של ביצים,הצבה מטילה את הביצים כך שבתחתית הקן נמצאים הביצים שמהן יבקעו צבי ים זכרים ובחלק העליון הביצים שמהן יבקעו צבי הים הנקביים. כאשר נאספות הביצים מקיני ההטלה ומעברות לאתרי ההטלה השמורים,נשמר סדר ההטלה של הצבה על מנת שלא לפגוע בתהליך הבקיעה ובשונות המגדרית של הבקועים.

להמשך קריאהיום צב הים הבינלאומי – חוף הבונים.

פתח נחל רחף – בהשראת רודי ויסנשטין.

יום שישי התשיעי ביוני. מראש תכננתי להגיע לפתח נחל רחף ולהגיע לעת ערב,ליהנות,ולצלם,את השקיעה,להישאר את הלילה בחניון הלילה שבמקום ועם אור ראשון שוב לשזוף את העיניים בעלות השחר וגם להנציח בעין העדשה. לפני שיצאתי לדרך בדקתי את תחזית מזג האוויר העדכנית,והממצאים היו מדאיגים,מחד גיסא,ומאתגרים מאידך גיסא. שני נתונים משכו את תשומת לבי: העובדה שבלילה עולה הטמפרטורה ובבוקר צפוי יום שרב חם מאוד,רוח עם משבים של כ 13 קמ"ש וצפי לאובך וגשם. מזג אוויר לא יציב שמאתגר מאוד מבחינה צילומית בכלל ובים המלח בפרט. אזור הדרום,בכלל,הערבה ובקע ים המלח,בפרט קיבלו השנה כמות גשם גדולה מהממוצע הרב שנתי. כבר במהלך חג השבועות,בבסיס האם שבחי בר יטבתה הבנתי שלריבוי הגשם יש מחיר ושאאלץ לשלמו,והוא:החום יחד עם מקווי מים חשופים מביאים אתם יתושים והצפי למתקפת יתושים בפתחו של נחל רחף לא הייתה משהו שלא לקחתי בחשבון. ב 1910 בעיר איגלאו שבחבל מוראביה,אז בשטח אוסטריה היום חלק מצ’כיה,נולד שמעון רודולף ויסנשטין,שלימים כונה רודי בצירוף שם משפחתו. בין השנים 1929 ל 1931 למד רודי גרפיקה וצילום בבית הספר הגבוה לצילום וגרפיקה שבוינה אוסטריה. 1936 אורז רודי מזוודה ובה בגדים,תעודת,כולל תעודת עיתונאי,ואת מצלמות הרוליפקס,פלאובה מקינה,פרימה פלקס,לייקה ולינהוף ונוחת בחופי ארץ ישראל,נמל יפו. את פעמיו,מנמל יפו,שם רודי אל עבר קיבוץ. כעבור יום הבין רודי שאין לו מה לחפש בקיבוץ,לקח את חפציו ועבר לתל אביב,שם קבע את מקום מושבו עד למותו באוקטובר 1992. כשעה ומשהו לפני השקיעה הכסופה ואני מגיעים לחניון הלילה שבפתח נחל רחף. חומו של יום עוטף אותנו והשמש,יחד עם עננות גבוהה ורוח שמשנה בכל רגע את פני השמיים ומלווה את השמש מערבה אל עבר שקיעתה. התארגנות קצרה להוריד את אבק הדרך והדריכות הנדרשת מבריוני הכביש,כוס קפה מהביל והמצלמה מתלבשת על החצובה שהבאתי והעין סוקרת ושבעת ממראות היום ההולך והשוקע וסצנות שונות של שקיעתו מונצחות בעין העדשה תוך שאני מתפעל מיופיו של היום ההולך ונעלם,של אור השמש ההולך ונמוג אל מול השינויים התכופים באור המתממשים באדיבות הרוח שמביאה אתה את חומו של לילה ... ואת היתושים. כבר ב 1936 מצלם רודי את רחובותיה של תל אביב,חיפושי נשק בעקבות המאורעות ואת הלוויתו של ראש העיר הראשון של תל אביב,מאיר דיזנגוף.עד מהרבה משתלב רודי באירועים משמעותיים בתולדות ארץ ישראל,בכלל,ותל אביב בפרט. ויסנשטין מגיע לקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומנציח את ארתורו טוסקניני שבא לנצח על קונצרט הפתיחה/ההקמה של הפילהרמונית. בלהט הצינות מתגייס רודי לטובת הנצחה של המפעל הציוני ובמקביל משמש כצלם הבית של ארכיטקטים מובילים שפעלו בתל אביב בשנות הארבעים ובינהם:אברהם יסקי,אריה שרון ודב כרמי. עם רדת החשיכה מתגברת הרוח וחומו של יום עולה. בין המשבים אני נוטע את האוהל שלי ומכין לעצמי ארוחת ערב. בתוכנית,להמשך הלילה,היא להיכנס לאוהל ולעשות בו את שנת הלילה שתסתיים בשעה קטנה לפנות בוקר,אז:אתארגן לצפייה בשחרו של בוקר ולצלמו באינטימיות המיוחדת למקום הנמוך בעולם. בפרוץ מלחמת העולם השנייה רודי ממשיך להסתובב בארץ ולהנציח במצלמותיו את המפעל הציוני. באמצעות קק"ל והסוכנות היהודית מופצות תמונותיו של ויסנשטין באירופה בקרב יהודים במטרה להאיץ את החלטתם לעלות לארץ ישראל.במקביל: רודי מצלם תמונות מארץ ישראל,בכלל,ומנופיה בפרט. תמונות ששמר באוספו הפרטי. ב 1940 בכיכר מוגרבי,שבתל אביב,מקים רודי את הצלמניה. חנות צילום אותה הוא מקים עם שלושה שותפים,שעד מהרה פורשים מהשותפות והצלמניה נשארת בבעלתו הפרטית של רודי. מאז שהוקמה הצלמניה ועד למותו של רודי ב 1992 פעלה החנות ובה,גם,נשמרו התשלילים והתמונות מאוספו הפרטי של ויסנשטין. לאחר מותו המשיכה אשתו,מרים,לנהל את החנות עד למותה שלה או אז נסגרה הצלמניה ואוספו הפרטי של רודי הפך לנחלת הכלל באדיבות משפחתו. הלילה עוטף את חניון נחל רחף,וכמובטח הטמפרטורה עולה.רוח מסיע את ענני השמים שבתורם,מעלימים וחושפים את הירח ששולח את קרני אורו מבינות לעננים ומיצר תמונות שמשכיחות ממני את הצורך להתכנס לתככי האוהל שלי ולעצום את עיניי. למרגלות החניון עובר כביש 90 ומפעם לפעם חולפת בו מכונית,אוטובוס ובו אנשים מנומנמים או פול טריילרים המתקשים בטיפוס בעליה שבקטע הכביש הזה,ולא מעט הן מקושטות בשלל אורות,חלקם נדרשים על פי חוק וחלקם לא,אור המפלח את חושכו של ליל. והיתושים? הם מוצאים להם את ההזדמנות לחגוג עלי ולהטריד,ואני מחליט את הלילה הזה לעשות ער לחלוטין,ולהנציח בעין המצלמה את שקורה מעלי,בשמיים,ולפני לחופיו של ים המלח ולמרגלותיו,במכוניות הנעות בכביש 90. בה’ באייר 1948 מוזמן רודי לטקס הכרזת המדינה. כפי שסיפר בהמשך אחזה בו התרגשות רבה וכל מה שהצליח להנציח במצלמה שהייתה אתו זה את דוד בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות. תמונה אייקונית מטקס הכרזת המדינה,תמונה שזיכתה את ויסנשטין בפרסומו הגדול וכאחד מצלמיה הדגולים של ארץ ישראל. עם הקמתה מדינת ישראל מעצבת לעצמה שטרי כסף. שטר בערך 10 לירות נושא דיוקן שמקור ההשראה של הגרפיקאי שעיצב אותו הוא פורטרט עצמי של רודי ויסנשטין. רודי אהב מאוד את ארץ ישראל ונופיה. עיקר עיסוקיו,כצלם,היו בתחום העיתונאות והנצחת חייה של ארץ ישראל תחת המפעל הציוני ולאחר הקמתה,את מדינת ישראל,בין השאר כצלם מטעם האו"ם.רודי לא זנח את אהבתו לנופיה של הארץ. הוא לקח קורס בידיעת הארץ והדרכת תיירים וניצל את הידע הזה כדי לצאת אל נופיה של הארץ עם קבוצות של מטיילים ובמהלכן צילם תמונות מנופיה של הארץ,תמונות שלא פרסם אלא שמר באוספו הפרטי. הלילה הולך ומתעמק לו,המצלמה מוצבת על חצובה ומפעם לפעם ככל שהתרחשויות שונות קורות בנוף שלפני אני מנציח את המאורעות,כשלאור מסך המצלמה מצטרפים היתושים שחוגגים את הימצאותי כדי לקחת דגימות מדמי,כו גם להראות את משיכתם למקור אור,מה שמהר מאוד משתלב עם הצורך לחסוך שימוש בבטריה של המצלמה ומסך המצלמה מודלק אד הוק לצורך לקיחת צילום המנציח את הלילה ונכבה מידית לפני...מתקפת היתושים. בארבע לפנות בוקר סערת ברקים מדרום לי מפלחת את שמי הלילה,במתזי אור מרהיבים שיחד עם נופו של מדבר וים המלח מעוררים בי התרגשות מהולה בחשש שעוד מעט ירד גשם ואני בפתחו של נחל אכזב שלא יתבייש להוליך מים בתצורת שיטפון. אור ראשון במציע,סערת רעמים וברקים בשמיים וחיש קל ובעקבותיה גשם ניתח ארצה. מחשש שאתקע במקום בעת שיטפון אני אורז את האוהל,המצלמות מוחזרות לכסופה ואנחנו נוסעים למקום גבוהה יותר,ובטוח יותר,בשפך נחל בוקק מעט צפונית לבתי המלון שבשפך זהר. פה,בשפך נחל בוקק,אני מקבל את בוקרו של שישי עד שגם לשם מגיע הגשם שאתו,ותחתיו,אני עושה את דרכי חזרה הביתה.

להמשך קריאהפתח נחל רחף – בהשראת רודי ויסנשטין.

נחל חדרה – חומו של יום.

יום שישי השני בחודש יוני,מזג האוויר שובר שיאי חום שיחד עם אובך כבד צובע את שמי הארץ בגוני האפור. בתוכנית המקורית היה "רשום" ביקור בשמורת טבע ימי בצפון מישור החוף. שעה קלה לפני היציאה לשמורה בחדשות מבשרים על שריפה שפרצה באזור ועל כביש שנסגר,אותו כביש שמוליך לשמורת הטבע יעד ביקורנו. חיש קל מחפשים רעיונות חדשים למקומו לבקר בהם ולעשות את חומו של יום.והפור נפל על חוף ימה של חדרה בשפך נחל חדרה שבעצמו,נמצא בפרק נחל חדרה. שעת היציאה נדחית כך שנבקר במקום בשעות שיש להניח שבהן יפחת עומס החום של השישי החם בתולדות המדידה המטאורולוגית. בחופה של חדרה בואכה שפך נחל חדרה,מקבל את פנינו ים הנצבע בגוני האפור,מספק מראות אבסטרקטיים של סלעי הגדור ומזח פריקת הפחם של תחנת הכוח הסמוכה. אין עננים בשמים והם מכוסים באופך שמסנן את קרני השמש וצובע אותם בגון אפרפר נעים לעין. הים ממתן את עומסי החום ואנחנו מוצאים את עצמנו מבלים על החוף,שוזפים העניים מהמראות האבסטרקטיים שמספקת תאורת השמש,משביעים את העיניים ואת עין העדשה.

להמשך קריאהנחל חדרה – חומו של יום.

ירקון,אוגוסט 2019 עריכה מחדש.

אוגוסט 2019,שעת בין ערביים,יצאתי לנחל הירקון באזור זרימתו בקרבת המועצה המקומית דרום השרון. בעבר,היו באזור בתי משאבות ששאבו ממי הירקון והשקו שדות באזור. היום יש באזור אפיק הירקון כמה אשדות קטנים,מעשה ידי אדם,שנשארו באזור משאבות המים. מצויד במצלמה נכנסתי למי הירקון הקרירים באזור אחד האשדות שבקרבתו עוד נמצא בית המשאבה שבעבר שאב ממי הירקון להשקיית השדות וביליתי בחיקו של האשד שעה קלה. מאז,בירקון,עברו מים רבים ועוד הרבה מהם עברו בניסיון שצברתי במערכות פיתוח התמונות שבמחשב שלי,שהן בעצמן:עברו תהפוכות רבות עם הרבה תכונות חדשות ומעניינות. בחרתי כמה מהתמונות,מאוגוסט ההוא,ופיתחתי אותן מחדש,ישירות מקבצי ה RAW המקוריים,כשאני סומך על הניסיון שנצבר והטכנולוגיה שהתפתחה כדי ליצר פיתוח מחדש של התמונות האלה שלוש וחצי שנים אחרי שנלקחו.

להמשך קריאהירקון,אוגוסט 2019 עריכה מחדש.

יפו – מאי 2023.

יפו,כידוע,איננה עיר עצמאית בישראל אלא היא חלק מהעיר תל אביב ומנוהלת על ידי עיריית תל אביב – יפו. עוד,כידוע,יפו היא אחת הערים,בכלל,ועיר הנמל,בפרט,העתיקה במרחב של ארץ ישראל. בסוף המאה ה -9 לפנה"ס תחילת המאה ה -8 לפנה"ס כותב הומרוס את האודיסיאה ובה הוא מתאר את סיפורו של המלך היווני אודיסאוס מלך אתיקה במסע חזרתו הביתה לאחר כיבוש העיר טרויה. הומרוס מספר על סוס עשוי מעץ ששימש כתחבולה את צבאו של הומרוס על מנת להבקיע את חומות העיר טרויה ולעשות בעיר כבשלהם. סיפר הסוס הטרויאני מהאיליאדה כבש את מקומו בעולם ככנוי לתכסיס שבו משתמש צבא כובש על מנת להערים על צבא מגן על מנע להכניעו בקרב. עד 1870 נחשבה טרויה כאגדה בכלל וסיפור הכנעתה באמצעות "סוס טרויאני" נחשבה לאפוס מיתולוגי שלא נס לחו. ב 1870 הארכאולוג הינריך שלימן מצא את שרידי העיר חפר בה ולימים,נערכו בה חפירות ארכאולוגיות מסודרות המנציחות את היותה של העיר עיר בועטת וחיה ולא אגדה אפית. כמו הרבה מקרים שבהם הוטמעו בתרבות האנושית אירועים או חפצים ששם היוצר שלהם הפך לשם נרדף לפריט נטבעו כמונך גנרי למעשה או מוצר כלשהו. נזכיר,למשל,את חברת פריזידר יצרנית המקרר החשמלי שאת שמה קיבל המוצר הזה כמוצר גנרי, או נזכיר את חברת פלאפון המקומית שפועלה בתחום התקשורת הסלולרית בישראל קיבלה את שמה כתיאור לשירות הגנרי של תקשורת סלולרית ויש עוד דוגמאות רבות ומגוונות. ומהו הקשר בין יפו לבין קשירת אירוע מהעבר כשם גנרי לתופעה אנושית כלשהי? ובכן: ב 1470 לפנה"ס,כשש מאות שנה לפני הומרוס והאיליאידה,מגיע פרעה תחותמס השלישי לעיר יפו. תחותמס מודע לחשיבותה האסטרטגית של יפו,והנמל שלה,לאינטרסים של ממלכת מיצרים ומחליט להשתלט על העיר ולספחה לאימפריה המצרית.?

להמשך קריאהיפו – מאי 2023.

רוויזיה – החצר האחורית.

לא רחוק ממני,עמד מבנה תעשייתי עשוי ברזל ולו גג אסבסט. המבנה הכיל חנות לממכר בגדים תחתונים והיא ננטשה. אנשים לבושים סרבלים לבנים,כלקוחים מסרט מדע בדיוני,פרקו,בזהירות,את גג האסבסט והעבירו אותו להטמנה במקום בטוח שלא מסכן איש. מבנה המתכת פורק ותחתיו נשאר שדה,רחב ידיים,שגודר בגדר פח גלי ובו "צמחו" להם מיני אובייקטים שהזמן עשה בהם את שלו. באוקטובר 2018 סקרנותי גברה,מצויד במצלמה נכנסתי בינות לרווחים שנוצרו בגדר הפח הגלי כדי להציץ במכמניו של השדה הנטוש. בתוכו נגלו לעיני מיני צמחי בר שפשו במקום וכמה וכמה גרוטאות שנזרקו או הנחו בו לנפשם. צילמתי כמה מהם וחזרתי לביתי שבע ממראה העין וממה שתפסה עין העדשה. מאז,במקום הוקם לו קניון שעוד זמן לא רב יפתח את שעריו. מאז 2018 הרבה השתנה. עולם הצילום הולך ומתפתח בתחום מצלמות חסרות המראה,ויחד אתו מערכות הפיתוח הממוחשבות הולכות וצוברות יכולות שב 2018 אפשר היה,אולי,לחלום עליהם. חשבתי לעצמי: יהיה זה מעניין ומאתגר להעלות מהגבוי את התמונות המקוריות,קבצי ה RAW הלא מעובדים,ולפתח אותם מחדש בטכנולוגיה של 2023 שאליה מתווסף הידע והניסיון שצברתי אי מאז. אז,ב 2018,כשפיתחתי את התמונות מהחצר האחורית התנגן לו ברקע "בחצרו של המלך ארגמן" של קינג קרימזון(*). גם הפעם התנגנה אותה היצירה ששיני הזמן לא נגסו בה. והמלך ארגמן,שקצת התכהה בשל השמש, יחד עם האופניים שאתם עשה דרכו לממלכתו שכבר איננה קיימת עוד – הם כאן לפניכם בגרסת 2023.

להמשך קריאהרוויזיה – החצר האחורית.

השושן הצחור,קרן ברתות מאי 2023.

במאי 2022 בשישי אחד,הבליחה בי ההחלטה לנסוע לקרן ברתות ולבלות קמעה בקרבו של הפרח הנפלא הזה:השושן הצחור. הנעתי את הכסופה,לקחתי איתי שני סטים,אחד לנוף ואחד לתצלומי תקריב של השושן. ולא התאכזבתי. חלפו כשבועיים ושוב "קפצתי" לקרן ברתות שוב להיות בחברתו של השושן אלא שהפעם חיכתה הפתעה: השושן סיים את הופעת האביב שלו קמל ונעלם. מבט בנתוני הצילומים ממאי 2022 מגלה שיום שישי ה 12 במאי,הוא בדיוק אותו תאריך שבו ראיתי את השושן,כך שסביר להניח שגם ב 12 במאי 2023 נוכל לפגוש בו,שוב. כמו תמיד,השכמנו קום ובעוד שחרטומה של הכסופה מלכך את הדרך לקרן ברתות גמלה בלבנו ההחלטה לעשות את המסלול השחור במסלול ברתות,קרי,המסלול,הלוך ושוב,בחורש הטבעי שבאמצעו מרכז פריחת השושן הצחור,שם נבלה במחיצתו ונשוב על עקבותינו,כלעומת שבאנו ואת החלק הנופי,נשאיר לפעם אחרת. חולפות כמעט שתי שעות. מנוע הכסופה מדומם עצמו,ותחת לעץ האלון הקסום אנחנו לוגמים את כוס הקפה החמים,תיק הצילום עולה לגב ו...: יוצאים לדרך. בתוך החורש הטבעי שבמסלול ברתות המסומן שחור,מצפות לנו כמה מצפורי השיר המקומיות,כשעל כולן עולה ומפליא בזמרתו השחרור. גם עצי הקטלב עבי הגזע האדום בגוון הייחודי לשיח הזה,מרתקים את עיננו,כשבין לבין:מבחר מצמחי סוף האביב מבצבץ לו פה ושם,ועליו חרקים,שונים,סועדים את לבם ואגב כך מעבירים את שרשרת ההפריה הבין דורית. פה ושם המצלמה מתקתקת ומנציחה את הצמחים והחרקים שנכרו בדרכינו, ועדיין מנקרת בי המחשבה: האם השושן הצחור אכן פורח וגם השנה נזכה לראות אותו פורח למלוא תפארתו? ככל שהדרך מתארכת סט הצילום ומלאי המים מכבידים על הכתפיים ורק המחשבה שכל זה "שווה את המאמץ" אם רק נזכה לראות את השושן בפריחתו. השביל,המסומן שחור, מתחלף בשביל המסומן כחול,זה,הכחול,הולך במגמה מערבה על שפתו של ערוץ נחל כזיב,שמפעם לפעם שאון מימין המפכפכים עולה מעלה כקורא תיגר. לאט לאט הפאונה והתכסית משתנים לתמונה הזכורה לי מהשנה הקודמת ואני מפטיר:"אנחנו מאוד קרובים למקום פריחתו של השושן" אם רק יהיה שם. עוד כמה צעדים,עוד כמה דקות ולא רחוק מאיתנו נשמעות קריאות פליאה. פתאום,הקולות האלה,הופכים את תיק הצילום הכבד לקל כנוצה,ברור לנו שעוד רגע... זה מגיע. ואז:בעיקול צפוני של השביל על מסלעה,בין עצי הזית... הוא שם! השושן הצחור.מלוא גובהו ותפרחתו הקסומה והאצילית שטומנת בתוכך את התובנה על השאלה:מדוע הנצרות הפכה את הצמח הזה לאחד מסמלי הקודש שלה? לא בכדי. בכמה מקומות באזור גדל השושן הצחור והשתדלנו שלא לפספס אף לא אחד מהם ליהנות ולהרוות את העין ממראהו האצילי ולבלות שעה אינטימית בתככי אמותיו של הצמח הנפלא הזה תוך חדירה זהירה,ומתחשבת,בינות לעלים באמצעות עדשת המאקרו שעל המצלמה. ולבסוף,לאחר שעה ארוכה במחיצתו אנחנו סבים על עקבותינו בדרך שבאנו,לגלות שהשמש כבר בצהרי היום,אורה,וחומה,משנים את מופעי הזמרה של הצפרים,וקיסמו של הבוקר האביבי הולך ודועך.

להמשך קריאההשושן הצחור,קרן ברתות מאי 2023.

פרק איילון-קנדה,אירוס ארם נהריים.

אירוס ארם נהריים פורח במרחבי הארץ במהלך חודש מאי. בתוככי פרק קנדה,בסמוך לחומה של אתר אמאוס נקרופוליס – לשם שמנו פעמי בשישי אחר הצהריים,על מנת לחזות בפריחת אירוס מסופוטמיה או בשמו העברי:אירוס ארם נהריים. בצהרי יום,מזג האוויר החם מתחיל לעזוב אותנו,הרוח נושבת בערנות והשמיים מתכסים באובך שמשווה ליום תחושה שאנחנו בערבו של יום אף על פי שצהרי היום הם. נסיעה קצרה באחד מאתרי הפיקניק המפורסמים של ישראל מסמן סיפור הדרך שצריך להחנות את הכסופה לפסוע קמעה ולפגוש את פריחת האירוס. כבר בדרך למקבץ פריחת האירוס מקבל את פנינו צבר שמפליא בפריחתו בגון הצהוב,כשדבורים מזמזמות בינות לפרחיו לשאוף מהצוף שלו ובהזדמנות הזו לפזר את זרעו למען הדורות הבאים. מעל כיפת היער,יער אורנים נטוע אדם,נפתח צוהר בשמי האובך האפרוריים ומספר עננים על רקע אפרפר מבצבצים להם ומאירים את מקבץ פריחת האירוס כמעשה תאורן מוכשר,מקבץ גדול למדי ומרשים כדי ויתור על נשימה או שתיים. אנחנו מבלים שעה קלה בחברת אירוס מסופוטמיה בין פרחיו הנושאים מבט לשמיים בגאון,לבין ניצניו שיפתחו להם בהמשך החודש ובין,המעט,שכבר הספיקו לקמול כשהם שומרים את זקנתם כאת צעירותם. משבעה העין הגיע הזמן להרוות את צימאונה של עדשת המצלמה.

להמשך קריאהפרק איילון-קנדה,אירוס ארם נהריים.

סעידנא עלי מבעד לעדשת ניפטי פיפטי

עדשות שלהן אורך מוקד של 50 מ"מ הן,אולי,העדשות השכיחות ביותר בעולם הצילום. בעידן הפילם עדשות עם אורך המוקד הזה היו שכיחות מאוד כעדשות קיט וכמעט ואין תיק צילום שאין בו עדשה קבועה אחת עם אורך המוקד הזה. יש שתי סיבות שעדשות אלה שכיחות כל כך,הראשונה: הן קטנות,קלות משקל ומאפשרות זווית צילום נוחה מאוד לכמעט כל סוגה של צילום. השנייה: העדשות האלה קלות ליצור ומחירן שווה לכל נפש. כבר מעידן הפילם ועד למצלמות חסרות המראה של ימינו כל יצרני העדשות פיתחו ויצרו עדשות עם אורך מוקד של 50 מ"מ ומפתחי צמצם שבין F/1.8 ועד ל F/2.2 שכאמור הפכו,ובמידה רבה של צדק,לפופולריות מאוד ועד מהרה זכו לכנוי Nifty Fifty. יום שישי אחר הצהרים אנחנו מגיעים לחוף הים סעידנא עלי שבהרצליה. עוד בתכנון המוקדם מטרת הביקור הזה היא לבקר את מרכז הקינון של השרקרקים שנמצא דרומית למסגד ועל הדרך התלולה מטה אל חוף הים,ולצלם את שקיעתו של יום מערבה מפה אל תוך הים התיכון. ככל יציאה לשטח גם הפעם ציוד הצילום שיצא איתי מותאם לנושאי הצילום או למה שאני יודע לצפות מהצפוי באזור הטיול. הפעם,נושאי הצילום היו שניים,השרקרקים במתחם הקינון שלהם והשקיעה הצפויה בסופו של יום ומשכך יצאו איתי שתי מצלמות,לאחת:מחוברת עדשת זום שתאפשר ללכוד את השרקרקים במתחם הקינון מבלי להפריע להם,והשנייה מצלמה עם עדשת Nifty Fifty שהצטרפה לתיק הצילום שלי שעה קלה לפני שיצאתי לביקור הזה בחוף ימה של הרצליה. הים סער לו והתרומם גבוה מלחכך את מצוק הכורכר של החוף,הרוח שרקה וזעפה והשרקרקים נחבאו להם בקניהם ואף לא שרקרק אחד העז להוציא מקורו או חלילה להראות את יופיו. אז הסתפקתי בלכידת לכתו של של יום על רקע גלי הים השוטפים את סלעי החוף מבעד לעדשת ה Nifty Fifty.

להמשך קריאהסעידנא עלי מבעד לעדשת ניפטי פיפטי

מטס יום העצמאות ה-75.

מטס יום העצמאות ה 75 חלף מעלי בשלושה גלים. הגל הראשון כלל מסוקים ומטוסים קלים,שעה קלה אחריו חלף מטס ובו מטוסי קרב ועוד קצת זמן חלף ועבר הגל השלישי והאחרון ובו מטוסי תובלה ומודיעין. בגל הראשון,של המסוקים,פספסתי את שלשת מסוקי היסעור המופלאים משהו,הסתפקתי ברווית העין. הגל השני,של מטוסי הקרב,חלף מערבית ממני וכל שנותר לי הוא לשמוע את קולם בדרכם לעיר השכנה. הגל השלישי,של מטוסי התובלה והמודיעין איחר להגיע וכשהגיע חסר בו אחד ממטוסי התובלה ובמקום שלושה מטוסים,הגיעו רק שניים.

להמשך קריאהמטס יום העצמאות ה-75.

נחל משושים ובריכת המשושים.

תופעת המשושים בסלעי בזלת איננה תופעה נדירה,היא מופיעה במסלע הבזלת ברמת הגולן בבריכת המשושים,בנחל הזויתן הצמוד ובין עיט, כמו כן,חוזרת על עצמה התופעה הזו במקומו שונים בסקוטלנד,בצפון מערב אנגליה,בארמניה,סציליה,במקומות שונים בארה"ב ובאיים הקוריליים שברוסיה. התופעה היא תולדה של תהליך התקררות לבה כאשר החלק החיצוני,שבא במגע עם האוויר הקר ביחס לחומה של הלבה,מתקשה בעוד בחלק הפנימי ממשיכה הלבה להיות נוזלית ובתנועה. בסופו של תהליך נוצרים עמודי לבה שלרובם צורת משושה אך גם צורת מחומש קיימת בשכיחות נמוכה יותר. בריכת המשושים היא תולדה של שחיקה אירוזית שבה זרם המים בנחל,במקרה הזה נחל המשושים,חורצת מבסלע ובמקומות שונים מייצרת בריכות שאוגרות חלק מהמים,ומהן ממשיך ערוץ הנחל,במקרה הזה לערוץ נחל זויתן וממנו לכינרת. נחל המשושים הוא נחל איתן במרכז רמת הגולן. הנחל מתחיל בנביעות שנמצאות במורדות הדרומיים של הר אביטל. בנביעות,שברובן נובעות כל ימות השנה. מהנביעות האילו חורץ הנחל את מסלע הבזלת של רמת הגולן במגמה כללית דרומה,עד שפוגש את ערוץ נחל הזויתן שביחד ממשיכים ונשפכים לכנרת בצפונה של הימה. סביב לנחלים העושים דרכם בדרום רמת הגולן אל עבר הכינרת הוקם גן לאומי יהודיה שכולל את כל הנחלים הזורמים באזור וביניהם:נחל המשושים,נחל יהודיה נחל הזויתן ועוד. השמורה מחולקת לתת שמורות ובה שמורת נחל המשושים,שבכניסה אליה נשקף נופו של יער יהודיה,יער המכיל עצי אלון התבור ועצי שיזף מצוי ושיזף השיח. בשישי,ביקרנו בחלק של שמורת יהודיה שבה זורם נחל המשושים. המסלול כולל תצפית אל עבר יער יהודיה,דולמן ומסלול תלול,היורד אל בריכת המשושים בכארבע מאות מדרגות סלע ובעומק של כ 137 מטרים,מגיע אל בריכת המשושים וסב על עקבותיו.

להמשך קריאהנחל משושים ובריכת המשושים.

Hipos – סוסיתא אפריל 2023.

לפני בדיוק חודש ביקרנו באתר סוסיתא,שזה לא מכבר נפתח לציבור. היה זה בשלהי תקופת החורף הגאוגרפי של ארץ ישראל,וניכר באתר בכלל ובסביבתו הטבעית בפרט שלא מספיק גשם ירד באזור. אז,לפני כחודש,החורף טרם אמר את דברו... בפסח השני,שחלף זה לא מכבר,קיבל הגולן מנת גשם נכבדת אך עדין לא הגיע לספיקה של הממוצע השנתי,ברם:הגשם רענן את פריחת האביב בגולן,בכלל,ובאתר סוסיתא,בפרט,שלבש: ירוק,צהוב ושאר צבעי האביב. ביקור חוזר באתר מאפשר ראייה אחרת וגישה אחרת להנצחתו בעין המצלמה,נוסיף לזה את שמלת הירוק שלשב האתר וסביבתו ונקבל עין צילומית שונה מזו שהסתכלה על האתר ממש לפני חודש.

להמשך קריאהHipos – סוסיתא אפריל 2023.

בית שאהין,תל שלף בפאתי רחובות.

בתחילת המאה העשרים בסביבות תל שלף,שבפאתי כפר גבירול שברחובות,היה כפר בשם קובייבה. בגבעה שולטת באזור כפר קובייבה בנה מוסא שהין בית מידות,המעוטר בעמודים וקשתות והיה לאחד הבתים הראשונים בארץ ישראל שהכיל חדר שירותים ומטבח חדרי שינה וחדר אירוח רחב מידות. במלחמת העולם הראשונה למרגלות בית שהין התקיים קרב המכונה קרב עיון קרא. הקרב היה בין חיל מצב אוסטרלי לצבא עות'מאני. הצבא עות'מאני הובס מה שהוביל,בהמשך,למנדט הבריטי בארץ ישראל. במאי 1948 כבר קובייבה נכבש על ידי חטיבת גבעתי ותושביו המקוריים ספק ברחו ספק גורשו. חלקם עזבו את ארץ ישראל כליל,חלקם קבעו מושבם בעיר לוד וחלקם ביפו. בית שהין עמד נטוש ושימש חליפות דרי רחוב או סתם הרפתקנים. עיריית רחובות,שבית שהין נמצא בתחום שיפוטה,ומנהל מקרקעי ישראל,שבית שהין נמצא בבעלותו במסגרת נכסי נפקדים,הכריזו על הבית כמבנה לשימור. מטעמים השמורים עם מנהל מקרקעי ישראל,בית שהין מולא בכ 40 משאיות מלט,קרוב ל 90 קוב מזויין מסוג ב 300,בטענה שזה ימנע שימוש במבנה על ידי דרי רחוב.מלוי בית שהין בבטון מזויין גרם לו לנזק בלתי הפיך.

להמשך קריאהבית שאהין,תל שלף בפאתי רחובות.

מגדל צדק – מרס 2023.

יום שישי 24 במרס בצהריים,אנחנו מחליטים לקפוץ למגדל צדק לבדוק מה התחדש בו,תמיד מתחדש במשהו בפרק הלאומי הזה,וגם:מאחר ומגדל צדק נמצא על נתיב נדידת האביב,ויש בו בריכות חורף אז ננצל את המקום לצפייה בצפרים הנודדות וגם לצלמן. בתיק הצילום שמתי את עדשת וינטג’ היופיטר M21 עדשת 200 מ"מ על הלומיק קטנת החיישן על מנת לאפשר צילום,מרחוק,של בעלי הכנף – להיכנס לעולמם הקסום מבלי להפריע. כשמניחים הנחות סבירות על בסיס הגיון בריא הן לא תמיד מחזיקות מעמד במציאות. כשהגענו למגדל צדק הסתבר ששלוליות החורף יבשו עד תום וחומו של יום הבריח כל בעל כנף שחשב,ולו לרגע,לעבור במקום. חוץ מנתיב תעופה של נדידת האביב מעל מגדל צדק עובר נתיב תעופה אזרחי של מטוסים המנמיכים טוס לקראת מפגש של המכונות המעופפות המופלאות האלה עם האספלט של מסלולי הנחיתה בנתב"ג הקרוב. באין ציפורים הסתפקנו בלכידת המכונות המופלאות מעשה ידי אדם שהפליאו בטכנולוגיית הנחיתה שלהם מעל לשמי מגדל צדק,למבט מעניין על שרידי המבצר הערבי של מגדל צדק מבעד לעשה במרחיקה ראות.

להמשך קריאהמגדל צדק – מרס 2023.

Hipos – סוסיתא אביב 2023.

על גבעה שבמורדות הגולן,מזרחית לקיבוץ עין גב,במאה ה – 2 לפנה"ס מוקמת עיר בצורה. את הגבעה מחבר לגולן אוכף והמביט ממנו אל עבר הגבעה יכול לראות את דמיונה לצווארו של סוס מנקודת מבטו של הרוכב – ומשכך נקראת העיר Hipos סוס בלטינית וסוסיתא בעברית. השלטון הסלאוקי,שמקים את העיר,מפנה את מקומו לאימפריה הרומית שהופכת את סוסיתא לעיר רומית אורתוגונלית אחת מעשרת ערי הדקפוליס באזורינו. בתקופה הרומית מגיעה העיר לשיא פריחתה ואף מנפיקה מטבעות משלה,מטבעות הנושאים דיוקן של סוס כשמה של העיר. העיר מקבלת את כל אלמנטים הארכיטקטוניים האופייניים לעיר רומית. ב 37 לפנה"ס מעביר השלטון הרומי את היפוס לידי הורדוס שממשיך לתחזק ולבנות בה מבני ציבור לאורכו של הדקומנוס מקסימוס של העיר. לאחר מותו של הורדוס,מעביר השלטון הרומי את העיר מפרובינקיה פלשתינה לפרובינקיה סוריה. כבר במאה השנייה לפנה"ס עם התבססות השלטון הרומי בעיר,נבנות בה שתי מערכות לאספקת מים שאורכן הכולל הוא כ 24 קילומטרים ופועלות בשיטת הסיפון והגרביטציה. עם נפילת האימפריה רומית ותפיסת מקומה על ידי הביזנטיים ממשיכה הפריחה התרבותית של העיר והיא מסונפת לפרובנקיה פלסתינה סקונדה שכוללת את הגליל וגולן. עם כניסתה של הנצרות לאזור הופכת סוסיתא לעיר נוצרית ובשטחה נבנות מספר כנסיות מונומנטליות כיאה לעיר גדולה באימפריה הביזנטית שהנצרות הופכת לדת המדינה שלה. בסוף המאה ה 6 תחילת ה 7 לספירה יורדת היפוס מגדולתה,כמו גם האימפריה הביזנטית – שאת מקומה תופס בית אומיה מטעם האיסלאם. עם תפיסת סוסיתא בידי בית אומיה והכללתה באימפריה האיסלאמית מאפשרים השליטים לבני העיר לאחוז בדתם,הנצרות,בדומה לרבות מהערים הביזנטיות שבמרחב ארץ ישראל ואשר נתפסות בידיהם באותה התקופה. כשנכנסת האימפריה האיסלאמית למרחב שלנו היא פוגשת בערים ביזנטיות שנמצאות בתהליך של ירידה מגדולתן,בשל סיבה זו:רובן המכריע של הערים האלה נכנעות ללא קרב או ללא קרב משמעותי והשלטון החדש מאפשר סובלנות דתית שבמסגרת מאפשר להמשיך את חיי הנצרות בערים הללו. עם הזמן אנחנו רואים שהאוכלוסייה בערים הביזנטית מחליפה דת ו/או מתחלפת באוכלוסיה של בני דת האיסלאם מה שבא לידי ביטוי בממצא הארכאולוגי שכולל מבני מסגדים ושאר פריטים המאפיינים את תרבות האיסלאם. בסוסיתא לא נמצא שום סממן לאימפריה האיסלאמית ששלטה בעיר,אין בא מסגדים ולא נמצא בא ולו פירור ממצא אחר האופייני לתרבות החומרית של האיסלאם,הכיצד,ומדוע? בשנת 748 לספירה פוקדת את האזור שבין יריחו בדרום לחרמון שבצפון לאורכו של השבר הסורי אפריקאי, רעידת אדמה שמשמידה ערים רבות,ביניהן:את בית שאן,יריחו,טבריה,כפר נחום,אם למנות כמה,את סוסיתא הורסת רעידת האדמה עד ליסוד. ההרס כה רב עד כי העיר מעולם לא השתקמה ונשאר בשיממונה כפי שקפאה הזמן בשנת 748 לספירה ולעד.

להמשך קריאהHipos – סוסיתא אביב 2023.

שמורת הטבע פורה.

מידי שישי,אם זה בבוקרו של יום או בצהרי היום,אנחנו יוצאים לטיול במקום כלשהו בארץ ישראל הקסומה. מזג האוויר משחק תפקיד חשוב בבחירת היעד גם מההיבט של בטיחות ובטחון וגם מהעובדה שכל טיול כזה הוא,גם בעצם,מסע צילומי. מקובל לחלק את השנה לארבע עונות:אביב,קיץ,סתיו וחורף. בישראל האביב והסתיו קצרים ואילו החורף והקיץ לא חולקים את חודשי השנה בשיווין. לשאלה מתי מתחיל החורף,ואני מדבר עליו כי עכשיו...חורף,יש שתי תשובות,האחת מבוססת על אסטרונומיה והשנייה על מטאורולוגיה. אסטרונומית: החורף מתחיל בישראל ביום השוויון החורפי שהוא ה 21 בדצמבר 2022 ומסתיים ביום השוויון האביבי שהוא ה 21 במרס 2023. מטאורולוגית: החורף בישראל החל ביום הראשון לדצמבר 2022 ויסתיים ביום הראשון לחודש מרס 2023. מניין ההבדל בין שתי ההגדרות? הנטייה לחשוב היא שלחלופי העונות קשר למרחק כדור הארץ מהשמש. כידוע: כדור הארץ סובב סביב עצמו ובעת ובעונה אחת מקיף את השמש במסלול אליפטי ומשכך בחורף הכדור שלנו נמצא בנקודה הרחוקה מהשמש ולכן קר ויורדים משקעים. לא היא. המרחק בין הנקודה הקרובה ביותר לשמש ולרחוקה ביותר הוא כחמישה מליון קילומטרים מרחק קצר ולא משמעותי ביחס למרחק מסלול כדור הארץ מהשמש העומד על כ 150 מליון ק"מ וההבדל בין שתי הנקודות מנקודת מבט של כמות האנרגיה המגיעה לפני הארץ עומד של כפחות חמישה אחוזים,ולכן:למרחק של הכוכב שלנו מהשמש השפעה קטנה מאוד,אם בכלל,על עונות השנה. מה כן משפיע על עונות השנה? ובכן,הכוכב שלנו מסתובב סביב לציר שעובר בין הקטבים ואיננו ישר אלא נוטב בזווית של 23.5 מעלות כשביום הארוך בשנה החלק הצפוני קרוב יותר לשמש וביום הקצר בשנה הוא נוטה הרחק מהשמש. משכך:חילופי העונות קורים בשל הזווית שבה פוגעות קרני השמש באדמה של הכוכב שלנו,בקיץ הזווית מתקרבת ל 90 מעלות ולכן מחממת את הכדור יותר מאשר בחורף שבה הזווית מתרחקת מ 90 המעלות ולכן מחממת פחות. יש לציין שלעובדה שיש לחורף תאריך התחלה ותאריך סיום אין זה אומר דבר על כמות המשקעים,אופי המשקעים ועל הטמפרטורה,הרוח הלחות וכו’ ואלה משתנים על פי פרמטרים בעלי שונות רבה והתנהגות כאוטית משהו.

להמשך קריאהשמורת הטבע פורה.

עינות גיבתון ותל מלוט.

שמורת הטבע עיינות גיבתון,ובסמוך לה תל מלוט,נמצאת כקילומטר ממזרח למזכרת בתיה בין מסילות הברזל לירושלים ולבאר-שבע. זוהי שמורה טבע קטנה,כשמונים דונמים,ובשל מבנה הקרקע וקירבת מי התהום לפני השטח הפכו את השמורה לשמורה לחה,קרי הכוללת אגמון קטן שמלא במים כל ימות השנה ועונת החורף מוצפת כמעט במלואה. ב 2016 נסגרה השמורה והוחלט לנקות אותה ממינים פולשים של חי וצומח,בעיקר צומח,וכן לבנות שביל הליכה בתוך השמורה שיצוף מעל לפני השטח כך שהמבקרים בשמורה,כל ימות השנה,יוכלו להלך בה מבלי לפגוע בחי ובצומח. האגמון עצמו גודר והגישה אליו איננה אפשרית. ב 12 לינואר 2023 נפתחה השמורה למבקרים לאחר השלמת עבודות השימור והניקוי ויצירת מסלול ההליכה הצף. אחר ניקוי השמורה הובאו אליה מיני דגים הייחודיים לנחלי ישראל והונחו באגמון הרב שנתי שבשמורה כדי לחדש את המגוון הביולוגי של האגם שאבד עקב פלישה של מינים פולשים והתערבות אדם. תל מלוט,שהוא חלק אינטגרלי מהשמורה,מזוהה עם גיבתון המקראית שבה נערכו קרבות בין ישראל לפלשתים. בתל לא נערכה חפירה ארכאולוגית מסודרת אלא סקר ארכאולוגי שבוצע במסגרת הנחת צינור נפט בקרבת התל,ואלה מלמדים על ישוב רצוף בתל מהמאה ה 13 לפנה"ס ועד וסוף התקופה הביזנטית כשבחלק הארי מהתקופה היה התל בידי הפלשתים.

להמשך קריאהעינות גיבתון ותל מלוט.

תל חזיקה,כפר ראג’ר ותל דן.

הגיע לידינו מידע על פיו בהר חוזק,תל חזיקה,שברמת הגולן ישנה פריחה של שני צמחים נדירים למדי:אירוס הלבנון ורקפת יוונית. אתר הצמחים בתל חזיקה קטן ממדים וחשבנו לעצמנו,בדרך חזרה,לבקר בכפר העלווי היחיד בישראל כפר ראג’ר וממנו,שוב במסלול הביתה,לעצור בשמורת הטבע תל דן לביקור קצר והשבעת הרעב. וכך היה. אירוס הלבנון. אירוס הלבנון פורח בחודשים ינואר פברואר ושכיח אך ורק ברמת הגולן,בגליל העליון ובהר החרמון ברום שמעל לשמונה מאות מטרים. אירוס הלבנון דומה לאירוס הסרגל ושונה משאר מיני האירוסים הצומחים בארץ. עלי הכותרת שלו מאופיינים בצבעם בכחול תכול,ובפס מרכזי צהוב.לא מדובר בצמח קטן ממדים אך מעורר רושם עז במי שצופה בו.מחוץ לישראל אירוס הלבנון שכיח רק בסוריה לבנון ודרום תורכיה בלבד. רקפת יוונית. הרקפת היוונית הדומה לרקפת המצויה אך פרחיו קטנים יותר,בית הגידול שונה ועליו אינם מתחדדים בקצותיהם. בישראל שבמערב לירדן הרקפת היוונית נדירה ביותר.בית הגידול שלה הוא ברום של מעל לאלף מטרים במקומות ספורים ברמת הגולן,בהר מירון ובהר שזור שבגליל העליון. לרקפת היוונית התנהגות יחידה לה:היא גדלה סביב לגזעי עצי אלון למיניו השונים ורק בסמוך לעצים אלה. בשל רום הגדילה של הרקפת היוונית היא צריכה להתמודד עם שלגים מה שלא מפריע לה להפציע מבעד למעטה השלג אם וכאשר,יש כזה.

להמשך קריאהתל חזיקה,כפר ראג’ר ותל דן.

גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה.

בחלקה הצפון מערבי של נס ציונה,גובל בישובים בית עובד והישוב אירוס,נמצא הגן הלאומי גבעות הכורכר. שטחו של הגן הוא כ 800 דונם. מצבו הסטטוטורי של הגן מורכב משהו,שכן חלק מאדמותיו…

להמשך קריאהגן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה.

נחל פרס – ינואר 23.

יום שישי רבע לשלוש לפנות בוקר,השעון מצלצל ליקיצה. התארגנות וסידורים אחרונים ובארבע לפנות בוקר צינת הבוקר הכסופה ואני מתעוררים לחיים,כשחרטום הכסופה מופנה לכביש שש ודרכו לחניון נחל פרס. בשבוע שחלף ירדו גשמים באזור פרס,הכנתי עצמי לקבלת צינת הבוקר כמו גם לאפשרות שאאלץ להירטב בדרכי לגבי פרס. באזור קרית גת גשם קליל פוקד אותנו ואני חושב לעצמי שחוץ מלהירטב אולי,אבל ממש אולי,אזכה לחזות בשיטפון בדרך לפרס או בפרס עצמו. שש בבוקר חניון נחל פרס. קר. מוזג לעצי כוס קפה ומארגן את תיק הצילום,מוודא שיש הכל. כוס הקפה,הראשונה,נשפכת לה אחר כבוד וברגע האחרון תיק הצילום ניצל ממפגש עם קפה מהביל ודביק. מוזג את השנייה,והאחרונה,לוגם אותה ואור ראשון של שמש מתחיל לטפס לו במזרח. ממש בקרני האור הראשונות של השחר,יורד בשביל מגיע לחציית נחל תחמס ומגלה שהוא יבש...כמו הנגב. ממשיך,בצפייה לראות גבים מלאים בגבי פרס,ובינתיים שעת הזהב מתחילה להפציע. בדרך,מסתדרת לה השמש ומסתדרים העננים כאילו סרו למרותי לקומפוזיציות מרהיבות שאותן אני עוצר,מפעם לפעם,מרווה עיניים ומנציח במצלמה. לפתע,נפער תחתי נחל פרס והגבים שלו. כמות המים בגבים קטנה ממה שציפתי אך שעת הזהב משקפת את הסביבה באור קסום. אין איש במקום. לקחתי מצלמה ושוטטתי לי הנינוחות בינות לגבים מרווה את העין ומנציח בעין העדשה. שעה קלה חלפה לה. השמש כבר עברה את קו האופק ואזור הגבים שומם מאדם רק אני,הטבע ושעת הזהב שהולכת ונמוגה. דרגש סלע משמש אותי לאחסון תיק הצילום שממנו נשלף בקבוק מים לשתייה. בזווית העין אני רואה אחת ממיני הסתוונית מחייכת אלי מבינות לסדק בסלע שלידי. נשלפת המצלמה וחיוכה המרנין של הסתוונית מונצח בעין העדשה. משם,מדרגש הסלע ליד הגבים,אני אוסף עצמי ואת תיק הצילום וחוזר,בנתיב המעגלי,לכסופה ואיתה לעין תמר,לארוחת בוקר בקיסמו של מדבר ולאחריה חזרה לציביליזציה על בריוני הכביש ושאר מריעין בישין.

להמשך קריאהנחל פרס – ינואר 23.

נחל זוהר – דרום ים המלח.

נחל זוהר הוא נחל אכזב שנמצא בדרום ים המלח,והוא מהקצרים בנחלים שנשפכים לים המלח. תחילתו של הנחל במורדות המזרחיים של העיר ערד ממנה הוא ממשיך וחותר,מזרחה, במסלע חוואר הלשון,ונשפך לים המלח בסמוך לישוב נווה זוהר. כביש 25 מערד לנווה זוהר עובר,ברובו,לאורכו של הנחל,ובסמוך לנווה זוהר בחיבור בין כביש 25 לכביש 90 עובר גשר מעל לנחל ומסלול הטיול בנחל מתחיל מתחת לגשר המרשים הזה. לפני כשבעים אלף שנה בין הכנרת של היום ועד למושב חצבה בדרום היתה ימה אחת ארוכה שמימיה היו מתוקים,ברי שתיה – ושמה: ימת הלשון. בשיאה אורכה של הימה היה כ-230 ק"מ ורוחבה כ-17 ק"מ. בשל שינויים במזג האוויר שהחלו לפני כ-17 אלף שנה החלה הימה להצטמק תהליך שנמשך עד לכלפני 15 אלף שנה או אז נוצרו פני בקע הירדן כפי שמוכרים לנו היום קרי: הכנרת,הירדן שזורם ממנה דרומה ונשפך לים המלח טרם יובש מעשה ידי אדם וטבע כפי שנראה,כיום. כאשר התקימה ימת הלשון היא השקיעה שכבות קרקע שהכילו חרסיות,ארגוניט וגבס ויצרה סלע משקע יחודי לאזור ים המלח שנקרא "תצורת לשון”,ובשם העממי "חוואר הלשון”. רעידות אדמה שפקדו ועדיין פוקדות את אזור ים המלח ערבבו בין משקעי תצורת הלשון למשקעים צעירים יותר ומכאן הריבוד המסולסל/גלי של אזור תצורת הלשון שבו חותר נחל זוהר ומפליא בו את תצורות הקרקע בקניון שחתר. עץ השיטה הוא אחד העצים הנפוצים בעולם. ידוע על כ – 1393 מיני שיטה,בישראל ישנם "רק" ארבע מינים,ובהן שיטת הסוכך השכיחה בנחלי ים המלח,ברם: בנחל זוהר שיטת הסוכך מפליאה לעשות בכך שהיא גדלה ממש בתוך ערוץ הואדי,בניגוד לאחיותיה בשאר הנחלים שבאזור שגדלות על גדות הנחל,והן נטועות כה חזק ועומדות בשטפונות הפוקדים את הנחל מפעם לפעם,וככאלה: ובשל זמינות המים הרבים,מנקודת מבטה של השיטה,הן קסומות בגודלן,ביופיו ובציבען הירוק.

להמשך קריאהנחל זוהר – דרום ים המלח.

פארק שוהם וכנסית בכחוס.

מזרחית לעיר שוהם דרומית לאזור התעשיה ברקת שוכן פארק לאומי בשם פארק שוהם. זהו פארק קטן שטחו כשני קלומטרים רבועים ובו ממצאים המעידים על ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד. במרכז הפארק נחשפה,ב 1995,כנסייה ביזנטית המתוארכת למאה ה-6 לספירה. מדובר בכנסייה שגודלה כמאה מטר רבוע וריצפתה מעוטרת בפספסים ששרדו בחלקם. בין הפספסים כתובת המקדישה את הכנסיה לקדוש בשם בכחוס. סביב לכנסיה נמצא בית בד וגת אך שרידי הישוב הביזנטי לא נחשפו או שלא נמצאו. מיהו בכחוס שלו מוקדשת הכנסיה? כתובת ההנצחה כתובה יוונית ולא באמת ידוע מיהו(*) אותו בכחוס. ברם,הגת שליד הכנסיה כמו גם תיאור של זמורות ענבי יין בפספסים שלה מביאים להשערה מושכלת לכך שבכחוס היה קדוש שקשור בפולחן היין היווני או נחשב לכזה. אתר הכנסיה מכונה בעברית חורבת תנשמת אך מזוהה עם אתר בשם Betomelgezis שמופיע במפת מידבא ומצביע,במפת מידבא,על מיקום הקרוב לזה של מתחם חירבת תנשמת. בהנחה וזיהוי הנקודה במפת מידבא עם חורבת תנשמת מדוייק,בשם המקום אין רמז למי היה בכחוס וגם לא לשם העברי של המקום.

להמשך קריאהפארק שוהם וכנסית בכחוס.

שמורת טבע – נחל מערות.

שמורת הטבע שבנחל מערות,היא מסע בזמן. מסע בתולדות האדם,מסע בין תקופות גאולוגיות ומבט על אזור אקלימי עם שונות מעוררת פליאה. המסע בזמן מתחיל במערות האדם הקדמון שבנחל מערות. המערות הוכרזו כאתר מורשת עולמית ומיצגות את ההסטוריה של ההומו ארקטוס וההומו ספיאנס אביו הקדום של האדם המודרני מהלך של חצי מליון שנה אחורה ועד לאחד עשר אלף שנה טרם זמננו. נחל מערות מתחיל את דרכו באזור דליית אל כרמל ונשפך לים בסמוך לקיבוץ נווה ים,מהלך 13 קלומטרים. הנחל הוא נחל אכזב. בעוברו בשמורת הטבע נוכל לראות שהמפנה הדרומי של הנחל צחיח ודל בצומח,ואילו המפנה הצפוני עשיר בבתה ים תיכונית – ובצמחי החורף המרהיבים. הסיבה לשנויי תת האקלים האלה נעוצה בעובדה שהמפנה הדרומי פונה תמיד אל עבר השמש ומשכך הגשמים שיורדים עליו מתיבשים במהירות והבתה שבו אופינית לבתה מדברית או זו של ספר המדבר. לעומתו,המפנה הצפוני רטוב הרבה יותר והבתה שלו אפיינית לזו של האזור הים תיכוני הגשום יותר. בעבר,לפני כמאה וחמישים מליון שנה,היה האזור הזה מכוסה בים,ים תאטיס. כשעולים מנחל מערות על המפנה הצפוני,במסלול הבוטני המסומן ירוק,מטפסים על מסלע דולומיט עשיר באדמה ובה צומחים צמחי החורף,הרקפת והנרקיס. המסלול ממשיך ועולה לאוכף ופיסגה מיוערת,ברובה יעור מעשה ידי אדם,אך גם עצים המאפיינים את הבתה הים תיכונית. ביציאה מהיער משתנה המסלע לאבן גיר,אותה אבן משקע ימי שגם בה נוצרו מערות האדם הקדמון.

להמשך קריאהשמורת טבע – נחל מערות.

שמורת טבע גדור – סתיו 2022.

שמורת הטבע גדור משתרעת בין מכמורת בדרום לגבעת אולגה בצפון. מערבית לשמורה בתוך הים משתרעת שמורת ים גדור. שטחה של שמורת טבע ים גדור הוא כ 844 דונם ואליו שטחה של השמורה היבשתית הוא 752 דונם מהם הוכרזו כשמורת טבע רק 105 דונם והשאר נמצאים בהליך אישור שטרם הסתיים. השמורה היבשתית המוכרזת מגודרת לשם מניעת כניסה של כלי רכב ממונעים ושאר שטח השמורה משמש כאתר השתוללות חסר רסן ומעצורים של רוכבי טרקטרונים כולל,רפי שראיתי במו עיני,של חבורת ילדים בגילאים 8-12 רכובים על טרקטרונים חשמליים שמשתוללים חסרי רסן,חסרי כל ידע בנהיגה,אינם בגיל האחריות הפלילית כשהטבע מהם והלאה בכביש המוביל ממכמורת ובתוך השמורה בעודם מסכנים כל מי שנע רכוב או רגלית באזור. בשישי בצהרים הגעתי לשמורה ועשיתי את השביל שעל רכס הכורכר מלוא אורכו מדרום צפונה באכה גבעת אולגה. לחוף הים נמנעתי מלהגיע בשל גלים גבוהים שליכחו את הדום מצוק הכורכר. במקום נשבה רוח עזה אך בניגוד לתוכנית ולהתכוננות לפיה,גשם לא ירד. בדרכי צפונה התמקדתי ברווית העין ולכידת תמונות,בעין העדשה,של הנוף בקצהו של רכס הכורכר,ובדרכי דרומה התמקדתי ברווית העין ועין העדשה בחייהם של פרוקי רגליים קטני מימדים שעסקו באיסוף מזונם.

להמשך קריאהשמורת טבע גדור – סתיו 2022.

פריחת הסתיו 2022 חלק ב’.

יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל. קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן. בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה. והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה. מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים. בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.

להמשך קריאהפריחת הסתיו 2022 חלק ב’.

עתלית,סיפורו של מלח.

כשאנחנו חושבים על מלח,אותו מוצר טיבול הממליח כמעט כל פריט מזון,אנחנו חושבים על ים המלח וסבורים שעיקר המלח במשק הישראלי מקורו בים המלח. לא כך הדבר. ב 1921 סר וינסטון צ’רצ’יל שר המושבות בממשלת בריטניה נתן לחברת יק"א הארץ ישראלית זיכיון לכריית מלח. מפעל המלח,ומקום הזיכיון,היה בסמוך למושבה עתלית. במקום הוקם מפעל לאידוי מי הים וכריית המלח שבהם,כשבריכות האידוי מחליפות מערכת של ביצות שהיו בחלק הצפוני של המושבה באזור נחל אורן. הבעלים של חברת יק"א (לימים יוחלף שמה לפיק"א) היה הברון ד’רוטשילד שהוריש את החברה,והזיכיון לכריית מלח בעתלית,לבנו ג’יימס וכשהאחרון נפטר הוא הוריש מחצית ממניות החברה למדינת ישראל. ב 1957 מכרה המדינה את חלקה בחברה והיא הפכה,מאז ועד להיום,לחברה פרטית שחליפה ידיים עד לבעלות הנוכחית שבה חברת המלח הפכה לחברת אחזקות ובבעלותה מפעלי המלח בעתלית ובאילת וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים. חברת המלח שלה הזיכיון,מטעם מדינת ישראל,לכריית מלח הפכה לחברה פרטית בשם מלח הארץ,והרחיבה את פעילותה לכריית מלח מבריכות אידוי בצפון מפרץ אילת. נכון לשעת כתיבת דברים אלה עיקר המלח מופק מבריכות האידוי של מלח הארץ בצפון מפרץ אילת ומיעוטו מגיע מהמפעל הותיק בעתלית. המלח מים המלח הוא מוצר לוואי של תהליכי הפקה של חומרים אחרים ממי הימה ותמלחת המלח ושאר פסולת מפעולות מצוי מי הימה אמורה להיות מועברת לחלק הצפוני של הימה על מנת להעלות את מפלס המיים,פרויקט שהושת על מפעלי ים המלח במטרה לשמר את הימה...

להמשך קריאהעתלית,סיפורו של מלח.

עין בוקק – נובמבר 2022.

מסורת השתרשה אצלינו.פעם בשנה לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית,לרוב בספטמבר או אוקטובר,אנחנו מבקרים בעין בוקק, לעיתים ממשיכים לרחצה בים המלח לפעמים מסתפקים בביקור בנחל הקסום הזה וממשיכים הלאה לדרכינו. בכל ביקור בעין בוקק נשמרת לנו הפתעה:פעם זה מיעוט מים זורמים בנחל,פעם זה זוגות תריסטמית שמציגות עצמן בגאווה ופעם אלה היעלים הקסומים שבאים ללגום קצת מים או לתהות מי הם אלה שפלשו לטרטוריה שלהן. הביקור המסורתי האחרון בעין בוקק התעכב קימעא ופלש לתחילת נובמבר ולאחר שני אירועי גשם באגן ההיקוות של נחל בוקק. הפעם ראינו שינוי גדול בנחל:צמחיה ירוקת עלווה שולטת בערוץ ומאות מפלוני מים גולשים מערבה של עבר השפך בים המלח. בשעת הבוקר שביקרנו בנחל הוא היה שומם מאדם והיתה לנו הזדמנות אינטימית ליהנות מזיו מימיו מהמפלונים המפכפכים להם וגם מהמפל הגדול שבסוף המסלול,הזדמנות שנוצלה לרווית העין ולתת תשומת לב לתמונות שנלקחו באתר.

להמשך קריאהעין בוקק – נובמבר 2022.

עין שוקו – מצוקי האון.

בתוך שמורת הטבע מצוקי האון,מתחת לקיבוץ מבוא חמה שברמת הגולן נובע מעיין קטן בן ספיקה של אחד ממ"ק לשעה.מי המעיין מובלים,בצינור,לבריכת בטון קטנה שנבנתה לזיכרו של סמ"ר מתן גדרי ז"ל שמכונה על ידי חבריו:”שוקו" ומכאן שמו של המעיין. בעבר נקרא המעיין עין-תינה או בעברית עין התאנה. מהדרך למעיין,וגם ממנו,נשקף נופה של הכנרת מלוא גודלה. זוהי אחת מנקודות התצפית היחידות מעל לכנרת שבה ניתן לקראות את האגם כולו מצפון לדרום וממזרח למערב,מראה מרתק ועוצר נשימה.

להמשך קריאהעין שוקו – מצוקי האון.

מעיין אלרואי.

מעיין אלרואי הוא נביעה קטנה שפורצת לפני הקרקע בסמוך לקטע המקורי של רכבת העמק ובסמוך לבתים של שכונת אלרואי שבקרית טבעון. בין 1936 ל 1952 המעיין שימש כמקור מי שתייה לישוב אלרואי שלימים הפך לשכונה בקרית טבעון. מי המעיין נצברים בבריכה מלאכותית שנבנתה בשנות ה – 60 של המאה הקודמת על ידי זאב שורקי יליד המושבה אלרואי ושימש להשקיית מטעי הלימון שבבעלות המשפחה. מי המעיין נשפכים מהבריכה המלאכותית ונשפכים לנחל הקישון המרוחק מאה ועשרים מטרים מהנביעה. לאחרונה שוקם המעיין על ידי קק"ל ורשות נחל קישון ונבנה סביב לנביעה ולבריכה פארק הכולל שביל הליכה/ריצה ושביל אופניים,כמו כן מסילת הברזל של רכבת העמק שומרה ושביל הגישה לפארק אלרואי נמשך לאורך תוואי רכבת העמק המקורי שעבר במקום. בטיול לעין אלרואי הצטיידתי בעדשת ההליוס 44 עדשה שיוצרה מעט לפני שאני נולדתי בברית המועצות לשעבר,על אף גילה העדשה הזו מייצר תמונות ובוקה שונים מעדשות המותאמות למצלמות דיגטליות של המאה ה 22 עם יופי ואופי יחודי לעדשה ותיקה זו.

להמשך קריאהמעיין אלרואי.

פריחת הסתיו 2022.

יש הקושרים את הסתיו בסוג של עגמומיות. הימים מתקצרים,הטמפרטורות צונחות ומידי פעם ופעם אירועי גשם פוקדים אותנו. בחלק מהטבע הסתיו מנוצל להתכוננות לעונת החורף ולאביב ובו חידוש הנעורים,הדבר בולט במיוחד בעצים הנשירים,שמשילים עלוותם כיאלו עירומים מכסוי מתכוננים לחורף הקרב. בעולם הצמחים המצב קצת שונה ואחדים מהם מוצאים את עונת הסתיו,והגשם הראשון,על מנת להבציע מלוא יופים,כאלה הם החלמונית,הסיתוונית והכרכום,אך לא רק,שאחריהם עקבנו בסתיו הנוכחי.

להמשך קריאהפריחת הסתיו 2022.

תל באר שבע.

תל באר שבע ממוקם על גבעה מורמת מפני השטח בהצטלבות בין נחל חברון ונחל באר שבע,מזרחית לעיר באר שבע המודרנית. התל חולש על הצטלבות דרכים צפונה להר חברון ולדרך ההר העתיקה,מזרחה למדבר יהודה וים המלח,מערבה למישור החוף ודרך הים העתיקה ודרומה לרמת הנגב ולמפרץ אילת. התל יושב לראשונה באלף הרביעי על ידי הכלכוליתים. מסיבה לא ברורה לאחר שהכלכוליתים נטשו את התל הוא עמד בשיממנו כאלפיים שנה עד לתקופת הברונזה המאוחרת אז יושב כעיר מדינה. בתקופת הברזל התל ממשיך להיות מיושב כשהוא מגיע לשיאו,מבחינת ביצורים וחשיבות אסטרטגית,בתקופת ממלכת יהודה במאה ה – 9 לפנה"ס. במאה השביעית לפנה"ס מגיע לאזור סנחריב שככל הנראה מחריב את התל. התל חוזר לראות אור בתקופתו של הורדוס ואחר כך ממשיך להתקים בתקופה הביזנטית וגם בימי הצלבנים שבאו לארץ אחריהם. לאחר הצלבנים התל ננטש ונשאר שומם עד 1880 או אז בונים האות’מנים על התל מבצר שנועד לחלוש על הדרכים המצטלבות לרגלי התל ולקדם אויב אפשרי. ב 31 באוקטובר 1917 כוח בריטי בסיוע כוח פרשים אוסטרלים כבשו את התל וסילקו את הטורקים ממנו,משם פנה הכוח לעיר באר שבע המודרנית,כבש אותה ובעקבות זה כבש את ארץ ישראל כולה והחיל עליה את המנדט הבריטי. באר שבע מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך ומוזכרת בברית שכרת אברהם אבינו עם אבימלך מלך גרר. אבימלך,מלך גרר,מוכר כדמות פלישתית ששלטה בעיר גרר ומאחר ולפי הממצאים בתל הוא היה מיושב עובר לתקופה שבה פלשו הפלישתים לרחבי ארץ ישראל ניתן להניח שמדובר באירוע הסטורי אם כי,בקונטקסט ההסטורי של אברהם אבינו,הוא מעט מאוחר לתקופה ההסטורית המיוחסת לאברהם אבינו על פי מחקריהם של ג’אן פרו נלסון גליק ואחרים.

להמשך קריאהתל באר שבע.

עין צילומית מביטה – תל לכיש.

תל לכיש הוא אחד מהתילים המקראיים של ארץ ישראל. ההתישבות בו מתקיימת מהתקופה הניאולתית ועד לתחילת התקופה ההלנסטית. בתקופת הברונזה המאוחרת תל לכיש הוא אחד מערי המדינה שהתקיימו בארץ והוא חוסה תחת השפעה מצרית ואף נזכר בכתבי אל עמרנה. במחצית השנייה של המאה ה-12 לפנה"ס עיר המדינה שבלכיש חרבה. תחילה יחסו את חורבן העיר לכיבושי יהושוע את ארץ ישראל,אך ממצא ארכאולוגי התומך בכך לא נמצא. השערה נוספת הייתה שהתל חרב בשל פלישה של גויי הים ברם,גם לתיאוריה זו לא נמצא ממצא ארכאולוגי שיתמוך בה. לא ידוע מדוע חרב התל ועל ידי מי,אך תופעה זו,של חורבן ערי מדינה במרחב המזרחי של הים התיכון,שכיחה מאוד בתקופה זו ומנויים עימה סיבות רבות חלקן מוכחות וחלקן השערות בלבד. ב 701 לפנה"ס מורד חיזקיהו מלך ישראל בסנחריב מלך אשור. כמו חיזקיהו עוד ממלכות באזור מרדו בשלטון האשורי וסנחריב מחליט לצאת למסע דיכוי של המרידות,ובמהלכו הוא מגיע ללכיש,מצליח להבקיע את חומותיה ולהגלות את תושביה יחד עם זריעת הרס בעיר. מסע זה כונה מסך סנחריב השלישי והתוכנית של סנחריב היתה לעלות על ירושלים ולכבוש אותה,אך זה לא קרה. למה? לא באמת ידועה הסיבה אך ההשערה היא שנחריב נקרא בבהילות לחזור לאשור כדי לטפל באי יציבות שלטונית שצצה לו מבית. בכתובות שנצאו באשור מתואר מסע סנחריב השלישי לארץ ישראל כולל תיאור של כיבוש העיר לכיש. עיקר הממצא הארכאולוגי המוצג בתל קשור במסע שנחריב וזאת בשל החשיבות של אישוש העובדה ההסטורית הזו מכמה וכמה מקורות,כולל מהתנ"ך עצמו.

להמשך קריאהעין צילומית מביטה – תל לכיש.

עין צילומית מביטה – עמק המעינות.

כל אחד שחושב על עמק יזרעאל,בכלל,ועל אזור בית שאן,בפרט,חושב על אחד המקומות החמים בארץ ומי שמבקר באזור,בכלל,ובעמק המעינות,בפרט,רואה כמויות גדולות של מים שזורמים שם כל ימות השנה,הכיצד? לפני כעשרים וחמש מליון שנה תנועת הלוח האפרקני והלוח הערבי החלה ליצר,בחיבור שביניהם,בקע כשהלוח הערבי נע צפונה במהירות של כארבע מילימטרים בשנה. נכון להיום הנוף בצד המערבי של הבקע,ששיך ללוח האפרקאי,נמצא כ 105 קלומטרים דרומה לאותו הנוף בצד המזרחי ששיך ללוח הערבי. במהלך היווצרות הבקע נוצרו מספר שברי משנה,רובם קטנים ולא משמעותיים,חלקם מהווים היום ואדיות שבהם חותרים נחלי האכזב של דרום הארץ ואחד מהם הוא בקע משנה גדול הלו הוא עמק יזרעאל שנמשך מאזור בית שאן במזרח ועד לעמק עכו במערב לחופו של הים התיכון. בהיווצרותו חוצה ומבקע שבר המשנה את הרי השומרון הצפוניים,בכלל,ואת רכס הרי הגלבוע בפרט. הרי הגלבוע,שגאוגרפית הם חלק מהרי השומרון,מהווים מחסום לענני הגשם שנוצרים בחורף וגשם ניתח עליהם. מי הגשם מחלחלים במסלע הקירטון ונאגרים באקוויפר ההר. תת השבר של עמק יזרעאל גרם למים שנאגרים באקוויפר רכס הרי הגלבוע לסוט אל המקום הנמוך ביותר שהם מוצאים,והמקום הזה הוא עמק בית שאן,בכלל,ועמק המעינות בפרט,וזו הסיבה לשיפעת המים באחד המקומות החמים בארץ ישראל.

להמשך קריאהעין צילומית מביטה – עמק המעינות.

עין צילומית מביטה – שקיעה בחוף סידני עלי.

צילומי שקיעה בחוף הים בערבו של קיץ יכול להיות עניין מאתגר מאוד,כי בלילות הקיץ הבהירים העדר עננות נמוכה,שמשמשת כמעין פילטר לאור השמש,הופך את אור השקיעה למאתגר בפן הצילומי. בשל נסיבות שלא פה המקום לפרטן,יצאנו בערבו של חמישי לצלם את חוף הים סידני עלי,שבהרצליה,לעת ערב ובמהלך השקיעה,וכן לצלם את חבצלות החוף שזה זמן פריחתן. חוץ מרקיע בהיר קיבלה את פנינו רוח חזקה עם משבים שהקשו על אחיזת המצלמות,עם הרוח החזקה קיבלו את פנינו רחפני מצנח שניצלו את הרוח העזה,וגם את הגלים שיצרה,על מנת לחדד כישוריהם בגלישת גלים בעזרת מצנח. גם את ערב השקיעה בסידני עלי ניצלנו,דניאל ואני,על מנת לבחון את ההבדלים בעין הצילומית שלה ושלי,וגם הפעם כל אחד מאיתנו בחר חמש תמונות מהמצלמה שלו עצמו וחמש תמונות מהמצלמה של האחר/אחרת פיתח וערך אותן והתוצר עלה לכונן משותף,ומוצג פה כדי להתרשם איך שתי זוגות עיניים ושתי מצלמות שהיו באותה העת ובאותו המקום הבחינו בדברים שונים וביטאו הבחנתם באופן שונה באמצעות פיתוח התמונות לאחר לקיחתן.

להמשך קריאהעין צילומית מביטה – שקיעה בחוף סידני עלי.

פרויקט עין צילומית מביטה – נחל כזיב מסלול עין תמיר.

לי ולדניאל,הבת שלי,יש אי אילו מכנים משותפים ובעולם הצילום אנחנו חולקים את אהבת הארץ,לטייל בה ולצלם מנופיה. לא פעם כשאנחנו סוקרים זה את התמונות של זו,ולהיפך, ויוצא לנו לצחקק על עצמנו ולשאול האם שנינו,בכלל,היינו באותו המקום,באותה עת וצילמנו. דניאל נכנסה לעולם בצילום הישר לחיכה החם של סוני ומצלמת חסרת המראה מתוצרתה,אליה משודכת אחת מהעדשות מהאוסף הפרטי שלי,מבית קנון עם מתאם שגורם לה,לעדשה,להרגיש בבית. אני,כידוע למי מכם,לקוח ותיק,כבר כמה עשורים,של קנון וברשותי מספר מצלמות ואוסף לא קטן של עדשות מבית היוצר הזה. לאחרונה הגיעה דניאל לביקור מולדת בן מספר שבועות,ובמסגרתו אנחנו יוצאים,מידי שבוע,לאחד מאתריה של הארץ שלנו,להזין בנופיה את העין,הנפש ועדשות המצלמה. הפעם,החלטנו להפוך את מסעות הטיול המצולמים לפרויקט משותף שבו חלים הכללים הבאים: - בשטח עצמו כל אחד חופשי לצלם מה שנראה לו ואין מגבלה לכמות הצילומים ולתוכן שלהם. - דניאל מצלמת בסוני שלה ואני מתאים את סט העדשה מצלמה לסט הכי פשוט שרק ניתן קרי למצלמות הקרופ בכלל ולקנון הותיקה ביותר שברשותי בכלל ובעדשות מעדשת הקיט של הקנון הטובה והותיקה ועד לעדשות קרופ שבתיק הצילום שלי. מצלמת ה FF והזכוכית האיכותית שלה נשארים מאחור בבית. - לאחר הטיול כל אחד מעלה את כל קבצי ה RAW שברשותו לכונן משותף. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות שלו ומפתח אותן. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות של השני,או השנייה,ומפתח אותן. - בסוף התהליך 5 התמונות שכל אחד בוחר,משלו ומשלה ולהיפך,עולים לכונן המשותף,ומשם עולים לפרסום באינטרנט. כדי לדבר בשפה משותפת,הן לדניאל ולי והן לצופים,הקבצים מקבלים שמות קבועים על פי מקורם ומי פיתח אותם,להלן קונבנציית השמות שתלווה אותנו בפרויקט הזה: DL-DL: חמשת התמונות שדניאל צילמה ופיתחה. DL-ML: חמשת התמונות שאני צילמתי ודניאל פיתחה. ML-ML: חמשת התמונות שאני צילמתי ופתחתי. ML-DL: חמשת התמונות שדניאל צילמה ואני פיתחתי. יום שישי האחרון,19 באוגוסט,יצאנו למסלול בנחל כזיב. המסלול כלל ביקור במונפורט,ממנו ירדנו לאפיק נחל כזיב. באפיק נחל כזיב כלל המסלול מספר מעברים במים כמו גם נקודת מבט מענינת למונפורט. לאחר קברת דרך באפיק נחל כזיב הגענו לעין תמיר,מעיין שופע שמזין את אפיק הנחל במהלכו מערבה. מעין תמיר עלינו חזרה לחניון,עליה לא קלה אך למזלינו מוצלת כולה. באמצע הדרך קרה לי משהו שלא קרה מעולם:הבטריה שבמצלמה היחידה שלקחתי איתי התרוקנה והמצלמה כבתה. את שארית הדרך הרוותי את העין הצילומית שלי אך לא את עין עדשת המצלמה.

להמשך קריאהפרויקט עין צילומית מביטה – נחל כזיב מסלול עין תמיר.

פרויקט עין צילומית מביטה – חוף פלמחים.

לי ולדניאל,הבת שלי,יש אי אילו מכנים משותפים ובעולם הצילום אנחנו חולקים את אהבת הארץ,לטייל בה ולצלם מנופיה. לא פעם כשאנחנו סוקרים זה את התמונות של זו,ולהיפך, ויוצא לנו לצחקק על עצמנו ולשאול האם שנינו,בכלל,היינו באותו המקום,באותה עת וצילמנו. דניאל נכנסה לעולם בצילום הישר לחיכה החם של סוני ומצלמת חסרת המראה מתוצרתה,אליה משודכת אחת מהעדשות מהאוסף הפרטי שלי,מבית קנון עם מתאם שגורם לה,לעדשה,להרגיש בבית. אני,כידוע למי מכם,לקוח ותיק,כבר כמה עשורים,של קנון וברשותי מספר מצלמות ואוסף לא קטן של עדשות מבית היוצר הזה. לאחרונה הגיעה דניאל לביקור מולדת בן מספר שבועות,ובמסגרתו אנחנו יוצאים,מידי שבוע,לאחד מאתריה של הארץ שלנו,להזין בנופיה את העין,הנפש ועדשות המצלמה. הפעם,החלטנו להפוך את מסעות הטיול המצולמים לפרויקט משותף שבו חלים הכללים הבאים: - בשטח עצמו כל אחד חופשי לצלם מה שנראה לו ואין מגבלה לכמות הצילומים ולתוכן שלהם. - דניאל מצלמת בסוני שלה ואני מתאים את סט העדשה מצלמה לסט הכי פשוט שרק ניתן קרי למצלמות הקרופ בכלל ולקנון הותיקה ביותר שברשותי בכלל ובעדשות מעדשת הקיט של הקנון הטובה והותיקה ועד לעדשות קרופ שבתיק הצילום שלי. מצלמת ה FF והזכוכית האיכותית שלה נשארים מאחור בבית. - לאחר הטיול כל אחד מעלה את כל קבצי ה RAW שברשותו לכונן משותף. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות שלו ומפתח אותן. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות של השני,או השנייה,ומפתח אותן. - בסוף התהליך 5 התמונות שכל אחד בוחר,משלו ומשלה ולהיפך,עולים לכונן המשותף,ומשם עולים לפרסום באינטרנט. כדי לדבר בשפה משותפת,הן לדניאל ולי והן לצופים,הקבצים מקבלים שמות קבועים על פי מקורם ומי פיתח אותם,להלן קונבנציית השמות שתלווה אותנו בפרויקט הזה: DL-DL: חמש תמונות שדניאל צילמה ופיתחה. DL-ML: חמש תמונות שאני צילמתי ודניאל פיתחה. ML-ML: חמש תמונות שאני צילמתי ופתחתי. ML-DL: חמש תמונות שדניאל צילמה ואני פיתחתי. ביום שישי השני של חודש אוגוסט יצאנו לחוף הים בפלמחים,לביקור בתל יבנה ים,הסמוך,ולהישאר בחוף בשעת השקיעה.

להמשך קריאהפרויקט עין צילומית מביטה – חוף פלמחים.

פרויקט עין צילומית מביטה – אוג תחתון,קאסר אל יהוד,עין חיג’לה.

לי ולדניאל,הבת שלי,יש אי אילו מכנים משותפים ובעולם הצילום אנחנו חולקים את אהבת הארץ,לטייל בה ולצלם מנופיה. לא פעם כשאנחנו סוקרים זה את התמונות של זו,ולהיפך, ויוצא לנו לצחקק על עצמנו ולשאול האם שנינו,בכלל,היינו באותו המקום,באותה עת וצילמנו. דניאל נכנסה לעולם בצילום הישר לחיכה החם של סוני ומצלמת חסרת המראה מתוצרתה,אליה משודכת אחת מהעדשות מהאוסף הפרטי שלי,מבית קנון עם מתאם שגורם לה,לעדשה,להרגיש בבית. אני,כידוע למי מכם,לקוח ותיק,כבר כמה עשורים,של קנון וברשותי מספר מצלמות ואוסף לא קטן של עדשות מבית היוצר הזה. לאחרונה הגיעה דניאל לביקור מולדת בן מספר שבועות,ובמסגרתו אנחנו יוצאים,מידי שבוע,לאחד מאתריה של הארץ שלנו,להזין בנופיה את העין,הנפש ועדשות המצלמה. הפעם,החלטנו להפוך את מסעות הטיול המצולמים לפרויקט משותף שבו חלים הכללים הבאים: - בשטח עצמו כל אחד חופשי לצלם מה שנראה לו ואין מגבלה לכמות הצילומים ולתוכן שלהם. - דניאל מצלמת בסוני שלה ואני מתאים את סט העדשה מצלמה לסט הכי פשוט שרק ניתן קרי למצלמות הקרופ בכלל ולקנון הותיקה ביותר שברשותי בכלל ובעדשות מעדשת הקיט של הקנון הטובה והותיקה ועד לעדשות קרופ שבתיק הצילום שלי. מצלמת ה FF והזכוכית האיכותית שלה נשארים מאחור בבית. - לאחר הטיול כל אחד מעלה את כל קבצי ה RAW שברשותו לכונן משותף. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות שלו ומפתח אותן. - מהכונן המשותף כל אחד בוחר 5 תמונות של השני,או השנייה,ומפתח אותן. - בסוף התהליך 5 התמונות שכל אחד בוחר,משלו ומשלה ולהיפך,עולים לכונן המשותף,ומשם עולים לפרסום באינטרנט. כדי לדבר בשפה משותפת,הן לדניאל ולי והן לצופים,הקבצים מקבלים שמות קבועים על פי מקורם ומי פיתח אותם,להלן קונבנציית השמות שתלווה אותנו בפרויקט הזה: DL-DL: חמש תמונות שדניאל צילמה ופיתחה. DL-ML: חמש תמונות שאני צילמתי ודניאל פיתחה. ML-ML: חמש תמונות שאני צילמתי ופתחתי. ML-DL: חמש תמונות שדניאל צילמה ואני פיתחתי. בשישי הראשון של אוגוסט,בשעת בוקר מוקדמת יצאנו לנחל אוג תחתון. היה זה יום חם מאוד ואזהרת חום חמורה באזור ים המלח. ניצלנו את שעות הבוקר הקרירות,ואת אור השמש המחמיא,לעשות את נחל אוג תחתון לשזוף בעין ולהנציח בעין העדשה. כשיצאנו מהאתר הוא נסגר לטיולים עקב עומס חום קיצוני. מנחל אוג "קפצנו" לביקור באתר הטבילה קאסר אל יהוד וניצלנו את המקום לרענן את העין בנופי ארץ המנזרים ואת הנפש לרענן במשהו קריר. בדרך חזרה לכביש 1 נכנסנו למנזר עין חיג’לה לביקור קצר במנזר שבסיומו חזרנו הביתה.

להמשך קריאהפרויקט עין צילומית מביטה – אוג תחתון,קאסר אל יהוד,עין חיג’לה.

השביל הרטוב,עין שוקק – עמק המעינות.

כל אחד שחושב על עמק יזרעאל,בכלל,ועל אזור בית שאן,בפרט,חושב על אחד המקומות החמים בארץ ומי שמבקר באזור,בכלל,ובעמק המעינות,בפרט,רואה כמויות גדולות של מים שזורמים שם כל ימות השנה,הכיצד? לפני כעשרים וחמש מליון שנה תנועת הלוח האפרקני והלוח הערבי החלה ליצר,בחיבור שביניהם,בקע כשהלוח הערבי נע צפונה במהירות של כארבע מילימטרים בשנה. נכון להיום הנוף בצד המערבי של הבקע,ששיך ללוח האפרקאי,נמצא כ 105 קלומטרים דרומה לאותו הנוף בצד המזרחי ששיך ללוח הערבי. במהלך היווצרות הבקע נוצרו מספר שברי משנה,רובם קטנים ולא משמעותיים,חלקם מהווים היום ואדיות שבהם חותרים נחלי האכזב של דרום הארץ ואחד מהם הוא בקע משנה גדול הלו הוא עמק יזרעאל שנמשך מאזור בית שאן במזרח ועד לעמק עכו במערב לחופו של הים התיכון. בהיווצרותו חוצה ומבקע שבר המשנה את הרי השומרון הצפוניים,בכלל,ואת רכס הרי הגלבוע בפרט. הרי הגלבוע,שגאוגרפית הם חלק מהרי השומרון,מהווים מחסום לענני הגשם שנוצרים בחורף וגשם ניתח עליהם. מי הגשם מחלחלים במסלע הקירטון ונאגרים באקוויפר ההר. תת השבר של עמק יזרעאל גרם למים שנאגרים באקוויפר רכס הרי הגלבוע לסוט אל המקום הנמוך ביותר שהם מוצאים,והמקום הזה הוא עמק בית שאן,בכלל,ועמק המעינות בפרט,וזו הסיבה לשיפעת המים באחד המקומות החמים בארץ ישראל. בהמשך לביקור בעין שוקק המשכתי בשביל הרטוב,שהוא חלק מערוץ הנחל שבו זורמי מי עין שוקק עד שפוגשים בנחל הקיבוצים ונשפכים אליו.

להמשך קריאההשביל הרטוב,עין שוקק – עמק המעינות.

שקיעה בגן לאומי מגדל צדק.

מפעם לפעם מתקיימת פעילות לילה בגן הלאומי מגדל צדק,פעילות הגולשת לשעות השקיעה. הגן הלאומי מגדל צדק מתחדש כל הזמן ובכל ביקור בו מתגלים מראות חדשים,חלקם בגלל שמדובר בביקור חוזר ובאופן טבעי העין פנוייה יותר לראות דברים שבפעם הקודמת לא ראתה,וגם בגלל שהגן מתחדש כל הזמן. יום רביעי האחרון היה יום חם,העננות היתה אפס,ובכל זאת לא פספסתי את ההזדמנות לבקר במגדל צדק ולבלות בו ממש בעת השקיעה ומעט אחריה. ממש דקות לפני השקיעה החלו במערב,ממשש מעל לקו החוף,לעלות עננים השמש החלה ללבוש גוני הזהב,והאתר שפני באוריאנטציה מזרח מערב החל ללבוש את גוני שקיעת הזהב,ששמחתי לשזוף בהן את עיני ואת עין העדשה.

להמשך קריאהשקיעה בגן לאומי מגדל צדק.

עין שוקק – עמק המעינות.

עין שוקק הוא הנביעה הגדולה ביותר מבין מעיינות הנובעים בעמק המעינות. בתקופה הביזנטית הוקמה במקום תחנת קמח גדולה ועל פי נטף הנחלים שבאתר תחנת הקמח פעלה תקופה ארוכה וזמן מה אחרי נפילת האימפריה הביזנטית. חפירה ארכאולוגית מסודרת לא נערכה באתר ומשכך,איננו יודעים עד מתי בדיוק היתה תחנת הקמח פעילה. יום שישי האחרון בשעה קטנה של הלילה אני שם פעמי לעין שוקק. עם אור ראשון אני מגיע לנביעה בעין שוקק,אך אור השמש העולה מאכזב ביותר ותנאי הצילום קשים. תוך כדי חיפוש אחרי זוייות צילום,עובר חולף הזמן,וענן גדול מכסה את עין השמש ומציע תנאי תאורה המאירים את הנביעה באור השחר בשעת הזהב שלה כה יחלתי. לאחר הביקור בנביעה עשיתי קברת דרך בשביל הרטוב שהוא מהלך נחל שוקק עד לצומת עם נחל הקיבוצים אליו הוא נשפח. התמונות מהשביל הרטוב יפורסמו בנפרד.

להמשך קריאהעין שוקק – עמק המעינות.

שקיעה בעבדת.

מפעם לפעם רשות הטבע והגנים משאירה את אתריה פתוחים עד לאחר השקיעה בערב. לא פעם זו הזדמנות לביקור חוזר באתר והפעם לתפוס אותו,ולהרוות את העין ועדשת המצלמה,בשעת הזהב (Golden Hour) כשהיום נושט את האתר ומשתלטת עליו שעת השקיעה והחשיכה מיד אחריה. ביום שישי האחרון אתר העיר הנבטית עבדת אשר בנגב נשאר פתוח עד לאחר השקיעה. יום בעייתי,משהו,כי בשעות שרצוי לעזוב את אזור המרכז,את עיר מגורי,בדרך דרומה צפוי להיתקל בקשיי תעבורה בשל ביקור נשיא ארה"ב ביידן בישראל. אף על פי כן אנחנו מחליטים שלא מוותרים על ההזדמנות יהה אשר יהה. עם לקיחת מקדם זמן לקראת עומסי תנועה בשעת צהרים, אנחנו יוצאים דרומה לכיוון עבדת. הוייז לא מספר על קשיי תעבורה,ואכן לא היו כאלה ואנחנו מגיעים לאתר קצת יותר משעה לפני המועד המתוכנן,מה שמאיר בידינו זמן להתארגנות,ארוחת צהרים קפה והמון זמן לבקר באתר ולא רק להינות מיופיו וממה שיש לו להציע,אלה גם להחליט איפה נהייה בשעת השקיעה. ביקרתי בעבדת לא פעם ולא פעמים ובעונות שונות של השנה. לכאורה,אני מכיר בו כל אבן למעשה:אין המצב ממש כך הן בשל התחדשויות שצצות מפעם לפעם באתר והן בשל העובדה שכל ביקור ממקד עצמו בחלק אחר של האתר ומאפשר לגלות פרטים שנעלמו להם בביקורים קודמים.גם העובדה שהבאתי איתי ציוד צילום הנדרש להנצחת האתר בשעת השקיעה מצרפת נקודת מבט נוספת וחדשה במחשבה:מה ואיך יכנס בקומפוזיציה שתילקח בעת השקיעה. בביקור הזה שמנו את הדגש על ביקור במחנה הלגיון,הלגיון העשירי על פי תיעוד באתר,שנמצא בפאתיה המזרחיים של עבדת. המחנה,כשהיה פעיל,היה מחוץ לחומות העיר ויחסית מרוחק ממנה,ושימש את הלגיון במסעותיו דרומה,לאזור אילת על פי התיעוד באתר,וצפונה אל עבר ירושלים. ללגיון העשירי תביעת רגל בהסטוריה של המאבק בין היהודים לרומא,והיה הוא זה שצר על מצדה. מצב השחזור של מחנה הלגיון העשירי בעבדת מהטובים שראו עיני,וזה המקום לציין: מבנה העיר הרומית האורטגונלית,זו שיש לה קרדו ודקומנוס,כל אלה מבוססים על מבנה מחנה הצבא של הלגיונות הרומים,ולא להיפך. משכך לשיחזור הנהדר של מחנה הלגיון בעובדת חשיבות רבה גם בהבנה של מבנה העיר הרומית הקלאסית. עת מתחילה השמש לשקוע במערב,אנחנו מתמקמים בחלק הצפון מערבי של העיר ליד שער המקדש הנבטי ובחצר הכנסיה הביזנטית ששאבה את השראתה מהארכיטקטורה הנבטית שבתורה,שאבה את השראתה מהארכיטקטורה המצרית. קרני השמש מאירות באורה הכתום צהוב את שרידי שני בתי במקדש,הנבטי והביזנטי,וצובעים אותם באור שקיעה אפי ושובה עין.

להמשך קריאהשקיעה בעבדת.

עמק המעינות – 08/07/2022.

יום שישי,מתעורר בשלוש לפנות בוקר ובראשי מנקרת השאלה:לאן נוסעים היום לצלם ולהרוות את צימאון העין? עוד בטרם עליתי למשכבי ניקרה במוחי המחשבה לבקר בעמק המעינות וכהכנות לזה בדקתי את מזג האוויר,זמני נסיעה ומה יש שם לראות ולצלם… והלכתי לישון. מזג האוויר בשישי הזה ממש לא מסביר פנים למשהו רגלי וארוך באזור עמק בית שאן. מבט בתחזית מגלה שישנה אזהרה על עומס חום כבד שיתפתח בשעות הבוקר המוקדמות בעמק. מבט בשעון מגלה שיש לי חלון זמן לקבל החלטה:לאן? מה לראות ואיפה לתת דגש להתעכב על לקיחת תמונות? כמה זמן עומד לרשותי להגיע לנקודות שיבחרו ממש עם אור ראשון ומה סדר האתרים בהם אבקר ולכמה זמן? מה לשם בתיק הצילום ומהי השעה לקבלת החלטה להמשיך או לנטוש ולחזור הביתה,גם בגלל עומס החום וגם בגלל עומס מטיילים הצפוי במקווי המים שבעמק. בסופו של דבר מגלה זאת: יש לי זמן לכוס הקפה של הבוקר,לבחור נתיב נסיעה,לבחור שני אתרים לביקור,להתארגן לרחצה/טבילה באחרון הלוקיישונים,ולחזור בשעת בוקר מוקדמת כשהמקום מתחיל להיות הומה אדם. הפור נפל:קפה של בוקר,ארגון ציוד הצילום בתיק הצילום,ערכת קפה וקפה חם לדרך וכשהשעון מראה על 90 דקות לאור ראשון מנוע הכסופה מתעורר לחיים ואנחנו...יוצאים לדרך.

להמשך קריאהעמק המעינות – 08/07/2022.

שקיעה חוף סדני עלי – הרצליה.

מנקודת מבט צילומית השמיים שמעלינו הם פילטר ענק,וטבעי,שמסנן את אור השמש הנראה על ידינו. כאשר השמש שוקעת הזוית שבה אור השמש עובר בשמיים משתנה,והשנוי הוא בהתאם לעונות השנה. אך לא די בשמש ובזווית שאורה חוצה את השמיים שלנו,כדי שצבעי השקיעה האפיים בגוני הכתום צהוב יווצרו צריך פילטרים נוספים שיסננו את אור השמש ויעבירו חלק מסויים של הספקטרום הנראה ואת האחר יבלמו. מי שאחראי להיווצרות אור השקיעה האפי היא האטמוספירה שמעלנו. כאשר באטמוספירה פזורים עננים,בכלל וכאלה שמורכבים מטיפות מים בפרט,העננים הופכים לפילטר נוסף המסנן חלק מהאור הנראה ומעביר חלק אחר. מרכיב נוסף של האטמוספירה שכשקיים משמש כפילטר לאור הנראה הוא חלקיקים של אבק נתזים מגלי הים ועוד. מקובל לחשוב שזיהום האוויר מעשה ידי אדם תורם להווצרותן של שקיעות מרהיבות. אין זה נכון כלל ועיקר,זיהום האוויר מעשה ידי אדם לא רק שלא תורם לשקיעות המרהיבות,שהן בעצם היווצרות של פילטרים המסננים את אור השמש הנראה,ההיפך הוא הנכון:זיהום האוויר מעשה ידי אדם מפריע ומזיק לאטמוספירה וליכולת שלה לסנן את האור. רוצים ראיות? שנחאי,שבסין,שוכנת לחוף ים והיא אחת הערים המזוהמות בעולם ולמרות זאת מראה הזריחה האפית בגוני הצהוב כתום נדיר בה. אותו הדבר בתל אביב שלנו,גם היא מזוהמת ועדיין תדירות השקיעות בכלל ובקיץ בפרט נמוכה,אילו התיאוריה הזו היתה נכונה יום יום שנחאי ותל אביב היו סוגרות את היום בשקיעה מרהיבה ולא היא. ביום רביעי השישה בחודש הצטברו התנאים האופטימליים ליצירת פילטר לאור השמש,פילטר שיעביר את גוני הצהוב,כתום וכחול ויסנן את השאר,פילטר שכלל יכסוי של ענני גשם מעל לחוף הים,כמות חלקקי אבק טבעיים שדי בה כדי לסנן את האור הנראה וגם יום קיץ חם אך לא מהחמים והמעיקים של הקיץ הישראלי.

להמשך קריאהשקיעה חוף סדני עלי – הרצליה.

מערת הנטיפים – שמורת טבע מערת שורק.

במאי 1968 במורדות המערביים של הר יעלה שבהרי יהודה אירע פיצוץ שמטרתו היתה להרחיב את מצאי חומר הגלם של מחצבות הר-טוב,מחצבות שפעלו ליצור חצץ שבתורו הוא חומר גלם בעולם הבנייה והתשתיות. פיצוץ מבוקר באמצעות חומר נפץ הוא אירוע שכיח במחצבות בכלל ובמחצבות הר-טוב בפרט אלא שהפיצוץ הספציפי הזה לא גרם להערמה של חומר גלם אלא לסגירת המחצבה והכרזתה כשמורת טבע לאומי, למה? הפיצוץ חשף פתח של מערה שמי שנכנס לתוכה נדהם מכמות,איכות ורבוי התצורות של נטיפים וזקיפים במערה פעילה חיה ונושמת. נטיפים וזקיפים הם תולדה של חילחול מים מפני השטח אל עומק מסלע הגיר,המים סופחים לעצמם מינרלים שונים,לפי המצאי במסלע,מחלחלים מטה ולבסוף עוברים בסדקים של המסלע אל תוך חללים שנוצרו כתוצאה מבלייה של מים את סלע הגיר. בהגיע טיפות המים לחלל המערה הן יורדות אט אט משקיעות את המינרלים שאגרו בדרכן מטה וצונחות אל הקרקע או מתייבשות. המשקע שנשאו הטיפות הולך ומצטבר וכך נולדים להם נטיפים וזקיפים. הנטיפים הם תולדה של השקעת המינרלים כשטיפות המים עושות דרכן מטה מחריץ הסלע לתחתית המערה ומתיבשות כאמור. אם הצליחו הטיפות לשאת מים בנפלן מטה,גם על הקרקעית מתרחש אותו תהליך של השקעת המינראלים ויבוש הטיפות וכך נוצרים הזקיפים. מערת נטיפים וזקיפים היא תופעה המיוחדת למסלע גירני ואיננה תופעה נדירה אם כי כמה מערות כאלה עוד יש בהרי יהודה לא ידוע,ספק אם נדע ועדיף שכך. ראוי לציין: צריך תנאים מיוחדים כדי שנטיפים וזקיפים יווצרו,ובינהן חשיכה,טמפרטורה קבועה ולחות גבוהה,מסלע גירני מערה או חלל שנוצר במעבה ההר וגם אוויר בהרכב המאפשר את תהליך השקעת המנראלים מחד ואת זרימת המים האיטית מאידך. המים עצמם "יודעים" לזרום על גבי הנטיפים והזקיפים על פי חוק פיסיקלי שנקרא חוק נימיות המים שבקצרה מתאר את העובדה שלמים יש מתח פני נוזל יחסית גבוה ולכן טיפה שפוגשת משטח לח,מים,תחליק על פניו תשמור את צורתה ותכולתה. בשל התנאים היחודיים שבמערה טיפות המים מחליקות כאמור אך תוך כדי כך,כאמור,משקיעות את המינראלים שצברו בדרכן מטה וכך תורם הטבע את חוקיו ליצירת נטיפים וזקיפים. לאחר שנחשפה המערה הוחלט על פתיחתה לציבור,כשהתגלתה היתה זו מערת הנטיפים היחידה הגלויה בארץ,מאז נמצאו אי אילו מערות כאלה חלקן קטנות מאוד וחלקן לא וכולן נסתמו ונסגרו לגישה של הציבור ובמקרים אחדים נשארו פתוחות למחקר בלבד. פתיחת המערה לציבור כרוך באיזון בין התנאים המיוחדים שבתוך המערה ושמירת הפעילות שלה באין מפריע,מחד ומאידך:לאפשר ביקור מנוטר של בני אדם במערה מבלי לגרום לה נזק. משנמצאו התנאים המאפשרים כניסת בני אדם למערה תוך שמירה על חיותה והמשך פעילותה,היא נפתחה לציבור שבע שנים אחרי שהתגלתה.

להמשך קריאהמערת הנטיפים – שמורת טבע מערת שורק.

שמורת טבע תל אביטל – רמת הגולן.

הרי געש נוצרים כאשר קו שבר שנמצא בין שני לוחות טקטונים זז ומשאיר אחריו סדק שיורד מספיק עמוק לשכבת המגמה שנמצאת כמה מאות ק"מ מתחת לפני האדמה שעליה אנחנו דורכים. הסדר מאפשר למגמה החמה שנמצאת בלחצים עצומים לפרוץ מעלה ולהישפך אל פני האדמה. כשאנו חושבים על הר געש אנחנו מדמיינים הר בצורת חרוט שבראשו פתח שפולט נהרות של לבה חמה. מפאת קוצר היריעה לא נכנס לסוגים והתצורות המרובים של התפרצויות וולקניות אז נציין שצורת החרוט היא השכיחה ביותר אבל ממש לא היחידה,וגם:ישנם התפרצויות וולקניות שלא פולטות לבה רותחת אלא אדי מים או אדי גפרית וכו וגו’. כאן גם המקום לציין שרוב הרי הגעש הפעילים על פני הכדור שלנו נמצאים דווקא בעמקי האוקינוס האטלנטי. הרי הגעש מסווגים לשלושה סוגים המצביעים על רמת פעילותם: הר געש פעיל,קרי: הר געש שחום הלוע שלו גבוהה מחום הסביבה הקרובה אליו,ואין זה משנה אם הוא פולט משהו או יעשה זאת העתיד או עשה זאת בעבר. הר געש רדום,קרי: הר געש שאיננו מתפרץ לעיתים דחופות או שהתפרץ בעבר ומאז חלפו אלפי ואפילו מליוני שנים. הגדרה זו איננה החלטית כי ההסטוריה מלמדת אותנו שהרי געש שנחשבו כבויים פתאום הפתיעו והתפרצו. הר געש כבוי,קרי:הר געש שידוע שהתפרץ בעבר ומאז חלפו מליוני שנים ואיננו מתפרץ עוד. הרי געש בישראל: בישראל אין,נכון להיום,הרי געש פעילים אך יש מספר הרי געש כבויים ביניהם:קרני חיטין,קרן מהר"ל בכרמל בהר אלון ובשפיה,ברכס אום-אל פחם,במכתש רמון,בערבה הדרומית סמוך לאילת,ברכס הגדעונים ליד איתמר ויש המחשיבים את גבעת המורה כהר געש כבוי. כל אלה לא התפרצו כבר מליוני שנים והם בקטגוריה של הרי געש כבויים. בין סוריה,רמת הגולן,בישראל,בעמק הירדן המזרחי ובערב הסעודים ישנו רכס של הרי געש שהחלו פעילותם בתקופת המיוקן (23 – 5 מליון שנה טרם זמננו) או אז כל הרי הגעש שבקו הזה היו פעילים וזרעו שדות לבה עצומי גודל. ההתפרצות האחרונה של הרי הגעש במה שנקרא בפינו,בטעות,קו התילים מתוארכת ל 2670 לפנה"ס,מאז: לא נרשמו התפרצויות ומשכך הרי הגעש האלה נחשבים כרדומים. ביום שישי ה 24 ביולי ביקרנו בשמורת הטבע תל אביטל. תל אביטל איננו תל והמינוח הזה מקורו בטעות לשונית שהשתרשה. הוא הר געש רדום שמהווה חלק מרצועת הרי הגעש שמתחילה בסוריה בצפון ומסתיימת בערב הסעודית בדרום,כולם לאורך השבר הסורי אפרקאי שאחראי להיווצרותם. האביטל הוא השני בגבהו בהרי ארץ ישראל גובהו 1204 מטרים מעל לפני הים וכ 300 מטרים מעל לרמת הגולן. גם האביטל התפרץ לאחרונה ב 2670 לפנה"ס ומאז הוא שקט ורגוע,ובלועו שוכן אחד ממתקני המודיעין החשובים של צה"ל ומדינת ישראל. האם האביטל אמר את דברו בפעם האחרונה ב 2670 לפנה"ס וסתם את לועו לעד? אין לדעת. השבר הסורי אפרקאי הוא שבר פעיל ונמצא בתנועה מתמדת במגמה צפונה והאפשרות שיום אחד האביטל יפלוט את מוצב צה"ל שעל לועו וישפוך חמתו מלאת הלבה על משטחי רמת הגולן,הסכוי הזה קיים אך קשה מאוד להאריך ולצפות אם ומתי זה יקרה.

להמשך קריאהשמורת טבע תל אביטל – רמת הגולן.

פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.

אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט. המכתש הגדול. תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר…

להמשך קריאהפרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.

גן לאומי כורסי.

עד למלחמת ששת הימים באתר גן לאומי כורסי שכן כפר סורי ובו עמדות של צבא סוריה שבצעו ירי,מפעם לפעם,אל עבר ספינות דייגים ישראליות שדגו בכינרת כמו גם אל עבר סירות של חיל הים הישראלי. לאחר המלחמה ננטש הכפר ועמדות בצבא הסורי בוארו. ב 1970 הוחלט על סלילת כביש מכביש 90 מזרחה אל עבר רמת הגולן. עם תחילת העבודות על הכביש נתגלו סמוך לצומת הכבישים 90 ו 789 (הכביש שאת סלילתו התחילו) שרידי מנזר וישוב. רשות העתיקות הוזעקה למקום ובין 1970 ל 1974 נחפר האתר בראשות הארכיאולוג וסיליוס צפיריס (ז"ל) ונחשף מנזר ולידו בית מרחץ וישוב קטן. ב 1980 מחודשות החפירות באתר ומדרום למנזר מתגלה קפלה קטנה שהאפסיס שלה משולב במערה. מהכתובים שנמצאו באתר עולה ששמו היה גרגרסה ומחיפוש ברית החדשה (הבשורה על פי מתי ח 28-34 והבשורה על פי לוקס ח 26-39) עולה שמה של גרגרסה כמקום שבו פגש יהושוע בשני משוגעים או אז חולל בהם יהושוע נס והעביר את השיגעון לחזירים שאצו נסו אל עבר הכינרת נכנסו לתוכה וטבעו עם השיגעון שדבק בהם,בעוד שני המשוגעים החלימו כליל. מיקומה של הקפלה והאפסיס שבפי המערה מרמז,על פי הכתוב בברית החדשה,על מערה ששימשה כמקום מגורם של שני המשוגעים טרם נרפאו על ידי יהושוע. אתר כורסי נחשב לאתר קדוש בעיני מאמיניו של יהושוע הנצרתי (ישו שמו השגור בפינו הוא ראשי תיבות של המארה:ימח שימו וזיכרו) וככזה הוכשר כגן לאומי שנפתח ב 1980 ומאז טופח והיום הוא פינת חמד מקסימה ששווה ביקור למען תישזוף העין את יופיו.

להמשך קריאהגן לאומי כורסי.

הר החרמון – הצומח.

החרמון,כאמור,הוא ההר הגבוה בישראל והיחידי שמידי חורף יורד בו שלג. גובהו,מיקמו וגם השלג מיצרים אקלים יחודי להר,אקלים שאין דומה לו בשאר חלקי ארץ ישראל. האקלים האלפיני מוגדר כאקלים מעל לקו העצים. מה זה קו העצים? עצים זקוקים לחמצן אור ותנאי רטיבות,גשם,שמתקימים עד לרום מסויים מעל לפני הים. רום גובה צמרות העצים משתנה,קרוב לקוטב הוא מעל ל 600 מטרים מעל לפני הים,וקרוב לקו המשווה הוא מעל 3950 מטר מעל לפני הים. בישראל קו צמרות העצים עובר ברום של 1800 מטרים מעל לפני הים. מאחר וקו העצים בחרמון נמצא מתחת לשיא גובהו,הרי שמעל ל 1800 מטרים,בחרמון בכלל ובהר מול הלבנון בפרט,מתחיל סף האקלים האלפיני שלו מאפיינים יחודיים בכל הקשור לצומח. בסף האקלים האלפיני הצומח מתאפיים בשיחים נמוכי קומה וגם בפרחים נמוכי קומה אשר מסוגלים להתעמת עם תנאי מזג האוויר במקום,זה של הקיץ בכלל וזה של החורף,בפרט. בשל כך הר החרמון,ושמורת הטבע הר החרמון,מתאפינים בצומח האופיני לסף האקלים האלפיני ובמיני צמחים האנדמים לחרמון בלבד ולא יופיעו בשאר חלקי הארץ,עם מעט מאוד יוצאי דופן שמופיעים בהר הנגב הגבוה,אך אלא מתי מעט. מן הסתם תפוצת הצומח מעל לקו צמרות העצים בחרמון תופיע באזורים אלפיניים אחרים,כמו בהר מול הלבנון,שהחרמון כאמור הוא חלק ממנו,וכן בהרים אחרים שלהם מזג אוויר דומה ורום דומה ומשתרעים בקרבת קווי הרוחב של החרמון והר מול הלבנון. כאשר נצפין,או נדרים,מקווי הרוחב האלה גם יתחולל שנוי בגובה קו צמרות העצים וגם שינוי בפאונה האנדמית.לא ידוע לי על צמחים שהם אנדמים לסף האקלים האלפיני בחרמון ושאינם מופיעים במקומות אחרים בעלי מאפיני רום ומזג אוויר דומים.

להמשך קריאההר החרמון – הצומח.

הר החרמון – נוף.

לרבים מאיתנו החרמון מתקשר עם חורף ואתר הסקי שבהר,ברם החרמון הוא הרבה יותר מזה,וההרבה הזה בא לידי ביטוי דווקא באביב ובקיץ. משני עברי נהר הירדן נמצאים שני לוחות טקטונים:הלוח הערבי והלוח האירואסייתי. תנועת הלוחות האלה,במגמה צפונית,יצרה את השבר הסורי אפריקאי ועמק הירדן המוכר לנו כיום. מילת הבהרה: השבר הסורי אפריקאי הוא תולדה של תנועת הלוחות המוזכרת שהיא עצמה תולדה של תנועת לוחות דרומית לנו שאחראית,בין השאר,ליצירת מאסיב אילת,פה אתייחס רק לחלק שעובר במזרחה ובצפונה של ארץ ישראל,לחלק של מאסיב אילת התייחסתי בביקור בו ביום העצמאות במסגרת פרויקט גייל רובין,ולזיכרה. תנועת הלוחות,במגמה צפונה כאמור,איננה אחידה ולמעשה לא מדובר בקו ישר אלא בקו מזוגזג שיוצר תופעות טקטוניות,שמיד אעמוד על אחדות מהן. לפני כמאה מליון שנה תנועת הלוחות האלה יוצרת קער בחלק המוכר לנו כהר החרמון שבשטח ישראל. החרמון עצמו הוא חלק מהרי מול הלבנון,רכס הרים שאורכו כשישים קילומטרים ושיטחו כאלף קמ"ר. קער הרי מול הלבנון מתרומם לרום של כארבעת אלפים מטר,נעצר ונשאר שם. חולפים כשיבעים מליון שנה או אז מתחיל להווצר באזור ים – ים תאטיס. ים תאטיס שוחק את קער הר מול הלבנון,ואת החרמון עצמו,וכאשר הוא נסוג,לפני כשלושים מליון שנה,הוא משאיר את הר מול הלבנון גובה של 2814 מטרים מעל פני ים. מאז ירדו כמה מטרים מפסגות החרמון כולם מעשה ידי אדם – או אם לדייק:מעשה ידי הצבא הסורי בפיסגת החרמון,כארבע עשר קילומטרים צפונית מזרחית להר החרמון,ומעשה ידי צה"ל בפיסגת מצפה שלגים – אך יש לציין שמצפה שלגים איננו שיא החרמון הישראלי השיא נמצא מעט מערבית לו ברום של 2236 מטרים מעל לפני הים בשטח ישראל. הר החרמון הוא שטח צבאי סגור כמו גם שמורת טבע מוכרזת ואסורה,ברובה,לכניסת אדם. ההר כולל תופעות אקלימיות שאין להן אח ורע בישראל,כמו גם צומח יחודי ונוף מהפאונה האלפינית,שבה נעסוק בפרסום הבא אודות הצומח בהר. מסך שיטחו של הר מול הלבנון רק כשיבעים קמ"ר נמצאים בשטח ישראל השאר בשטח סוריה ולבנון,כששיא החרמון נמצא בשליטה סורית. ככל הידוע הר מול הלבנון,ואיתו החרמון,אינם ממשיכים לגבוהה ולזוז כמו גם,אינם ממשיכים להפסיד מגובהם אלא ממה שנובע משחיקה טבעית של השלג,הרוח והמים. השבר,שנמצא בין שני הלוחות הטקטונים,עובר מערבית להר וכבר איננו משפיע עליו עוד. בחרמון הישראלי,למעשה,יש יותר מהר אחד וכמה וכמה פסגות המכונים בשמות שונים כשהידועה שבהן היא פסגת החרמון שעליה מוצבי צה"ל. בתקופת שבועות,ומעט מאוחר יותר,מאפשר צה"ל לבצע סיורים מודרכים,ומאובטחים,החלק מפיסגת החרמון,החלק הקשור במורשת הקרב על החרמון במלחמות ישראל,ואת ההזדמנות הזו ניצלנו בחג השבועות.

להמשך קריאההר החרמון – נוף.

בעקבות השושון הצחור – עוד קצת.

כאמור,בשישי האחרון ביקרנו בשנית במסלול קרן ברתות וכפי שצויין השושן הצחור סיים את פריחתו. אך על פי כן באמתחתי עוד כמה תמונות של הצמח המדהים הזה מהסיור הקודם במקום שבועיים קודם. פתחתי כמה אקסמפלרים ופיתחתי אותם,גם הפעם בתוכנה מבוססת בינה מלאכותית אשר נתנה לתמונות חיות וסיפור משלהן שמספר את יופיו של השושן הצחור.

להמשך קריאהבעקבות השושון הצחור – עוד קצת.

בעקבות השושן הצחור – ביקור חוזר.

הביקור הקודם במסלול קרן ברתות והמפגש עם פריחת השושון הצחור,עשתה חשק לעוד. יום שישי בבוקר שמנו פעמינו,בשנית,למסלול קרן ברתות בתקווה שהשושן הצחור עדין בפריחתו. מסלול קרן ברתות איננו מהקלים להליכה,הוא עובר בחורש ים תיכוני ובמגוון מאוד גדול של נופים החל מצפיה אל עבר מבצר המונפורט מקרן ברתות,עובר דרך מראה זרימתו של נחל כזיב ומסתיים בביקור חוזר בחורש הים תיכוני. השושן הצחור קמל וסיים את פריחתו,אך עובדה זו לא האיבה על הנוף האפי ועוצר הנשימה שמזמן מסלול זה לרבות הצומח שבו ושלל הפרפרים. שלא כהרגלי המצלמה שבאה איתי נשארה בתיק הצילום והמסלול הוקדש למראה העיניים. בביקור הקודם צילמתי,מקרן ברתות,את מבצר המונפורט וכשחזרתי הביתה,לאחר עיכול והפנמה של הנוף שראיתי,החלטתי לעבד את התמונות של המונפורט בערכת פיתוח שונה מזו שבדרך כלל ולהפיק את תמונותיו כשהן זועקות אל עבר הצופה את שלל הצבעים טקסטורות הנוף וסיפורו של המבצר עצמו נטוע בחורש הים תיכוני של נחל כזיב.

להמשך קריאהבעקבות השושן הצחור – ביקור חוזר.

בעקבות השושן הצחור בקרן ברתות.

השושן הצחור נחשב בנצרות כסמל הטוהר והיופי ובתקופת ימי הביניים הופיע רבות בציורים כסימן לקדושה וטוהר. השושן הצחור נקשר בשמה של מרים אמו של יהושוע הנוצרי ואף נקרא על שמה:Madonna Lily. כשהגיעו הצלבנים לארץ הם נתקלו בפריחת השושן הצחור,עקרו רבים מאוד ממנו ושלחו חזרה לאירופה שם ניטע בגינות נוי ובחצרות הכנסיות. יחד עם הקטיפה המאסיבית של הצלבנים,התעטות הרעייה בשטחי מחיתו של השושן הצחור,מה שפוגע בכמויות האור המגיעה לצמח והדרושה להתפתחותו,צמח זה נמצא כיום בסכנת הכחדה ושטחי מחיתו הצטצמצו להר הכרמל ולאזור קרן ברתות שבנחל כזיב. הפרח של השושן הצחור,שצומח בחודשים אפריל מאי,בעל 6 אונות מחודדות שבמרכזן העלי וסביבו 6 אונות של אבקנים המפזרים אבקה כתומה. הכותרות הסימטריות של השושן הצחור יוצרות מגן דוד. יום שישי,שעת בוקר מאוחרת וסקרנותי לגבי השושן הצחור הולכת וגוברת. מידע שהגיע לידי מספר על פריחתו באזור קרן ברתות,שמתי פעמי למקום.לאחר הליכה של כשלוש שעות נפלטו מפי קריאות פליאה והתרגשות למראה הצמח התמיר שבראש הגבעול שלו השושן הצחור מלוא תפארתו.

להמשך קריאהבעקבות השושן הצחור בקרן ברתות.

בית גוברין – אפריל 2022.

אליותרופוליס הוא שמה של העיר הרומית שנמצאת בגן הלאומי בית גוברין. ראשיתה,ככל הנראה,בתקופה הרומית אבל שיאה מגיעה בימי הורדוס,שהופך אותה לבירה של אדומיאה הלא היא:אדום. הורדוס בעצמו הוא ממוצא אדומי,והאדומים עצמם:הם עם שמי שבתקופה הרומית יושב באזור שבין שפלת יהודה ועד לבקעת באר שבע וערד. והורדוס,כמו הורדוס,הופך את אליותרופוליס לעיר רומית על כל מרכיביה כולל אמפי תיאטרון שעליו נדון עוד,בהמשך. בעקבות המרד הגדול (66 – 70 לספירה) עורך אספסיאנוס מסע להרגעת המרד בארץ ישראל,וכשמגיע לאליותרופוליס הוא מוצא בה ישוב יהודי שאותו הוא הורס ומוציא להורג את מירב תושביו. לאחר חורבן בית שני (70 לספירה) חוזרים היהודים לאליותרופוליס ומקימים בה קהילה גדולה שהעמידה מספר אמוראים מפורסמים,אך לא חזרה להיות עיר יהודית אלא עיר מעורבת ובה קהילה יהודית ורומאים. בתקופה הביזנטית קרנה של אליותרופוליס עולה והיא הופכת לעיר מחוז חשובה מאוד ששולטת באזור שפלת יהודה,מישור החוף,אזור ים המלח והנגב הצפוני. כעיר חשובה מוקמות בו כנסיות ומנזרים והעיר מצויינת במפת מידבא,בטוי לחשיבותה הרבה. עם ירידתה של האימפריה הביזנטית יורדת חשיבותה של אליותרופוליס עד לכיבוש הארץ על ידי האיסלם. העיר משוקמת ובכנסיה הראשית שלה מוקם מסגד,ברם:העיר לא שבה לגדולתה כבימי הביזנטים. המוסלמים משנים את שמה של העיר מאליותרופוליס לבית ג’וברין – כשמה הידוע כיום,ובתעתיק העברי:בית גוברין. ב 1099 כובשים הצלבנים את בית ג’וברין מידי המוסלמים,אך לא מתחזקים אותה כעיר אלא מקימים בה מצודה שתפקידה לשמור את הדרך שבין אשקלון,שלא נכבשה על ידם,לירושלים שכן נכבשה על ידם. המצודה הצלבנית נשארת המבנה האחרון שנשאר בעיר לאחר שהצלבנים עוזבים את הארץ והמצודה,כמו גם העיר,עומדים בשיממונם עד לכיבוש הארץ על ידי העות’מנים. העות’מנים מקימים,על חורבות בית ג’וברין,כפר ובו מישבים ערבים מוסלמים ומשמרים את שמו:בית ג’וברין. במלחמת השחרור נכבש הכפר בית ג’וברין,תושביו נוטשים אותו והצבא זורע בכפר הרס למעט בית המוכתר שנשאר עומד על תילו. במאות ה 8 – 9 לספירה,בתקופת השלטון המוסלמי בבית ג’וברין מתחילה חפירת מערות הפעמון המפורסמות של האתר. ידוע שהמערות נחצבו על מנת לשמש כחומר בנייה והסברה היא שהשלטון האיסלמי העביר את תוצרי החפירה ממערות הפעמון לעיר רמלה כדי לבנות אותה,ברם אין על כך ראייה מדעית מוצקת.

להמשך קריאהבית גוברין – אפריל 2022.

מגדל צדק אפריל 2022.

דומה שאת הגן הלאומי מגדל צדק אין צורך להציג. האתר עמד בשיממנו,ואף ניזוק במזיד,כמה שנים טובות עד שב 2021 נפתח כגן לאומי. מאז הגן הלאומי הזה הולך ומתפתח וכל ביקור בו מגלה משהו חדש. יום שישי הראשון בחודש אפריל,התחשקה לנו יציאה לטבע למשהו קצר,מענג ושובה עין. מזג האוויר היה חורפי והשמיים האירו פנים. מגדל צדק ענה לדרישות ולציפיות ויצאנו לביקור שני,וסביר להניח לא אחרון,באתר. בפעם הזו "גילנו" כמה מקומות חדשים שהוסדרו ונפתחו למבקרים וגם את יופיה של המצודה אל מול פני הרקיע החורפיים.

להמשך קריאהמגדל צדק אפריל 2022.

נחל עיון,התנור – אפריל 2022.

דומה כי מפל התנור מהווה ברומטר משנה,לכנרת,כמדד לעוצמת הגשמים בצפון הארץ. כל אימת שצפון הארץ נשטף בגשם נחרכת המרשתת בתמונות של מפל התנור שוצף ושוטף במימיו. ברם: מפל התנור הוא רק אחד מארבעת המפלים בנחל עיון. ראשיתו של נחל עיון במרג’ אל עיון שבעמק עיון שבדרום לבנון. הנחל הוא נחל איתן אולם,בחורף הוא מנקז את מי הגשמים מעמק עיון ומזרימם דרומה משם אל עבר הגבול בין ישראל ללבנון. לאחר שחוצה הנחל את גבול ישראל לבנון הוא נופל כמאה מטרים בתוך קניון ובשורה של מפלים,ארבע במספר,אל עבר עמק הירדן,שם:הוא מצטרף לשאר מקורות הירדן ומהווה אחד מהם. עמק עיון גשום יותר מצפונה של הארץ,בממוצע יורדים שם,מידי חורף,כ 900 מ"מ של גשם. במהלך דרכו בדרום לבנון,חלק ממי הנחל מוטים לצרכי השקייה. בחורף ההטיה הזו לא משפיעה מהותית על משטר המים בנחל אך בקיץ מגיעים לישראל רק חלק קטן מאוד ממימיו של עיון והשפיעה בקניון הנחל דלה. אם כך: מפל התנור משקף את מצב ירידת הגשמים בעמק עיון,שבדרום לבנון,ולא את משטר הגשם בצפונה של ישראל.

להמשך קריאהנחל עיון,התנור – אפריל 2022.

דרך נוף הרי נפתלי – מרס 2022.

במהלך מלחמת לבנון השנייה ירו החיזבאללה אל עבר מורדות הרי נפתלי,הפצצות נחתו ביער,נטוע אדם,שלמרדות רכס רמים וגרמו לשריפות שכילו שטחים נרחבים מהיער. רכס רמים,מתנשא לאורך 12 קילומטרים בצד המערבי של עמק החולה בין צומת יפתח למטולה. הוא רכס ההרים הגבוהה בישראל. לאחר המלחמה החלה קק"ל לשקם את היער ברכס. את עצי האורן החליף חורש ים תיכוני הטבעי לאזור וכולל:כליל החורש,ליבנה רפואי,שקד,חרוב מצוי ואגס סורי. לאורך הרכס נסללה דרך,שנשמכת כאמור כ 12 קילומטרים,העוברת בחורש המחודש ובה נקודות תצפית אל עבר עמק החולה. חלק מנקודות התצפית שימשו להנצחה של חללי מלחמות ישראל וחלק כנקודות להביט בחורש הטבעי החדש כמו גם בעמק החולה שלמרגלותיו.

להמשך קריאהדרך נוף הרי נפתלי – מרס 2022.

נחל פרס – מרס 2022.

נחל פרס נמצא בצפון מזרח הנגב,הוא נחל אכזב ויש הרואים בו כמציין גבול בין הנגב למדבר יהודה. אורכו כ 17 קילומטרים מבקעת צבאים,הנמצאת כשלושה קילומטרים צפונית לצומת צפית.משם ממשיך,במגמה דרום מזרחית,ופחות או יותר במקביל לכביש 25 דימונה צומת הערבה באכה כביש 90. בסופו נשפך נחל פרס לנחל תמר כקילומטר וחצי מצומת הערבה. נחל תמר,בדרכו,נשפך לים המלח לא רחוק ממושב עין תמר. במהלך זרימתו נוצרו בנחל גבים ובהמשך דרכו,קצת לפני המפגש עם נחל תמר,נופל נחל פרס במפל שגובהו כחמישים מטרים ונשפך לתמר. סברות שונות נוצרו אודות שמו של הנחל,אחת מהן מדברת על היות שמו על שם העוף הדורס הפרס או ששמו ניתן לו על שמו של שמעון פרס נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. לא מיניה ולא מקצתיה: נחל פרס בחתירתו במסלע המרכיב את סף מדבר יהודה וצפון הנגב חושף את ריבוד הקרקע באזור ושמו העברי הוא תעתיק של שמו הערבי נחל המזרן:אלפארס,שם שניתן לו על שם ריבודי הקרקע שהוא חושף ודמיונם למזרני שינה מעורמים. בנחל עברה דרך רומית עתיקה שחיברה בין רפיח לעיר צוער שלכשעצמה מוזכרת במקרא כעיר היחידה מערי כיכר סדום ששרדה את מהפיכת סדום וכיום נמצאת בדרום ים המלח בחופו המזרחי,ובצידו הירדני של הים.

להמשך קריאהנחל פרס – מרס 2022.

תל קטרה.

בחלקה הצפוני של גדרה שוכן תל. תחילתו,על פי הממצא הארכאולוגי,בתקופת הברונזה הקדומה ממשיך להתקיים בברונזה התיכונה,כנראה שננטש בתקופת ערי הממלכה של הברונזה המאוחרת וחוזר להיות מיושב בתקופת הברזל עד שננטש סופית בתקופה הביזנטית. בעת החדשה נבנה על התל ישוב ערבי בשם קטרה,הישוב נכבש ב 1948 וננטש. היום התל הוא חלק מהמרחב המוניציפאלי של גדרה והוא משמש כגן ציבורי ועליו תצפית צפונה. מקור השם קטרה לא ברור אך מקובל לחשוב שמדובר בשיבוש לערבית משמו העברי של הישוב מתקופת החשמונאים:קדרון. מעבר לשרידים ארכאולוגים,רובם מהחלקים המאוחרים בהסטוריה של ישוב התל,בעונת החורף מתמלא תל קטרה בפריחה נרחבת של צמח התורמוס שצובעת את התל בציבעו הכחול עז.

להמשך קריאהתל קטרה.

מסע פריחה – הר הנגב,חורף 2022.

יום שישי הרביעי במרס. שעת בוקר מוקדמת ואנחנו שמים פעמינו דרומה להר הנגב,בדגש על אתרים שבהם מהצומח האופייני לחורף בהר הנגב וגם לנוף שמסביבו. התחנה הראשונה:מצפה חגי. אנחנו,בכלל,ואני בפרט מטיילים הרבה בנגב ולא אחת חלפנו על מצפה חגי מבלי לתת לו את הדעת,או לבקר בו. החלטנו,הפעם,לעצור במצפה כדי לבקר בו ולראות מה יש לו להציע,כמו גם:להתרענן בכוס קפה מהביל. ברוב ימות השנה הר הנגב מתאפיין בבעיה של ראות הנובעת מזיהום אוויר או מסתם ערפילים שמגבילים את הראות. בשישי הזה הראות היתה לטווח של 64 ק"מ,השמיים כחולים וזרועים בעננים במידה המספקת משחקי אור מענינים והראות – יוצאת דופן. בשביל המוביל למצפה,ציפתה לנו הפתעה: צבעוני המדבר שהתרומם מעלה נראה כאילו זה עתה קם משנתו,מטח איבריו ופתח את עלי הכותרת על מנת להנות מזיו השמש ומהנוף המופלא הנשקף משם הרחק הרחק – אל עבר האופק. ממצפה חגי המשכנו לבורות לוץ. בערך באותה תקופה בשנה שעברה ביקרנו בבורות לוץ אבל הפריחה המרשימה של פרחי הנגב נעדרה,אולי הגענו באיחור אולי פספסו עיננו,מכל מקום החלטנו שלא נעשה את כל מסלול ההליכה באתר אלא ננסה לתפוס את פריחת החורף,ואחריה נמשיך הלאה. כבר בכביש הגישה לבורות לוץ קריאות הפליאה מילאו את חלל הכסופה,כל זה למראה מקבצים של איריס טוביה במלוא פריחתו ותפארת עליו. עצרנו ומלאנו עיננו מיפיו של הצמח הזה בכלל ויופיו אל מול הנוף של הר הנגב. גם באתר עצמו נתקלנו במקבץ של הצומח המאפיין את הנגב בתקופה זו של החורף ובילינו,שעה קלה,בינות לצמחים השונים שצמחו להם שם. הזנו את העיניים ואת כרטיסי הזיכרון של המצלמות,ומשם למקום הבא,בור חמת. בור חמת הוא מאגר מים מעשה ידי אדם. הבור נחצב ליד אפיקו של נחל ניצנה ושימש לאגירת מים לטובת מבצר שהיה קיים במקום בתקופת הברזל המאוחרת. הבור היה ריק ממים,וממנו יוצא טראק מעגלי המגיע לשפת מכתש רמון וחוזר חזרה,לקחנו את הטראק הזה ובהמשכו חיכתה לנו:הפתעה! דומה שעל מכתש רמון אין צורך להכביר מילים,אבל קצת בכל זאת: זה המכתש האירוזי הגדול בעולם,ויש כמוהו עוד ארבע שניים מהם בארץ ועוד שניים בסיני. המכתש כולו הוא שמורת טבע בכלל ושמורת טבע המוגנת מזיהום אור בכלל. גם המכתש "סובל" ברוב ימות השנה מבעיות ראות אבל לא הפעם. הפעם ניתן היה לראות,ובברור,עד לאופק ובפרטים שהופכים את המסלול שלשפת המכתש למראה אפי שובה נפש,עיניים וכמובן הזדמנות פז לתפוס בעדשות המצלמה את פרטי הנוף הטבעי של מרכז המכתש וחלקו המערבי. לאחר שהשבענו עיננו במראות המכתש חזרנו לכסופה,ובדרך חזרה הביתה עצרנו בפארק הרועים,מעברו המערבי של כביש 40 בכניסה לקיבוץ שדה בוקר,לקנח בארוחת ערב דשינה ומשם חזרנו לציויליזציה הרועמת של מרכז הארץ.

להמשך קריאהמסע פריחה – הר הנגב,חורף 2022.

פאתי מודיעין וגבעת התיתורה.

יום שישי האחרון של חודש פברואר.אחר הצהריים,יום חורף גשום. בכביש שבצומת ענבה כביש מספר 1, המוביל לעיר מודיעין נמצאת לה כיכר שבאחת מיציאותיה נבנית דרך ולצידה שדה כלניות המשתרע אל עבר האופק ובו שדה מוריק משובץ בעצי זית. למרות הגשם,הדי זועף,אנחנו עוצרים,ממלאים את העין ביופיו של הכלניות וגם בצורות הגדילה המיוחדות של עצי הזית שברקע. משם אנחנו ממשיכים לליבה של העיר מודיעין לגבעת התיתורה. תיתורה? מה זה? לכובע יש שוליים ושולי הכובע נקראים:תיתורה. גבעת התיתורה זרועה בשרידי כפר מהתקופה הצלבנית והביזנטית,ובשביליו פורח השקד. בשולי הגבעה,שריד לישוב ערבי שהתקיים במקום עד לקום המדינה,מספר שיחי צבר. את כל אלה שזפו עינינו,כשהגשם ממשיך להרטיב אותנו ואת המצלמות. את שראו עינינו הטמענו למגירות העונג ואת חלק מהמראות הנציחו עדשות המצלמה הרטובות – והתמונות,מחולקות למקבצים על פי סוגי הצמח,הן כאן לפניכם.

להמשך קריאהפאתי מודיעין וגבעת התיתורה.

כיכר סדום – פברואר 2022.

מסיבות מגוונות מאוד דרום ים המלח התייבש כבר לפני כמה עשורים. מי ים המלח שנמצאים כיום באזור הדרומי ללשון ים המלח,ועד לדרומו בכיכר סדום,הם הלכה ולמעשה,בריכות יבוש של מפעלי ים המלח – מעשה ידי אדם. האדמה באזור הדרומי של ים המלח היא אדמה מלוחה ובה מספר מקורות מים מתוקים שביחד מיצרים את מלחת סדום שהיא אקוסיסטם יחודי לאזור ואין שני לה. עם השנים שימושי קרקע לטובת חקלאות,כמו גם לקיחת אדמה מהאזור לטובת בריכות היבוש של ים המלח,גרמו להצטמצמות אזור המלחה. שטח המלחה,כיום,מוגן בחוק כערך טבע יחודי ו"למזלו" של האזור רובו ממוקש ועל כן סגור למעבר אדם. בידודה של המלחה ממגע אדם מאפשר את קיום האקו סיסטם היחודי והאנדמי למלחה. בעבר באזור המלחה היו מספר מאגרי מים מתוקים ששימשו ציפרים נודדות ועוד בעלי חיים היחודיים לאזור. מאגרי המים,כתוצאה מפעילות אדם,יבשו ורובן המכריע נעלם ללא שוב. מפעלי ים המלח הקימו מאגר מים מתוקים בחלק הצפון מערבי של המלחה. האגם,שנוצר כתוצאה מכרית חול לטובת הסוללות של בריכות היבוש,הוא מבוע של מי תיהום מתוקים ובימי החורף ניזון משיטפונות בנחלי האזור. כחלק מהאחריות התאגידית המוטלת על מפעלי ים המלח ברשיון ההפעלה שלהם לכרית מלח ומוצריו מים המלח,שומרת החברה על המאגר הזה בתחזוקה שוטפת שלו והן באי שימוש המים המתוקים לצרכיה התפעולים,כל זאת כדי לשמר את האקו סיסטם האנדמי למלחה ולאגם. גם פה,מאחר והאגם נמצא בשטח פרטי של מפעלי ים המלח הגישה לאדם מוגבלת מאוד,מה שמאפשר את פריחת האזור ושיקומה של הפאונה והחי היחודיים למלחה. בתוך המלחה הכשירה המועצה המקומית תמר את שביל המלחה. השביל עובר בנחל אמציהו,נמשכת לאורך צינור מים שהונח במקום,ושמהותו לא ברורה לי,וממשיכה לעין פלוטית וממנה,לצידו של כביש 2499 ועד לעין תמר,לפארק אמציהו שממנה היא מתחילה. ומספר הארות ברשותכם: מסלול מלחת סדום שבנחל אמציהו איננו מסומן אך ללכת לאיבוד,די קשה. המסלול נקי מאוד ועובר במטעים של מושב עין תמר. למי שמתכנן לבקר שם אנא שימרו על הניקיון והדירו רגליכם ממטעי התמר שמפרנסים את תושבי האזור. ב 2017 החלה פעילות להסדרה סטאטוטורית של אזור מלחת סדום כשמורת טבע,אינני יודע מה עלה בגורל ההחלטה הזו ברם,כאמור,המקום זרוע שדות מוקשים וחל איסור מוחלט חד משמעי ומסכן חיים,להסתובב באזור הלא מסומן במלחה. גם הגישה לאגם מלחת סדום מוסדרת והגישה אליו אסורה גם כי הוא בשטח פרטי ובעיקר כי הגישה לאדם מזיקה לחי ולצומח באגם. מסלול המלחה,כמו גם עין פלוטית,עמוסים בלהקות של זבובים. אינני יודע מהי הסיבה לכך אך ברור כי הזבובים שם מסיבה שאיננה טיבעת למקום – וכן:הם ממש מטרד. אשמח,לקורא מכאן,למועצה המקומית תמר לטפל בבעית הזבובים כפי שמטפלת בה בפארק אמציהו שמשמש נקודת עוגן ליציאה לסיורים באזור. התמונות במסע זה צולמו בעדשות מעידן הפילם,ופותחו באמולציית פילם. הפילם שבאמולציה מצויין בשמה של כל תמונה ותמונה.

להמשך קריאהכיכר סדום – פברואר 2022.

שבטה – פברואר 2022.

המקום:שבטה על דרך הבשמים בנגב. הזמן:המאה הרביעית לספירה. שליטי הארץ: ביזנטיון. מדבר סביב ובאמצעו מבצבצת לה עיר פורחת,מלאת גנים ובוסתני גפן היין. כל ימות השנה העיר,בין חומותיה,ירוקה ושופעת חיים ומים. "איך קוראים לנחל שמימיו משמשים את העיר?" שואל אותי בן לוויתי. “נחל? אני משיב בפליאה. אין פה שום נחל אנחנו בליבו הצחיח של מדבר". "אז מאין המים לכל שפע הירוק הזה,ולגפני היין" הוא שואל. "מי הנגר,אלה שיורדים פה בחורף נאספים,נאגרים והם המקור לירוק בכלל ולגפני היין בפרט" השבתי... יום שישי החמישה בחודש בפרואר 2022 עדיין חושך בחוץ ועל השמשה הקדמית של הכסופה ניטחות טיפות של גשם,אנחנו עם הפנים דרומה – לשבטה. ככל שאנחנו מדרימים הגשם פוסק ומתחלף ברוח דרומית מערבית חזקה קרה ובעקבותיה ענני אבק,המקבלים את פנינו בחניון של שבטה. שיאה של העיר שבטה הוא בתקופה הביזנטית. העיר היתה יצרנית ויצואנית יין מהגדולות בארץ ישראל. כאשר מסתכלים על העיר בעין של 2022 קשה מאוד להבין כיצד התקיימה,ובפאר כה גדול,במדבר שבו גשם הוא מצרך נדיר,ומקור מים קבוע אין. כדי להבין את פני הדברים צריך לבחון את מצב העיר שימושי הקרקע וצריכת המים בעין של בן התקופה ולא בזו שלנו ב 2022. מחקר של הרשות המטאורולוגית (פרטים ומראה מקום בבליוגרפיה) מגלה שבשבעת העשורים האחרונים מצב הגשם,קרי:כמות ימי הגשם וכמות הגשם לא השתנתה מהותית,בכלל,ועם מובהקות סטאטיסטית בפרט באזור הנגב. האם מצב פני הגשם בשבעת העשורים האחרונים זהה למה שהיה בתקופה הביזנטית? אין לנו כלים מדעיים מדויקים לענות על השאלה הזו ברם:אנחנו יודעים מתיעוד של פני ים המלח בתקופה הרומית על כך שמפלס ים המלח היה גבוה מהותית מזה של היום ומתעוד אחר אנחנו למדים על כך שבתקופה הרומית אזור הנגב היה גשום לפחות כמו היום אם לא יותר מכך – מעבר לזה לא ניתן לקבוע בודאות כי בעת ששבטה הביזנטית פעלה ירד באזור שלה יותר גשם מאשר היום שנאגר ובא לשימוש כפי שמראים ממצאי החפירה באתר. בהנחה וכמות הגשם זהה או לא גדולה מהותית מזו שירד באזור ב 2022 נצטרך להסתכל על עניין אחר שמסביר איך כמות המים מספיקה לקיום נווה המדבר הזה ממי הנגר העילי בלבד. אם נבדוק את עצמנו נראה שהשימוש במים הנהוג על ידינו היום לא היה דומה לשימוש של בן אנוש בשבטה במאה הרביעית לספירה.למשל: אנחנו משתמשים במים לטיפול בשפכים שלנו מה שנקרא מים אופרים. השימוש הזה לא היה בתקופה הביזנטית. אנחנו משתמשים במים על מנת להשקות גידולים חקלאיים שללא מים שמסופקים בידי אדם לא היו גדלים פה בכלל. גם זה לא היה קיים במאה הרביעית לספירה בשבטה הביזנטית. שורת השימושים במים פר אדם ב 2022 מול זו של המאה הרביעית לספירה ארוכה מאוד והמסקנה הברורה צריכה להיות: במאה הרביעית בן אנוש נדרש לכמות מים הרבה יותר קטנה מזו של בן אנוש ב 2022 מכאן שמי הנגר העילי שנאגרו בתקופת החורף היו די והותר לשימוש של תושב שבטה במאה הרביעית לספירה והיה מספיק עודף לגידולי גן גידולי גפן ולתעשיית היין המקומית.

להמשך קריאהשבטה – פברואר 2022.

כלניות – גשר הרכבת ליד חוות רונית.

הכלנית,היא הצמח הלאומי של מדינת ישראל והיא צמח מוגן על פי חוק. הכלנית היא אחד מצמחי החורף השכיחים והאופיניים לצומח בארץ ישראל. הוגדרו כ 25 סוגי צבעים של הכלנית אך השכיח ביניהן הוא האדום. צבע הצמח נקבע גנטית בצירוף גן הצבע מהאב והאם. לכלנית תכונה הידועה רק בצמח החמנית,קרי: עלי הכותרת נפתחים עם בוקר ועוקבים אחר מהלך השמש בשמיים. כל פרח פורח מספר שבועות בודדים. עד לראשית שנות השישים,של המאה הקודמת,הכלניות לא היו צמח מוגן והיה נהוג לקטוף אותן,כמו גם להגיש זרי כלנית בארועים שונים.קטיפת הכלניות הביאה לירידה בתפוצה כדי סכנת הכחדה ומדינת ישראל,משרד החינוך והחברה להגנת הטבע,יצאו בקמפיין נרחב תחת הכותרת "צא לנוף ואל תקטוף" קמפיין שהכיל את מרבית הצומח בארץ כולל הכלניות. הקמפיין,המוצלח מאוד,הפסיק את דילול אוכלוסיית הכלניות,וצמחי בר אחרים,והכלנית התאוששה ופורחת היום בכל רחבי הארץ. בתנ"ך הכלנית לא מוזכרת,מה שמעלה את התהייה:מתי הגיעה לארץ ישראל? התשובה לכך לא ידועה אך לא סביר שאבותינו לא שמו לב לפרח הבולט והשכיח הזה,ומכאן המסקנה שהגעתה של הכלנית לפאונה הארץ ישראלית היא ארוע מאוחר לתקופת התנ"ך אך מתי בדיוק הגיע לארץ ישראל,כיצד ואיפה התחילה את תפוצתה,כל אלה:שאלות שאין להן תשובות. נתן אלתרמן כתב את השיר "כלניות" אותו הלחין משה וילנסקי וביצעה שושנה דמארי. במקור,אלתרמן כתב את השיר כשיר אהבה לטבע המתאר דורות של משפחה שירדו לואדי לקטוף כלניות,אך:כשפורסם היה זה בימי במנדט הבריטי בעת שהיית הדויזיה המוטסת השישית שחבשו כומתות אדומות וכונו,כשם הגנאי:כלניות ועד מהרה הפך משיר לטבע לשיר מחאה.

להמשך קריאהכלניות – גשר הרכבת ליד חוות רונית.

תל אפק – אנטיפטריס.

עד ראשית המאה העשרים,של האלף הקודם,פועלות במרחב ארץ ישראל שתי דרכים:גב ההר ודרך הים. שתי הדרכים הללו שימשו למסחר בין מצרים,יושבי הארץ וצפונה,כשדרך ההר משמשת בתנועה צפונה ומזרחה לסהר הפורה,ודרך הים משמשת לתנועה צפונה ומזרחה לאסיה הקטנה ויוון. בדרך היה היה צורך לחצות כמה מנחלי הארץ הזורמים ממזרח למערב. ברובם חציית הנחלים לא היוותה בעיה אך המעבר בירקון היה בעיתי,צר מאוד ומי ששלט במעבר שלט במעברי הסחורה בארץ שנעו צפונה על דרך הים. הירקון נובע,במספר נביעות,ממש בהדום הרי שומרון וסביב לנביעה שלו,וגם במורד הנחל,היו ביצות בלתי ניתנות לחצייה. על כן:כדי לעבור צפונה על דרך הים יש צורך לעבור במעבר אפק,מעבר צר שממזרחו הרי שומרון ובמערבו עינות הירקון שופעי המים. ראשית של נוכחות אנושית במעבר אפק מתוארכת,לפי הממצא הארכאולוגי,לתקופה הכלקוליתית. איננו יודעים על יחסי מסחר של התרבות הכלקוליתית אבל נוכחותם בתל אפק יכולה להצביע על כזו. הממצא הארכאולוגי מצביע על כך שעיר בצורה התקיימה באתר בתקופת הברונזה הקדומה. הימצאותה של עיר מדינה במעבר אפק הגיונית ומצביעה,כפי שנראה עוד בהמשך,על רצף ישובי שהחזיק באתר מתקופה זו ועד 1948 אז ננטש האתר והפך לתל ארכאולוגי. בתקופת הברונזה התיכונה מגיעה הישוב במעבר אפק לשיאו. במקום היתה עיר מדינה בצורה שעל פי כתבי המארות,וגם הממצא הארכאולוגי,כללה חומה בצורה,אקרופוליס וארמון מלוכה מפואר. בברונזה המאוחרת השלטון בעיר המדינה של מעבר אפק עוברת לידיים מצריות. בחפירות נמצא בית המושל המצרי כמו גם ארכיון שכלל בולה בכתב החיתי – מה שמצביע על מסחר בין מצרים לאמפריה החיתית,מסחר ששירותיו עברו במעבר אפק.תעוד אפיגרפי נוסף שנמצא בשכבת הברונזה המאוחרת מצביעה של שלטון מצרי במעבר מימיו של רעמסס השני ויש לומר שעיר המדינה של מעבר אפק הגיעה לשיאה,הן מבחינה תרבותית והן בגודלה,בתקופה הזו. בתקופת הברזל,שוב,עוברת אפק לידיים חדשות והפעם:לפלישתים. הירקון נחשב לגבולה הצפוני של ממלכת פלשת של ראשית המאה העשירית לפני הספירה. תל אפק מאוכלסת בפלישתים והממצא הארכאולוגי החשוב ביותר מתקופת שלטון המצרי באפק קשור ללוח טין ובו כתב פלשתי שמעולם לא פוענח בין השאר בגלל היותו ממצא יחידני מסוגו. בתקופה ההלניסטית,שוב,מחליפה אפק ידיים והפעם לידיהם של ההלניסטים. גם הפעם היתה זו עיר מוקפת חומה ובנוייה אורטגונלית כנהוג בבנין ערים הלניסטיות. ההלנסטים מכנים את העיר פגאיי,שפרושו:המעינות מצודה מהתקופה ההלניסטית נחשפה באתר וכן מוזכרת העיר פגאיי בפפירוס זנון. כשהשלטון במרחב ארץ ישראל מחליף ידיים,מההלניסטים לאמפריה הרומית,גם העיר פאגיי מחליפה תושבים הפעם לרומאים,וגם:מחליפה את שמה מפאגיי לאנתיפטריס על שם אביו של אנטיפטרוס קיסר רומא. הרומאים מפתחים את העיר מחדשים את החומה שלה ומרחיבים את הקרדו והדקומנוס של העיר לשיא שאחריו לא ראתה,עוד,העיר שכמותו. השלטון הרומי באנתיפטריס נמשך עד לשנת 363 לספירה או אז:נחרבת העיר ברעידת אדמה ולא מוקמת עוד.ככל הנראה,בתקופה הערבית,מתקיים סביב חורבותיה כפר מוסלמי בשם פג’ה כפר שבהמשך מצא את מיקומו במורד הירקון,סמוך לפתח תקווה של היום,וננטש עם קומה של מדינת ישראל. הפעם הבאה שמעבר אפק מחליף ידיים הוא בתקופה העות’מנית. במקום נבנית מצודה רחבת היקף שמשמשת את השלטון העות’מני לשליטה על מקורות המים ועל המעבר צפונה שעד לסופה לא כלל,הירקון,כל מעבר אחר. המצודה במעבר אפק מקבלת את השם פנאר באשה והיא נבנית על ידי סלים השני בין השנים 1571 ל 1574. פרוש השם פנאר באשי הוא: ראש העין.

להמשך קריאהתל אפק – אנטיפטריס.

קער דימונה – בראי הפילם.

קער,הוא מבנה קעור שקuע שנוצר כתוצאה מעיוות הנוצר במקומות שבו שכבות הקרקע לוחצות זו את זו ויצרות קערים וקמרים. קערים וקמרים נוצרים כשמופעל לחץ פיזי על שכבות מסלע שבמקורם היו ישרות. הקערים והקמרים נוצרים כתוצאה ממספר כוחות הפועלים,ביחד או לחוד,על שכבות המסלע. קער דימונה הוא תוצאה של קימוט הנובע מתנועת לוחות טקטונים,אותה תנועה שיצרה את עמק הירדן,ובקע ים המלח שנמצאים ממזרח לו. קער דימונה מתנקז לנחל חימר באמצעות נחל דימונה שהקער הוא בסיס הניקוז שלו. בדרכנו לצפות ולבקר את הנרקיסים שגדלו בנחל דימונה עברנו על פניו של קער דימונה. התמונות צולמו במצלמה דיגיטלית ופותחו בסימולציה לפילם Valvia 50 מבית פוג’י פילם עם מעט מגע אישי שלי בעת הפיתוח.

להמשך קריאהקער דימונה – בראי הפילם.

נרקיסים בנחל דימונה.

נחל דימונה,שנמצא בפאתיה הצפון מזרחיים של העיר דימונה,מנקז אל תוך עצמו את הגשמים מקער דימונה שבאזור המזרחי של העיר. הנחל הוא אחד מיובליו של נחל חימר שהוא הדרומי בנחלי מדבר יהודה. אגן הניקוז של נחל חימר הוא בגודל של כ 360 קמ"ר ורובו המכריע של אגן הניקוז שלו לא נמצא במדבר יהודה אלא בנגב הצפוני,וכאמור,ניזון בנחל דימונה ומנחל אפעה המנקז את קער אפעה שבמישור רותם. הנרקיסים בנחל דימונה הם מהאקוטייפ שגדל באדמות רוויות מים ולא ליד ביצות. בנחל דימונה משובצות ערוגות של אדמה שלאחר הגשם החזק הראשון בחורף,ספגו אל תוך עצמן את מי הגשם מה שאיפשר לנרקיסים לפרוח. בשישי האחרון ביקרנו את פריחת הנרקיסים בנחל דימונה.זה לנו השלמה של פריחת הנרקיסים בחורף 2021 2022 בשני האקוטייפ של הצמח בכלל ובזה הדרומי:בפרט.

להמשך קריאהנרקיסים בנחל דימונה.

נרקיס מצוי – ביתן אהרון סמוך לכביש 2.

הנרקיס המצוי,שלו מיוחסת האגדה על נרקיסוס,מקושר בתודעה שלנו כצמח ביצות. בישראל קימים שני אקוטיפים של הנרקיס המצוי: זה הפורח בקירבת מקווי מים,קרי ביצות ושלוליות חורף,וזה הפורח בהרים הרחק מביצות ומקווי מים וללא קשר אליהם. הנרקיס המצוי שגדל בהרים מקדים לפרוח בחודשים אוקטובר,נובמבר וצדמבר ואילו הנרקיס המצוי שגדל ליד ביצות ומקווי מים,פורח בחודשים ינואר ופברואר. הנרקיס המצוי גדל גם בנגב בקרקעות המסוגלות לאגור את מי הגשמים ולכן יפרח עם הגשם החזק הראשון בין אם הוא,הגשם החזק,מופיע בתחילת החורף או בסופו. במסורת האיסלמית מקובל לשתול ליד קברי המתים פרחי בר לבנים. הלבן,על פי מסורת האיסלם,מבטא נפש נקייה מחטאים של האדם ומוקבל ללבוש לבן גם בעת החאג’ ולזה מיחסת המסורת שלפיה המלאכים המקבלים את פני המת,בעולם הבא,לבושים לבן ואם אף הוא,המת,לבוש לבן הרי שהוא טהור ונקי מחטאים. מאותה סיבה נכרכים המתים בתחריכים לבנים. גם הנרקיס המצוי מצא את מקומו לקישוט קברים מסורתיים של האיסלם במרחב ארץ ישראל. המקור להכנסת הנרקיסים לבתי העלמין האיסלמיים הוא במסורת על פיה תלמידיו ומוקירו של המשורר חאפז (ח’ואג’ה שאמס-א-דין מוחמד חאפז שיראזי,1325-1389 שיראז שבאירן) נהגו להביא לקברו,ולשתול לידו זירי נרקיסים כדי שהלבן שבהם יטהר את נפשו וריחו של הנרקיס יאיר את דרכו למקומם של צדיקים. הנרקיסים של ביתן אהרון,בסמוך לכביש מספר שתיים,שייכים לאקוטייפ הקשור בצמיחה ליד מקווי מים ויצא לנו לראותו בשישי האחרון,קרי בסופו של חודש דצמבר. מבט במרבדי הנרקיסים באתר מגלה שחלקם פרחו זה לא מכבר,וחלקם כבר נמצאים בדמי ימיהם.

להמשך קריאהנרקיס מצוי – ביתן אהרון סמוך לכביש 2.

בעקבות נזירי מדבר יהודה.

הנזירות היא תופעה אסורה ביהדות ובאיסלם,הסתגפות וחיי עוני הם תולדה של תנאים סביבתיים ושתי הדתות האלה אוסרות חיי עוני והסתגפות כדרך חיים. גם הנשואין והקמת משפחה הם ציווי מרכזי ביהדות ובאיסלם ומשכך הנזירות זרה לדתות האלה. הנצרות צוברת תאוצה במאה השנייה לספריה. בשלב הזה זו דת נרדפת והחוסים תחתיה,ביחס לכלל האוכלסיה מעטים. עם נפילת האימפריה הרומית,בשלהי האלף השלישי לספירה,צוברת הנצרות תאוצה והופכת ליותר ויותר שכיחה. בתחילת המאה הרביעית,לספירה,מוקמת ממלכת ביזנטיון,שלימים הופכת לאימפריה הביזנטית שמחליפה את רומי,ראשי האימפריה ממירים דתם לנצרות,מדתות פגניות למינהן,והופכים את הנצרות לדת של האימפריה. זו הפעם הראשונה בהסטוריה האנושית,ולצערי לא האחרונה,שאין הפרדה בית הדת למדינה. תנועת הנזירות מתחילה בשני מוקדים,בערך באותו הזמן אך בצורה שונה. הנזירות המשותפת שבה חיים הנזירים בלאורות מתבודדים כל ימי השבוע ונפגשים במנזר המרכזי פעם בשבוע,ביום ראשון,לארוחה שיח משותף ולימוד משותף. צורה זו של נזירות מתפתחת במצרים ומתפשטת במהלך המאה הרביעית לספירה מזרחה לעזה,מדבר יהודה סוריה אסיה הקטנה,ובהמשך לאירופה. צורה נוספת של נזירות שבה הנזירים חיים בדד בלאורות,נזירים הרמיטים, שכל זמנם מוקדש לעבודת האל ולמאמצים למחייה ממה שיש בסביבה הקרובה. נזירות מהסוג המתבודד הזה מתפתחת במדבר יהודה במאה השנייה לספירה ובעת ההתפשטות של נזירות הלאורות והמנזרים המשותפים,ממצרים במאה הרביעית לספירה כאמור,סוג זה של נזירות הולך ונעלם. במאה השישית לספירה צורה חדשה של נזירות תופסת במרחב מדבר יהודה,ובעולם הנוצרי בכלל. זוהי נזירות הקוינוביון,כלומר:הנזירים מתכנסים למנזר אחת שמונהג על ידי אב המנזר. חיים במנזר עצמו ומקימים מערכת משותפת של חיי הסתגפות עוני תפילה ולימודים,תוך תמורה של כל נזיר לכלל המנזר – משהו שדומה לתנועה הקיבוצית של ישראל בתחילת דרכה. צורת חיים זו מוכיחה את עצמה בעת שנכנסים למרחב האיסלם ואחריהם הצלבנים,וצורת חיים זו נמשכת בנצרות עד היום. ביום שישי האחרון יצאנו למסע בעקבות הנזירות במדבר יהודה. המסע שלנו לא בהרכח היה על פי סדר הזמנים ההסטורי אלא על פי סדר גישה למנזרים ממערב למזרח. שניים מהמנזרים שבהם ביקרנו אינם פעילים עוד,אחד מהם פעיל והמקום האחרון איננו מנזר אלא ביקור בארץ המנזרים – קאסר אל יהוד,ביקור חוזר שלי באתר.

להמשך קריאהבעקבות נזירי מדבר יהודה.

נרקיס – בחורשת הארבעים וקרן הכרמל.

במיתולוגיה היונית נרקיסוס היה נער יפה תואר ובנו של אל הנהר. אבל לנרקיסוס היתה תכונה אחת נוספת: הוא היה יהיר מאוד וככזה דחה,בזו אחר זו,את הנערות שחיזרו אחריו עד שדחה את את הנערה שהיתה אחת יותר מידי: אקו הנימפה המקומית חיזרה אחרי נרקיסוס שגם אותה,ביהירותו כי רבה,דחה. אקו נעלבה,עד עמקי נשמתה,מדחיתה על ידי נרקיסוס והיא ברחה והסתתרה בין מערות וצוקים. לארוע הזה היתה עדה אלת המזל נמסיס שהחליטה שלא לשבת מן הצד ולנקום את עלבונה של אקו. מה עשתה? נמסיס הטילה על נרקיסוס כישוף שבו הוא התאהב בבואתו כפי שנשקפה במי הנהר. משהתאהב בבאותו ניסה נרקיסוס לגעת בה ובכל פעם ששלח ידו לגעת בה:היא נעלמה. וכך ישב נרקיסוס על גדת הנהר,חיכה שבבואתו תופיע וכשניסה לגעת בה נעלמה שוב. וכך חוזר חלילה עד חלוף הזמן,נרקיסוס המתין לבבואתו וכשהגיעה ניסה לגעת בה,והיא שוב נעלמה וחוזר חלילה. בזמן הזה נרקיסוס לא אכל ולא שתה עד שמצא את מותו כשגוע ברעב ומצמא. מאחר ואחד ממאפיניו של צמח הנרקיס היא שבית הגידול שלו נמצא ליד מקווי מים,ושמו הדומה לשם של נרקיסוס מספרת האגדה המיתית על כך שנרקיסוס,לאחר שמת,הפך לצמח הנרקיס. מקור השם של הנרקיס הוא מהמילה נרקוס קרי הרדמה או וגם אילחוש. הקדמונים יחסו לצמח הנרקיס תכונות של אילחוש והרדמה וכך השתבש שמו מנרקוס לנרקיסוס ומכאן הקשר למיתוס על האיש שהתאהב בעצמו עד כלות.

להמשך קריאהנרקיס – בחורשת הארבעים וקרן הכרמל.

נשר תנכ"י – חי בר כרמל.

כבר הרמב"ם שם לב לבלבול שיש לבני אדם בין נשר לעיט. כדי לבאר את ההבדל בין הנשר לעיט פסק הרמב"ם את ההבדלים על פי מקור המזון של שני העופות האלה: הנשר אוכל נבלות והעיט צד את מזונו. על מנת שיוכל,הנשר,להכניס ראשו לקרבי הנבלה שער ראשו נעלם והוא:קירח. לעומתו העיט עוטה נוצות לראשו. בנוסף: הנשר גדול מהעיט. מקור שמו של הנשר מגיע מהעובדה שראשו קירח. בשפות שמיות נפוץ המונח NaSru (יש לבטא נא-שא-רו) למי שנשר שיער ראשו ובעברית השורש נ.ש.ר הוא המקביל לנאסורו והוא המקרו לשמו של הנשר המקראי. האקדמיה ללשון עברית כשבאה להגדיר את השם העברי של הנשר מול העיט ולתת שם עברי לשני העופות קיבלה את פרשנותו של הרמב"ם ושמו המדעי העברי של הנשר הוא:נשר קרח. מספר תרבויות אימצו את ה"נשר" כציפור המסמלת אלוהות או את המשטר שלהן. הרומאים השתמשו ב"נשר" כציפור הלאומית שלהם,ברם: ה"נשר" הרומאי הוא עיט הזהב שמי שאחראי להכנסתו כעוף בעל תכונות אלוהיות הוא אלכסנדר הגדול שהיה,כידוע,יווני. המופע העתיק ביותר של נשר כציפור בעלת תכונות אלהיות וכסמל לאומי מגיעה מתימן והיא מתוארכת למאה ה- 7 לפנה"ס והיא תיארה את האל:נוסור (יש להגות NuSur). באיסלם מתואר הנסר (יש להגות NaShar) כאחד מהאלים של הישמעאלים לפני בואו של מוחמד וקבלת האיסלם כדתם.

להמשך קריאהנשר תנכ"י – חי בר כרמל.

איריס הסרגל – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

משפחת האיריסים קיבלה את שמה מאלת הקשת בענן והשליחים האולימפיים מהמיתולוגיה היוונית. שם האלה נכתב IRIS והתכתיב העברי הוא איריס. משכך נכון לכנות את משפחת האיריסים כאיריס הסרגל או איריס הארגמן וכו וגו’. אין לדעת מדוע השתרשה ההגייה אירוס ברם:באין הכרעה של האקדמיה ללשון עברי בקשר לשמו העברי של האיריס אז גם ההגייה כאירוס נכונה. במקומנו נשתמש בהגייה של התרגום לעברית של שם האלה היוונית קרי:איריס. משפחת האיריסים כולל 80 סוגים וכ 1500 מינים,מתוכם בארץ ישראל ישנם חמישה מינים של איריסים:האיריס,הכרכום,הסייפן,צהרון מצוי והרומוליאה. איריס הסרגל הוא צמח אנדמי לארץ ישראל ובעיקר,אך לא רק,גדל בקרן הכרמל ובחורשת הארבעים. לאיריס הסרגל איריס תאום איריס הלבנון שהוא:אנדמי ללבנון. איריס הסרגל איננו מתרבה ברבייה מינית אלא ברביה רגטטיבית כלומר:הצמח מוציא מעצמו ניצנים שנקשרים לפקעת שלו עצמו וכך נוצר הדור הבא. לאיריס הלבנון ולאיריס הסרגל מספר זהה של כרומוזומים ומאחר והרבייה שלהם איננה מינית,כאמור,אין הם מתערבבים זה בזה,אם כי יש לציין מבחינה תורשתית שני הצמחים זהים זה לזה אך שונים,זה מזה,באזורי המחייה שלהם. איריס הסרגל התגלה לראשונה ב 1883 בהר הכרמל,על ידי פקרדוני קלוסט ורטן,רופא מסיונר מנצרת שגם נתן לו את שמו,איריס הסרגל על שם עלי הכותרת הישרים של הצמח.

להמשך קריאהאיריס הסרגל – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

הרקפת – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

כולנו יודעים לתאר צמח כבר משחר ילדותינו. ואם נידרש לתאר פרח,כלשהו,נדבר על:גבעול שיוצא מהאדמה,ועליו מחוברים כמה עלי כותרת ובאמצעם האבקנים. נוסיף ונאמר שלפרח יש צבע כלשהו וריח כלשהו ונניח,הנחה סבירה מאוד,שעלי הכותרת,האבקנים הצבע והריח,כל אלה לא נועדו לענג את עיננו אלא כדי למשוך חרקים שיאביקו את הצמח ויפיצו את הדור הבא. אם נסתכל על הרקפת,היא ממש לא עונה לתיאור הקלאסי של "פרח" כמקובל עלינו,בני האדם. אני מניח שכולנו יודעים שאם הטבע לוקח משהו ומשנה מהותית את צורתו הוא מתכוון לספר לנו סיפור ששונה מסיפור המקובל,במקרה הזה,בעולם הצמחים. אז מהו סיפורה המיוחד של הרקפת? הרקפת היא צמח רב שנתי שבבסיסו פקעת. הפקעת של הרקפת היא הגבעול שלה,ובכל שנה שבה פורחת הרקפת:הגבעול שלה,קרי הפקעת שלה,מתעבה וגדל לגובה וחוזר חלילה כל שנה ושנה. צורתה ה"משונה" של הרקפת מרמז לנו על דרך ההתרבות שלה. בשונה משאר הפרחים מי שמפיץ את זרעיה של הרקפת הוא מין של עש אשר מגיע אל האבקנים של הרקפת,משמיע זימזום בתדר מאוד גבוה,הזמזום גורם לאבקנים לרטוט וזרעי הרקפת נופלים אל הקרקע,שם,בקרקע,הם מתאגדים לידי הלקט. ההלקט,שהוא מעין קופסא קטנה קשיחה ובתוכה זרעי הרקפת,נשאר על הקרקע ופה הוא זקוק לשירותיו של בעל חיים אחר כדי שישא אותו ממקומו למקום אחר,שם יוכל להשריש ולצמוח. אז מי אוסף את ההלקטים של הרקפות ומסיע אותם למקום הנביטה החדש? כאן הרקפות נעזרות בנמלים אשר נושאות את ההלקטים,חלקם אל הקן שלהן למאכל ואת היתרה משאירים באדמה,שם,בזמנם,הם נובטים ויוצרים רקפת חדשה. גם כאשר זרעי הרקפת נקלטו באדמה אין היא מצמיחה פרח שימתין לעש הזמזום שיפזר את הזרעים שלה. בשנה הראשונה מגבעול הרקפת הצעירה,שהוא כאמור גם הפקעת שלה,צומח עלה בודד. העלה אוסף את המזון שהרקפת זקוקה לו קמל ומת. בשנה השנייה מצמחת הרקפת הצעירה מספר עלים וגם הם אוספים עבור הגבעול שלה את המזון הנדרש קמלים ומתים. רק בשנה השלישית מצמיחה הרקפת מספר עלים וגם את פרח הרקפת עצמו שכבר מוכן לביקורו של עש הזמזום ולהמשך העמדת הדור הבא.

להמשך קריאההרקפת – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

כורכום – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

הכרכום הוא צמח רב שנתי ממשפחת האירוסים. שמו המדעי Crocus נגזר מהתואר הלטיני: Crocatus שפרושו:צהוב כתום. לפרח צורת גביע שלרוב צבועה צהוב ולבן אך גם,סגול ורוד וארגמן. עליו של הפרח צרים,ארוכים וישרים ובאמצעם עובר קו בצבע שחור. לכל פרח שלושה אבקנים בדיוק. במקורותינו מוזכר הכרכום כצמח בושם והא חלק מקטורת הסמים,שהיא קטורת שבה תערובת של בשמים ואותה נצטוו הכהנים להקטיר פעמיים ביום:בבוקרו של יום ובין ערביים. ההקטרה היתה נעשית בבית המקדש על גבי מזבח עשוי זהב. תבלין הזעפרן מופק מיצירת צלקת שיוצרים בפרח של הכרכום התרבותי שהוא צמח אחר ממשפחתו של הכרכום אך אין לבלבל בין הטבלין הידוע לבין צמח הכרכום שעליו דיון זה. תבלין הכורכום: את התבלין מפיקים משורשה של הכורכומה הגדולה שהיא צמח ממשפחת הכרכום שבדיון אך לא הוא עצמו ואין לבלבל בין השניים. כאמור: הכרכום הוא ממשפחת האירוסים הפקעתיים קרי:הוא עצמו פורח מפקעת הטמונה באדמה וממנה עולה הצמח בעונת הסתיו. למדע ידוע על כשמונים מינים של כרכום מתוכם כשלושים מתורבתים. בארץ ידועים עשרה מינים של כרכום כולם כאחד מוכרזים כצמח מוגן. הכרכום איננו נמצא בסכנת הכחדה אם כי בתי הגידול שלו,בישראל,הולכים ומצטמצמים.

להמשך קריאהכורכום – קרן הכרמל וחורשת הארבעים.

נחל סלוודורה – בריבוע.

אני אוהב לחזור לאתרים שכבר ביקרתי בהם,בעיקר משום שאני מכיר כבר את האתר ויכול להגיע לנקודה,או נקודות,שבהן נוף שאני רוצה לצלם וגם מאתגר עצמי בלקיחת התמונות בדרך שונה מאשר בדרך כלל. בשישי שעבר,בשעת ערביים,חזרתי לנחל סלוודורה שנשפך לים המלח. כקילומטר מתחילת המסלול ישנה תצפית אל חפיו של ים המלח ולשם שמתי את יעדי. את המצלמה שלי קינפגתי לצילום בריבוע קרי ביחס של 1:1 תוך ניצול שעת ערביים שסיפקה אור אפי ומעניין לחופיו של ים המלח,כפי שנשקפים מנקודת התצפית הזו. הסלוודורה הפרסית,שעל שמה נקרא הנחל,הוא ספק שיח ספק עץ רב שנתי וירוק עד. פרותיו משמשים למאכל על ידי יעלים ושפנים. נחל סלוודורה הוא אחד הקטנים בחופיו של ים המלח. אורכו כשלושה קלומטרים והוא נאסף ברמת מדבר יהודה ומיד נופל מרום 400 מטרים,בסידרה של מפלים,את מצוק ההעתקים ונשפך לים המלח. הנחל נחל אכזב וגם בארועים של שיטפונות הזרימה בו איננה חזקה. המפל האחרון בסידרת המפלים בהם נופל הנחל את מצוק ההעתקים גובהו כ-70 מטרים ובחלקו התחתון ישנה נביעה קטנה מאוד של מים ולידה צומחת הסלוודורה הפרסית שעל שמה נקרא הנחל. ספיקת המעיין כעשרה ליטרים לשעה,המים מרירים ואין בהם די כדי לגרום לזרימה בהמשך הנחל.

להמשך קריאהנחל סלוודורה – בריבוע.

חוף אכזיב וחוף בצת – נובמבר 2021.

בין פאתיה הצפוניים של נהריה ועד לצוק ראש הנקרה נמצאות ארבע שמורות טבע מוכרזות. אורך החוף כשישה קילומטרים ברם: הגבולות בין שתיים משמורות הטבע איננו ברור ויותר נוטה לחלוקה על פי שמות חופי הרחצה המוכרזים שלאורך החוף. חלוקת שמורות הטבע המובאת כאן מבוססת על אלמנטים גאוגרפים קרי שני נחלים שנשפכים לים ומשכך: בחוף הים השמורה הדרומית היא שמורת אכזיב. שמורת אכזיב מתחילה בפאתיה הצפוניים של נהרייה ועד לשפך נחל אכזיב לים,וכוללת את שמורת הטבע אכזיב. למעט שמורת הטבע אכזיב הגישה לחוף במקטע הזה היא חופשית לציבור. בין שפך נחל אכזיב,או כזיב בשמו הערבי,ועד לשפך נחל בצת משתרעת שמורת החוף בצת שממשיכה צפונה,משפך נחל בצת,עד להדום צוק ראש הנקרה. הגישה לחלק זה של חוף הים ושמורת הטבע הוא חופשי לכלל הציבור. צוק ראש הנקרה הוא שמורת טבע נוספת ברם הצוק נמצא בבעלות פרטית,קרי: מופעל על ידי קיבוץ ראש הנקרה והפיתוח של האתר נמצא באחריות קק"ל. השמורה הרביעית היא שמורת הטבע ים שהוכרזה סופית ב 2020. השמורה כוללת את הים שבין פאתיה הצפוניים של נהריה ועד לנקרות ראש הנקרה. מזרחה:מוגבלת שמורת הטבע ים אכזיב בחוף הים ומערבה נמשכת במים הטרטריאלים של ישראל,קרי:במרחק של כ 11 ק"מ מהחוף. בצפון השמורה נתחמת בגבול הימי בין ישראל ללבנון.

להמשך קריאהחוף אכזיב וחוף בצת – נובמבר 2021.

חורבת מלח – פריחת הסתיו.

בחלקו הצפוני של אזור התעשיה של אור עקיבא נמצא אתר המתוארך לתקופה הרומית ביזנטית. באתר התקיימה פעילות של חציבה,ככל הנראה פעלה בו מחצבה לאבן החול לצרכי בנייה. בינות לאתרי החציבה נמצא מבנה קולומבריום. קולומבריום הוא מבנה החצוב בסלע ושימש,בתקופה הרומית, כמבנה קבורה כשבגומחותיו הושמו כדים ובהם אפר אדם. הקולומבריום של חורבת מלח לא נחקר מעולם ברם מחקר של מבני קולומבריום,השכיחים בשפלת יהודה,לא מצא ראיות לשימוש לפולחן וקבורה. ישנה סברה שהקולומבריום שימש כבית גידול ליונים אך המחקר המדעי לא מצא סימוכין גם לכך. האתר מוזנח ולא הוכרז מעולם כשמורת טבע ומשכך,למרות שנמצא בגבולות של מספר רשויות מקומיות,עתידו לוט בערפל ואם לא יוכרז כשמורת טבע יבוא היום ויעלם תחת ערימות בטון ומגדלי מגורים. באתר גדלה צמחיה האופינית לעונות השנה בכלל ולסתיו בפרט ובביקור שלנו שם התמקדנו בשתיים:סיתוונית היורה והנרקיס הסתווי.

להמשך קריאהחורבת מלח – פריחת הסתיו.

חוף פלמחים.

במרחב ארץ ישראל ידועות שלוש ערים שלהן שם זהה כשהאחת: בפנים הארץ והשנייה לחוף הים. השלוש הן:אשדוד,עזה ויבנה. בשלושת הערים עיר הנמל,שלחוף הים,נקראות:אשדוד ים,עזה ים ויבנה ים. יבנה כעיר נמל מיושבת מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים. יבנה ים שוכנת ליד מעגן טבעי שנוצר בשונית הכורכר שבחוף ימה של ישראל והמסחר דרך הנמל שלה נמשך,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לתקופת שלטון האיסלם בארץ ישראל. אתר יבנה ים נמצא בשמורת הטבע חוף פלמחים שמשתרעת משפך נחל שורק ועד לפאתי המועצה המקומית גן רווה,סך הכל 221 דונם של חוף ים ובו חולות נודדים – אחד הבודדים שנשאר בארץ ונגיש לציבור. בחוף פלמחים משמש כחוף הטלה של צבי הים ומתחם הטלה נשמר על ידי הרשוית ומהווה אחד ממוקדי ההטלה של צבי הים. בשישי שעבר ביקרתי בחוף ימה של פלמחים בשעת בין הערביים ובנסיון לתת לשעה האחרונה של יום השישי את מבט העין שלי דרך המצלמה שלי.

להמשך קריאהחוף פלמחים.

עינות צוקים – עין פשחה.

שמורת הטבע עין פשחה,עינות צוקים,היא שמורת הטבע הנמוכה בעולם ובה מאגר המים הגדול בישראל שאיננו מנוצל על ידי האדם ושמור לטבע בלבד. השמורה הוכרזה ב 1988 ושיטחה כ 4700 דונם כאשר השמורה מחולקת לשלושה חלקים: החלק הצפוני,שיטחו כ 2700 דונם,והוא סגור לגישה של בני אדם – שמור לטבע בלבד. החלק המרכזי,בן כ 500 דונם,פתוח לציבור וכולל בריכות שיכשוך ומתקני נופש. בחלק זה של השמורה ניתן לראות את נסיגת ים המלח עקב התיבשותו,כשהחוף נמצא כ 1000 מטר מזרחית לקו החוף של 1967. החלק השלישי של השמורה,בן כ 1500 דונם,סגור חלקית לבני אדם והביקור בו כרוך בביקור מודרך ובקבוצות בלבד. חלק זה ידוע,גם,בשם השמורה החבויה. פעמיים,מאז הוכרזה,נשרפה שמורת עין פשחה. לראשונה: ב 1988 פגז תאורה של צה"ל נחת בלב השמורה החבויה וגרם לדליקה שכילתה,כמעט כליל,את חלקה הזה של השמורה. בשנייה: היתה זו הצתה ככל הנראה על רקע לאומני ואירעה ב 2018,גם הפעם נפגעה השמורה ונגרם לה נזק כבד. על מנת לאזן בין החי לצומח בשמורה,ובפרט בעקבות שני מקרי השריפה באתר,הוכנס עדר של חמורי בר לשמורה. החמורים בולסים את העשב שגדל בשמורה ומאזנים בין הצמחיה הטבעית,החי הטבעי ובין עשביה הגדלה פרא בעקבות הפרת האיזון האקולוגי שגרמו שתי השריפות בשמורה. החי והצומח בשמורה מאופיין ביחדיות רבה וכל מה שנמצא בשמורה,בכלל,ובשל סכנת הדליקות בפרט מוגן ונמצא תחת הקטגוריה של חשש להכחדה. בשמורה זורמים מספר מעינות מליחים שספיקתם השנתית כ 70 מליון מ"ק בשנה. מליחות המים מאפשרת חיים הן בתוכם והן בגדותיהם ובעצם מעצבים את יחודה של השמורה,מעבר להיותה הנמוכה בעולם.

להמשך קריאהעינות צוקים – עין פשחה.

גן לאומי קומראן.

במישור הצפון מערבי של ים המלח כשלמרגלותיו נחל קומראן שוכן תל קומראן.ראשית המחקר הארכיאולוגי באל קומראן קשורה בארוע שבו מצא רועה בדואי כדים ובהן מגילות גנוזות הכתובות בעברית עתיקה. סיפרון של מגילות קומראן,שנמצאו במערות שבנחל קומראן בסמוך לתל,שווה התיחסות בנפרד ברם: מהכתוב במגילות עולה שאת אותן מגילות כתבו בני כת יהודית ובהן,בין השאר,תיארו את אורחות חייהם. בתקופה החשמונאית מתפצלת היהדות לשלושה זרמים:הצדוקים,הפרושים והאיסיים. המידע על זרם הצדוקים איננו רב אך מקובל לחשוב שהם שללו את התורה שבעל-פה,את החיים שלאחר המוות והחזיקו בפרשנות משלהם לתורה. הצדוקים נמנו עם בני מעמד הכהונה והאריסטוקרטיה של היהדות בתקופת בית שני. הפרושים הם מניחי אבני היסוד ליהדות האורטודוכסית כפי שמוכרת לנו כיום כזרם המרכזי ביהדות של ישראל 2021 ומשכך עקרי אמונתם מוכרים לכולנו דאז וגם היום. לגבי האיסיים הדיעות חלוקות. המידע על כת האיסיים ועל אורח חייהם מגיע אלינו ממקורות יוונים בלבד ואם משווים את הידוע לנו על האיסיים אל מול מה שנכתב על אורחות חייהם של "עדת היחיד" כת היהודים שישבו במערות קומראן והשאירו את מגילות ים המלח,נמצא: שאין התאמה בין השתיים ולא בטוח שיש קשר בין "עדת היחיד" שחיו בקומראן וסביבתה לבין האיסיים. המחקר הארכאולוגי בתל קומראן מצביע על מספר שימושים בתל ועל רצף ישובי שמתחיל,ונגמר,בתקופת בית שני. הממצא מדבר על אתר ובו מרכז רוחני עם הרבה מאוד מקווי טהרה,ממצא שמשייך את האתר לעדת היחיד כמו גם מיצד חשמונאי שככל הנראה שימש להגנה על הדרך שלמרגלותיו וגם ממצאים מעידים על חנייה של צבא רומי באתר לקראת סוף התקופה. המידע המדעי אודות כת האיסיים לוט בערפל ולעומת זאת,אורחות חייהם של כותבי המגילות הגנוזות,כמו גם הממצא הארכאולוגי בתל קומראן מעלים את הסברה המדעית על כך שהאתר שימש זרם בקרב הצדוקים ו/או שימש את הכהונה הצדוקית כאתר להימלט אליו במקרה ויהיה צורך,אם כתוצאה מצורר או במקרה והזרם הפרושי יצר את צעדיהם.

להמשך קריאהגן לאומי קומראן.

עין חמד.

גן לאומי עין חמד שוכן בהרי ירושלים באפיק נחל כיסלון,על דרך רומית עתיקה שנודעה בשם "דרך אמאוס",נתיב שחיבר את ירושלים לשפלה והיה בשימוש בעיקר בתקופה הצלבנית,תקופה שבה ניתן לו שמו זה. אתר עין חמד לא נחקר ארכאולוגית למעט ממצאים מהתקופה הצלבנית. הצלבנים,נהגו לבנות חוות חקלאיות לצידי דרכים מרכזיות בארץ,וכך גם עשו בדרך אמאוס באכה ירושלים. בגן לאומי עין חמד הקימו הצלבנים מצודה ששימשה כמאחז חקלאי ששמר הן על דרך אמאוס,בואכה ירושלים,והן על מאגר המים,נחל כיסלון,שלידה וכל זאת: על מנת לאפשר תנועה חופשית לירושלים ומקום להצטייד במים,וניצול המים לצרכי חקלאות. בלב השמורה נמצא המבנה הצלבני שנחקר ארכאולוגית ונמצא ששימש כחווה חקלאית,כמו גם כמבנה שמירה על מקור המים ומקום מנוחה לשירות הצלבנים לירושלים. התעוד הצלבני כמעט ולא מזכיר את החווה בעין חמד אך ממנו על למדים שהמקום כונה "אקווה בלה",היה שייך למסדר ההוספיטלרים והיה תחת חסותו של דוכס הונגריה ולא היתה לו כל חשיבות דתית. בסמוך למבנה הצלבני שוכן בית קברות מוסלמי,ובו קברים עתיקים. בית הקברות מכיל אלה ארץ ישראלית ואלון מצוי עתיקי יומין. בבית הקברות מוצב קיברו של שייח’ עבדאללה שייח מכובד על האיסלם ומשכך השתמר המקום בכלל והעצים שבו בפרט. בית הקברות פעיל עד היום ומשמש את הכפרים עין ראפה ועין נקובה. בית הקברות המוסלמי,והעצים שבו,הם חלק משמורת הטבע המוכרזת מה שתורם לשמירת העצים העתיקים שבו. הגישה לבית הקברות מהשמורה עצמה חסום והוא נגיש לתושבי הכפרים עין ראפה ועין נקובה בלבד. אתר עין חמד מורכב מארבע מעינות שנובעים בחלקו המזרחי של האתר,מתנקזים לאפיק אחד וזורמים,ברחבי השמורה,באפיק שאורכו כ 400 מטרים. נביעת עין חמד היא הגדולה בארבעת הנביעות שבאתר ועל שמה נקרא הגן הלאומי. עד 2009 בגן הלאומי זרמו מי הנביעות של ארבעת המעינות שבאתר ברם,לאחר 2009 ולאחר שורה של שנות בצורת ספיקת המעינות ירדה וחלקם יבשו. המים הזורמים,כיום,בגן הלאומי הם מי נגר עילי שמקורם בגשמים שירדו בהרי ירושלים,נאגרו בבריכה תת קרקעית שבנתה רשות הטבע והגנים והם מוזרמים באפיק נחל כיסלון,שעובר בגן הלאומי,ובקצה המערבי של האתר נאגרים,נשאבים חזרה למאגר ומוזרמים שוב בנחל וכך חוזר חלילה ואין עוד מדובר במי ארבעת המעינות כולל עין חמד שעל שמו שם הגן הלאומי. במהלך הזרימה של הנחל בתוככני השמורה הוקמו כמה סכרים,רובם טבעיים,שגרמו למספר בריכות שהגדולה מבניהן היא בגודל של 20 על 20 מטרים. רשות הטבע והגנים משמרת את אותן בריכות והן חלק ממוקדי הביקור בגן הלאומי.

להמשך קריאהעין חמד.

כביש 10 – ביקור חוזר אוקטובר 21.

כביש עשר נמתח לאורך גבולה הדרומי של ישראל עם מצרים. זהו אחד הכבישים הארוכים בישראל שמתחיל ברצועת עזה ועד לצומת הסיירים שבה נפגש עם כביש 12 מהלך 182 קילומטרים. בימות השנה כביש עשר סגור למבקרים ורשאים לנוע בו רק כוחות צה"ל. הגורם העקרי לסגירת הכביש הוא מעשי אלימות קשים של מבריחי הסמים,שמנצלים את ביתורי הואדיות בחלקו המזרחי של הכביש להברחת סמים לתחומי מדינת ישראל. מסיבה בו,ומסיבות משתנות של בטחון כללי,הכביש סגור. בהחלטה משוטפת של חטיבת פראן,החטיבה האחראית על בטחון שוטף לאורך הכביש,ושל המועצה המקומית רמת הנגב,הכביש נפתח אחת לחודש בשישי ובשבת לביקור בקטע המרכזי של הכביש שבין מעבר ניצנה להר כרכור ולצומת עם כביש 171. לפני כשנה,בצאת אחד הסגרים,בקרנו לראשונה בקטע המרכזי של כביש עשר,ביקור שהשאיר בנו רושם עז. בשישי האחרון של אוקטובר השנה,שוב נפתח חלקו המרכזי של הכביש לביקור ושמחנו לחזור אליו. מדובר בכביש נוף שכולל מספר נקודות עצירה והליכה,קצרה מאוד,המאפשרות להינות מהנוף של צפון סיני ודרום הנגב. את העבודה הקשה הכרוכה בסיור בכביש עושה הכסופה קטעי ההליכה קצרים מאוד ומבט הנוף שובה עין. יש משהו מיוחד בלחזור למקום שכבר ביקרתי בו. זה מאפשר עין יותר בוחנת ויותר בקורתית לנוף הנשקף. כביש עשר איננו יוצא דופן בהיבט הזה והעובדה שזהו ביקורנו השני בכביש טעמו האפי של הביקור הראשון נמוג קימעה,אם כי: העובדה שבשישי מעט מאוד מבקרים היו בכביש מה שאיפשר לנו לקחת את הזמון ולהינות מהנוף האפי של הנשקף מתחנות העצירה שלאורך הכביש,כאילו היה זה פתוח עבורנו בלבד. כשאני חוזר למקום שבו ביקרתי אני מנצל את ההזדמנות לפתח את התמונות בדרך שונה מזו שבה פותחו בביקור האחרון. מאחר וכביש עשר כרוך במגבלה סופית של נקודות העצירה והבחינה של הנוף השונות בדרך הפיתוח הכרחית על מנת שלא לחזור על האמירה מהביקור הקודם. אני רוצה לנצל ההזדמנות ולהביע תודתי לחיילי גדודיה השונים של חטיבת פראן שתפסו נקודות מפתח בכביש השרו אווירת בטחון והסבירו פנים ומן הסתם "נשארו שבת" על מנת לעשות כן,ולכן ולכם תודתי.

להמשך קריאהכביש 10 – ביקור חוזר אוקטובר 21.

נחל חרמון (בניאס).

נחל חרמון הוא המזרחי במקורות הירדן והוא אחראי לכרבע מספיקת המים של הירדן. אגן הניקוז של נחל חרמון כולל את צפון רמת הגולן והחלק הישראלי של הר החרמון. מי הנחל מחלחלים לקרקע באגן הניקוז שלו וזורמים,מתחת לפני הקרקע,עד למערת הבניאס שם נובעים המים וזורמים אל עבר הירדן. באתר הנביעה של נחל חרמון הקימו הרומאים מקדש לאל הרועים,עדרי הצאן,המוזיקה הפסטוראלית והשעשועים – פאן וכינו אותה:פניאס. במשך השנים עברה העיר פניאס ידיים,מהרומאים דרך בית תלמי עובר בתקופה האיסלמית והעותמנית וכלה בתקופה שהאזור היה בשליטת סוריה. השם בניאס הוא עיוות לשוני מהשפה הערבית שבה חסרה האות "פה" ומוחלפת באות "בית" העיוות הלשוני הושרש עם הזמן והעיר היוונית הפכה מפניאס לבניאס. הצמחיה באוזר נחל חרמון רב גונית מאוד וזאת בשל מפגש של שלוש חברות צומח:חברת אלון התבור והאלה האטלנטית האופינית לבתה של שולי עמק החולה. הבתה השנייה מאופיינת באלון המצוי והאלה הארץ ישראלית שמקורם במורדות רמת הגולן. הבתה השלישית מאופיינת בצמחיית נחלים שכוללת,בין השאר,ער אציל,אשחר רחב עלים ומילה סורית. ביקורנו במקום הצטיין במרבדים של חצבים ויופיה שובה העין של הבתה הרב גונית של הנחל,כמו גם זרימתו במפלים ואשדות בדרכו,אל הירדן.

להמשך קריאהנחל חרמון (בניאס).

סיתוונית משובצת.

הסיתוונית היא גיאופיט המופיעה במקומות שונים בארץ לאחר הגשם הראשון של הסתיו. בערבית שמה מבשר החורף ומכאן נובע שמה העברי סיתוונית קרי פרח הסתיו שמבשר את החורף. בארץ גדלים תישעה מינים שונים של סיתוונים כשכל מין צומח באזור גאוגרפי אחר של הארץ ומראה הפרח שונה,בעיקר בצבעיו,מאזור לאוזר ומשכך ממין למין. בחלק הגבוה של רמת הגולן,שמורת הטבע בשנית,צומחת הסיתוונית המשובצת שאותה אפשר למצוא רק באזורים הגבוהים והקרירים של הרי הארץ,בכלל,ושל הגולן בפרט. עלי הסיתוונית,הפקעת שלה והבצל שלה רעילים לאדם ולחיות הבר. מהסיתוונית מפיקים תרופה לטיפול במחלת השיגדון,שהיא דלקת מרפקים הנובעת מרמות גבוהות של חומצת שתן בדם. לאחר הגשם הראשון ותחילת הסתיו פורחת הסיתוונית המשובצת ברחבי שמורת הטבע בשנית,והתמונות,מביקורנו שם,הן כאן,לפניכם.

להמשך קריאהסיתוונית משובצת.

חלמונית גדולה.

החלמונית היא גיאופיט ממשפחת הנרקיסים,פריחתה היא בראשית הסתיו והיא רב שנתית.בבסיסה בצל המשמש אותו לאגירת מזון. החלמונית נקראית כך על שם צבעה הצהוב חלמון האופיני לצמח ומכאן גם שמה. ישנם תישעה מינים של חלמונית ובארץ גדלים רק שלושה מהם:חלמונית גדולה,חלמונית צהובה והחלמונית הזעירה. בשמורת הטבע בשנית,שברמת הגולן,פורחת,עם הסתיו,החלמונית הגדולה ובביקור שלנו במקום נהננו מפריחתה המרהיבה. וחולפים להם שבועיים,הפעם הלכנו לצפות בחלמונית הגדולה שגדלה בשמורת הטבע חלמונית שליד ירוחם,שבדרום הארץ.

להמשך קריאהחלמונית גדולה.

עפצים.

אלון התולע גדל בר בישראל.האלון גדל ברום של 700 מטר ויותר ומשכך שכיח ברמת הגולן בכלל ובשמורת הטבע בשנית שבגולן בפרט. עפצים הם גידול על העץ המארח,במקרה שלנו אלון התולע,והם תולדה של הטלת ביצי חרקים על ניצנים ועלים של האלון. העץ המארח מגיב בבניית ריקמה צמחית העוטפת את הביצים והזחלים ואלה הם העפצים. העפצים באלון התולע הם תוצאה של עקיצת צירעה וגודלם נע בין 20 ל 25 ס"מ. העפצים בכלל,ואלה של אלון התולע,עשירים בטאנין חומר המשמש בתעשיית הברסקאות כמו גם להפקת דיו. בתעשיית הברסקאות הטאנין מפתח בעור המעובד עמידות למים החשובה לשימוש באנושי במוצרי עור. גם הדיו המופק מהעפצים עמיד במים וראשית השימוש בדיו כזה שמורה לסין וידועה משנת 500 לפנה"ס. את אלון התולע והעפצים שלו פגשנו בכניסה לשמורת הטבע בשנית שברמת הגולן.

להמשך קריאהעפצים.

שקיעה – חוף הים הרצליה.

השקיעות בעונה זו של השנה – בסתיו,מרהיבות בצבע שלהן,וביום חמישי חשקה נפשינו לסיים את השבוע בשקיעה על חוף ימה של הרצליה ובמרינה של הסמוכה. באותו יום נשבה רוח צפונית חזקה שהרימה,קלות,את החול בחוף הים – מראה מלבב שתפסה עין העדשה.

להמשך קריאהשקיעה – חוף הים הרצליה.

נחל אוג תחתון – בראי הריבוע.

אגן הניקוז של נחל אוג כולל את הר הזיתים,הר הצופים ואבו דיס שבירושלים,מאגן הנקוז יורד הנחל מזרחה אל ים המלח במורד של כ 1200 מטרים. הנחל הוא נחל אכזב ברם:אגן הניקוז שלו נמצא באזור ירושלים שהוא אזור גשום מאוד ביחס לשאר אגני הניקוז של נחלי ים המלח. בעת שיטפונות ספיקת המים באוג היא הגדולה מבין נחלי ים המלח. נחל אוג הוא הצפוני בנחלי ים המלח. למרות הפרשי הגובה בין אגן הניקוז של הנחל לים המלח אין הוא נופל במפלים עמוקים ומרשימים כשאר אחיו,הדרומיים יותר,שנשפכים לים המלח. נוף הנחל,אולי חוץ מחלקו התחתון שבו ביקרתי כבר בשנייה,איננו אפי כשאחר אחיו הדרומיים,ובכל זאת יש בנחל אוג תחתון קוסמופוליטיות שאין באף לא אחד מנחלי ים המלח ואולי נעדר מרובה של הארץ. נחל אוג תחתון משמש צלמי חתונות פלסתינאים להביא למקום זוגות ערב ליל כלולותיהם לצילום,קבוצות של נוער פלסתנאי מגיעות למקום במסגרת סיורים כחלק ממערכת החינוך ביהודה ושומרון. בני נוער ישראלים,לא מעט מהם חובשי כיפות,מגיעים לסיורים מקום ובעונת החורף פוקדים את המקום ישראלים רבים לצפייה ביופיו של אוג תחתון ומפלי המים שבו טרם נשפך לים המלח. לעת ערב שוקק חניון אוג תחתון בבני נוער פלסתינאים שבאים להתבודד במקום או סתם לארוחת ערב מלווה בעישון מסורתי של נרגילות מלווה במוסיקה ערבית מודרנית וערבה לאוזן. חזרתי לאוג תחתון בערבו של שישי באמצעו של ספטמבר האחרון. כבר עשיתי את אוד תחתון באחד מימי הסגר בשנה שעברה,ההכרות עם מתווה הנחל והקוסמופוליטיות היחודית שלו משכו אותי אליו בשנית,תוך הצבת אתגר צילומי מיוחד למקום המיוחד הזה. יצאתי לאוג תחתון כששעת ההגעה ומשך הצילום בו נושקים לשקיעתו של יום. לקחתי איתי מצלמה אחת,עדשה אחת וחצובה. המצלמה קונפגה לצלם ביחס של 1:1 קרי מרובע. לכל הסט הזה הוספתי קפה מהביל ותוכנית לצלם את נופיו היחודיים של אוג תחתון בפורמט של 1:1 בהערמת פוקוס על מנת להביא את האווירה היחודית של הצפוני שבנחלי ים המלח והקוסמופוליטי שבהם.

להמשך קריאהנחל אוג תחתון – בראי הריבוע.

נדידת צפרים – כפר רופין.

בעונות המעבר נודדות צפרים מחציו הצפוני של כדור הארץ לחלקו הדרומי,בסתיו,ומחלקו הדרומי לצפוני באביב. האסטרטגיה של נדידת הצפרים התפתחה אבולציונית והתקורות שעומדות אחריה הן: בקיץ,בשני חלקי הכדור שלנו,הימים ארוכים יותר מה שמאפשר שעות ציד או ליקוט מזון ארוכות יותר וסיכוי גבוהה יותר למצוא מזון. שעות האור הארוכות יותר,בקיץ,מאפשרות טיפול והכשרה של דור העתיד החל מהאכלה דרך לימוד כישורי הטיסה ועד להעמדת הדור הבא. מרבית מקורות המזון של מיני הצפרים זמינים יותר בקיץ כששעות האור ארוכות יותר,לעומת זאת:בחורף שעות האור הקצרות ותנאי מזג האוויר גורמים למקורות המזון להידלדל. על אף הטכנולוגית התנועה של האדם הצפרים נודדות למרחקים גדולים יותר מאשר משיגה יד האדם בעזרת הטכנולוגיה הזמינה עבורו על פני כדור הארץ. הציפרים בנויות לתעופה,גופן על כל מערכותיו בנוי לשהייה באוויר ולמעשה המעוף הוא חלק מחיי היום יום שלהן ואילו השהייה על הקרקע היא אירע זמני שנועד,בעיקר,לצרכי השגת מזון והשהייה על הקרקע היא,למעשה,אירוע מסוכן עבור בעלי הכנף. ארץ ישראל מהווה אחד מארבעת נתיבי הנדידה בין חלקו הצפוני של כדור הארץ לזה הדרומי. בתוך ישראל,מספר מסלולי נדידה כאשר המזרחי שבהן,זה שעובר בעמק הירדן,מפרץ אילת ומשם לאפריקה,משמש כנתיב מעבר לבעלי כנף שהאבולוציה זימנה להם אסטרטגיית נדידה המבוססת על תרמיקות של אוויר חם,שבעזרתם הצפרים עולות לגובה רב,רק באמצעות זרמי אוויר חם שעולה מהקרקע לרום האטמוספירה. משיאה של התרמיקה דואה בעל הכנף מטה עד שנמצאת תרמיקה חדשה ששוב מעלה אותו מעלה וחוזר חלילה. אסטרטגיה זו מאפשרת גמיעת מרחקים גדולים מאוד תוך הוצאת אנרגיה מועטה ושימוש ביכולת הדאיה של בעל הכנף שבמקום לנפנף כנפיו ולעוף למרחק הוא מטה את כנפיו ומשתמש בהם על מנת לעלות ולדאות אל ומאת תרמיקות האוויר. תרמיקות האוויר שכיחות יותר בחילוף העונות קרי בסתיו ובאביב

להמשך קריאהנדידת צפרים – כפר רופין.

שקיעת סתיו – חוף געש.

שקיעת סתיו – חוף געש. מידי יום ובכל עונות השנה השמש שוקעת לה במערב. מן המפורסמות היא שבסתיו השקיעות יפות במיוחד,מלוות בצבעי הורוד כתום עזים ומרשימים ביותר,האם זו יד המקרה,או תחושה סוביקטיבית? ובכן,זו לא תחושה סוביקטיבית ואכן,מהסיבות שמיד יפורטו,שקיעות הסתיו יפות במיוחד והצבעים העזים הם תולדה של תופעות טבע שמתרחשות רק בעונת הסתיו,הקצרה משהו בארצינו. כדי שאור השמש יוחזר אלינו מהשמיים צריך שתהייה בהם עננות. הקיץ הישראלי בהיר ונדיר שבשמים יהיו עננים,וכשהם נמצאים ובזמן השקיעה הם נמוכים מידי,ביחס לפני הקרקע,על מנת להחזיר את קרני השמש וליצור את אפקט השקיעה הסתוי. בחורף העננות אומנם נמצאת,לא פעם,בגובה שבו קרני השמש יכולות לחזור אל הקרקע באורכי הגל המיצרים את שקיעות הסתיו,אך העננים קרים מידי ועמוסים מידי במים ונמוכים מידי מכדי לשמש מסננת לספקטרום האור הנראה ולכן ככל שנתקדם אל תוך החורף שקיעות הסתיו המרהיבות יעלמו כליל או יהפכו לנדירות יותר. בסתיו חוברים להם כמה תנאים שיוצרים את שקיעת הסתיו המרהיבה,והם: ענני הסתיו מתפתחים בשכבת האטמוספירה ששמה הטרופוספירה שיכבה זו,בסתיו,חמה יותר מאשר בחורף,ונטולת עננות בקיץ,ועבה יותר בכשניים עד שלושה קילומטרים מאשר בחורף. הסתיו מתאפיין בעננות נמוכה מועטה מאוד. העננות הנמוכה,המאפיינת את החורף,מסתירה את העננים שנוצרים בהטרופוספירה שהם האחראיים להחזרת אור השמש האופיני לשקיעה הסתווית. בסתיו הים חם הרוחות חלשות ומצבים של אי יציבות אטמוספרית מקומית מפתחים ענני סערה מעל הים שבשילוב עם שאר הגורמים מחזירים את אור השמש בגוונים האופיניים לשקיעה הסתווית. העננים שנוצרים במצב זה,השכיח במיוחד בסתיו,הם מגיעים עד לגבול הטרופוספירה ושם הם נשארים ומחזירים את אור השמש בגווני השקיעה הסתוית. לעננים אלה שם יחודי:הם מכונים ענני סדנים.כאשר ענני הסדנים מגיעים להטרופוספירה העננים שמיצרים אותם נמוגים והם עצמם נשארים בחלק זה של האטמוספירה ומסננים את אור השמש בגווני שקיעת הסתיו. מדוע שולטים בשמיים גוני הורוד,הכתום והאדום? כאמור ענני הסדנים מיצרים שיכבה עבה של עננות בשמים. שיכבה זו משמשת כמסננת לספקטרום האור הנראה והיא מעבירה את חלקיו הקשורים באורכי הגל הארוכים (כמו למשל האדום וגוני הורוד והכתום) שבספקטרום האור הנראה ומסיבה זו נובעים צבעי השקיעה הסתווית העזים והמיוחדים.

להמשך קריאהשקיעת סתיו – חוף געש.

הגשר התלוי בעין הבשור.

נחל הבשור שזורם בחלקו הדרומי של הנגב המערבי מהווה אבן שואבת למטיילים כשלאורכו כמה וכמה אתרים הסטורים ובעלי חשיבות להסטוריה של ארץ ישראל. ב 1983 עולה רעיון לסלול לאורכו דרך שתאפשר תנועה של הולכי רגל,רוכבי אופניים ורכבי שטח,לאורכו של נחל הבשור ותחבר את האתרים ההסטורים שלאורך אפיק הנחל. הדרך המתוכננת תוכננה כדרך נופית לא סלולה באספלט אלא כבושה בכורכר ברוחב של כחמישה מטרים. רק ב 1991 מתחילה קק"ל לסלול את דרך הנוף בנחל הבשור לאורך גדתו השמאלית. באזור באר צאלים היה צורך לבצע מעבר מהדרך הנופית,שבגדה השמאלית של הבשור,לחלקה של הדרך בגדה הימנית של הנחל,על מנת למלא את יעודה. המעבר באזור זה היה כרוך בתלות בשינויים שהביאו זרימות החורף בנחל וכן בטופוגרפיה שמקשה את המעבר ומי שהלך רגלית,או רכב על אופניו לאורך דרך הנוף נאלץ לסוב על עקבותיו. ב 1993 מחליטים בקק"ל לבנות גשר שיגשר על פני ערוץ נחל הבשור באזור באר צאלים ויאשר מעבר רגלי ורכוב על אופניים מצידו האחד של הנחל לצידו השני ובכך להאפשר תנועה לאורך הדרך הנופית. בקק"ל החליטו להקים גשר תלוי שיגשר על פער שאורכו שמונים מטרים בין שני צידי הנחל ויאפשר חציית הנחל,ברגל ועל גבי אופניים,בכל ימות השנה ובבטחה. כך יצא לדרך ביצוע של גשר תלוי בין שתי גדות הנחל במקום. הגשר,שנקרא בטעות גשר חבלים,איננו בנוי מחבלים אלא ממיתרי מתכת שנמתחים בין שתי גדות הנחל ונושאים,בתחתיתם,את מסעד הגשר העשוי מעץ. הכנוי גשר חבלים ניתן לגשר בשל דימיון לגשרי חבלים שהוקמו במחנאות קמפינג של תנועות הנוער בישראל. הגשר נחנך ונפתח לציבור ב 1994.אורכו כשמונים מטרים וכאמור,הוא מגשר בין גדות נחל הבשור באזור באר צאלים ומאפשר מעבר רגלי ורכוב על אופניים כפי שתוכנן. זהו הגשר התלוי הארוך בארץ.

להמשך קריאההגשר התלוי בעין הבשור.

גן לאומי שיבטה.

דרך הבשמים עוברת מאזור עדן שבדרום ערב הסעודית,דרך הנגב ועד לנמל עזה ושימשה את הנבטים להעברת בשמים שמקורם בצמחים שצמחו באזור עדן,דרך נמל עזה לרחבי האימפריה הרומית. המסע מעדן לנמל עזה על דרך הבשמים ארך זמן רב מאוד והיה צורך ביצירת נקודת עצירה שבהן השירות היו עוצרות לחניוני לילה ו/או וגם לצורך התארגנות הצטידות במזון ומים וכל הקשור בכך. לאורך דרך הבשמים,זו שבנגב,נבנו כמה וכמה תחנות עצירה,חלקן:היו מיצדים ששימשו ללינת לילה מנוחה מזון ומים וחלקם שימשו כנקודות עצירה שבהן עצרו השיירות גם לצרכי הצטידות ובעיקר למנוחה לקראת המשך הדרך. שיבטה הוקמה כנקודת עצירה בתחילת המאה הראשונה לפנה"ס ועד מהרה הפכה לכפר נבטי שהתקים על בסיס הצרכים של שיירות הבשמים ועל חקלאות מדברית. שליטתם של הנבטים במסחר בבשמים היתה לצנינים בעיני האימפריה הרומית ואט אט לחצו את הנבטים לוותר על הבלעדיות באספקת הבשמים לתושבי האימפריה מה שהפך חלק מהנבטים מנוודים לתושבי קבע שהתישבו בכפרים שנוצרו לאורך דרך הבשמים ובהם שיבטה עצמה. עם הזמן והתמעטות שיירות הבשמים הנבטיות שיבטה הופכת מכפר נבטי לעיר נבטית שכלכלתה כבר לא מבוססת על שיירות הבשמים בלבד. העיסוק במסחר בבשמים הביא עושר רב לנבטים עושר שאפשר להם לקיים את העיר שיבטה,ואחרות,ברמת חיים גבוהה. גם כשהמסחר במור ולבונה עבר לידיים רומאיות,בשל מיקומה של שיבטה על דרך הבשמים בואכה עזה,המשיכו שירות הבשמים לעבור בעיר וסיפקו לה אמצעי פרנסה משמעותי. במאה הרביעית לספירה רומא חדלה מלהיות אימפריה והמסחר בבשמים נפסק. את מקומה של רומא תופסת,במרחב שלנו,האימפריה הביזנטית ואיתה הדת החדשה,דאז:הנצרות. שיבטה ממשיכה להתקיים כעיר ותושביה מתנצרים וגם מוחלפים בנוצרים ממקומות אחרים ובעיר מוקמות שלוש כנסיות לשימוש התושבים ועוברי אורח במרחב הנגב שעליו שולטת העיר. יחד עם הנצרות מתחילה להתפתח בשיבטה תעשיית יין ליצוא. בתקופה הביזנטית שיבטה היא כפר ביזנטי חקלאי מבוסס מאוד ועם אוכלוסיה של כ 2000 נפש רובם ככולם נוצרים. במאה השביעית לספירה נכבשת שיבטה בידי האיסלם שמתפשט במרחב. חשיבותה החקלאית בכלל וכיצרן יין בפרט יורדת והישוב מתחיל להידלדל מאוכלוסיתו עד שנעזב לחלוטין במהלך המאה התשיעית לספירה ונשאר בשיממנו עד היום.

להמשך קריאהגן לאומי שיבטה.

אנדרטת הנגב.

בין השנים 1963 ועד 1968 בראש גבעת גיר מזרחית לבאר-שבע,מוקמת אנדרטה לזיכרה של חטיבת הנגב. האנדרטה תוכננה על ידי האמן דני קראוון והיא בנויה מבטון חשוף ובה אלמנטים אריטקטונים המתארים את פועלה של חטיבת הנגב,קרי: בלימת צבא מצרים מדרום והגנה על מקורות המים במרחב הנגב. צמוד לאנדרטה הוכרז גן לאומי ששיטוחו 295 קמ"ר ובו מהחי הצומח והדומם האופיניים לבקעת באר שבע כשגולת הכותרת של גן לאומי זה הוא האירוס השחום שפורח בחודש מרס.

להמשך קריאהאנדרטת הנגב.

יודפת אשר בגליל.

בתקופת בית שני,על רכס הרי יודפת שבגליל התחתון מוקמת העיר יודפת. על פי המשנה,יודפת היתה אחת מהערים מוקפות חומה שנפלו לידי ישראל,ברם: הזהוי עם יודפת אשר בגליל מוטל בספק רב. בתל יודפת נמצאו ממצאים ארכאולוגים המעידים של ישוב שהחל את קיומו בתקופה ההלניסטית ומסיים את קיומו לאחר המרד הגדול בימי בית שני. בפרוץ המרד הגדול,67 לספירה,יודפת היא עיר מבוצרת ואחת הערים היהודיות החשובות בגליל. בעיני ראשי המרד עמידתה של יודפת בפני הלגיון הרומי,שעשה דרכו מסוריה לצפון ארץ ישראל,יהווה את הנס הראשון שיונף להצלחת המרד והגשמת מטרותיו. תקוות ומציאות,לחוד. הלגיון הרומי,שגם הוא מבין שיודפת היא סמל להצלחה או מטה לכישלון,מגיע ליודפת,צר עליה ומכניע אותה די בקלות,יש לומר,וזורע בה הרס. לאחר המרד הגדול יודפת משופצת ומוקמת שוב. הפעם ללא חומה. כמה זמן התקיימה עד שננטשה כליל,לא ברור אך מציטוטים בתלמוד עולה שישוב יהודי ביודפת התקיים בסוף המאה השלישית לספירה,כמאתיים שנה לאחר שנחרבה על ידי הלגיון הרומי,והוקמה מחדש אחרי המרד.

להמשך קריאהיודפת אשר בגליל.

נחל משמר – ספטמבר 2010.

בשיפולי מדבר יהודה,בערך באמצע הדרך בין ערד לחברון ומזרחית לשתיהן,נמצא הר חולד. הר חולד הוא תחילתו של נחל משמר שזורם מהר חולד מזרחה,מהלך 12 ק"מ,שבמהלכם נופל הנחל במפל שגובהו כמאה מטרים,ממנו ממשיך להתחפר בקניון עד שנשפך לים המלח. נחל משמר לא נושב בידי אדם מעולם,גם לא בתקופת מדינת ישראל,שבתחומיה נמצא קניון נחל משמר. נחל משמר נמצא בין עין גדי למצדה כשמצפונו נחל צאלים ומדרומו נחל חבר. נחל משמר הוא מהקטנים שבנחלי מדבר יהודה,והוא נחל אכזב. גודל אגן ההיקוות שלו הוא כ 30 קמ"ר שכולם סביב להר חולד. ב 1961 יוצאת משלחת בראשות פרופ’ פסח בר אדון לנחל משמר. הכוונה: למצוא מגילות גנוזות בדומה לאלה שנמצאו בקומראן,נחל צאלים,נחל חבר ובמצדה. במצוק הצפוני של ראש מפל נחל משמר,מצאו מערה ובחפשם אחר מגילות גנוזות מצאו:מטמון.

להמשך קריאהנחל משמר – ספטמבר 2010.

תל אביב רובע 8 – גרפיטי.

רובע 8 נמצא בחלקה הדרום מזרחי של תל אביב. גבולות הרובע:דרך יפו בצפון,רחוב הרצל במערב,רחובות בן-צבי וחיל השריון בדרום ונתיבי איילון במזרח. ברובע מתגוררים כשלושים אלף איש והוא מאופיין בערוב שימושים של תעשיה ומגורים. במסגרת תוכנית ההתחדשות העירונית מתוכנן,גם,רובע זה לקבל מתיחת פנים בעיקר בשימוש למגורים. רחוב הפטיש נמצא בתבורו של רובע 8 ועירוב השימושים בו,מגורים ותעשיה,בולט מאוד. אזור רחוב פטיש זרוע בציורי גרפיטי על קירות מבנים בכלל ועל התריסים הנגללים של העסקים הזרועים בו. ביום שישי,האחרון,לעת ערב ביקרתי ברובע 8 אזור רחוב הפטיש על מנת להנציח את ציורי הגרפיטי שבו – והתמונות:הן כאן לפניכם.

להמשך קריאהתל אביב רובע 8 – גרפיטי.

ציורי קיר – רובע 8 תל-אביב יפו.

קשה למצוא שפה גרפית עם מכנה משותף בציורי הקיר הפזורים בעיר תל אביב. בצפון העיר ציורי קיר על קירות מבנים נדירים למדי שכן מדובר בבניני מגורים שבעיר תל אביב לא נהוג לצייר. כאשר מדרימים בעיר פני הדברים משתנים.אומנם:לא מצאתי שפה גרפית עם מכנה משותף ברם בשל פיזור גבוהה יותר של מבנים ישנים ו/או מבנים שמשמשים למסחר – ובלא מעט מקרים:מבנים המאוכלסים בדלילות ואפילו עזובים,ציורי הקיר הופכים לשכיחים מאוד. רובע 8 של העיר תל אביב יפו משתרע בין יפו,אבו-כביר,דרך יפו,יהודה הלוי והרכבת בגבול הצפוני של הרובע. ברובע גרים כ 7% מתושבי תל אביב והוא מאופיין במבני תעשיה ומבני מגורים ישנים וכן ממבנים לשימוש מסחרי שמאוכלסים בדלילות או נטושים. עיריית תל אביב מתכננת תוכנית התחדשות לרובע שמירת מבנים היסטורים ושינוי ביעוד הקרקע בעיקר למגורים ובמעט לתעשיה ושירותים. רחוב אלפסי נמצא במרכזו של רובע 8 וסביבתו מתאפיינת במבנים לתעשיה משובצים במעט מבני מגורים משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת,ובכמה פרויקטים של חידוש הרובע בבניני מגורים שנבנו בשנים האחרונות,וכן:הקירות של המבנים באזור אלפסי מעוטרים בציורי קיר רובם חתומים על ידי היוצר ומיעוטם לא. ביום שישי,האחרון,יצאתי לסיור צילום של ציורי הקיר בליבו של רובע 8 ברחובות שבין רחוב אלפסי בדרום ודרך סלמה בצפון ורחוב אבולעפיה במזרח ורחוב שלבים במערב.

להמשך קריאהציורי קיר – רובע 8 תל-אביב יפו.

מועדון 27.

מטבע הלשון "מועדון 27” נטבע בסוף שנות השישים של המאה הקודמת,על מנת לתאר שורה של מקרי מוות של מוזיקאים מעולם הרוק והבלוז,שמתו בגיל 27 על רקע של שימוש בסמים או התאבדות ורצח. ב 1969 מת,בטביעה,ברייאן ג’ונסון מייסד וחבר באבנים המתגלגלות. עד 1971,בזה אחר זה,נפטרים עקב שימוש יתר בסמים:ג’נס ג’ופלין וג’ימי הנדריקס. ב 1971 נמצא סולן להקת הדלתות ג’ם מוריסון מת בחדר האמבטיה בדירת חברתו שבפריס. גם מוריסון נפטר עקב שימוש יתר בסמים. מותו של מוריסון מקבע את המונח "מועדון 27” הכולל כארבעים חברים שנפטרו בגיל 27. החברים במועדון נכללים אומנים,מסוגות שונות אך בעיקר רוק ובלוז,שנפטרו בין 1938 ועד 2020. ביום שישי,לעת ערב,יצאתי למסע צילום של גרפיטי בגוש הרחובות שבין רחוב אלפסי בדרום ודרך סלמה בצפון ורחוב אבולעפיה במזרח ורחוב שלבים במערב. ציור הקיר "מועדון 27” נלקח בעת הביקור באזור הזה.

להמשך קריאהמועדון 27.

עין בוקק 2018 – בראי הפילם חלק ב’.

נחל בוקק מתחיל את דרכו בהר בן נשר שנמצא כשישה קלומטרים דרומית מזרחית לעיר ערד. משם עובר הנחל את מישור מדבר יהודה כשהוא מתחתר בסלע קירטון ומשכך ערוצו רדוד. בהגיעו למצוק ההעתק של ים המלח,נופל הנחל בשני מפלים,הראשון,והפחות מוכר לנו,גובהו כמאה מטרים והשני,היותר מוכר לנו,נופל מגובה של כשישים מטרים. לאחר המפל השני ממשיך הנחל לזרום עוד כקילומטר בערוץ נקיקי שבסופו הוא נשפך לים המלח. נחל בוקק הוא נחל אכזב אך בעת נפילתו על מצוק השבר הסורי אפריקאי,חושף הנחל שתי נביעות:עין בוקק ועין נואית. הנביעה שבעין בוקק איננה נביעה אחת אלה מספר רב של נביעות שמימיהן נאספות לצינור שמוביל את המים לצריכה על ידי בתי המלון שבשפך זוהר הסמוך. רק חלק,קטן,מהמים נשפכים לערוץ הנחל ומשמרים את החי והצומח. כאמור,בשנים האחרונות גם המים האלה נאספים ומוטמנים במדבר עקב הזיהום שגרמה רותם אמפרט. עין נואית שופע במצוק הצפוני של הנחל סמוך למוצאו לים המלח. המים מלוחים ואינם ראויים לשתייה. המים נאספים ומועברים למרחצאות שבאזור בתי המלון. אז,יש לנו נחל ששופע ממי מעינות מתוקים כל השנה,שנמצא על דרך שידועה כדרך מסחרית,למשל בתקופה הנבטית,ובאזור שידוע לנו כמאוכלס על ידי בני אדם מהתקופה הכלכוליתית ואילך,לא ברציפות. משכך,סביר לחפש בעין בוקק יישוב של בני אדם,לא כן? שתי משלחות ארכאולוגיות חפרו בעין בוקק,הראשונה:בראשותו של פרופ’ מרדכי גיחון (ז"ל) והשנייה בראשותו של פרופ’ שמריהו גוטמן (ז"ל).פרופ’ גוטמן סיכם את ממצאי החפירה באזור וממצאיו מובאים פה בלשוני. עד לתקופת בית שני,538 לפנה"ס, אין ממצאים על נוכחות אדם באזור עין בוקק. בתקופת בית שני נמצאו בגדה הדרומית של עין בוקק ממצאים המעידים על עיבוד חקלאי. מה גידלו שם לא באמת ידוע אך ההשערה הרווחת היא שמדובר בגידול צמח האפרסמון ששימש ליצור שמן שממנו יצרו בושם שהיה שכיח מאוד בתקופה הרומית במרחבי האימפריה הרומית. במעלה הנחל,לפני שנופל אל עבר השבר,נמצא מבנה שמתוארך לתקופה ההרודיאנית ושימש,ככל הידוע,למגורי אריסים,אריסים שעיבדו את החלקות במורד הנחל. מבנה נוסף,שאף הוא מתוארך למאה הראשונה לספירה בכלל ולימי הורדוס בפרט,נמצא באזור הגידולים החקלאיים ולפי הממצאים מבנה זה שימש להטיית חלק ממי הנחל לצרכי רחצה ותרבות הגוף,מנהג שהיה שכיח בתקופה הרומית,מה שמתאים לממצאים הארכאולוגים בו שמשיכים אותו למאה הראשונה לספירה,בכלל,ולימי הורדוס בפרט. לאחר מרד בר כוכבא,שנת 136 לספירה,האתר ננטש לחלוטין ולא נושב עוד לעולם.

להמשך קריאהעין בוקק 2018 – בראי הפילם חלק ב’.

עין בוקק 2018 – בראי הפילם חלק א’.

באוקטובר 2018,בשעת בוקר די מוקדמת,ביקרנו בעין בוקק. בדרכנו חזרה ממפל בוקק נתקלנו בבעלי חיים שבאו לאזור הנחל. בין בעלי החיים,שהפתיעו אותנו בנכחותם אך היו סבלנים למדי לצילום,כללו בולבול,תריסתמיט ויעלים. חזרתי לאלבום התמונות מעין בוקק 2018 ופיתחתי מחדש את התמונות,מהמקור ישר מהמצלמה,בסימולציה של פילם – וגם הפעם בחרתי בואלוויה של פוג’י,עם קצת מגע ידי על מנת לתת לתמונות את הסיפר שברצוני לספר.

להמשך קריאהעין בוקק 2018 – בראי הפילם חלק א’.

נחל סלוודורה – בעין הפילם.

המסע לסלוודורה היה הרבה מעבר לעוד יציאה ליום צילום באזור ים המלח הכה אהוב עלי. בנוסף לכללים שציינתי בפוסט הקודם,יצאתי לסלוודורה בידיעה שאני הולך להתעמת עם מזג אוויר שרחוק מאוד מתנאי צילום אידיאלים,עוד ידעתי שחלק מהצילומים יהיו ישר מערבה אל פני השמש וחלק ינצלו את אור הדמדומים כשהשמש מאירה מזרחה את אוביקטי הצילום. מראש,ציוד הצילום שלקחתי איתי כלל שלוש מצלמות,שלוש עדשות וחצובה,כן תיק ציוד כבד להחריד – שהוסיף לעוצמת ההנאה מהמסע הזה. עוד היה ברור לי:חלק מהתמונות שילקחו יפותחו,מהמקור,בתוכנת הסימולציה לפילם – ועל כך בפוסט הזה. מזה זמן אני מוצא עצמי לוקח איתי את מצלמת הלומיקס מכוונת לצילום סירטוני וידאו באתרים שבהם אני מטייל,ובסופו של יום,מסיבות שונות,היא נשארת בתיק הצילום ווידאו לא נלקח. לפני היציאה לסלוודורה כיילתי את הלומיקס,שלה חיישן מיקרו 4/3,בהתאמה אישית לצילום תמונות,ושידכתי אליה את אחת העדשות המאתגרות שבתיק הצילום שלי – את הסיגמא 20 מ"מ F1.4. מאחר והסיגמא מיועדת לתבריג של קנון היא התחברה ללומיקס עם מתאם טיפש קרי: מתאם שלא מעביר פוקוס למצלמה והפוקוס ידני. כשהגעתי לסלוודורה,שעת צהריים מאוחרת,הטמפרטורה היתה 40 מעלות,בתוספת של כ 30% לחות הטמפרטורה המורגשת היתה כ 43 מעלות. השמיים היו ללא עננים והבל החום גרם לעיוותים בתמונות שצריך היה להתיחס אליהם מראש בעת כיול המצלמות הידני. הלומיקס צילמה בתחילת המסע,את הנוף שממערב לי כמעט הישר אל פני השמש,והיה ברור לי שהתמונות ממנה,כשיפותחו בסימולציה לפילם,ידרשו להתעסק עם בעיות,קשות,באיזון הלובן – וכך היה. את הצילומים בדמדומים עשיתי עם קנון FF ולה עדשת 24-70 – גם היא,אחת משכיות החמדה שבתיק הצילום שלי. הצילומים האלה נעשו כשהמצלמה יושבת על חצובה והשמש מאירה ממערב מזרחה את נושאי הצילום באור הדמדומים.

להמשך קריאהנחל סלוודורה – בעין הפילם.

נחל סלוודורה.

בחלק הצפוני של ים המלח שני נחלים נקראים על שם צמח יחודי לאזורם:הצפוני שבהם,נחל עוג והדרומי נחל סלוודורה. בשמו המלא:סלוודורה פרסית. זהו ספק עץ,ספק שיח הגדל סביב לגזע מעוקל ועליו יוצרים גוש נרחב של ירוק עד. הצמח צריך מקור מים בסמוך למקום צמיחתו. הסלוודורה הפרסית היא צמח מדברי וצומח רק ליד מקווי מים במדבר. בישראל הסלוודורה הפרסית גדלה במדבר יהודה וב 2003 הוכרזה כצמח מוגן. עליו משמשים כמזון לשפנים ויעלים ובעבר יצרו מגבעוליו מברשות שיניים לבני אדם. שלושה קלומטרים של הליכה מזרחית לכביש 90 “נופל" מצוק העתקים מרום של כארבע מאות מטרים מעל פני הים נפער המצוק אל שפת ים המלח סך הכל נפילה של כ 750 מטרים. המצוק נוצר כתוצאה מהשבר הטקטוני שבבסיסו נמצא,ים המלח. נחל סלוודורה הוא אחד הנחלים הקצרים באזור ים המלח. אגן הניקוז שלו הוא בקצה מצוק ההעתקים ומים זורמים בו רק בארועי גשם שחלים באזור מצוק ההעתקים. הנחל נופל אל ים המלח בסידרה של מפלים שהגבוה שבהם גובהו 190 מטרים. בהדום המפל הגדול נובע מעיין קטן בעל ספיקה של כעשרה ליטר מים בשעה. מי המעיין ראויים לשתיה אך טעמם מריר. בצמוד למעיין צומחת הסלבדורה הפרסית,שנתנה לנחל את שמו.

להמשך קריאהנחל סלוודורה.

הפילם לא מת.

מצלמות פילם,SLR,כבר לא מיוצרות כבר כעשור וחצי. פילם עדיין מיוצר ב 2021 ומאחר ויוצר,בזמנו,בכמויות עצומות יש היצע גדול של פילם שיוצרו בעבר וניתנים לשימוש גם ב 2021. מה יש בפילם שיש מי שחוזרים אליו? לא נכנס למבנה הכימי של הפילם אבל נזכיר שמדובר בסליל פלסטיק המכוסה באמולסיה כימית הרגישה לאור,שעם חשיפתה נצרב בה האור ובתהליך כימי ניתן להפיק ממנו,תמונה. בגלל שהיו,ועדין יש,יצרנים שונים של פילם יש שימוש בנוסחאות שונות ומגוונות של אמולסיות רגישות לאור וכמו כל תהליך כימי לאמולסיות האלה יש אופי יחודי להן והן שונות מאוד זו מזו. חברת פוג’י היתה,ועדיין,שחקן חשוב ומרכזי ביצור פילם,וכאשר עברה לעולם הדיגיטלי במצלמות חסרות המראה שלה,היא לקחה את המידע,העצום,שהצטבר אצלה בקשר לשונות באמולסיות הפילם ושתלה במצלמות שלה גירסה דיגטלית,כך שאפשר לצלם תמונה במצלמה חסרת מראה חדישה של פוג’י וליצר,במצלמה עצמה,תמונה באופי של אחד,או יותר,מאמולסיות הפילם של החברה. סביב התכונה הזו הצטבר קהל די גדול שחיפש גרסאות ספרתיות לאומלסיות הפילם של יצרנים אחרים בכלל ושל קודאק בפרט – קודאק היא הממציאה של הפילם כפי שהיה מוכר לנו עד לפני כעשור וחצי. מאחר ומדובר בהפיכה של הנוסחה הכימית ורגישות לספקטרום האור של אמולסיית הפילם למידע דיגיטלי,התפתח תחום תוכנה שייצר גירסאות ספרתיות של אמולסיות הפילם של יצרני הפילם הגדולים מהעבר (פוג’י,קודאק, הילפורד אם למנות כמה) ומאפשרות לצלם תמונה בכל מצלמת DSLR או חסרת מראה ובתהליך פיתוח בעזרת מחשב של התמונה הספרתית להחיל עליה את המאפינים של סרט הפילם של יצרן זה,או אחר. אפשר לומר שמכונות הפיתוח של הפילם הצבעוני מהעבר הוכנסו למחשב האישי ועכשיו,בעזרת מחשב,ניתן לפתח תמונה ספרתית שנלקחה עם מצלמה ספרתית של המאה ה 21 לתמונה שתראה כמו תמונה שנלקחה במצלמת SLR עם פילם,זה או אחר,של יצרן זה או אחר. כאמור סרטי פילם מיוצרים גם ב 2021 ומצלמות ה SLR יוצרו בכמויות כה גדולות עד שיש מהן,והרבה,בשוק היד השנייה. לצלם בפילם מאתגר מאוד ומחדד מאוד את מיומנויות הצילום,אבל לפתח את התמונות,וגם סרטי הפילם עצמם,הם עסק יקר מאוד שמול העלות האפסית של צילום סיפרתי הופך את צלמי הפילם לנישה בעולם הצילום. ועדיין: יש קסם מיוחד באופן שבו אמולסיות של פילם אספו את האור ולאחר פיתוח הציגו אותו ומאחר,וכאמור,אפשר היום להכניס את מעבדת פיתוח הפילם למחשב האישי השילוב בין העולמות הפך למאתגר וקסום מתמיד. לכאורה,ב 2021 אפשר לצלם תמונה במצלמה הספרתית,להכניס למעבדת הפתוח הדיגיטלית במחשב ובלחיצת עכבר תמונה ספרתית מ 2021 תהפוך לתמונה שנראית כאילו צולמה עם פילם כמו פרובייה פרו של פוג’י מהמאה הקודמת,לא כן? אז לא. הפילם,בשונה מהתמונה הדיגיטלית,רגיש מאוד לאיזון הלובן ובכלל לאיזון ולטווח הדינאמי של הצבע שבתמונה. אם מצלמה ספרתית מהמאה ה 21 תוכל להתגבר על בעיות באיזון הלובן והחשיפה וגם תאפשר תיקון שלהם בהליך הפיתוח בעזרת מחשב,הפילם היה פחות סבלני ולכן אם ישנה כוונה לפתח במעבדה שבמחשב האישי תמונה ממצלמה דיגיטלית של 2021 ולהחיל עליה פרמטרים של פילם מהעבר צריך מראש לדעת למה היה סרט הפילם המקורי רגיש במיוחד,אילו צבעים היה מחסיר,ואילו היה מדגיש ובעיקר את טיב הרגישות שלו לתמונה שאיננה מאוזנת מבחינת הלבן והשחור והטווח הדינאמי שלה לוקה בחסר ורק אז אפשר יהיה לפתח את התמונה לפי הפרמטרים של אמולסיית הפילם המקורי. מי שעוקב אחרי בוודאי ראה שהפרמטרים לצילום בפרויקט Tel-Aviv Cityscape שם לב לכך שהמחשבה לפיתוח,בעזרת מחשב,של תמונות בשחור לבן בסיס לצילום בפרמטרים המאפינים כמה מסרטי הפילם מהעבר שהיתה לי ההזדמנות להכיר. לאחר שהתחדשתי במעבדת פיתוח ספרתית ובה אמולסיות ספרתיות של סרטי פילם שחלקם היו אצלי בשימוש וחלקם מוכרים לי – כמה מהתמונות מ Tel-Aviv Cityscape פותחו מחדש,מקבצי ה RAW המקוריים,בשחור לבן תוך שימוש באמולסיות ספרתיות של סרטי הילפורד שבמקור היו לצילום בשחור לבן בלבד.

להמשך קריאההפילם לא מת.

נוף גינוסר.

בכניסה לקיבוץ גינוסר נסלל שביל סובב נוף גינוסר. השביל נמצא בגדה הצפונית של נחל צלמון,מגיע לשפך הצלמון בכנרת,עובר במוזיאון הפתוח שבו פסלים מעשה ידי ערבים וישראלים מהאזור ומסתיים בשער הכניסה לקיבוץ מהלך כ 2800 מטרים. ב 1934 קבוצה של נערים בוגרי בית החינוך לילדי עובדים בתל אביב מגיעה למושבה מגדל כגרעין להקמת קיבוץ באזור הכנרת. לגרעין מתל אביב מצטרפת קבוצת הכשרה של הנוער העובד והלומד מהקיבוצים מעין חרוד,גבעת ברנר ותל יוסף. אל הגרעין הזה מצטרף המחזור הראשון שמסיים את בית הספר החקלאי כדורי וביניהם,יגאל אלון לימים שר בממשלת ישראל. הגרעין מקבל שטח בעמק גינוסר ומקים במקום את קיבוץ גינוסר,בו יגאל אלון קובע את מקום מושבו לשארית חייו. בתחילת דרכו מתפרנסים חברי קיבוץ גינוסר מעבודות חוץ וביניהן סלילת כביש הצפון וסלילת כביש 90 בין עין גדי לסדום. בשוך פרעות 1936 מבסס הקיבוץ את פרנסתו על חקלאות ודיג כאשר עד 1967 ענף הדיג הוא ענף הפרנסה הראשי שמטרתו היתה לשמר את הריבונות הישראלית על הכנרת. ב 1954 עם הפילוג בתנועה הקיבוצית קיבוץ גינוסר מקבל תוספת של כ 140 חברים חדשים שפרשו מקיבוץ עין גב יחד עם גרעין הכשרה מעין גב. ב 1964 מוקם בקיבוץ בית מלון בשם נוף גינוסר,בית המלון מנוהל על ידי רות אלון,רעיתו של יגאל אלון,לימים שופץ והורחב המלון והוא פעיל גם כיום. יגאל אלון,כאמור,קבע את מקום מושבו הרשמי בקיבוץ ואירח בו לא מעט משועי עולם שהגיעו לארץ. עיקר פעילותו במסגרת הקיבוץ היתה בקרב קירוב לבבות בין יהודים לערבים באזור בכלל ובארץ בפרט. המוזיאון הפתוח בקצה שביל סובב גינוסר הוא הנצחה לשיתוף הפעולה האומנותי בין יהודים לערבים שביחד הקימו את הפסלים שבמוזיאון הפתוח.

להמשך קריאהנוף גינוסר.

קסריה,ישן וחדש.

אם תזרקו אבן ברחוב,והיכן שתיפול תאספו את כל האנשים שבסביבתה ותשאלו אותם:איזו אסוציאציה מעוררת אצלם תמונה בשחור לבן? התשובה השכיחה תהיה: תמונת פילם מלפני הרבה שנים/ישנה. בתחילתו של עולם הצילום הצילום היה בשחור ולבן בלבד. ההגדרה,שחור לבן איננה מדויקת: גם כשלא היה פילם צבעוני,וגם היום כשאפשר להמיר תמונה שצולמה בצבע ובמצלמה דיגטלית מהמאה ה-21,הצבע בתמונה הוא לא באמת שחור לבן אלא:שחור,לבן,וכל גווני האפור שבינהם. כמה גוונים יש לאפור? ככלל אצבע נחשוב שגווני האפור מושגים על ידי ערוב,ביחס לא שווה,בין לבן ושחור. המציאות קצת שונה: אפור וגוניו הם ערוב,בצורה של שווה,לא שחור לבן וגם צהוב,אדום,כחול וירוק ואם נשתמש בתוכנת פיתוח תמונות שצולמו במצלמה דיגטלית נגלה שיש עוד כמה צבעים שמשתתפים ביצירת תמונה בשחור לבן וגווני האפור. בשישי שחל לפני כשבועיים ביקרנו בקסריה ובכמה מהתמונות,שנלקחו שם,מתערבב הישן,של קסריה,עם החדש,תחנת הכוח אורות רבין כמו גם המסגד הבוסני שבאתר. תמונות פילם שלא אוחסנו כנדרש,או הודפסו על נייר לא איכותי,עם השנים מתווסף להן גוון צהוב/כתום שבעיני מוסיף לחיותן – ולכן:התמונות מקסריה,פותחו עם נגיעה של צהוב/כתום בגרסתן הדו גונית וזאת על מנת לתת לתוכן הישן חדש קצת ניחוח של ישן.

להמשך קריאהקסריה,ישן וחדש.

גן לאומי אשקלון – שער העיר,מתקופת הברונזה תיכונה.

בתקופת הברונזה התיכונה,1550-2000 לפנה"ס,חודרים לארץ ישראל עמים שמקורם בצפון המזרח התיכון.באותה עת השושלת ה–12 וה–13 במצרים העתיקה מתחזקות ומעבירות את השפעתן צפונה,אל עבר תחומי ארץ ישראל. העמים האלה מביאים איתם,לארץ,צורת שלטון חדשה:במקום שלטון של מספר מלכים שמיצגים מספר שבטים בכל עיר,הולך ופוחת מספר השליטים בערי התקופה עד לשלטון יחיד,של מלך אחד ששולט על עיר מדינה,אחת. יחד עם כניסה של עממים מצפון מגיעה איתם שיטת ביצור חדשה. אם בתקופת הברונזה הקדומה מתאפיינת בחומות עבות מאוד העשויות מחול,בברוזנה התיכונה מבנה החול של החומה מקבל צפוי של לבנים שרופות או לבנים העשויות מחומר גלם שמצוי בסביבתן,כמו במקרה של אשקלון:לבנים עשויות מלבני כורכר. ב–1993 חושפת משלחת בראשות פרופ’ סטייגר מטעם אוניברסיטת הרווארד את שער העיר הצפוני. השער מתוארך לראשית תקופת הברונזה הבינמית,וליתר דיוק ל–1850 לפנה"ס והוא השער בעל מבנה קשת העתיק ביותר הידוע לעולם הארכיאולוגי,כיום. שליטי אשקלון של ראשית הברונזה הבינמית שמים לב להתעצמות השושלת ה-12 במצרים וחוששים מפלישה מצרית לאשקלון. מדוע חששו,ומדוע בנו חומה כו אימתנית ובטכנולוגיה כל כך חדשה לזמנם? אשקלון נמצאת על דרך הים. כל מי שרוצה להעביר סחורות,בתקופת הברונזה הבינמית,ממצרים בכלל ומדרום הארץ בפרט,אל עבר ערי המדינה בצפון ארץ ישראל,למשל לחצור,או לסוריה ומסופוטמיה,נדרש להשתמש בדרך הים או בדרך ההר שעל גב ההר. השימוש בדרך הים מחייב מעבר באשקלון ומשכך לעיר חשיבות מכרעת בשליטה על נתיבי המסחר בברונזה הבינמית ומשכך: סביר שכאשר המצרים יחליטו להצפין את שליטתם הם ינסו להשתלט על אשקלון – וכדי למנוע או להקשות את ההשטלטות הזו,שליטי העיר מבצרים אותה בביצור החדשני ביותר שהיה זמין להם בעת ההיא. האם ביצורי העיר אכן הרתיעו את המצרים? ובכן,התשובה היא כן. למרות הפצת ההשפעה המצרית לערי מדינה באזור ארץ ישראל אשקלון נשארת עיר מדינה אשקלון עצמאית,והצבא המצרי מצליח להשתלט עליה רק כארבע מאות שנה אחר כך,למשך כשלוש מאות שנה או אז:נכבשת אשקלון על ידי עם מגויי הים,הפלישתים.

להמשך קריאהגן לאומי אשקלון – שער העיר,מתקופת הברונזה תיכונה.

קסריה,הנמל והיפודרום ההרודיאני.

כהרגלו של הורדוס:הוא צייד את קסריה בכל המתקנים מאפיינים עיר רומית בת זמנו,ולדידי:גולת הכותרת של קסריה,למעט הנמל שלה,הוא הצ’רקוס שלו או אם תרצו ההיפודרום. הצ’רקוס של קסריה נמצא בחלקה הדרומי,בין התיאטרון לנמל. כשהורדוס סיים את בניית העיר בצ’רקוס היו מושבים רק בצידו המזרחי והמושבים פנו מערבה. בצ’רקוס נערכו תחרויות רכיבה על סוסים הרתומים לעגלות רתומות לשניים או ארבע סוסים,ובשל המבנה שלו נחשב לאחד הצ’רקוסים המאתגרים ביותר באמפריה. במרכז הטריבונה המערבית היה מושב המכובדים שאותו פקד הנציב הרומי והורדוס בעצמו. לקראת סוף תקופת הורדוס קרנו של הצ’רקוס ירד ותחרויות של מרכבות רתומות לסוסים הלך והתמעט בו,במקום זה השתמשו בו תושבי העיר כזירה להאבקות בין גלדיאטורים,כשאין לנו מידע האם היו שם,גם,מלחמות בין בני אדם לחיות פרא. במסגרת לימודי הארכיאולוגיה שימשתי כמנהל אזור חפירה. החפירה שעליה הייתי אחראי היתה בחלקו הדרומי של הצ’רקוס בין החלק הדרומי של שורת המושבים המזרחית לשורת המושבים המערבית,המאוחרת יותר. החפירה ב’צרקוס בוצעה מטעם רשות העתיקות,בראשות ד"ר בן פורת יוסף,ואני חפרתי באתר מטעם אוניברסיטת חיפה,החוג לארכאולוגיה.

להמשך קריאהקסריה,הנמל והיפודרום ההרודיאני.

צילומי נוף עירוני תל אביב – הצפון הישן חלק ב’.

תל אביב יפו כיחידה מוניציפאלית מחולקת לתישעה רבעים,החלוקה לרבעים קשורה בהתפתחותה ההיסטורית והעירונית של העיר העברית הראשונה. החלוקה לרבעים איננה נהירה לרוב הבאים בשעריה של העיר,אבל מי שמתעניין בהסטוריה שלה ובשונות הנופית של הנוף העירוני,בתל אביב,יודע להבחין בין הרבעים השונים. בחלק הראשון של פרויקט צילומי נוף עירוני תל אביב,שמתי יהבי על רובע:הצפון הישן. הצפון הישן – רובע 4 תל אביב יפו: רובע הצפון הישן משתרע בין הירקון בצפון לשדרות בן גוריון בדרום,ומרחוב איבן גבירול במזרח ועד לים במערב. הבנייה ברובע החלה בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ומהווה יציאה ממרכזה של העיר מיום הקמתה ועד לתחילת הבנייה ברובע. באותה תקופה,וכחלק מהתרחבות העיר העברית הראשונה,נבנו שכונות מחוץ לרובע 4 ואשר קשורים,הסטורית וארכיטקטונית,עם הבנייה ברובע ברם:אדבוק בחלוקה האדמינסטרטיבית של עיריית תל אביב שבה החלק הדרומי של היציאה ממרכז העיר העברית הראשונה נקרא רובע מרכז תל אביב,עליו בפעם אחרת. בין 1927 ל 1929 הארכיטקט הסקוטי סר פטריק גדס בונה עבור עריית תל אביב תוכנית המתאר הראשונה של העיר. רובע 4 הוא חלק מתוכנית המתאר של גדס והוא מתאפיין ברחובות אורך במקבילים לחוף הים (דיזנגוף ואבן גבירול) ורשת של רחובות הניצבים להם שנשמכים ממערב,מחוף הים,למזרח. בתוך רשת הרחובות הזו שתל גדס מערך של גנים וריאות ירוקות. עקרונות תוכנית גדס נמשכו בתכניות המתאר הבאות של תל אביב ולמעשה משמשות עד היום. כאמור,רובע הצפון הישן נבנה החל בשנות השלושים של המאה הקודמת וביתר שאת בשנות הארבעים של המאה הקודמת ותוכנית המתאר של גדס נשמרת על כל מרכיביה בבניית הרובע. הבנייה בצפון הישן נפסקת עם קום המדינה ועוברת לצפון החדש עליו,בהזדמנות אחרת. בתוך הרובע הרביעי,הצפון הישן,נכללת העיר הלבנה,שלא ביקרתי בה הפעם,שהוכרזה שאתר מורשת עולמי בשל סיגנון הבאהוס המשמש את הבסיס האריטקטוני של מבני העיר הלבנה שברובע. והתמונות,הפעם בצבע,מהביקור בצפון הישן,ללא העיר הלבנה,הן כן לפניכם.

להמשך קריאהצילומי נוף עירוני תל אביב – הצפון הישן חלק ב’.

צילומי נוף עירוני תל אביב – הצפון הישן חלק א’.

סוגת הצילום העקרית,אך לא היחידה,שלי היא צילום נוף. אין זה אומר שלא אצלם סוגות אחרות,זה כן אומר:ציוד הצילום שלי מוכוון לסוגה הזו וראיית העולם שלי היא מהעין של צילום נוף. צילום נוף עירוני הוא סוגת צילום העומדת בפני עצמה עם הרבה גוונים וממשקים לסוגות אחרות כמו,למשל: צילום ארכיטקטורה וצילומי אדם ופרוטרטים. ככל שחולף הזמן,והניסיון,סיגלתי לעצמי אמות מידה שנכונות לכל סוגת צילום שאתנסה בה,בכלל,ולצילומי נוף,בפרט. אחד מאמות המידה הזו,ואני חייב לומר העדפה אישית,היא סלידה מנכוחות של בני אדם בצילומים שלי. תכונה נוספת,שמתווספת לשלל התוכונות האישיות,המולדות והנרכשות,היא להסתכל על הסביבה בעיינים של צלם,עיניים שחושבות על קומפוזיציה,על סיפור בתמונה והעברת מסר אישי ויחודי. מרחב הידע המשמש אותי נוגע בהרבה מאוד סוגות צילום כולל כאלה שמעולם לא התנסתי בהן. באחד מהימים,אני צופה בסרטון של צלם בריטי שאני עוקב אחריו,שלוקח איתו מצלמת Point ans Shoot של ישנה של ניקון טוען אותה ברול פילם צבעוני,ואחר כך ברול פילם שחור לבן,ויוצא להסתובבות צילום ברחובות לונדון. במהלך הסרטון מציין שהוא מבקש לחרוג מכללי הצילום המסורתיים כמו חוק השלישים ולצלם את הלא נודע שמספק צילום בפילם על מנת לאתגר את עצמו וכי כללים:הן נועדו כדי שנפר אותם בעיקר אם זה לצורך יצירת:אומנות בעלת אמירה אישית.

להמשך קריאהצילומי נוף עירוני תל אביב – הצפון הישן חלק א’.

גרפיטי – חוף סעידנא עלי,הרצליה.

בעברית לציור על גבי קיר יש מספר מונחים,חלקם:מונחים שהתקבלו על ידי האקדמיה ללשון ונחשבים לבטוי עברי תקין ולחלקם לא התקבע שם עברי יחודי. ציור על קיר,כמעשה אומנות או כחלק מעטיית…

להמשך קריאהגרפיטי – חוף סעידנא עלי,הרצליה.

תל מגידו – מים.

לא יהיה מופרז לומר שבלא מים חיי אדם לא מקיימים. מיקומה של מגידו,בחיבור היחידי בין דרך הים לדרך ההר,מביא לפיתחה פיות הצמאים למים מעבר לבני האדם הנמנים על אזרחי עיר המדינה. עד לחפירות משלחת ידין במגידו,היה ידוע מעט מאוד על הנושא של איסוף,אגירה והפצת מים בעיר מגידו. במהלך תקופת הברונזה המאוחרת הממצא הארכאולוגי מצביע על עצירת מים,בתוך העיר,תוך שימוש בתעלות ניקוז שנבנו ברובעיה של העיר ואשר הובילו את מי הנגר למאגרים בעיר,שם אוחסנו ומהם נשאבו לשימושים השונים. מעט מזרחית לעיר,במקום שנקרא היום תל לג’ון,נובע נחל וסביר להניח שתושבי מגידו בברונזה המאוחרת עשו שימוש במי המעיין,ברם:בשל ריחוקו,היחסי,מהעיר ספק אם מי המבוע נסחבו לעיר לשימוש ויותר סביר להניח שהתשמשו בהם להשקיית שדות והגידולים החקלאיים. מדע הארכאולוגיה בכלל ופרופ’ ידין בפרט מגיעים לחקר העיר מגידו בתקופת הברזל עם ידיעה ברורה על כך,שבחומות העיר צריך להיות פיר המוליך מתוך העיר למאגר מים. מגידו של תקופת הברזל בכלל ובימיו של שלמה אחאב ובשיאה הנוסף,בימי ירבעם השני מלך ישראל,נמצאת מגידו באזור רוחש פעילות גיאופוליטית,מה שהופך את ביצורי העיר ומוכנותה למצב של קונפליקט הכולל מצור למצב של איום ממשי ובר קיימא. חפירות העיר מצביעות על חיזוק חומות העיר ובניית חומות חדשות היכן שהעיר נפרשת בתקופה המדוברת,נשאר "רק": לאתר את מקור המים שיש אליו גישה מתוך חומות העיר,מבלי לצאת מהן,ולאפשר אספקת מים,לתושבי העיר,לצבא המגן עליה,ועל מי שיזדמן אליה בשל חשיבותה,כאמור. משכך,מפשילה משלחת ידין את ידיה ומתחילה לחפור במערב העיר בחיפוש אחר פיר שיוליך מתוך העיר למאגר המים. מתאמצת: ומצליחה.

להמשך קריאהתל מגידו – מים.

מגידו – בראי תקופת הברזל.

את הצויליזציה האנושית מקובל לחלק לשלוש תקופות שאת שמן הן לוקחות מחומר הגלם ליצור כלים בכלל וכלי זין בפרט:תקופת האבן,תקופת הברונזה ותקופת הברזל. תקופת הברזל מתחילה בארץ ישראל בסביבות 1050 לפנה"ס,אך גלוי הברזל וסודות עיבודו מתחיל מעט קודם לכן באנטוליה ובקוקז ומאוחר יותר,מתפשט ובמהרה,לאגן המזרחי של הים התיכון,מצריים והציויליזציות של מסופוטמיה. יחד עם הפיכת הברזל לחומר הגלם העקרי ליצור כלים חלה ירידה בעוצמה הפוליטית והמדינית של מצרים יחד עם התגבשות וחדירה של עמים לאגן המזרחי של הים התיכון,בכלל,ולארץ ישראל בפרט. העמים המפורסמים שחדרו למרחב ארץ ישראל,והדיחו ממנו את ההגמוניה המצרית,היו הפלישתים והישראלים. על הישראלים לא צריך להרבות במילים,אך לגבי הפלשתים,שהיו חלק מגויי הים,כדאי להזכיר שהפלישתים עם רק עם אחד שנטל חלק בנדידת העמים שנקראים גויי הים ועמים נוספים,כמו השרדנה,התישבו ברחבי ארץ ישראל –בימין השרדנה התישבו באזור הכרמל והיו עוד,שמוקרם איננו ידוע בודאות והתיאריות על מקורום ועל הסיבות להגירה די מרובות. אציין,בהכנעה,את השרדנה שעל פי מחקרו של פרופ’ אדם זרטל (ז"ל) ממורי,מצביע ברמת סבירות גבוהה מאוד על כך שמקורם של השרדנה הוא מסרדניה ולא,בגלל הדמיון בהגיית השם אלא בשל מבנים וסימני הגירה בסרדניה שמצביעים על קשר של שבט גויי הים – השרדנה – כמי שמקורם בסרדניה. עוד במרחב שלנו מתגבשים להם עמים,שחלקם עם קשרים עם ישראל,כמו העמונים,המואבים האדומים ועוד. במגידו,האחיזה המצרית בתחילת האלף הראשון לפנה"ס נחלשת והיא נכבשת על ידי ישראל. החפירה באתר,שרובה באה ממצאים של משלחות ידין למגידו,מצביעה על תחילת אחיזה של ישראל בעיר בתקופת שלמה המלך ואת עיקר פריחתה בתקופת הברזל,וגם שיא פריחתה בתקופה הזו,בימיו של אחאב,ממצאים שחוזרים על עצמם גם בחצור.

להמשך קריאהמגידו – בראי תקופת הברזל.

מגידו – תקופת הברונזה המאוחרת.

הברונזה,שהיא תערובת של נחושת ובדיל,מופיעה כחומר יצור הכלים העקרי בסביבות 3300 לפנה"ס ולקראת 1050 לפנה"ס מוחלפת מתכת אחרת:הברזל. על שם מתכת היצור העיקרת,הברוזה,נקראת כל התקופה שבין 3300 ל 1050 לפנה"ס תקופת הברונזה,והיא מחלקת לארבע תקופות משנה,חלוקה שקשורה בתהליכים גיאופוליטים שמתרחשים במרחב שבין מצרים ומסופוטמיה,אסיה הקטנה ובאזור האיגאי והן:הברונזה הקדומה,הברונזה הביינמית,הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. בשל תהליכים גיאופוליטים,של עלייתן ונפילתן של תרבויות במרחב,ישנה חלוקת משנה בחלק מארבעת תקופות הברונזה,חלוקה שעם התפתחות המחקר הארכאולוגי השנתה במהלך השנים ועל כך,בהזדמנות אחרת. תקופת הברוזה המאוחרת,שבה עיקר ענינינו,מתחילה עם כיבוש מצרים על ידי ההיקסוס ב – 1550 לפנה"ס ומסתיימת ב – 1050 לפנה"ס עם ירידת השפעתה של מצרים במרחב של ארץ ישראל. הברונזה המאוחרת מתאפיינת בשלטון של מצרים על מרחב ארץ ישראל ומסתיימת עם פלישתם של גויי הים ושל שבטי ישראל,ואחרים, למרחב ואיתם מגיעה מתכת חדשה ליצור כלים: הברזל. בימי השלטון המצרי במרחבי ארץ ישראל ערי המדינה במרחב מגיעות לשיאן מבחינה של עושר כלכלי ועושר תרבותי שבא לידי ביטוי בפריחת ערי המדינה ובהן מגידו,והממצא הארכאולוגי,במגידו לענינינו,המצביע על עושר זה.

להמשך קריאהמגידו – תקופת הברונזה המאוחרת.

תל מגידו בראי המחקר הארכאולוגי.

מטרת הארכאולוגיה היא למצות את מירב המידע על העבר,באמצעות מחקר מדעי שיטתי ובמטרה להגיע לשחזור של מצב פני הדברים לידע ומידע אודות אורח החיים של תרבויות העבר. הראשון שניסה למצות מידע על העבר על סמך חפירה באתר היסטורי היה נבואיד מלך בבל (מלך בין 556 – 539 לפנה"ס). נבואיד חפר וגילה מקדש קדום בבבל ולאחר חפירה,וככל הנראה,שיחזור הוא הפך את המקדש הקדום למוזיאון. בימי הביניים גובר העניין בתרבות היוונית-רומית עניין שיצר,באירופה,את תקופת הרנסאנס. במאה ה – 15,העקבות העניין הגבר בתרבות יוון ורומי,יצר פלביו יונדו מדריך שיטתי לשרידים וטופוגרפיה של ממצאים מהתקופה היוונית רומית. קיריאקוס מנאקונה,בן המאה ה – 15 פרסם ספר ובו ממצאים ארכאולוגים שאסף במסעותיו ברחבי האימפריה הרומית ביזנטית ובמזרח התיכון והוא,קיריאקוס,נחשב למבשר מדע הארכאולוגיה. במאה ה – 19 מתחיל מחקר שיטתי מסודר ומתועד של אתרים ארכאולוגים שמתבצע על ידי ארכאולוגים שזה מיקצועם,ולא בידי חובבנים. בתחילת המחקר הארכאולוגי מתבסס המחקר האתרים ארכאולוגים על חתך סטראטיגרפי לרחבו או לאורכו של האתר,ובדיקת הממצאים משכבות השונות שנמצאו בחתך.לשיטת החתך היו ויש הרבה מגרעות ובהמשך המחקר הארכאולוגי הוחלפה השיטה בשיטת רבועי החפירה שלפיה,מחולק האתר לריבועים של 10/10 מטרים והחופרים מורידים שכבה שיכבה בכל ריבוע וריבוע,מתעדים את הממצאים ובכך מספרים את סיפורו של האתר על שלל שיכבותיו שנוצרו בימים שבהם היה פעיל.

להמשך קריאהתל מגידו בראי המחקר הארכאולוגי.

אירוס ארם נהריים.

חוקר האירוסים Dykes הוא זה שזיהה את אירוס ארם נהריים ונתן לו את שמו. בישראל כ- 18 סוגים של אירוס ואירוס ארם נהריים הוא האחרון לפרוח,פריחתו מתרחשת בחודש מאי. האירוס אופיני למדרונות הרים שגובהם בין 600 ל 1400 מטר מעל לפני הים. בשל מקומות פריחתו אירוס ארם נהריים פורח באופן טבעי במורדות החרמון בלבד ולגבי תפוצתו בארץ ישראל הוא מוגדר כמין שנמצא במצב של הכחדה מהטבע. בימי יוון ורומא כתשו את שורשו אל הצמח ועשו ממנו תרופות ותמרוקים. בשל כך פקעות של אירוס ארם נהריים גודלו בחצרות ובשדות יעודיים ולכן,מחוץ להביטת הטבעי שלו,האירוס עדיין שכיח ברחבי הארץ. מסיבות לא ברורות נהגו מוסלמים בארץ ישראל לשתול אירוס ארם נהריים בבתי הקברות שלהם ותפוצתו מחוץ להביטת הטבעי שלו,בארץ,שכיחה בקרב בתי קברות עתיקים של המוסלמים. בשונה מאירוסים אחרים,אירוס ההיכל למשל,אירוס ארם נהריים מוציא קנה אחד ארוך וגבוה ובקצהו מספר פרחים. גובהו של קנה האירוס עשוי להגיע לכדי 150 ס"מ. אירוס ארם נהרים הוא צמח מוגן,על פי חוק. במזרח כפר סבא,בשלהי שיכון יוספטל,היה בעבר בית קברות מוסלמי. בית הקברות הושחת ולמעט ידע על מיקומו אין לו זכר למעט דבוקה של אירוס ארם נהריים שעולה ופורח בימים אלה,ובצהרי שישי ביקרתי את דבוקת האירוס המרשים הזה – ולצלמו.

להמשך קריאהאירוס ארם נהריים.

גן לאומי – מגדל אפק.

כשבוחנים אתר ארכיאולוגי בכלל,ואת מיקומו הגיאוגרפי בפרט,צריך להסתכל עליו בעינים של זמנו ולא בעיניים של היום. נהר הירקון היווה מכשלה פיזית קשה להתגברות בפני כל מי שנע בדרך הים,Via Maris,דרך ראשית ורבת חשיבות למסחר ולמדינאות של ימי קדם. הסיבה לכך היא שפעת מימיו של הירקון,שפע מים שגרם להצפה של מישור החוף והפיכתו לבלתי עביר. המקום היחיד שבו דרך הים היתה יכולה להעביר שיירות צפונה היא באזור השפייה של עינות הירקון מעבר שידוע בשמו:מעבר אפק. מי ששלט במעבר אפק הפך לאדון הארץ. מגדל אפק הוא נקודה רמה ששולטת טופוגרפית על מעבר אפק,והוא נמצא מזרחית למבצר אנטיפטרוס הידוע גם כתל אפק אשר שלט על מעבר אפק לפחות מהאלף השני לפני הספירה,על פי תעוד מכתבי המארות.

להמשך קריאהגן לאומי – מגדל אפק.

חוף לידו.

עבודת הדוקטוראט של נורית ובר,דוקטוראנטית בפקולטה למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית,מצביעה על כך שמאז תחילת תקופת ההלוקן,תקופה שהחלה לפני כ- 11500 שנה ונמשכת גם היום,מפלס ים המלח היה מתחת לרום של מינוס 400 מטר מתחת לפני הים וכי המצב שבו החלק הדרומי של הימה יבש הוא מצבו השכיח של ים המלח,בתקופה הזו,למעט שתי תקופות של שיא ברום הים,בתקופה הרומית ביזנטית ובסוף שנות ה- 30 תחילץת ה – 40 של המאה הקודמת – תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל אז רום הימה היה סביב ל 380 מטר מתחת לפני הים. בהקשר זה יש לציין כי התיבשותו של החלק הצפוני של ים המלח במאה ה -20 מואץ בידי אדם ובעיקר בידי מפעלי ים המלח וזאת בנוסף להליך ההתיבשות הטבעי המוזכר. חוף לידו הוא החוף הצפון מערבי של ים המלח חוף שהיה ברום של מינוס 380 מטר מתחת לפני הים כמצבו דאז,בראשית המאה ה – 20. ב – 1929 מוקם בחוף מחנה עבודה שבו התגוררו פועלים של מפעלי ים המלח,שאז ועד 1948,פעלו בצפון ים המלח ולא במקומם הנוכחי. בהמשך,בסמוך למחנה העבודה,הוקימה חברת בת של מפעלי ים המלח מתחם מרחצאות ובית מלון ובהמשך גם מסעדה לחוף הים. לחברת הבת של מפעלי ים המלח,מקימת המתקנים האמורים,קראו קלי"ה שם שניתן היום לקיבוץ בצפון הימה ולחוף הים שלו שעדיין פעיל גם ב 2021. מאז נסוג היום,כאמור כחלק מהטבע ועם תרומה נכבדת של אותם מפעלים – מפעלי ים המלח,חופו הצפוני של ים המלח נמצא שלושה קלומטרים דרומית מחוף לידו.

להמשך קריאהחוף לידו.

קאסר אל יהוד.

קאסר אל יהוד,מבצר היהודים,נמצא כעשרה קילומטר מזרחית ליריחו על נהר הירדן. על פי התנ"ך במקום זה חצו בני ישראל את הירדן כשנכנסו לארץ כנען,כמו גם – המסורת הנוצרית מיחסת למקום כמקום שבו יוחנן המטביל הטביל לנצרות את ישו ומאמיניו. בשל החשיבות של המקום למסורת הנוצרית הוקמו סביב לאתר כנסיות רבות של זרמים רבים בנצרות והמקום זכה לכנוי "ארץ המנזרים". עד 1967 ארץ המנזרים היה חלק מהממלכה האשמית ובמהלך השנים האלה התגברה פעילות פח"ע כשמחבלים,מירדן,ניצלו את המנזרים באזור,ואת המורא שהטילו על יושביהם,על מנת לחדור לישראל ולבצע פיגועים. לאחר שנכבש האזור על ידי ישראל,במלחמת ששת הימים,ארץ המנזרים הונחה מאחורי גדר הבטחון באזור וכתוצאה מכך,ומשיתוף הפעולה של הנזירים עם המחבלים,המנזרים ננטשו. על מנת שלא לאפשר שימוש במנזרים הנטושים לביצוע פעולות טרור שטח ארץ המנזרים מוקש והגישה אליו הפכה לבלתי אפשרית.

להמשך קריאהקאסר אל יהוד.

גן לאומי קומראן.

במישור הצפון מערבי של ים המלח כשלמרגלותיו נחל קומראן שוכן תל קומראן.ראשית המחקר הארכיאולוגי באל קומראן קשורה בארוע שבו מצא רועה בדואי כדים ובהן מגילות גנוזות הכתובות בעברית עתיקה. סיפרון של מגילות קומראן,שנמצאו במערות שבנחל קומראן בסמוך לתל,שווה התיחסות בנפרד ברם: מהכתוב במגילות עולה שאת אותן מגילות כתבו בני כת יהודית ובהן,בין השאר,תיארו את אורחות חייהם. בתקופה החשמונאית מתפצלת היהדות לשלושה זרמים:הצדוקים,הפרושים והאיסיים. המידע על זרם הצדוקים איננו רב אך מקובל לחשוב שהם שללו את התורה שבעל-פה,את החיים שלאחר המוות והחזיקו בפרשנות משלהם לתורה. הצדוקים נמנו עם בני מעמד הכהונה והאריסטוקרטיה של היהדות בתקופת בית שני. הפרושים הם מניחי אבני היסוד ליהדות האורטודוכסית כפי שמוכרת לנו כיום כזרם המרכזי ביהדות של ישראל 2021 ומשכך עקרי אמונתם מוכרים לכולנו דאז וגם היום. לגבי האיסיים הדיעות חלוקות. המידע על כת האיסיים ועל אורח חייהם מגיע אלינו ממקורות יוונים בלבד ואם משווים את הידוע לנו על האיסיים אל מול מה שנכתב על אורחות חייהם של "עדת היחיד" כת היהודים שישבו במערות קומראן והשאירו את מגילות ים המלח,נמצא: שאין התאמה בין השתיים ולא בטוח שיש קשר בין "עדת היחיד" שחיו בקומראן וסביבתה לבין האיסיים. המחקר הארכאולוגי בתל קומראן מצביע על מספר שימושים בתל ועל רצף ישובי שמתחיל,ונגמר,בתקופת בית שני. הממצא מדבר על אתר ובו מרכז רוחני עם הרבה מאוד מקווי טהרה,ממצא שמשייך את האתר לעדת היחיד כמו גם מיצד חשמונאי שככל הנראה שימש להגנה על הדרך שלמרגלותיו וגם ממצאים מעידים על חנייה של צבא רומי באתר לקראת סוף התקופה.

להמשך קריאהגן לאומי קומראן.

ההרודיון – סיפור של דו קיום.

בשנת 37 לפנה"ס ממונה הורדוס למלך ישראל ושליטה מטעם רומא. כמו רובם של שליטי הפרובינקיות הרומיות דאז מתחיל הורדוס במפעלי בנייה מפוארים ועם אריטקטורה ואופי רומאים מובהקים. הורדוס,הלא יהודי,מקים את בית הקדש השני,לא לפני שעל קורת שער הכניסה למקדש קובע פסל של נשר,סמל שילטונה של רומי. מעבר לכישוריו כבנאי יזם ומקים את מיטב מבניה המונמנטלים של ישראל הורדוס מצליח לצלוח את מערכת היחסים המורכבת שבצידה האחד קיסרי רומי ומצידה השני היהודים תושבי הארץ בכלל והשלטון של כוהני הדת וראשי היהדות בישראל. הורדוס לא היה משליטה הנאורים והמתקדמים של הארץ הזו,הוא היה דיפלומט שרדן שרצח את כל מי שעמד בדרכו כמו למשל: את בנו בכורו אנטיפטריס ואת אימו מרים החשמונאית ועוד מבניו ומכל מי שהעז לערער על שילטונו.הורדוס נישא עשר פעמים לעשר נשין שונות ומאחר והיה נשוי למרים החשמונאית קובע התלמוד כי היה במעמד של עבד משוחרר ולא היה – יהודי. את הרודיון מתחיל הורדוס לבנות ב – 22 לפנה"ס ומסיים ב – 15 לפנה"ס. הורדוס מיעד את ההרודיון כעיר בירת מחוז שומרון ובהתאם לכך,בשרא העיר,בונה לעצמו ארמון ובו טרקילניום לאירוח בית מרחץ ומסביב לקומפלקס גני נוי תלויים. מבנהו הקוני,דמוי הר געש,של ההרודיון נובע משפך אדמה ששמו בנאי הורדוס מסביב לקומפלקס הארמון ככל הנראה בתקופה שבה מורה הורדוס לבנות רת קיברו בהרודיון. למרגלות ההרודיון בונה הורדוס עיר אומית טיפוסית שמרכזה היא בריכת שחיה שבטבורה פביליון ובצמוד לה בית מרחץ. בעיר הוא מיישב את בכירי השלטון של נפת שומרון הישראלית שבשליטתו.

להמשך קריאהההרודיון – סיפור של דו קיום.

כורזים.

כפר כורזים נמצא על רמת בזלת במזרח הגליל. הרמה הבזלתית,שנקראת רמת כורזים,מפרידה בין עמק הירדן,השבר הסורי אפרקאי,לארץ כינרות קרי אגן הכנרת וסביבתה. הרמה נוצרה בתקופת הפליסטוקן,לפני 2.58 מליון שנה,והיא תוצאה של התרוממות טקטונית של השבר הסורי אפרקאי. כשנוצרה רמת כורזים היא חסמה את הירדן בדרכו לכינרת. כתוצאה מחסימה זו נוצרה ימת החולה. לימים,חתר הירדן בהדום רמת כורזים,ועזרו לו כמה נחלי אכזב,כמו נחל כורזים,והחסימה לכיוון הכינרת נפתחה,הירדן שב להזין את הכינרת וגם את ימת החולה עד שיושבה במעשה נמהר של האדם. כורזים יושבה לראשונה במאה ה – 1 לפנה"ס ישוב שנמשך ברצף עד למאה ה – 8 לספירה. כורזים נזכרת בתלמוד ובברית החדשה כמה פעמים ואחד מהממצאים החשובים בה הוא בית הכנסת של כורזים,שהוקם בתחילת המאה ה – 1 לספירה והוא אחד מבתי הכנסת הראשונים במרחב ארץ ישראל. בשונה מבתי כנסת אחרים,בצפון הארץ,בית הכנסת בכורזים בנוי כולו מאבני בזלת והוא יחודי ומיוחד בכך. בית הכנסת היה מרכזה של העיר ועמד על תילו עד למאה ה- 7 לספירה.

להמשך קריאהכורזים.

תל חצור.

תל חצור הוא התל הגדול ביותר במרחב שלנו ואחד הגדולים של העולם העתיק. התל מיושב וברציפות בתקופת הברונזה המאוחרת ועד למאה ה- 2 לפנה"ס. בברונזה המאוחרת חצור היא עיר מדינה ענקית,במונחים של הזמן ההוא,והיא מבוצרת מכל עבריה והתגוררו בה כ- 20,000 בני אדם. חצור יושבת על צומת דרכים חשוב שמחבר בין דרך ההר לדרך הים לכל מי שרוצה להצפין לסוריה ומסופוטמיה וגם בכיוון ההפוך. חצור מקיימת יחסים דיפלומטים על התרבויות שבבמרחב שלנו קרי עם מצרים,מסופוטמיה ועם החיתים שבטורקיה של היום,כמו גם עם תרבויות הים של כרתים ויוון ויש הגורסים שזה סוד הישרדותה. שיאה של חצור הוא,כאמור,בתקופת הברונזה המאוחרת והשרידים בעיר מצביעים על עיר מדינה שכללה ארמונות מלוכה,מזבח ובתי תפילה שמפוזרים במרחב העיר. חומות העיר,עצומות בגודלן והן מקיפות את כל הישוב.

להמשך קריאהתל חצור.

תל ערד.

תל ערד נמצא ברום של 576 מטרים מעל לפני הים בבקעת ערד ומזרחית לבקעת באר שבע. מיקומו של האתר הוא על צומת דרך ההר שמובילה מדרום הארץ וצפונה דרך עמק הירדן,או שכיח יותר,על גב ההר – הרי השמרון. בשל כך תל ערד מהווה נקודה אסטרטגית בשליטה על דרך ההר באכה אזור בקעת ערד וככזה קרץ לרבים מאדוני הארץ. אתר תל ערד מחולק לשני חלקים: העיר התחתונה והמצודה. בין שני חלקי העיר אין רצף ישובי,ובסך הכל,כפי שנפרט מיד,תל ערד היה מיושב לפרקי זמן קצרים. בעיר התחתונה של ערד נמצאו 5 שכבות של ישוב. השכבה הראשונה היא מהתקופה הכלכוליתית (באלף הרביעי לפנה"ס) לא מדובר בישוב גדול מימדים ולקראת סוף התקופה הכלכוליתית הישוב נעזב מסיבות לא ידועות.

להמשך קריאהתל ערד.

אלה אטלנטית.

האלה האטלנטית בת למשפחת האלות הצומחות בארץ ישראל. עיקר תפוצתה בצפון הארץ ובספר המדבר. בעבר,מזג האוויר בהר הנגב היה גשום יותר וחלק מפאונה,דאז,כלל את האלה האטלנטית. עם הזמן הר הנגב התחמם והגשם בו התמעט. האלות האטלנטית שבהר הנגב,אני ראיתי אותן הערוץ עבדת ובבורות לוץ,הן שריד לימים הגשומים יותר בנגב ומעט העצים שנשארו פה נמצאים בסכנת הכחדה בעוד אלה שבצפון הארץ וספר המדבר נמצאות בסטאטוס של:”קרוב לסכנת הכחדה".

להמשך קריאהאלה אטלנטית.

אירוס הנגב.

אירוס הנגב תואר לראשונה ב- 1891 על ידי הבוטנאי ויליאם בארבי. אירוס הנגב הוא אנדמי למרכז ומערב הנגב ונמצא אותו,גם,בחצי האי סיני. מעבר לאזורים אלה לא נמצא את אירוס הנגב. אירוס הנגב הוא המין הדרומי ביותר של תת הקבוצה אירוס המדברי. ציבעו של אירוס הנגב הוא סגלגל והשערות בתוך הפרח,בשונה משאר אירוסי המדבר ואירוס ההיכל שהוא חלק מהם,שחורים. אירוס הנגב איננו צומח בשמורות הטבע המוכרזות שבנגב ועל כן הוא פגיע אך לא נמצא בסכנת הכחדה.

להמשך קריאהאירוס הנגב.

חי רמון.

חי רמון,שבמצפה רמון,משמש כמאגר בוטני לצומח של הר הנגב ומכתש רמון שנמצא בסכנת הכחדה. בנוסף,בחי רמון,ישנה מיצג של בעלי חיים קטנים המוצגים בהביטט הטבעי שלהם באזור מכתש רמון ואשר הגיעו לחי רמון או,בשל,הסכנה להכחדתם או,וגם,בשל חוסר יכולת שלהם לחיות בטבע מסיבות שונות. בשישי,מעט לפני הסגירה,הגענו לחי רמון. את פננו קיבלה מדריכה שתיארה את המקום ותוך כדי תיאור הצביעה על כלוב,פתוח יש לומר,וציינה שהמיצג מכיל חרדון צב מצוי שנמצא בשלביה האחרונים של תרדמת החורף שלו. בעוד אנחנו מתארגנים לצפייה במיצג בעלי החיים,והמדריכה מארגנת להאכלת בעלי החיים שבמיצג ולפתע יצאו מפיה מילות שימחה ובינהן:”הוא יצא,הוא יצא והתעורר!!!” הסתבר שממש באותו הרגע הגיח החרדון ממאורתו והתעורר,לראשונה העונה,משנת החורף שלו. החרדון,כפי שמיד תראו,התעורר,יצא לשזוף בשמש ועורו החל להשיל. בשעות החום שנותרו:ישיל עורו לאחר מכן יעשה את צרכיו ואז,יאכל את ארוחת "הבוקר" הראשונה שלו לאחר שנת החורף הארוכה.

להמשך קריאהחי רמון.

בורות לוץ.

בורות לוץ הוא מקבץ של כ – 17 בורות לאגירת מים מעשה ידי אדם. הבורות מפוזרים על פני שטח של כ – 2 קילומטר רבוע ושימשו לאגירת מי הנגר,בחורף,לשימוש במהלך השנה. כדי למנוע סתימה של בורות האגירה בבוץ,נבנו בורות שיקוע שאספו את הבוץ ואפשרו הזרמה של מים נקיים לבורות האגירה. מתוך 17 הבורות 8 עדיין פעילים עד היום. ראשית המחקר של הבורות הוא בביקור של נלסון גליק באתר בשנות ה- 50 של המאה ה-20. גליק תיאר את הבורות במסגרת סקר ולא הניח או קבע מי היו האנשים שחפרו את הבורות ומתי. בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת,ערך יוחנן אהרוני חפירות באתר ובעקבות הממצאים של עונות החפירה הראשונות נקבע שהבורות נחפרו במאה ה- 10 לפנה”ס,בימי שלמה המלך,ומאז היו בשימוש עד לגלות בבל במאה ה- 6 לפנה”ס. בעונות החפירה האחרונות באתר נמצאו,בסביבת הבורות,ממצאים מתקופות מוקדמות יותר מהתקופת הברונזה המאוחרת שבמאה ה- 16 לפנה"ס אך אין עדויות מאיזו תרבות באו חופרי הבורות. עד לשנות ה- 80 של המאה הקודמת לא היה כביש שהוביל לבורות לוץ והאתר היה שכוח אל ומעט מאוד אנשים בקרו בו. בשנות ה- 80,בעקבות הסכם השלום עם מצרים,נסלל כביש 171 שהוא כביש הרוחב היחיד בהר הנגב. הכביש מוביל מהר חריף,למרגלות כביש 10 שבגבול עם מצרים,ועד לכביש 40 צפונית למצפה רמון. אורכו של הכביש כ- 33 ק"מ. סלילת הכביש הנגישה את בורות לוץ לביקור של טיילים,הבורות:נמצאים ברום של כ- 800 מטר מעל לפני הים והם אחד המקומות הגשומים ביותר הנגב בכלל ובהר הנגב בפרט. בשל ריחוקם מכל ישוב ובהעדר מחנות צבא וישובים מסביבם,בורות לוץ הם שמורת אור,בלתי מוכרזת. זיהום האור באתר הבורות הוא מזערי,אם בכלל,וחובבי אסטרונומיה פוקדים את המקום לתצפיות וצילומי אסטרונומיה.

להמשך קריאהבורות לוץ.

חרותות סלע – הר מחיה מצפור ליפא גל.

מה הן חרותות סלע? הר הנגב בנוי מסלעי קירטון שכאשר באים במגע עם האוויר הם מתכסים שכבת פטינה אדמדמה. חרותת סלע איננה ציור קיר שבו כלי חד,או מברשת,מנציח את האומר של הצייר על הסלע אלא: חריתה על מסלע הקירטון המסירה,בעזרת כלי חציבה,את שיכבת הפטינה וחושפת את צבעו הלבן של הסלע כך שהחרותה בולטת בצבעה הלבן על רקע האדמדם של שכבת הפטינה שעל המסלע. ככל שהחרותה עתיקה יותר נראה שגם היא מתכסה בשכבה,דקה,של פטינה כך שניתן לתארך ולסדר את מוקדם למאוחר בחרותות הסלע על פי מידת הלובן של החרותה. בהר הנגב יש לא מעט אתרים ובהם חרותות סלע ברם:כדי לשמור ולשמר את חרותות הסלע רובם המכריע סגורים למבקרים. חרותות הסלע הן תופעת "גרפיטי" האופינית להר הנגב במאה ה – 2 לפנה"ס ואילך ואין לה אח ורע כולל לא בחצי האי סיני,שם יש – ציורי סלע כמוזכר קודם. בהר מחיה,הסמוך לעיר עבדת,ישנו שדה ובו עושר רב של חרותות סלע. הרשויות בישראל הכשירו את האתר הזה לביקור הציבור כאתר טבע שמור ומוכרז שהגישה אליו היא חופשית. את האתר כינו מצפה ליפא על שמו של ליפא גל מהנדס ואיש רב מעש בכל הקשור בשמרת הטבע בארץ. בשישי שעבר ביקרנו במקום והתמונות,כולל הכיתוב "אללה",הן כאן לפניכם.

להמשך קריאהחרותות סלע – הר מחיה מצפור ליפא גל.

שדות למרגלות תל גזר.

שישי אחר הצהריים,השמש:מתחילה לערוב. הכסופה צריכה לשחרר מעט מסוסיה אני,והקנון,זקוקים לקצת אוויר נקי וירוק בעניים. תל גזר,שבשפלה,הוא אחד מתליה החשובים של התרבות הארץ ישראל מהכנענים באכה רומא. בעוד חרטומה של הכסופה מופה אל עבר תל גזר על מנ לקבל עליו את שקיעתו של יום,אני צריך להמודד עם שתי עובדות: הישוב שדרכו אני עובר בדרך לתל הוא ישוב דתי ושעריו נסגרים עם כניסת השבת,והדרך,מהישוב,לצל לא עבירה עבור הכסופה.

להמשך קריאהשדות למרגלות תל גזר.

עבדת – העיר הנבטית.

עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה – 3 לפנה"ס כחלק מהערים,והמיצדים,לאורך דרך הבשמים שעברה מדרום חצי האי ערב לנמל עזה. העיר נקראת על שמו של מלך הנבטים עבדת – המלך היחידי,בתרבות הנבטית שלאחר מותו הפך לאל,ברם: בתרבות הנבטית שלטו שלושה מלכים ששמם היה עבדת ולא ברור למי מהם הוקדשה העיר,אם כי:המחקר הארכיאולוגי סבור שמדובר עבדת השני שמלך בין 60-62 לפנה"ס. במאה ה- 1 לספירה משתלטת רומי של מסחר הבשמים והתרבות הנבטית נטמעת אל תוך זו הרומית ונעלמת. בתחילה,הנבטים,הפכו ליושבי קבע בערים הנבטיות שבנגב,בהמשך נטמעו בערים אחרות והתרבות הנבטית,כמו גם קורפוס האלים שלה,פסקו מלהתקיים. מה בדיוק עלה בגורלם של צאצאי הנבטים שחיו במסגרת השלטון הרומי במרחב הנגב בכלל וארץ ישראל בפרט – לא ידוע.

להמשך קריאהעבדת – העיר הנבטית.

עין מעריף.

עין מעריף הוא המעין הראשון שנמצא בקצהו המזרחי של נחל צין במקום שבו הוא מתחיל לרדת לעבר עמק הירדן שבמזרח. עין מעריף,יחד עם עין עבדת ועין מור,יוצרים,בתוך אפיק נחל צין,את קניון עבדת. מעל למעין נמצא מצפור,שהוא חלק מהגן הלאומי עבדת. בין עין מעריף לעין עבדת נמצא יער צפצפות כמו גם שרידים של לאורות ששימשו נזירים,מתבודדים,בתקופה הביזנטית.

להמשך קריאהעין מעריף.

עין עבדת.

עין עובדת הוא מעיין שכבה קרי: מי הגשמים שיורדים בהר הנגב "נתקלים"בשכבה אטומה למים זורמים לאורכה ופורצים מבעד לנקב באדמה ונובעים. עין עבדת חותר קניון בסלע הקירטון ובו שכבות אבני צור שחורות בצבען. הקניון,שיצר מעיין עבדת,הוא חלק מנחל צין ונמצא בשבר שבין מהלכו של נחל צין ברמת הנגב ובמקום שבו הוא יורד מזרחה מרמת הנגב אל עבר השבר הסורי אפריקאי ולמרגלות רכס חתירה ובסופו,נשפך לים המלח. בקניון עבדת נובעים שלוש מעינות:עין מור,עין עובדת ועין מעריף.

להמשך קריאהעין עבדת.

הג'ובה הגדולה – יער אודם.

השבר הסורי אפריקאי הוא סידרה של שברים שמתחילה בדרום תורקיה ומסתיימת בדרום מזרח אסיה. השבר הוא תולדה של תנועת לוחות טקטונים כאשר הלוח האפריקאי נע במגמה צפונה והלוח הערבי נע במגמה דרומה. ישראל,שממערב לנהר הירדן,יושבת על הלוח הערבי וירדן,שממזרח לנהר,יושבת על הלוח האפריקאי. תנועת הלוחות האלה,בישראל,יצרה את עמק הירדן,ממורדות החרמון ועד למפרץ אילת. החרמון הוא תולדה של לחץ שמפעיל השבר האפריקאי בתנועתו צפונה והרי החרמון,אלה שבישראל ובלבנון,הם הרי קימוט שנוצרו כתוצאה מתנועת השברים כאמור. עד לפני כחמישה מליון שנה,בחלק הדרומי של הר החרמון,בצד המזרחי של נהר הירדן,בין הירמוך להדום החרמון,היה קער. לפני כחמישה מליון שנה במרכז הקער התפרצו כמה הרי געש,הרי הגעש הרדומים של הגולן הידועים בשם "קו התילים" של הגולן,ומלאו את הקער בלבה וכתוצאה מכך נוצרה רמת הגולן,שהיא חלק מהשדה הגעשי "א-שמה" שכולל את הגולן ואת הבשן שממזרחו,שנמצא בממלכת ירדן,זהו השדה הגעשי הגדול בעולם. לאורך קו התילים,מסיבה לא ממש ידועה,נוצרו בועות לבה שלאחר שהתקשו הגז שבתוכן פרץ החוצה והבועות הפכו לכיסי קרקע,או מכתשי קרקע המכונים בערבית ג’ובה והעברית אימצה את השם כיסי לבה. הג’ובה הגדולה היא אחת מאותן כיסי לבה שהגז ברח מהן ונוצר מכתש. ההסבר של כיסי הלבה הוא ההסבר השכיח והמקובל לתופעת הג’ובות ברמת הגולן,אך מה שמטיל בתאוריה הזו ספק קל היא העובדה שכל הג’ובות ברמה נמצאות בקו ישר ומקביל לקו התילים שהם,כאמור,הרי געש כבויים שכבו לפני כחמישה מליון שנה. לעובדה הזו – אין הסבר מדעי מניח את הדעת.

להמשך קריאההג'ובה הגדולה – יער אודם.

תל קצעה – יער אודם.

בצפון מזרח הגולן נמצא יער אודם. זהו יער טבעי שיד האדם תרמה לעיצובו אך לה להתהוותו. היער מתאפיין באלון תולע,עץ ממשפחת האלונים שצומח ברום של מעל לאלף מטר מעל פני הים. ואכן,גובהו של יער אודם הוא למעלה מאלף מטרים מעל לפני הים. כיום יער אודם תופס שטח של כ- 400 קמ"ר. בשישי בבוקר בירנו בחלקו של יער אודם שנמצא דרומית מזרחית לחרמון ליד העיירה הדרוזית ג’ובעתא ובו מסלול מעגלי בתוככי היער ובנוף עצי האלון,אלון התוע,והפאונה האופיינית לקרקע ברום של מעל לאלף מטר.

להמשך קריאהתל קצעה – יער אודם.

שמורת הטבע רכס בשנית.

רכס בשנית,ידוע יותר בשמו הערבי:רכס חזקה. הרכס נוצר כתוצאה מפעילות געשית שאירעה לפני כ- 100,000 שנה והיא תולדה של נביעת זרמי לבה אל פני השטח ויצירת רכס ההרים הזה,שהוא,כאמור,תופעה וולקנית המאוחרת להתפרצות התילים ב"קו התילים" שיצרו את הג’ובה הקטנה שבה בקרנו,קודם לכן. שטח הרכס,זה שאיננו תפוס על ידי צה"ל במוצבים ושטחי אש,הוכרז כשמורת טבע ובה מסלול מרום הרכס,ליד מוצב חזקה,ועד לישוב אלוני הבשן לאורכו של רכס הלבה. בשישי בבוקר ביקרנו בחלקו העליון של שמורת הטבע בשנית ונהננו מהפאונה שמאוד יחודית של הרכס שהיא שילוב של אדמת האפר הוולקני הפוריה ושל רום הרכס הסמוך לרום של עד כ-1,000 מטרים.

להמשך קריאהשמורת הטבע רכס בשנית.

מיצד עתרת.

כקילומטר דרומית לגשר בנות יעקוב,אחד ממעברי הירדן העתיקים לאורכו של הנהר,נמצא תל. ראשית התל היא בתקופת הברונזה שבו היה,חליפית,ישוב שנועד להגן על מעבר הירדן ישוב שפעל,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לכיבוש הערבי של ישראל מידי הצלבנים. במאה ה-12 בתקופה שבה המוסלמים התדפקו על שערי הארץ פנו אבירים מהמסדר הטמפלרי למלך בלדווין הרביעי,מלך ירושלים הצלבנית,בבקשה לבנות מבצר על מעבר הירדן בבנות יעקוב,על מנת להדוף את האויב המוסלמי. בלדווין,לא רק שהסכים אלא שהגיע למקום ושהה בו כמה שבועות שבמהלכן החלו האבירים הטמפלרים בבנית החומה של המבצר. לאחר השלמת בניית החומה ותחילת העבודות על המבצר עצמו,הגיע חיל חלוץ של הצבא המוסלמי ובהתקפת מחץ כבש את התל שממילא היה בהליך בנייה שמאז ומעולם – לא הושלם.לאחר הכיבוש המוסלמי התל ננטש לעד.

להמשך קריאהמיצד עתרת.

פרויקט גייל רובין – מעגן מכאל.

מתוך הערכה לעבודתה של גייל רובין – ולזכרה:החלטתי לפתוח בפרויקט של צילום הארץ,נופיה,החי והצומח ובפתיח לפרויקט יצאתי ביום שישי האחרון לבריכות הדגים בקיבוץ מעגן מכאל. גשם ורוח עזה קיבלו את פני וכמה קורמרנים,פרפור עקוד וענפות קיבלו את פני וניצפו,כמוני,נרטבים בגשם ונאבקים במשבי הרוח.

להמשך קריאהפרויקט גייל רובין – מעגן מכאל.

שמורת טבע נחל תבור.

נחל תבור,מתחיל את דרכו בהרי נצרת שם הוא מנקז אל ערוצו את מימיו. מהרי נצרת זורם הנחל מזרחה,עוקף את הר התבור,מדרום,ממשיך מצפון לקיבוץ גזית ומשם ממשיך מזרחה ונשפך לירדן בסמוך לכביש 90. בחלקו העליון,אזור שמורת הטבע נחל תבור,הנחל אכזב ומים זורמים בו במהלך החורף בלבד. בחלקו המזרחי הנחל איתן וזורם כל השנה. לאפיק נחל תבור משמעות גיאופוליטית גדולה. בעבר שימש אפיק הנחל שיירות מסחריות שנעו בדרך המזרח,מים המלך לאורך עמק הירדן צפונה,ואשר רצו להגיע למרכזים העירוניים של ארץ ישראל,קרי מגידו וחצור. השירות עלו באפיק הנחל מערבה על מנת לעשות כן. החשיבות הגיאופוליטית הזו נמשכת מהתקופה הנבטית ועד לתקופה הערבית,והמצודה בכוכב הירדן היא אחת הדוגמאות לחשיבותו של נחל תבור במעבר של מסחר מעמק הירדן מערבה אל תוככי ארץ ישראל. שמורת הטבע שבנחל תבור מוכרזת ממעט צפונה לקיבוץ גזית ועד לשפך הנחל לירדן. החלק המערבי יותר,אזור הר תבור ואגן הניקוז של הנחל בהרי נצרת אינם חלק מהשמורה המוכרזת.

להמשך קריאהשמורת טבע נחל תבור.

שפך נחל אלכסנדר – אור ראשון,שבת סגר שלישי.

נחל אלכסנדר הוא אחת מנחליה האיתנים של ישראל. אגן הניקוז שלו נמצא בהרי שכם ובסביבת העיר שכם,משם הנחל זורם מערבה,רובו ככולו בעמק חפר ונשפך לים התיכון בין המושבים בית ינאי ומכמורת,צפונית לנתניה. חלקו התחתון של הנחל מוכרז כשמורת טבע ואחד האקסמפלרים המיוחדים לנחל הוא אוכלוסיית הצב הרך,פריט המצוי בסכנת הכחדה. לגבי שמו של הנחל ישנן שתי גרסאות,הראשון: בראשית המאה ה – 1 לפנה"ס,כובש אלכסנדר ינאי את האזור שבו זורם הנחל ושמו של הנחל ניתן על שמו. השנייה: לא רחוק משפך הנחל לים,נמצאת אחוזתו של אסכנדר אבו זבורה שבסוף המאה ה- 19 היה יצואן גדול,ועשיר מאוד,של אבטיחים למצרים. האבטיחים,שגודלו בעיקר באזור שכם,נשפכו לנחל וצפו במורדו עד לאזור אחוזתו של אסכנדר,שם נאספו מהמים,הועמסו על ספינות קלות,שעשו דרכן לנמל אלכסנדריה במצרים,שם נמכרו לצריכה מקומית.

להמשך קריאהשפך נחל אלכסנדר – אור ראשון,שבת סגר שלישי.

קיקיון מצוי – בסגר שלישי.

קיקיון מצוי – בסגר שלישי. מידי שנה צומח ופורח לו שיח הקיקיון שבקצה החניון. בסגר הקורונה הראשון,אפריל ,ביקרתי וצילמתי את הקיקיון הזה במלוא תפרחתו וכשהוא ירוק גאה ומתריס אל סביבתו. עכשיו,זה כבר הסגר השלישי וסופו של ינואר ודומה שגם הקיקיון הנאמן שלי פורש לו השנה מסביבתו לאות הזדהות עם קורבנות הקורונה בסגר השלישי באכה ינואר .

להמשך קריאהקיקיון מצוי – בסגר שלישי.

נחל אוג.

נחל אוג הוא נחל אכזב הצפוני ביותר בים המלח. אזור הניקוז שלו הוא בהר הזיתים,הר הצופים ואבו דיס שבירושלים והוא נשפך לים המלח ליד קיבוץ אלמוג. תחילתו של נחל אוג ברום 800 מטר ובעת שפיכתו לים המלח הוא יורד בכ – 1200 מטרים מה שהופך אותו לנחל התלול ביותר בישראל מבחינת ההבדל בין רום מוליך המים לנקודת שפיכתו. המים זורמים בנחל אוג במתווה של שיטפונות ובטרם הוא נשפח לים המלח הקימה קק"ל מאגר מים שאוצר את מי השטפונות,מידי חורף,מים המשמשים את קיבוץ אלמוג. ערוץ נחל אוג מתחלק לשתי יחידות גאוגרפיות,נחל אוג עליון ונחל אוג תחתון. נחל אוג עליון זורם,מהרי ירושלים,לרוחבו של מדבר יהודה ואילו נחל אוג תחתון נופל ממדבר יהודה לעומקו של השפך הסורי אפרקאי בדרכו לים המלח. שמו הערבי של של הנחל הוא אל מאכלכ (ישל הגות אל-מקלאך) שפרושו:הנחל שממנו לא ניתן לשאוב מים. לאורך ערוצו העליון של נחל אוג התיישבו,במהלך התקופה הביזנטית,מספר נזירים ויצרו לאורכו לאורות להתבודדות ומנזר אביטימיוס נחשב לחלק מהלאורות של ואדי אוג עליון. ואדי אוג תחתון חורץ קניון בקיר המערבי של השבר הסורי אפריקאי והוא החלק המטיול יותר של הואדי. יש לשם לב לכך שמסלולו התחתון של הנחל הוא מסלול מעגלי מסומן,ואין לחרוג מסימון השבילים מאחר והחלק הלא מסומן נמצא בשטח אש של צה"ל.

להמשך קריאהנחל אוג.

מישור ימין,עין ירקעם והמכתש הגדול.

את מישור ימין חוצים שני מוליכי מים אכזבים שאליהם שמנו את פעמינו: גבי ימין ועין ירקעם. שניהם,כאמור,אכזבים ברוב ימי השנה למעט עין ירקעם ששופע קימעה כמעט כל השנה. שניהם נשפכים לנחל חתירה אותו הנחל שבמרכז המכתש הגדול והוא האחראי ליצירת תופעת הטבע היחודית הזו.

להמשך קריאהמישור ימין,עין ירקעם והמכתש הגדול.

תל דן.

מעין דן נובע ממאות נקודות שפיעה בראש תל שברום 190 מטר מעל פני הים בליבה של שמורת תל דן. עשרה מטרים מעל לעינות דן ישנה נקודת שפיעה נוספת שנקראת עין לשם וביחד עינות דן הם המעיין השופע הגדול במזרח התיכון. מעינות דן זורם נחל דן למרחק של עשרים קלומטרים ונשפך לנחל החרמון ולשניר וביחד הם יוצרים את הירדן. בימים כשגרתם עינות דן תורמים את עיקר מימיו של הירדן אולם מידי חורף,לאחר שיטפונות מגשמים בגליל, מאפיל הבניאס של שפיעת מימו של הדן והוא מהווה את מקור ההזנה הראשי של הירדן. נחל דן הוא נחל יוצא דופן מבחינה הדרוגרפית בנחלי ישראל ובכלל – הוא חסר אגן ניקוז. עד לתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה לדן אגן ניקוז זעיר של כ – 24 קמ"ר ברם אגן הניקוז הזה הביא מי שטפונות עיליים,בימי החורף,שגרמו לזיהום של מי הנחל,שמימיו נשאבים לצרכי שתייה והשקייה של האזור. מדינת ישראל היטתה את אגן הניקוז של הדן לנחל החצבני ומאז הדן חסר אגן ניקוז בעליל. מגוון העינות השופעים בראש הנחל זורם,ברובו,לנחל דן אך גם לנחלים אחרים באזור כמו החצבאני למשל. הדן אינו כולל יובלים כלשהם ומנקודת השפיעה הוא זורם ישירות לנחל חרמון ושניר ללא ערוצי הזנה נוספים כלשהם. במהלך ההסטוריה האנושית הוטו מי הדן לצרכים שונים,השקייה ותחנות קמח למשל. כפי שאנחנו כבר יודעים שפע מים זורמים מזמן אל קרבו ציויליזציה אנושית. נחל דן איננו יוצא דופן בכך וליד מקורות הדן מתגבשת ציויליזציה אנושית שראשיתה בתחילת האלף ה – 5 לפנה"ס בתקופת האבן החדשה. תל דן מאוכלס עד לסוף המאה ה-4 לפנה"ס ובשלהי התקופה הכלכוליתית הוא נזנח – כמו עוד כמה ציויליזציות שהיו מבוססות מקורות שפיעה במרחב של המזרח התיכון ונזכיר פה את העיר ג’אווה שצפון מזרח המדבר הירדני,שהציוילזציה הככוליתית זונחת אותה באותה התקופה,ושמו של האתר שלי מגיע מדו"ח החפירה של תל ג’אווה.

להמשך קריאהתל דן.

פיטריות בשמורת הטבע דן.

הפטריות אינן צמח או בעל חי אלא ממלכת חי העומדת בפני עצמה. את המיון של עולם החי והצומח לממלכות ביצע לראשונה חוקר טבע שוודי בשם ליניאוס וזה היה במאה ה – 18 לספירה. בשנות ה – 60 כויל מיון הממלכות של ליניאוס וכלל חמש ממלכות שהידועה בהן היא ממלכת בעלי החיים שאנחנו,בני האדם,חלק ממנה. בשנות השמונים של המאה הקודמת שוב כויל מיון הממלכות ללא שינוי בחלוקה לחמש ממלכות אבל אי אלו יצורים עברו מאחת לשניה. כבר מחלוקת הממלכות בשנות השישים של המאה הקודמת,הפיטריות מוינו כממלכה עצמאית העומדת בפני עצמה הכוללת כמאה אלף פריטים שמתוכם כשישים חיים על ובתוך גופו של האדם.

להמשך קריאהפיטריות בשמורת הטבע דן.

פארק לאומי חולות ניצנים.

נהר הנילוס נושא עימו תסחיפי חול למלוא אורכו ממוצאו בנילוס הלבן והכחול ועד לדלתא שבה הוא נשפח לים התיכון. החול הנסחף הזה נשפך לים התיכון ועל פי משטר זרימת המים,והרוח,באגן המזרחי של הים התיכון נישא החול לחופיו המזרחיים של הים התיכון בכלל לחופיה של ארץ ישראל – בפרט. חוף הים של ארץ ישראל מאופיין בחול הלבן זהוב שמביא עימו הנילוס,מעט מזרחה מקו החוף היו,לאורך החוף בישראלי,דיונות של חול נודד שהוסע לים על ידי הנילוס וממשיך נדידתו בעזרת משטר הרוחות באגן המזרחי של הים התיכון. ראשית הדגרטציה בחולות הנודדים,באכה חופיה של ישראל,נעוץ בסכר אסואן שעם הקמתו התמעט סחף החול בחלקו הצפוני של נהר הנילוס. עם השנים נחצב החול,מהנילוס,לאורך חופיה של ישראל לצרכי בנייה וכשזה נפסק,בנייה מואצת האזור החוף גרמו לדיונות החול להעלם,למעט שריד אחד שנמצא בין אשדוד,בצפון,לאשקלון,בדרום – אלה חולות ניצנה.

להמשך קריאהפארק לאומי חולות ניצנים.

כביש 10 ורכבת החיג’אז בעזוז.

כביש עשר הוא הכביש הרביעי באורכו בישראל אחרי,בסדר עולה,כביש 6,כביש 40 וכביש 90. הכביש במלוא אורכו עובר לצד הגבול הבין לאומי בין ישראל למצרים. עם תחילת הנסיגה של ישראל מסיני,בראשית שנות השמונים,הוארך דרומה,מציר פלדלפי והכביש קיבל סימון של כביש ארצי מספר 10. הכביש נפתח לתנועה ב-1986 כאשר התנועה בכביש הוגבלה לשעות היום בלבד. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה ציר פילדפי נקטע והופסקה השתייכותו לכביש עשר. במהלך השנים קטע נוסף של כביש עשר,בין פתחת נצנה צפונה,נסגר לתנועה והוא בשימוש צה"ל בלבד. ב – 2011 אירע פיגוע טרור,משלוב,בכביש עשר ובכביש 12 בסמוך לגבול עם מצרים. בעקבות הפיגוע נסגר כביש עשר לתנועת אזרחים למלוא אורכו ובכל ימות השנה,למעט מספר חגים,שבהם הכביש נפתח לביקור של ישראלים בנופי הכביש ובשעות היום בלבד. הכביש נבנה בלווי צמוד של פקחי רשות שמורות הטבע על מנת להגיע למינימום של פגיעה בחי בצומח ובנוף שבתוואי הכביש.

להמשך קריאהכביש 10 ורכבת החיג’אז בעזוז.

עין סהרונים ופרסת הנקרות – מכתש רמון.

שבת בבוקר,אנחנו משאירים בירכתי הכסופה את מרכז הארץ הגשום ואת חרטומה לעבר מכתש רמון. מכתשי חתירה הם תופעת טבע ייחודית שבה ים קדום מיצר שכבת קרקע רכה,יחסית,מעל למסלע היסוד של קרום הכדור הכחול שלנו. מתחת למסלע הרך זורם לו נחל אכזב שבמשך מליוני שנים חותר תחת למשקע הימי עד שהוא קורס ונעלם והתכסית הקשיחה יותר של מסלע הכדור שלנו חשף והופך למכתש. בעולם שבעה מכתשי חתירה חמישה בהם בתחומי ארץ ישראל ושניים מהם:בסיני. אין עוד. מכתש רמון הוא הגדול והמרשים במכתשי החתירה שעל הכדור שלנו. מכתש רמון הוא שמורת טבע וגם שמורת טבע נקייה מאור שהוכרזה,ככזו,על ידי אונסק"ו.

להמשך קריאהעין סהרונים ופרסת הנקרות – מכתש רמון.

שיכון ותיקים – כפר סבא.

אחד ממאפיינה הייחודיים של התפתחות העיר כפר סבא הוא: הקמה של שיכונים בגבולות המרוחקים של השטח המוניציפלי של העיר. בתחילה היו השיכונים האלה,מנותקים מהרצף המוניציפלי של העיר ובמשך השנים גדלו השיכונים,והגרעין המרכזי של העיר,התחברו להם והפכו לרצף מוניציפלי אחד. גם המאה ה-21 ממשיכה העיר להתפתח על דרך זו ובראשית המילניום מוקם,בפאתיה הצפון מערבים של העיר,שיכון שמכונה "השכונה הירוקה",שבתחילתה הייתה מחובר לעיר בכביש אחד והיום בתיה המזרחיים כבר נושקים לרצף המוניציפלי של העיר.

להמשך קריאהשיכון ותיקים – כפר סבא.

נחל ציפורי – בראס עלי.

נחל ציפורי הוא נחל איתן שמתחיל את זרימתו בהרי נצרת ונשפח,במערב,לנחל הקישון. אורכו הכללי הוא 32 קילומטרים. באזור הכפר ראס עלי,דרומית לנצרת שבגלילהתחתון,זורם הנחל ובקרבתו תחנת קמח שנרכשה על ידי המנזר הכרמליתי במאה ה-18 ומאז היא סגורה,ולא פעילה,ועדיין רשומה כנכס של הכרמליתים. בהמשך זורם הנחל ולאורכו הכשירו שביל נגיש וכבוש שמלווה את זרימת נחל ציפורי בדרכו מהרי נצרת אל עבר הקישון.

להמשך קריאהנחל ציפורי – בראס עלי.

ציפורי.

ציפורי,קיבלה את שמה בשל מיקומה בראש תל המשקיף על הגליל התחתון ממעוף הציפור. תחילת הישוב בעיר מתוארך לתקופת אלכסנדר ינאי סביב 103 לפנה"ס והיא יושבה,ברציפות,עד למאה ה -13 לספירה או אז נעזבה וחלקים ממנה נחרבו ברעידת אדמה. שיאה התרבותי של ציפורי מגיע במאה ה – 3 לספירה ובתקופה זו,ואחריה בתקופה הביזנטית, מתמלאת ציפורי בפסיפסים מרהיבים ביופים ומרתקים בכמות הממצא בהקשר של פספסים,כמות שאין לה אח ורע בארכיאולוגיה של ארץ ישראל.

להמשך קריאהציפורי.

מאקרו – שבת 21 בנובמבר 2020.

בפרק נחל תנינים מקבלים אותנו שמיים מעוננים עם תאורה מהטובות שאפשר לבקש,כמו גם גשם מזרזף אך לא מטריד. בפרק הזה התקלנו בשלל סיתווניות,מרבדים של נרקיס סתווי,שבלולים וחלזונות מים. בחורש של גבעת עדה ציפנו למצוא פריחה של חלמונית מקומית אך נראה שאחרנו,בשבוע,את שבעת ימי פריחתה בשנה. מזג האוויר והתאורה עדיין האירו פנים ושזפנו עיננו בעצי האלון המקסימים שבגינה העירונית הזו. בביצת חדרה ציפו לנו מרבדים של נרקיס סתווי וגם עדר כבשים שלכיך בתיאבון גדול את העשב במקום.

להמשך קריאהמאקרו – שבת 21 בנובמבר 2020.

הוילה של שהין.

לאחר נטישת הוילה של משפחת שהין היא שימשה,חליפות,כמקום מושבם של חסרי בית. לבעליה של הוילה הפך מנהל מקרקעי ישראל,כממונה על נכסי נפקדים,שהשימוש של המבנה על ידי חסרי בית לא נשא חן בעיניו וכנגד המבנה הוצא צו הריסה. עירית רחובות,שהבינה את חשיבותו הארכיטקטונית וההסטורית,של המבנה מיהרה להכריז עליו כמבנה לשימור על סמך העובדה שהוילה נמצאת בשטח השיפוט של עירית רחובות. המבנה נמצא בהליך של הכרזה על מבנה הסטורי לשימור,אך מנהל מקרקעי ישראל מיהר לממש את "זכויותיו" באתר ומילא את המבנה בכ – 70 קוב בטון,על מנת להקשות את השימוש בו על ידי חסרי בית.

להמשך קריאההוילה של שהין.

תחנת הרכב הנטושה יציץ נען.

לא רחוק מהמבנים הנטושים במושב יציץ ניצבת תחנת הרכבת הישנה של יציץ נען. תחנת הרכבת הוקמה בימי המנדט הבריטי ושימשה כצומת רכבות בין ירושלים ובאר-שבע. בתחילה שימשה תחנת הרכבת הזו לרכבות משא שהעמיסו במקום פרי הדר והעבירו אותו לנמלי ישראל הנדטורית. בשנות ה-40 של המאה הקודמת,החל שימוש בתחנה כתחנת נוסעים לרכבת בין ירושלים,באר שבע ותל אביב. שיאה של התחנה היה בשנות ה – 60,של המאה הקודמת,כקו נוסעים בין באר-שבע ותל אביב עם עצירה בתחנה לטובת הנוסים לשני היעדים האלה.

להמשך קריאהתחנת הרכב הנטושה יציץ נען.

מבנים נטושים – יציץ.

מושב יציץ נמצא באזור כפר בתיה צפונית מזרחית לרחובות. המושב הוקם ב – 1950 ויושבו בו עולים מטריפולי. צילום של מבנים נטושים מאתגר מאוד,הן בצד הבטיחותי של העניין והן במראה במיוחד שמבנים נטושים מציעים לעין ולעדשת המצלמה. בפאתי מושב יציץ נמצאים מספר מבנים נטושים בקמפוס משלהם. אין לי מידע מדיוק על שימושם של המבנים ומדוע הם עומדים בשמימותם וגם לא לגבי עתידם,ברם:נראה שמדובר במוסד חינוכי כלשהו שננטש ונעזב לפגעי הטבע ולכמה אומני גרפיטי שלא ממש בפליאו ביצירתם. ביום שישי,האחרון,הכסופה,אני ותיק הצילום שלי שמנו פעמינו לכפר הנטוש ביציץ. מזג האוויר החורפי,ומטר גשם קל,קידמו את פנינו והעין,שלי ושל עדשת המצלמה,שזפו את האתר בהנאה מרובה. והתמונות,הן כאן לפניכם. מנחם.

להמשך קריאהמבנים נטושים – יציץ.

מבצר יחיעם.

במחצית השנייה של המאה ה-17 דאהר אל עומר,בדואי שהתחנך בקונסטנטינופול,מקבל לידיו קושן שליטה באזור החוף שבין צור לחיפה. דאהר קונה את מעמדו לאחר שנישא לבכירה ממוצא עות’מני תושבת דמשק,שאביה העשיר מוריש לה,עם מותו בטרם עת,את כל הונו. ההון של אבי אשתו מאפשר לדאהר,הבדואי כאמור,לתפוס קשרים במסדרונות השלטון בקונסטנטינופול ולקושן השליטה בחוף כאמור.

להמשך קריאהמבצר יחיעם.

שבי ציון.

ב – 1938 במסגרת חומה ומגדל עולה לקרקע שבי ציון,בנקודה שנמצאת כמה קלומטרים דרומית לנהרייה. את הישוב מאכלסים עולי העלייה החמישית רובם בני קהילת ברסינגן שבגרמניה. המושב מוקם כמושב שיתופי ומתקיים על חקלאות,גדולי שדה ומשק חי.

להמשך קריאהשבי ציון.

שמורת טבע עין אפק.

שמורת עין אפק נמצאת בעמק זבולון מזרחית לקרית ביאליק,והיא מקורו של נחל הנעמן. השמורה כולל מעינות וביצות ומשמשת בית גידול לחי ולצומח האופיניים לצפון הארץ. עין אפק נמצאת על ציר נדידת הציפורים המערבי של ארץ ישראל.

להמשך קריאהשמורת טבע עין אפק.

המכתש הקטן – מכתש חצירה.

כדי שייווצר מכתש,נדרשות לפעול,בזו אחר זו,כמה תופעות טבע הכוללות,ים עתיק שנסוג,קימוט ובעקבותיו היווצרות הרים,ואחר כך שוב,הצפה של ים ומשנסוג פעילות של זרימת נחלי מים בשכבות התחתונות של המשקע הסלעי וחתירתם,עד…

להמשך קריאההמכתש הקטן – מכתש חצירה.

חבצלת הנגב.

חבצלת הנגב היא צמח מדברי מבוסס בצל והיא דומה,מאוד,לאחותה הצפונית יותר,חבצלת החוף אך קטנה ממנה. הבצל של חבצלת הנגב טמון עמוק באדמה ובתחילת הפריחה עולה ממנו גבעול שמזדקר מעל לקרקע…

להמשך קריאהחבצלת הנגב.

ממשית.

במחצית הראשונה של התקופה הנבטית התיכונה,תחילת המאה ה-1 לפנה"ס,מקימים הנבטים את ממשית. העיר שימשה את שיירות הנבטים שהגיעו ממדבריות ערב בדרכן לנמל עזה. ממשית,נמצאת בציר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה.…

להמשך קריאהממשית.

כפר-רופין נדידת עופות.

שבת בבוקר.עמק בית שאן,הטמפרטורה מתחילה לטפס מעלה ומעל לשדות כפר רופין מתפתחות תרמיקות של של אוויר חם מעלה מן הקרקע אל השמים. כמה מאות פריטים של חסידות שחורות,שקנאים ועיטי החורש מזהים את התרמיקות ומטפסים בהן מעלה על מנת לגלוש ממרומי השמיים לתרמיקה הבאה – כל זה בדרכן דרומה לאפריקה החמימה. כמה מאות פריטים של העופות והציפורים הללו נצפו על ידינו והמראה מרהיב ומפעים לב. כמה מהעופות ומעיטי החורש,נתפסו בעין המצלמה כשהן עושות דרכן מעלה בתרמיקה,זו או אחרת.

להמשך קריאהכפר-רופין נדידת עופות.

בית שאן

בית שאן היא העיר המיושבת ברציפות העתיקה ביותר במרחב ארץ ישראל. ראשית ההתיישבות בבית שאן הוא בתחילת האלף ה-7 לפנה"ס והיא מיושבת,מאז,ברציפות עד היום. הממצא הארכאולוגי מצביע על תחילת ההתיישבות…

להמשך קריאהבית שאן

כוכב הירדן.

בעת חלוקת ארץ ישראל בתקופת ההתנחלות הישראלית המקראית הוקם הישוב הראשון בכוכב הירדן, ככל הנראה בשטח שבט יששכר. בעת מסעות הכיבוש של האימפריה המצרית הוקם במקום אתר התיישבות,שלא החזיק הרבה…

להמשך קריאהכוכב הירדן.

מנחת ערד.

אי שם בשנות השמונים,של המאה הקודמת, חברת מוטורולה התכוונה לפתוח מפעל יצור באזור התעשיה של ערד. המפעל,שנועד לספק תעסוקה לתושבי ערד,נפתח בעידוד המדינה ולחברת מוטורולה היו דרישות,מדרישות שונות,אחת מהן:בסמוך למפעל…

להמשך קריאהמנחת ערד.

מצפור ויקר – ספטמבר 2020.

מצפור ויקר,נבנה על ידי קק"ל,על מנת לאפשר לשקנאים הנודדים לעצור במקום ולהשביע רעבונם בדגה שהוכנסה למאגר. הבוקר,ביקרתי במצפור מתוך ציפייה לראות שקנאים שבאו לשבוע. לאכזבתי סעדו את ליבם,במאגר,שלושה שקנאים בלבד…

להמשך קריאהמצפור ויקר – ספטמבר 2020.

רמות השבים.

כיום רמות השבים מתנהלת תחת ועד מקומי וכפופה מוניציפלית למועצה המקומית דרום השרון. בתוך הישוב מצובים שלטים,רבים,המציינים את תודות הישוב כולל מיצג בפורמט מוזאון פתוח ובו פרטים מתולדות הישוב – שווה צפייה. בשבת בבוקר ביקרנו ברחובות הראשיים של רמות השבים,את תחילת הביקור ציינו במבנה נטוש שבגבול הצפוני של הישוב עם כביש 531 והתמונות,שפה,הם מגרפיטי שבמבנה הנטוש.

להמשך קריאהרמות השבים.

פארק כפר סבא ראש השנה שתפ"א.

אחרי כעשרה ימים של בידוד בשל חשיפה לחולה קורונה,יצאתי היום,בצהרים,לפארק כפר סבא לחוות את רגעי חופש התנועה שמיד אחריהם יינטלו ממני באדיבות ממשלת ישראל. והתמונות מדברות,בעד עצמן. מנחם.

להמשך קריאהפארק כפר סבא ראש השנה שתפ"א.

פרק אקולוגי הוד השרון.

יצא לי כמה פעמים לבקר בפארק האקולוגי בהוד השרון. עוד בתחילה,טרם הוכרז,אחרי שהוכרז ועוד. לאט לאט החי בפארק,ובעיקר ציפרים ועופות,הולך ומתייצב ובבוקרה של שבת,עוד בטרם תכה השמש את חומה, סרתי לפארק על מנת לחדור לביתם של הציפרים והעופות שבפארק מיד אחרי שפקחו עין ראשונה של בוקר.

להמשך קריאהפרק אקולוגי הוד השרון.

שקיעה באפולוניה.

ביום האחרון של אוגוסט איפשרה רשות הטבע והגנים לשהות בגן הלאומי אפולוניה עד לשעות הלילה ולצפות את השקיעה על העיר – נצלנו את האפשרות הזו לבקר באפולוניה ולהינות משעתיו האחרונות של חודש אוגוסט 2020.

להמשך קריאהשקיעה באפולוניה.

מצדה.

גולת הכותרת במחקר של מצדה הגיעה עם החפירות הארכאולגיות המקיפות, שבמהלכן נחפר האתר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות יגאל ידין, במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר 1963 עד אפריל 1964 ומדצמבר 1964 עד מרץ 1965. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתר לבין הנדבכים שהתוספו במהלך השחזור.

להמשך קריאהמצדה.

גשר הצבים – נחל אלכסנדר.

החל מ – 1995 החל שיקום נחל אכסנדר,ויחד אתו שיקום אוכלוסיית הצבים הרכים בנחל. עם ניקוי מי הנחל,בסביבת הגשר,הוקם אזור קינון לצבות הרכות,שאת ביציהן אוספים,מבקיעים באינקובטור מלאכותי ומחזירים לנחל אלכסנדר,לירקון ולקישון. פעילת זו גרמה לשיקום אוכלוסיית הצב הרך בנחל אלכסנדר,בכלל,ובשאר הנחלים בכלל.

להמשך קריאהגשר הצבים – נחל אלכסנדר.

חוף בצת.

חוף בצת,חוף הים הצפוני ביותר של מדינת ישראל,מתאפיין בכך שרכס הכורכר המערבי נושק לקו הים,ואילו חול הים,המוכר לנו מחופיה האחרים של ישראל ושמקורו בנהר הנילוס,נעדר ממנו כליל. מסיבה זו ובשל מיקומו חוף בצת מכיל חי וצומח יחודי לחוף והוא מוכרז כשמורת טבע. החוף נושק לשמורת הטבע הימית של ראש הנקרה,שמורת הטבע הימית הגדולה בישראל.

להמשך קריאהחוף בצת.

גלריה מינוס 430.

"מי הרג את ים המלח" זועק הגרפיטי על קירו של מבנה נטוש בחוף קלי"ה,מבנה שעד לפני כמה עשורים היה מטרים ספורים ממימיו של ים המלח והיום,נמצא כמה מאות מטרים ממנו – ומי באמת,הרג את ים המלח?

להמשך קריאהגלריה מינוס 430.

עין גדי,נחל דוד.

עין גדי. דומה שאין צורך להכביר מילים על שמורת הטבע עין גדי,ברם:בלב השמורה זורם נחל דוד. נחל דוד נובע,בעין השולמית,במעיין שנגרם כתוצאה מהשבר הסורי אפריקאי. משם זורם הנחל מזרחה ובדרך…

להמשך קריאהעין גדי,נחל דוד.

נחל ערוגות.

נחל ערוגות. נחל ערוגות הוא אחד הנחלים הארוכים בארץ ישראל. תחילתו באזור אפרת שבהרי השומרון וסופו בים המלח מעט דרומית לנחל דוד הידוע,גם,בשמו שמורת הטבע עין גדי. אורכו של הנחל…

להמשך קריאהנחל ערוגות.

סידני עלי

ב-699 נולד עלי אבו טאלב לאבו טאלב דודו של הנביא מוחמד. אבו טאלב היה מהראשונים לקבל על עצמו את האיסלם,והמסורת האיסלמית טוענת שגם עלי,עצמו,קיבל עליו את האיסלם בעודו בן שבע.…

להמשך קריאהסידני עלי

הליוס והקיקיון המצוי.

ב-20 בצדמבר 1922 מנצח הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה,שהחלה עם המהפכה הבולשביקית שלוש שנים קודם לכן וברית המועצות החלה להתקיים. לאחר מלחמת העולם השנייה מחולקת ההגמוניה באירופה ומזרח אירופה הופכת…

להמשך קריאההליוס והקיקיון המצוי.

שבע טחנות.

בשוליה הצפון מערביים של רמת גן המודרנית שכן הכפר הערבי ג’ריסה,למרגלות תל גריסה המכונה היום,בטעות,תל נפוליון. בשלהי התקופה העות'מאנית משמש נהר הירקון למספר תחנות קמח. חלקן ממוקמות מזרחית לכפר הבפסטיסטים…

להמשך קריאהשבע טחנות.

ערן העכביש.

הוא בא אלי הביתה. תפס,מבלי לעורר כל רעש,את מקומו. בתחילה: נעץ בי את עיניו ואחר כך הסתובב בזירת המיקום,הפנה את צידו האחד,ואחר כך את האחר ולבסוף חשף בפני את אחוריו.…

להמשך קריאהערן העכביש.

הפנטגון של כפר סבא.

ב-1931 מחליטים חקלאי כפר-סבא,אז ישוב כפרי,להקים אגודה חקלאית שיתופית שתטפל בשאיבת מים והולכתם לשדות החקלאים ולבתיהם. חברי האגודה היו כל מי שהיה תושב כפר-סבא. לאגודה קראו,בקיצור,מפעל המים או מפעל המים…

להמשך קריאההפנטגון של כפר סבא.

עכו 29 במאי 2020.

לפני כחמישה וחצי מליון שנים,החל הים,המוכר לנו כים התיכון,לסגת מערבה. נסיגת הים חשפה את משקע בעלי החיים שעיטר את קרקעיתו וביחד עם פעילות געשית,באזור כרם המהר"ל של היום,החלה התרוממות של…

להמשך קריאהעכו 29 במאי 2020.

חורשת הארבעים.

ביום שישי אחד,פעם בשנה,מתכנסים ארבעים מנביאיהם של כל הדתות בחורש אלונים שממזרח לאוניברסיטת חיפה. בחורש,וצילם של כארבעים עצי אלון שיחודם בגזעיהם המיוחדים בצורתם והשונים זה מזה,הם מחליטים,מה יהיה,ומה לא,במשך השנה…

להמשך קריאהחורשת הארבעים.

גבעת אולגה – מאי 2020.

אולגה בלקינד נולדה ב-1852 בעיירה קטנה בבלארוס. את השכלתה רכשה ב"חדר" שניהל אביה בכפר הולדתה. בגיל הטיפש עשרה עקרה מכפר הולדתה ועברה לעיר פטרסבורג,שם למדה:מיילדות. בתקופת שהייתה בפטרסבורג הכירה מהנדס…

להמשך קריאהגבעת אולגה – מאי 2020.

שביל שוסטר – מאחורי הקלעים.

כמה ממוקירי העירו לגבי סט התמונות האחרון שפורסם מהטיול בשביל שוסטר,שהתמונות,חלקן או כולן,נעימות לעין ונאות אבל,חדי העין,שמו לב שהתמונות כולן,כל הארבע,סובלות מבעיית פוקוס ניכרת. במקור,היציא לשביל שוסטר הייתה למטרת שיחרור…

להמשך קריאהשביל שוסטר – מאחורי הקלעים.

שביל שוסטר.

בדרום מערב הרי ירושלים זורם נחל קטלב ונחל שורק,הידוע גם בזכות מסילת הברזל הישנה לירושלים. סמוך למושב בר-גיורה נמצא שביל שוסטר שהוא שביל היקפי,שבמהלכו צופה אל שני הנחלים. מושב בר-גיורא…

להמשך קריאהשביל שוסטר.

קל כנוצה.

חלפה על חלוני ציפור והשילה מגופה נוצה אחת בודדת. התגלגלה הנוצה במרחבי החדר עד שנחתה על הספה השחורה והצהירה:”הנני כאן". אז,לקחתי את האתגר שהציבה הנוצה והנצחתי אותה,בתחילה כפי שנפלה מציפור…

להמשך קריאהקל כנוצה.

צילום מאקרו,נחל ציר,מזרח כפר סבא

כלל יסוד במשפט הפלילי הוא:”אין אדם שם עצמו רשע". אז הזדמן לי להגיע לנחל ציר,שבמזרח כפר-סבא,ואת השהות הקצרה באתר ניצלתי לתפוס את הצומח והחי בדלת אמותיו. אז מ"השלל" שנטמן בכרטיס…

להמשך קריאהצילום מאקרו,נחל ציר,מזרח כפר סבא

מצלמים בבית.

כידוע לכולם חל איסור לצאת מהבית מעבר למאת המטרים המותרים ובוודאי שלא,לצלם בטבע. בהשראת Thomas Heaton,צלם טבע מצפון אנגליה,אלתרתי בבית פינת צילום שכוללת:מצלמה,חצובה,עדשת מאקרו פלאש וחפצים שונים,ומשונים כמו למשל צידנית…

להמשך קריאהמצלמים בבית.

חלזונות.

גילוי נאות: התמונות האלה נלקחו "בחצר האחורית" בטווח מאת המטרים,המותר. תוך כדי חיפוש אחר קומפוזיציה באסופת החרציות,שמוטות עלי הכותרת,ראיתי ששורה של חלזונות ניצלו את הגשם של הלילה והקרירות של הבוקר…

להמשך קריאהחלזונות.

חרציות.

גילוי נאות: התמונות האלה נלקחו "בחצר האחורית" בטווח מאת המטרים,המותר. זה כמה ימים שמידי בוקר מקבל אוסף החרציות,שבחצר האחורית,ת פני כשעלי הכותרת שלהן שמוטות. עם התקדמות השמש בשמיים עלי הכותרת…

להמשך קריאהחרציות.

שמורת יקום – בחירות 2020 סבב III.

שמורת יקום מחולקת לשני חלקים,זה שממזרח לכביש 2 וזה שממערב לו. אנחנו ביקרנו בזה המזרחי ואליו אני מתייחס. השמורה ממוקמת על רכס הכורכר המזרחי שלאורך חופיה המערבים של מדינת ישראל.…

להמשך קריאהשמורת יקום – בחירות 2020 סבב III.

יער חורשים.

קיבוץ חורשים שייך לזרם של הקיבוץ הארצי והוא עלה לקרקע,כ-5 קילומטרים צפונית לראש העין ודרומית מזרחית לכפר סבא,שמו והוא עיוות של שם קדום הקשור במיקומו של הקיבוץ:חירבת קורייש. השם שניתן…

להמשך קריאהיער חורשים.

פארק כפר-סבא חול המועד סוכות.

לפארק כפר-סבא אין שום דבר מיוחד,אין בו מקווי מים כמו אחיו ברעננה,פתח-תקווה הוד השרון ולאחרונה התווסף אחד בבאר-שבע. אין בו שום יחודיות שתגרום לבוא בשעריו בכלל ולצלמו בפרט. כל זה…

להמשך קריאהפארק כפר-סבא חול המועד סוכות.

עיט החורש.

עוף דורס ממשפחת הניציים,עוף בינוני בגודלו 60 ס"מ אורכו ומוטת כנפיו כמטר וחצי.4 עיקר מזונו של עיט החורש הוא יונקים קטנים,עופות קטנים,זוחלים ופגרים. עיט החורש מקנן במרכז אירופה ובעיקר בחורשות…

להמשך קריאהעיט החורש.

עגור.

עוף ממשפחת העגורים שנוהג לחלוף מעל לישראל בחורף,בדרכו לאפריקה וגם נוהג להישאר לחורף בארץ בכלל ובעיקר באגמון החולה. באגמון החולה חורפים העגור האפור ועגור החן שני מינים שמקורם באירופה בעיקר…

להמשך קריאהעגור.

הדרוזים.

הדת הדרוזית התפצלה מהאיסלם השיעי במאה ה-11. האמונה הדרוזית החלה ככת שהתפצלה מהאיסלם אך עד מהרה החלו הדרוזים להיות נרדפים על ידי המצרים והם ברחו ממצרים והתפזרו במזרח התיכון –…

להמשך קריאההדרוזים.

פלמינגו.

הפלמינגו,או בשמו העברי שקיטן מצוי,הוא עוף גדול ושמו,העיברי,ניתן לו בעקבות שק קטן שנמצא בתחתית מקורו והמשמש לסינון המים מסרטנים ורודים שגם נותנים לעוף את גון גופו. המצרים הקדמונים יחסו לפלמינגו…

להמשך קריאהפלמינגו.

אגמון החולה.

עם יבוש אגם החולה הסתבר שחלק מהאדמות שהתגלו לאחר היבוש איננו ראוי לגידולים חקלאיים וחלק משטחי היבוש הפכו לשטח לא מנוצל. רוב האדמות האלה נמצאות במרכז עמק החולה וקק"ל לקחו…

להמשך קריאהאגמון החולה.

השקנאי.

השקנאים הם משפחה של עופות מים הניזונים מדגים והוא עוף המים הגדול בתבל. השקנאי בנוי לחיים במקווי מים מתוקים:נוצותיו מצופות שומן מה ששומר אותן יבשות,רגליו מכוסות כורי שחייה ובתחתית מקורו…

להמשך קריאההשקנאי.

סיתוונית.

הסיתוונית היא גיאופיט,מצח שבסיסו בצל,שכיחה בנוף הים תיכוני. שמה העברי של הסיתוונית ניתן לה כפרוש לשמה בכמה שפות אירופאיות ומאחר והיא מבשרת הסתיו גם בעברית היא נקראת על שמה של…

להמשך קריאהסיתוונית.

חבצלת החוף.

חבצלת החוף,שנקראת בטעות חבצלת השרון,היא צמח ממשפחת הנרקיסים. היא פורחת מתוך בצל בין יולי לאוקטובר כל שנה. לאחר הפריחה משאירה החבצלת פולי זרעים כשהזרעים מצופים בשהם. למה שהם? כי החבצלת…

להמשך קריאהחבצלת החוף.

שלדג לבן החזה.

השלדג הוא עוף ממשפחת השלדגיים,וכשמו הוא ניזון משליית דגים ממקווי מים,אך לא רק. השלדג שכיח בכל רחבי ארץ ישראל והוא איננו מצוי בתפוצה המאופיינת במקווי מים. השלדג,בארץ ישראל אך לא…

להמשך קריאהשלדג לבן החזה.

אדון חרדון.

החרדון הוא לטאה יחידה מסוגה – ונקראת חרדון מצוי. החרדון המצוי שכיח בארץ ישראל ויוון. גופו מגיע לאורך של כ-30 סנטימטרים וגון גופו משתנה בהתאם למספר גורמים כמו:גיל,הזדווגות,טמפרטורה בסביבת המחיה.…

להמשך קריאהאדון חרדון.

עין בוקק 2019.

בכל שנה במהלך חגי תשרי אנחנו מבקרים בעין בוקק שבאזור שפך זוהר שבים המלח. בכל שנה,בהתאם לזמן בשנה,חגי תשרי חלים בתקופה קצת אחרת מה שמזמן לנו לראות את אותו המקום…

להמשך קריאהעין בוקק 2019.

יום חמישי אחרון בתשע"ט – כיצד צולם?

חוץ מלהגיע למקום בתחבורה ציבורית ולהתמצא בו בלילה חשוך (והגעתי לאתר מצידו האחר לזה שהייתי בו עם הבאגי),זה אתגר גדול מאוד לצלם במקום כזה. הצילום צריך לתת מענה לבעיות האלה:…

להמשך קריאהיום חמישי אחרון בתשע"ט – כיצד צולם?

ביריה.

ביריה נמצאת כמה קילומטרים צפונית מערבית לעיר צפת. עם כיבוש צפת על ידי הצבא הרומי,בסביבות 66 לספירה,עברו תושביה היהודים של צפת לביריה הסמוכה. הפעם הבאה שישוב יהודי,בביריה,מופיע בתיעוד היסטורי הוא…

להמשך קריאהביריה.

חצבים בכפר-סבא הירוקה – ביקור חוזר.

בשישי האחרון,12 בספטמבר 2019,ביקרתי שוב בכיכר שבכפר-סבא הירוקה ובה החצבים. פריחת החצב נמצאת בשלביה הסופיים ונראה שבפעם הבאה שאבקר בכיכר,ואת החצבים,יהיה בקיץ הבא. ובנתיים כמה תמונות שקלטה עין המצלמה במקום.…

להמשך קריאהחצבים בכפר-סבא הירוקה – ביקור חוזר.

הבאגי ואני – טחנת אבו-רבאח.

בתחילת המאה ה-19 בנוסף לסכרים שנועדו לעצירת מים לצורך השקיית שדות סביב לירקון החלו לפעול בו שלוש טחנות קמח:מיר,המזרחית שביניהן,שהיום נמצאת בתחומי כפר הבפטיסטים,אבו-סבאח האמצעית, מביניהן שנמצאת כקילומטר במורד הירקון…

להמשך קריאההבאגי ואני – טחנת אבו-רבאח.

אדונינו עלי – סעידנא עלי,הרצליה.

בסוף המאה ה-19 מפת הישובים בגדה הצפונית של הירקון,בין שדרות רוקח לנוף ים של היום,מצביעה על ארבע כפרים ערבים,שאדמותיהם,היום,מכילות את רמת השרון,אוניברסיטת תל-אביב,הרצליה ונוף ים. בדרום האזור,סמוך לגדת הירקון הצפונית,שכן…

להמשך קריאהאדונינו עלי – סעידנא עלי,הרצליה.

אשדות הירקון – משחק של אור ומים.

נהר הירקון זורם,המגמה כללית,מערבה. שעת בין הערביים,שבה שמש שוקעת במערב מהווה הזדמנות לתאורה טיבעית בגב העדשה וביחד עם מימד המים – מזמנת הזדמנות למפגש מרתק בין קרני השמש הזהובות לקצפו…

להמשך קריאהאשדות הירקון – משחק של אור ומים.

אשדות הירקון וגם,קצת,נזק.

כדי למצוא את עצמי בגובה העיניים עם אשד הירקון נכנסתי למימיו הקרירים של הנהר שהתגלו,עד מהרה,כבוגדניים. תוך כדי איתור זוית צילום באשד עצמו הכפכף השמאלי ניתק מרגלי והחל להסחף המורד…

להמשך קריאהאשדות הירקון וגם,קצת,נזק.

הבאגי ואני,שפת הירקון בסמוך למועצה המקומית דרום השרון.

הירקון,מראש העין ועד לאזור שבע תחנות,הוא מוביל מים שהם מי שתיה. מקור מי השתייה הוא בחוק שמחייב את מקורות להזרים לירקון מים ממעינות ראש העין בכמות שתספיק לקיים את החי…

להמשך קריאההבאגי ואני,שפת הירקון בסמוך למועצה המקומית דרום השרון.

הבאגי,אני ובית המשאבות.

בתחילת המאה הקודמת אזור הירקון היה מוקף בפרדסים ובשדות חקלאיים עם גדולים אחרים. עוד לפני ההתישבות היהודית באזור,ערביי האזור בנו מבני אבן בסמוך לשפת הירקון,התקינו בהם משאבות מים,שהונעו בדיזל,ובאמצעותן שאבו…

להמשך קריאההבאגי,אני ובית המשאבות.

שכונת אבו סניינה – מזרח כפר סבא.

כפר אג’ליל היה קיים במקום שהיום נמצאים בו הסינמה-סיטי,מחנה גלילות ומרכז המוסד.צומת גלילות נקראת,למעשה,על שמו של הכפר הזה. המשפחה הגדולה והמרכזית באג’ליל הייתה משפחת אבו סניינה. אבי המשפחה,סברי אבו סניינה,רכש…

להמשך קריאהשכונת אבו סניינה – מזרח כפר סבא.

גברתי מירושלים.

הנצרות איננה דת מונוליטית,והיא נחלקת לזרמים רבים כגון:הפרוטסטנטים,הקתולים הכנסיה הרוסית ועוד ועוד. בתוך הזרמים השונים של הנצרות קמו להן אגודות שמוקמות לצורך מטרה,או מטרות,מסוימת ועם השנים,האגודות הללו,צברו הון אנושי ופיננסי…

להמשך קריאהגברתי מירושלים.

טרקטור זחלילים סמוראים וספסלים אקלקטים.

"ושכולם ידעו שזה לא סתם מכשיר הוא המצאה לאנושות, עליו כתבו גם שיר כי אי שם בקיבוץ יושב בבית דור של ילדים שמחכים לשמוע רק טרקטור" שיר הטרקטור,גלעד פרי. בשנות…

להמשך קריאהטרקטור זחלילים סמוראים וספסלים אקלקטים.

פרק כפר-סבא,תמונות אקלקטיות.

כשאני מתעתד להגיע למקום שצילום בו איננו בתחום נושאי העניין שלי,או שלא בטוח שאתקל במשהו ששווה הנצחה בצילום או שפשוט,אני,מעדיף מצלמת DSLR בהישג יד ולא סובל לצלם בפלאפון. הקנון D1000…

להמשך קריאהפרק כפר-סבא,תמונות אקלקטיות.

נווה ירק,הצומת לשום מקום.

כשנוסעים בכביש 40 מערבה,מכפר-סבא לכיוון צומת עדנים,חולפים על פני צומת נווה ירק. צומת נווה ירק מנתב את כביש 40 בכיוון,כללי,ממזרח מערבה,את כביש 5112 כביש הגישה למושב נווה ירק וכביש לשום…

להמשך קריאהנווה ירק,הצומת לשום מקום.

מערת התאומים.

מזרחית לבית שמש שוכנת שמורת נחל דולב. זו שמורת טבע מוכרזת אך איננה מסוגרת והגישה אליה חופשית. השמורה נמצאת באגן ההיקוות של נחל שורק ובתוכה זורמים מספר נחלים שמתנקזים לנחל…

להמשך קריאהמערת התאומים.

רמת הגולן חלק ה’ פרוקי רגליים.

יחד עם המים והצמחייה המוריקה מגיעים פרוקי הרגליים,שמוצאים את מזונם בינות לשלל הצמחים המלבלבים וגם,משחקים את תפקידם בטבע כלומר: העברת אבקנים על מנת להעמיד את דור ההמשך של הצמחים,מן הסתם…

להמשך קריאהרמת הגולן חלק ה’ פרוקי רגליים.

רמת הגולן חלק ד’ פריחה.

החורף האחרון,מבורך כשהיה,מילא את מישורי רמת הגולן במרבד של ירוק,צהוב כתום ואדום. בולט במיוחד הפרג שעליו באדום בוהק ממלאים את הפאונה של סוף החורף בגולן. הפרג,עבורי,הוא אחרון משפחת ה"אדומים" (הכלנית,הנורית,הצבעוני…

להמשך קריאהרמת הגולן חלק ד’ פריחה.

רמת הגולן חלק ב’ מפל עיט.

נחל עיט,נחל אכזב,מתחיל במרכז רמת הגולן וערוצו זורם מערבה,חוצה את כביש 808 (כביש המפלים) ונופל,במפל מים שחותר במסלע הבזלת,אל עבר נחל יהודיה,שבתורו נשפך לצפון הכינרת. כביש 808 נמצא במרכז רמת…

להמשך קריאהרמת הגולן חלק ב’ מפל עיט.

עכו.

מקור השם עכו אינו ידוע. בתנ"כ עכו נזכרת רק פעם אחת,בספר שופטים,וראשית התעוד ההסטורי שלה מגיע מתעודות מצריות שונות. עד לסוף התקופה הרומית העיר,עכו,נמצאת די רחוק מנמל עכו המוכר היום…

להמשך קריאהעכו.

גן לאומי חוף השרון – געש.

גן לאומי חוף השרון,הידוע יותר בשם חוף געש,משתרע לאורך מצוק הכורכר שלחוף הים בין ארסוף,בדרום,למכון וינגייט,בצפון. הגן הלאומי הזה סבל מנזק מעשה ידי אדם,בעיקר:נזקים שנגרמו,לחי ולצומח,על ידי כלי רכב,בעיקר רכבי…

להמשך קריאהגן לאומי חוף השרון – געש.

עתיר ידע

אזור התעשיה עתיר ידע,גובל עם שדותיו של (מושב) עין חמד.בצהרי היום,התעבו להם ענני קולמוס צבועים בלבן ואפור,מבלי שהראו סימנים של גשם ההולך ובא. לקחתי את ציוד הצילום שלי ויצאתי,ברגל,לשדות עין…

להמשך קריאהעתיר ידע

עין בוקק 2018

כל שנה,בשבת הראשונה שאחרי החגים/שמחת תורה,אנחנו פוקדים את עין בוקק. השנה,השקמנו קום ופקדנו את הואדי בשעת בוקר מוקדמת. עם כניסתינו לערוץ התמלאנו פליאה:הערוץ יבש. במעלה הערוץ החלו המים להופיע,ולזרום אבל…

להמשך קריאהעין בוקק 2018

ערפלים כביש 531

מחלף אלישמע,על כביש 531,טומן בחובו כמה פינות חמד ירוקות. זה כבר זמן מה שאני עובר במחלף הזה בשעות הבוקר ומתענג על ערפילי הבוקר הנושקים לירוק המקסים של שדות אלישמע המקיפים…

להמשך קריאהערפלים כביש 531

ביצת חדרה

בין אפריל 1881 למאי 1882 אירעו פרעות דמים ביהודי דרום רוסיה– פרעות הידועות בשם "סופות הנגב". בעקבות הפרעות האלה,קבוצה של יהודים הגיעו לארץ ישראל במגמה לרכוש קרקעות ואליהן להביא יהודים…

להמשך קריאהביצת חדרה