Home Page

בחלק הצפוני של אזור התעשייה באור עקיבא בשטח שבין אור עקיבא לבית חנניה ישנו אתר ארכאולוגי ובו מחצבה,קולמבריום ומערות קבורה כולם מתוארכים לתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל. בינות לממצאים הארכאולוגים פורחים להם פרחי הסתיו מהפאונה הארץ ישראלית. בולט בפריחתו הנרקיס הסתווי שזה לו מקום הפריחה הדרומי ביותר בארץ ישראל. חורבת מלח היא שמורת עציץ. שמורת עציץ הוא שמורת טבע לא מוכרזת שגודלה דונמים ספורים והיא מוקפת באזורים מפותחים כמו ערים,ישובים חקלאיים או כבישים. שמורת עציץ היא "אי" של טבע פראי המאופיין בפרטים מהפאונה הארץ ישראלית,לעתים,שמורת העציץ,תכיל גם מקבץ,כלשהו,של ממצאים ארכאולוגים אך אין בכך חובה על מנת להגדיר מקום כשמורת עציץ. שמורת עציץ תהייה מבודדת על ידי פיתוח אנושי כמו בתי מגורים,אזורי תעשיה,כבישים ושדות. כדי ששמורת טבע תכנס להגדרה של שמורת עציץ היא צריכה להחיל בתוכה מינים ייחודים ונדירים של צמחי בר,חיות בר ולעתים גם ממצא ארכאולוגי. שמורת עציץ איננה הגדרה חוקית שבמסגרתה חלים על שטחי השמורה חוקי שמירת הטבע והסביבה של מדינת ישראל אך מקובל שהרשויות שבתחומן שמורות עציץ דואגות לשירה של השמורה ללא הפרעה והן מוחרגות מתוכניות המתאר המקומיות והאזוריות.

בחלקו הצפוני של אזור התעשייה באור עקיבא,בין אור עקיבא לישוב בית חנניה נמצאת חורבת מלח. חורבת מלח איננה מוכרזת לא כאתר ארכאולוגי לשימור ולא כשמורת טבע,למרות:שהיא מכילה ממצאים ארכאולוגים המעידים על שימוש במקום התקופה הרומית ביזנטית,ולמרות שהיא בית גידול לצמחי בר האופייניים לצומח הארץ ישראלי בסתיו ובחורף,ומהווה גבול הצמיחה הדרומי של הנרקיס הסתווי. האתר נמצאה מערת קבורה המיוחסת לתקופה הרומית ביזנטית ובה נמצאו סרקופגים אך מי היו אלה שנקברו שם,לא ידוע. עוד באתר קולומבריום שבמרחב ארץ ישראל שימש לגידול יונים אבל במקומות אחרים באימפריה הרומית שימש כמקום הטמנה של אפר מתים. עוד במקום מחצבה שבה חצבו בגבעת הכורכר וההנחה הסבירה היא שהאבנים שנחצבו פה שימשו לבנייה בעיר קיסריה הרומית שלא רחוקה מחורבת מלח. מקור השם חורבת מלח. שם המקום לא מוזכר בכתבי קדמונים וגם לא ידוע על יישוב ערבי ששמו היה מלח או כל תצורה אחרת של השם שהשתמרו היסטורית ועברו הגייה בעברית. אין במקום כל ממצא שקשור במלח למרות קירבתה לים התיכון שממנו כן כורים מלח כמו בברכות המלח שבעתלית. כנראה שהם השתרש איכשהו בהוויה הארץ ישראלית ונשאר ממקור אלום. ההגדרה המוניציפלית של חורבת מלח היא של שמורת עציץ. שמורת עציץ היא מערך קטן שטח שבו גדלים פרא ובאופן טבעי מהפאונה הארץ ישראלית.שמורת עציץ היא הגדרה המתארת את מבנה המקום,כאמור,וכתולדה של זה שמורת עציץ תישמר כמקום שהגישה של הציבור אליו חופשית וההגנה על שמורת העציץ באה מחקיקה הקשורה בהגנה של הצמח המוגן של פרחי ארץ ישראל. העובדה ששמורת העציץ הזו ישנם גם ממצאים ארכאולוגים מספקת לשמורה הגנה מפני הרס ובנייה על הקרקע הזו אך ההגנה הזו איננה הגנה חוקית אלא תלויה ברצונם הטוב של פרנסי אור עקיבא.לא מצאתי במאגר המידע הממשלתי בקשה להכריז על חורבת מלח כשמורת טבע על כל המשתמע מכך ומאחר והיא בשטח המוניציפלי של עיריית אור עקיבא ההגנה היחידה שיש לה היא מעצם היותה שמורת עציץ שהצומח בה מוגן מכוח חוק צמחי הבר אני מקווה שאין תוכנית להרוס את המקום או להפוך אותו לגן עירוני מוקף כבישים ומגדלי בטון.

שטח אגם החולה היה רכושו הפרטי של הסולטן עבדול חמיד השני שהפך את האגם,וסביבתו,לרכושו הפרטי תוך הבנה לפוטנציאל הגלום באדמת הימה לשימושים חקלאיים. כבר עבדול חמיד השני חשב שיהייה זה…

בצפון איראן לחופיו של הים הכספי שוכנת עיר נופש בשם רמסר. העיר נהנית ממזג אוויר מאוד נוח בחורף ובקיץ ועיקר פרנסת תושביה הוא על תיירות,פנים,איראנית. בנוסף להיותה של רמסר לחופיו של הים הכספי יש בעיר מעיינות חמים שתורמים לאטרקטיביות שלה בעיני תושבי איראן. פרט מעניין: בסביבותיה של העיר רמסר נמדדת רמת רדיואקטיביות טבעית (טבעית,אין מקורה ואין לה שום קשר לפרויקט האטום האיראני) גבוהה במיוחד בערך הגבולי הגבוהה של חשיפה לקרינה רדיואקטיבית טבעית שאיננה מזיקה לבני אדם,לחי ולצומח. ב 1971 כינסה ממשלת אירן נציגים מכל העולם לכנס שדן בשימור אתרי טבע לחים. בסוף הכינוס נחתמה אמנת רמסר,אמנה לשימור מקורות מים לחים לטובת שימור החי והצומח הטבעיים האופייניים לאתרי טבע לחים ולרווחת האנושות. האמנה מגדירה מקווי מים לחים בצורה נרחבת וכוללת חופי ים שבשעת השפל מגיע עומקם לשישה מטרים. בנוסף מגדירה כמקור מים לח בריכות דגים,שדות אורז ברכות אידוי לאיסוף מלח ועוד. ב 1993 הצטרפה ישראל לאמנת רמסר ובישראל מוכרזים שני מקווי מים לחים והוכרזו בה שני אתרי רמסר:שמורת הטבע עין אפק,ושומרת הטבע החולה. בעונה זו חולפות צפרים נודדות מעל לשמורת הטבע אפק,להקות של קורמורנים מצאו בינות לעצי השמורה כמקום לחריפה וכמה להקות של שקנאים נצפו תופסות תרמיקות בדרכן דרומה,כמה להקות של עוף דורס,שלא זוהה על ידינו אך יתכן ומדובר בדיה שחורה או עוזניות שטיפסו מעלה בתרמיקות מעל לשמורה בדרכן דרומה.

ישנם טיולים עונתיים שהייתי רוצה להצהיר עליהם כמסורת,כמו הביקור בכפר רופין בעת נדידת הסתיו. אלא מהי: בשנתיים האחרונות התחוללה פה מלחמה,ועדיין לא רואים את סופה,והביקור העונתי בכפר רופין נדחה מסיבות ביטחוניות ואחרות שקשורות במלחמה. בשנות הארבעים והחמישים,של המאה הקודמת,הדיה המצויה הייתה עוף טורף יציב בישראל. עיקר האוכלוסייה התרכז בצפון הארץ ובתחילת שנות החמישים החלה אוכלוסיית הדיות להתפשט דרומה.ב 1952 נמצא קן שלהן במקווה ישראל. שימוש נרחב בחומרי דישון רעילים,כמו גם התפשטות היישוב האנושי באזורי היציבות של הדיה המצויה גרמו לכך שמין זה נכחד מנוף העופות הטורפים של ארץ ישראל. לאחר ההכחדה חלפו בשמי הארץ דיות מצויות בדרכן דרומה ולקראת סוף שנות התשעים תחילת ה 2000 כמה זוגות בודדות של דיות מצויות חרפו בארץ וחזרו לארץ מוצאן בנדידת האביב. כחמש זוגות של דיות מצויות בנו קנים וקיננו בארץ בעמק החולה ובמורדות החרמון,ברם: מאז שנות האלפיים פסק הקינון בארץ והדיות המצויות נכחדו סופית מנופה של ארץ ישראל. כיום,בנדידת הסתיו והאביב,חולפות הדיות המצויות בשמי הארץ,עוצרות פה להתרעננות ומזון וממשיכות הלאה. נכון להיום הדיה מצויה לא חורפת במרחבי ארץ ישראל ובספר האדום של העופות המקננים בישראל היא בסטטוס של נכחדה כמקננת באזורנו. הדיה המצויה,נקראת גם הדיה השחורה,נקראת כך כי היא נוהגת לבלות שעות ארוכות בדאייה בשמיים,אגב כך אוספת את מזונה. הדיה המצויה התרגלה לנוכחות אדם ובסביבה האנושית היא מרבה להתקיים לצידו של האדם,בין השאר,בגלל שסיגלה לעצמה איסוף מזון ממזבלות שבני האדם יצרו.

יפו נזכרת לראשונה בתעודות מצריות מהמאה ה-15 לפנה"ס. מקור השם הוא המילה ‘אפו’ מהשפות השמיות המערביות ופרושה בעברית:היפה. בתולדותיה של יפו ובעמים והשפות השונות שחיו בה השתמר הקשר למילה יפה…

השקנאי המצוי הוא העוף הנודד הגדול ביותר שפוקד את ישראל בסתיו,כשהוא עושה דרכו לאפריקה החמימה,ובאביב,כשהוא עושה דרכו חזרה הביתה בארצות מזרח אירופה. לשקנאי טכניקת נדידה ייחודית לו: השקנאי משתמש בטרמיקה של אוויר חם על מנת לדאות לגבהים ובשיא הטרמיקה הוא דואה אל עבר המשך מסעו. השקנאי,בניגוד לחסידה שמשתמשת באותה הטכניקה,משתמש רק ב"קיר" אחד של הטרמיקה וכתוצאה מכך להקת השקנאים מהבהבת בשמים פעם בלבן בוהק ופעם בשחור. השקנאי מכלה כמות אנרגיה גדולה מאוד בעת הנדידה ועל כן נדרש לבצע הפסקה על מנת להזין את עצמו ולצבור מספיק אנרגיה להמשך המסע. השקנאים הנודדים בארץ ישראל מגיעים ממזרח אירופה,חונים במאגרי המים שנכרים בדרכם,נחים וזוללים דגים ומשנחו ומילאו בטנם תופסים טרמיקות של אוויר חם וממשיכים את דרכם דרומה,לאפריקה. בעבר השתמשו השקנאים במאגרי מים טבעיים כימת החולה וביצות,משאלה יובשו עברו לחנייה בברכות דגים למגינת לבם של מגדלי הדגים,והסבו להם נזק כלכלי ניכר. בהתארגנות של גופים שונים ממלאים עבור השקנאים דגים במאגרי מים והם,ובשמחה,נוחתים בהם ניזונים מהדגים אוגרים אנרגיה וכוח וממשיכים בדרכם תוך גרימת נזק כלכלי זעיר. השקנאי חי בלהקות שככל הנראה הפריטים בכל להקה קבועים וכוללים בוגרים וצעירים,כשהאחרונים מאופיינים בגון כהה של נוצות גופם. גם אסוף שלל הדגה מתבצע על ידי הלהקה כולה. השקנאים מסתדרים בחצי קשת,דוחפים את הדגים אל עבר גדות המאגר ושם בולסים אותם הנאתם. לא ידוע על מערכת היררכית בתוך להקת השקנאים,כן ידוע,ממחקר שבוצע בישראל,ששיטת הדייג של השקנאים איננה היעילה ביותר ולו שקנאי בודד היה צד דגים לעצמו,היה מצליח לספק לעצמו כמות גדולה יותר של דגים ובזמן קצר יותר משיטת הדיג בקבוצתית. ככל הידוע הצורך של השקנאים להתלהק הוא זה שמכתיב,גם,את שיטת הציד של הדגים. מעל שמי ישראל חולפים בין 40 ל 50 אלף שקנאים בעונת הנדידה שהם כ 20% מאוכלוסיית השקנאי באירופה. במהלך העימות בין ישראל לחיזבאללה,במלחמת חרבות ברזל,היו מספר אזעקות שווא של חדירת כטב"מ שמקורם היה בלהקה של שקנאים.מעקב מדוקדק אחר נדידת להקות השקנאים בשמי הארץ,בעת העימות הזה,סיפק את המידע הנדרש על מנת להמעיט כמעט לגמרי את אזעקות השווא.

ערב שמחת תורה. עשרים החטופים החיים משוחררים מידי חמאס וכולם,הולכים על רגליהם,בארץ. סחררת ההתרגשות ממשיכה מנאום טרמפ בכנסת ועד לתחושת העצב על משחקי חמאס בהחזרת החללים. טלטולי הנפש מתחילים לשקוע כאשר הכסופה מדוממת מנועה במגרש החנייה של שביל סובב הר מירון. השביל מתחיל דרכו במפנה הדרומי של ההר,חולף על שלושת רוחות השמיים,מזרח,צפון ומערב בהתאמה,ומסתיים שוב במפנה הדרומי בדרך למגרש החנייה. סתוונית היורה נוקטת באסטרטגיית פריחה הייחודית לצמחי הסתיו. היא פורחת ממש אחרי טיפות הגשם הראשונות של הסתיו ובכך זוכה,בבלעדיות,לתשומת לבם של החרקים המפרים. לאחר כמה ימי פריחה ממצה הסתוונית את מאגר המזון שבבצל הקטן שלה,נופלת אל אחד מצדדיה,זקופה ומלוא פריחתה וקמלה. בתחילת המסלול,במפנה הדרומי של מסלול סובב מירון איננו נתקלים בפריחת הסתוונית. חשש מתגנב ללבנו שמא איחרנו את פריחתה. כאשר המסלול עושה דרכו מזרחה אט אט,בצידיו,מתגלות סתווניות. זקופות,פורצות מן הקרקע מכוסת העלווה בגאווה מתריסה דומה לתחושת הגאווה על חזרת החטופים החיים יום קודם לכן. פה ושם מרבדים של סתוונית פורחים להם,ופה ושם נצפית סתוונית שחיסלה את מאגר המזון מהבצל שלה והיא שכובה לצידו,מלוא קומתה ופריחתה וקמלה לאטה בגאווה בלתי מוסתרת. אט אט סב שביל סובב מירון אל המפנה הדרומי של ההר,אין בו עוד סתווניות ואת מקומן תופסים מבנים שונים מבסיס חיל האוויר שבראש ההר,בסיס שבמהלך המלחמה נפגע אך נשאר זקוף... ומתפקד. בחזרה למגרש החנייה. העין מלאה במראה פריחתה של הסתוונית עין העדשה שובעת אף היא והכסופה מסיעה אותנו למציאות שבה עדיין חללים חטופים נמצאים בעזה.

החלמונית הגדולה היא אחת משלושה מינים של חלמונית הצומחים בישראל:החלמונית הגדולה,החלמונית זעירה וחלמונית צהובה. החלמונית הגדולה והזעירה הם מינים הגדלים בר בישראל ואילו החלמונית הצהובה היא צמח תרבותי הצומח בגינות בלבד ואיננו מופיע כצמח בר בישראל. שלושת מיני החלמונית הם ממשפחת הנרקיסים. החלמונית הצהובה היא מראשוני צמחי הסתיו,לאחר גשם ראשון,נדרשת כמות של 5 מ"מ גשם בלבד,פורחת החלמונית הצהובה. סתוונית היורה היא בת למשפחת הסיתווניים,גם היא זקוקה למעט מאוד גשם על מנת לפרוח וגם היא גיאופיט שמיד אחרי הגשם הראשון של הסתיו פורחת. סתוונית היורה שכיחה בתפוצתה בארץ ישראל,מהגלגל והגולן ועד לנגב.

ב 1936 מוקם בארץ ישראל החי"ל החבל הימי הישראלי. הארגון שם עצמו כמטרה להעמיק את תודעת יורדי הים בקרב הנוער הישראלי,להעמיד ולטפח דור של יורדי ים ישראלים לרבות שחיינים,דייגים ושייטים. עם קום המדינה הוקמם התאחדות הספורט והחי"ל פעל,בתוך ההתאחדות,כגוף על המאגד תחתיו את פעילות הספורט הימי. ב 1997 פורק החי"ל וכל פעילותו הועברה להתאחדות הספורט. ב 1938 מעט דרומית לשפך נחל חדרה לחוף מעגנה טבעית שתחומה בסלעי גדור,הקים החי"ל את שלוחתו בעיר חדרה ופעילות הספורט הימי התקיימה במקום,מאז ועד היום. את המעגנה הטבעית שבחוף חדרה הפכו דייגים,בני העיר,לנמל דיג קטן ובו מספר סירות דייג והחוף משמש לשני השימושים:נמל הדיג של העיר חדרה ולחופו מרכז הספורט הימי של העיר.