ביום הארבעים לשאגת הארי מכריזה ארה"ב על הפסקת אש. עם בוקר,ועם כניסתה של הפסקת האש לתוקף,ממטירים עלינו האיראנים את חרון אפם בהתרעות ואזעקות חוזרות ונשנות שאחריהן שורר שקט.
גם בבוקרו של יום השישי העוקב,זה האחרון בעת כתיבת שורות אלה,השקט במרכז הארץ ודרומה נשמר. התלבטנו האם לשם פנינו צפונה או דרומה,ברם רצף של התרעות ואזעקות,כמעט בלתי פוסקים,בצפון הארץ הפילו את הפור והחלטנו לבקר את תל ערד,לשם יצאנו. בבוקרו של שישי הזה נפתח הגן הלאומי תל ערד לראשונה לאחר שנסגר בצו השעה ובהוראת פיקוד העורף. באתר יש מרחב מוגן תיקני ולאורך כל שהותנו באתר היינו רק אנחנו כשכל האתר ויופיו באביב 2026 עומד לרשותנו בלבד.
תל ערד הוא למעשה שני אתרים ארכאולוגים זה לצידו של זה. בחלקו הדרום מערבי נמצא תל ערד שבו העיר ערד ובגבעה נישאת בצפון האתר נמצאת מצודת תל ערד,מצודה שהוקמה בתקופת הברזל ונתייחס אליה,קמעא,בהמשך.
תל ערד.
בתחילת האלף הרביעי לפני הספירה בתקופה הכלקוליתית התיכונה,מגיעים למרחב ארץ ישראל,ושכנותיה,נושאי תרבות חדשים במרחב. המאפיין החומרי של התרבות הזו הוא שילוב של שימוש בכלי אבן וכלים,בכלל וכלי פולחן בפרט,עשויים ברונזה כלים המאפיינים מאוד את התקופה ההיסטורית הבאה אחריה תקופת הברונזה.
מקור מוצאם של החברה הכלקוליתית לא ברורים ויש סברות שונות,וחלקן מוכחות,לגבי מוצאם. רוב הישובים הכלקוליתיים היו מסדרי גודל של כפרים קטנים מאוכלסים על ידי כמה משפחות בעלות מוצא תרבותי משותף. ערים כלקוליתיות היו תופעה נדירה יחסית ובשיח כאן נתמקד בשתיים מהן: ערד וג’אווה שנמצאת במדבר המזרחי של ממלכת ירדן.
את ג’אווה הירדנית חפר פרופ’ ס.הלמס ודוח החפירה פורסם ב 1991,שם האתר שלי לקוח מתוך ממצאי הדו"ח הזה. את ערד העתיקה חפרה פרופ’ רות עמירן (ז"ל) וגם דוח החפירה הזה פורסם.
התרבות הכלקוליתית לא נעלמת ממרחב ארץ ישראל ושכנותיה בצורה אלימה. נטישה של אתרים כלוקליתיים ללא סימני אלימות כלשהם שכיחה ובהקשר הזה נזכיר: את העיר ג’אווה עוזבים תושביה הכלקוליתים בתחילת האלף השלישי לפנה"ס והיא לא נושבת עוד. המקדש הכלכוליתי שהיום נמצא בגן לאומי עין גדי,גם הוא ננטש ללא אלימות וכלי המקדש מוטמנים במערה מחכים לימים טובים יותר (כיום במוזיאון ישראל שבירושלים). לקראת סוף תקופת הברונזה הקדומה I גם העיר ערד ננטשת ללא סימני אלימות ולא נושבת עוד.
לקראת תחילת האלף הרביעי לפנה"ס,תקופת הברונזה הקדומה I,ננטשת ג’אווה. הנטישה לא מלווה בגורם אלים וההסבר המדעי לנטישה הוא בשינויי של מזג האוויר בעיר בהתמעטות הגשמים במרחב העיר.
וערד?
בערד יש רצף ישובי מאמצע האלף הרביעי לפנה"ס ועד לנטישת העיר,ללא אירוע אלים,בשלהי תקופת הברונזה העתיקה I. בתחילת תקופת הברונזה הראשונה I העיר ערד היא עיר מוקפת חומה ובה אוכלוסיה המוערכת בכ 2500 תושבים.
ערד,העיר של תקופת הברונזה,איננה מתאפיינת במבנה ארכיטקטוני המאפיין את ערי המדינה שהתהוו במרחב ארץ ישראל בתקופת הברונזה במאוחרת,יותר מאלף שנה אחרי שהעיר ערד ננטשה.הממצא כן מצביע על תושבים שפרנסתם התבססה על חקלאות ומסחר לא היה שיכוב חברתי אבל כן נמצאו שני ארמונות שככל הנראה היו שייכים למנהיגי העיר ללא המאפיינים של ארמונות השליטים בערי המדינה של סוף תקופת הברונזה במרחב שלנו.
כאמור,ערד נעזבת בשלהי תקופת הברונזה הקדומה I ללא סימנים של אלימות – למה?
בתקופה הזו במצרים,הציביליזציה מדרום לערד,מכלים מרבצי נחושת שמאפשרים הפקת ברונזה בערבה ובעבר הירדן. המצרים משתלטים על המסחר בנחושת ומפקיעים,בכך,חלק חשוב בהכנסה של תושבי ערד שהתפרנסו משיירות הנחושת שעברו באזור העיר. יחד עם זאת,ישנם עדויות מוצקות לכך שמרחב העיר ערד הפך ליותר ויותר צחיח,כמויות הגשם הלכו והתמעטו ולתושבי העיר נשמטה הקרקע מתחת לעיבודי החקלאות שהיו במרכז פרנסתם. לאן נעלמו תושבי העיר ערד? לשאלה הזו,כמו לשאלה מה עלה בגורלם של תושבי ג’אווה לשאלה הזו אין תשובה,במיוחד לאור העובדה שהתאגדות אנושית במסגרת ערי מדינה מתרחשת יותר מאלף שנה מאוחר יותר.
כאמור: התאגדות המרחב של ארץ ישראל בערי מדינה שתחתיו אוגדו מי שמכונים בתנ"ך עמי כנען ומתרחשת יותר מאלף שנה לאחר שתושבי ערד עזבו אותה ועל כן ציון תושבי ערד העתיקה כחלק מהכנענים כפי שמופיע בשילוט באתר ובחוברת ההסבר איננו נכון ומדיף ריח של אג’נדה פוליטית שאין לה מקום באתר מופלא זה.
מיצד ערד.
כאמור בחלק הצפוני של העיר מוקם מיצד מוקף חומה ועם מקומות אחסון למזון,למגורי חיילים ומאגר מים הצמוד לו. כל זה קורה בחלק הראשון של תקופת הברזל. ממצאים כתובים באתר עולה שתושבי המיצד היו חייל מצב שהגן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה וגם שימשו ככוח עזר להתערבות צבאית במתחמים נוספים שאוכלסו על ידי בני יהוה באזור בקעת ערד.
באתר נמצא מקדש ולו דביר. זהו ממצא ייחודי שאין לו אח ורע בממצא הארכאולוגי בארץ ישראל שבתקופת הברזל. תושבי המקום לא השאירו תיעוד הקשור במקדש ובדביר בלבו והנחת היסוד של חופר המקום,פרופ י.אהרוני ז"ל,היא שהמקדש והדביר היה אירוע מיוחד לאתר והוא נסגר במצוות הנביא חזקיהו שאיגד את האמונה באל אחד ויחיד ואת משכנו במקום אחד ויחד:במקדש שבהר הבית.
לאחר שסיימנו לסייר במתחם ערד העתיקה חזרנו למרכז הארץ,והתמונות שנלכדו בעין העדשה,הן כאן לפניכם:
בטבע הישראלי אין אריות,אבל:בטלפון הנייד שלי התיישב לו ליש עיקש שמחליט להתריע על טילים מאיראן בשעת בוקר מוקדמת. אחרי התעוררות משאגת הליש,ומאחר וזה בוקרו של יום שישי יום התרעננות השבועי עולה השאלה לאן לנסוע?
בדיקה בנתוני השיגור מגלה,שוב,שחוף הים של קיסריה הוא מהמקומות הפחות מטווחים ולמרות שביקרנו בו בשבוע שעבר,נופלת החלטה לשוב לחוף אמת המים שבקיסריה אף הפעם שמנו פעמינו לחלק הדרומי של החוף,לכיוון גן לאומי קיסריה,מהלך שלא עשינו מעולם.
מזג האוויר מדבר על ים סוער ומסוכן לרחצה ויחד עם זה על אובך כבד שמקורו בחלקיקי חול שהרוח נשא מאפריקה.
שעת בוקר,בחניון חוף האמה שבקיסריה מכוניות בודדות ומעט מאוד אנשים. הים,אכן גבוה ונראה סוער ומאיים על מי שיחשוב להיכנס לתוכו והאובך אכן חזק והראות מוגבלת מאוד,כדי כך שאפילו השמש נראית כמו פנס אור בוהק עגול וקטן המפלס דרכו מבעד לענני האובך העזים.
במהלך דרומה אנחנו נתקלים בזולא חברתית שהוקמה לשימושם של משתמשי החוף,כנראה לזמנים טובים ובטוחים יותר. גם שרידי קשת נושאת של אמת המים נקרים בדרכינו,כמו גם חלקי אמה שבמשך השנים נסחפו לים ופסיפס,כנראה מתקופה מאוחרת,עליו נכתב גרפיטי מאתגר.
לאחר שעה קלה בחברת החוף הדרומי של אמת המים שבקיסריה חזרנו על עקבותינו והצלחנו להגיע הביתה לפני שאגות ליש מהטלפון הנייד.
התמונות מחלקו הדרומי של חוף אמת המים הן כאן לפניכם:
לא פשוט לבחור מיקום לבקר בו ולחמוק,בתוכו,מהתרעות ואזעקות. יום שישי העשרים ושמונה במניין ימי השחל. לפי התחזית גשם לא צפוי אך הים מקבל התרעה על היותו גבה גלי ומסוכן לרחצה. מנגד: חוף אמת המים שבקסריה הוא אחד מהמקומות הפחות מטווחים וככזה אליו שמנו את פעמינו בבוקרו של היום.
חוף אמת המים,בימים כתיקונם,חוף פופולרי מאוד והומה אדם,הבוקר היו בו אנשים ספורים שניתן למנות על על אצבעות הידיים עם אצבעות שלא תיפקדנה. הים,כפי שנחזה,גבוהה ונלחכך חלקים נכבדים מחוף הרחצה ונראה,בהחלט,מאיים על מי שינסה להיכנס לתוכו,ומנגד: ענני הבוקר והשמש שזרחה,זה לא מכבר,במזרח זרעו אור נעים לעין ומרגיע.
לאחר שאיפת אוויר הים הרענן,שזיפת העיניים ביופיו של הבוקר ולכידת האווירה בעדשות המצלמה,שבנו על עקבותינו הביתה. התמונות שנלקחו בחוף אמת המים שבקסריה,הן כאן לפניכם:
כמו בכל ימי השישי בשלב הזה של מלחמת חרבות ברזל או בשם הידוע "שאגת הארי" שבו ישראל ואיראן מתכתשות להן יצאו לטבע להתרעננות. כבר בשלב ההתארגנות ליציאה הסתבר שחלק מהדרך ליעד שלנו מצוי בהתרעה לפני ירי טילים מאיראן אז שיננו את מסלול הנסיעה על מנת להימנע מנהיגה באזור מוכה טילים. כשהגענו ליעד,גשר הצבים שבנחל אלכסנדר,הסתבר שגם הבית שלנו נתון להתקפת טילים מאיראן כשהדי הנפץ מלווים אותנו בגשר הצבים ללא התרעה או אזעקה.
בימים כתיקונם גשר הצבים הוא אתר ביקור שכיח מאוד והומה אדם,אך אלה לא ימים כתיקונם ובמקום היו מעט מאוד אנשים שכנראה,כמונו,הגיעו לשם התרעננות בין מטח טילים אחד לשני.
גשר הצבים הוא אתר צפייה בצבי הביצות ובצב הרך,שניהם פוקדים את חופי נחל אלכסנדר בתקופת האביב כלומר בחודשים אפריל עד יוני,אבל,ככל הנראה,אף אחד לא אמר לצבים בנחל אלכסנדר שאפריל יגיע רק בעוד כשבועיים וכמה פריטים מהם הציגו עצמם בנינוחות מרשימה בקרבת גדות הנחל למרגלות הגשר שנקרא על שמם.
את פנינו קידמה,הראשונה,יאורית הנילוס שעסקה בבליסת ירק בגדות הנחל. יאורית הנילוס היא עוף פולש, במקור היא חיה על גדות נחלים ונהרות באפריקה וניזונה מצמחי הגדה. בתחילת שנות ה -20 של המאה הקודמת הובאו כמה פריטים של יאורית הנילוס לפרק הלאומי ברמת גן. היאורית התבססה בפרק הלאומי של רמת גן ומשם החלה להתפשט למקווי מים ונחלים באזור המרכז של המדינה ואפילו מעבר לאזור הזה.
צב הביצות מבלה את רוב זמנו במים והוא ניזון מצמחייה שגדלה בתוך המים בנחלים. צב הביצות חי במים מתוקים וגם במים מליחים. בגשר הביצות צב הביצות חי כפריט שזהו בית הגידול שלו. נחל אלכסנדר עבר שיקום ורוב המים שבו הם מים מתוקים נקיים,ברם: לנחל אלכסנדר אסטואר רחב ממדים. אסטואר הוא אותו מקום בשפך הנחל שבו מים הים מתערבבים עם מי הנחל המתוקים. האסטואר של נחל אלכסנדר מגיע עד לשישה וחצי קילומטרים משפך הנחל,עד לכביש 4 שבמזרח מעלה הנחל. בשל תכונותיהם הפיזיקליות של מי הים הם שוקעים מטה ומעליהם זורמים מים מתוקים מאגן ההיקוות של נחל אלכסנדר. האסטואר של נחל אלכסנדר מנותר באופן קבוע על ידי המרכז האקדמי רופין והקרן הקיימת לישראל על מנת לוודא שמליחות מי הנחל באסטואר שלו לא חורגת ממה שמאפשר את קיום החי והצומח שנחל אלכסנדר מהווה בית הגידול שלהם. צב הביצות,שיכול לחיות גם במים מליחים,מצליח לקיים את בית הגידול שלו באסטואר של נחל אלכסנדר תודות לפיקוח והניטור של רמת המליחות באסטואר של הנחל שם,כאמור,נצפה על ידינו.
עד לפני כארבעים מליון שנה נחלי אגן המזרחי של הים התיכון,בכלל,ואלה של ארץ ישראל,בפרט,החילו כ 15 מינים שונים של הצב הרך. כל 15 המינים נכחדו מאז ורק מין אחד,הצב הרך המצוי הצליח לשרוד.
בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים זיהום הנחלים בארץ ישראל העמיד את הצב הרך המצוי בסכנת הכחדה מידית. על מנת לשמר את המין הזה הועברו כמה פריטים לשמורת הטבע החולה שם נשמרו כגרעין רבייה. בינתיים,וביתר שאת מתחילת שנות ה 2000,רבים מנחלי ארץ ישראל עברו ניקוי והשבחה של המים,וחלק מגרעין הרבייה של הצב הרך הועבר משמורת החולה לנחלים וביניהם נחל אלכסנדר. מאז אוכלוסיית הצב הרך המצוי בנחלים ישראל,בכלל,ובנחל אלכסנדר החלה להתאושש ועברה ממצב שימור של סכנת הכחדה מידית למצב של:פגיע.
הצב הרך המצוי הוא טורף וניזון מדגים ורכיכות שנמצאים על הקרקע הבוצית של הנחל. כמו צב הביצות גם הצב הרך המצוי של נחל אלכסנדר יכול לקיים את חייו במים מליחים ועל כן מוצא באסטואר של נחל אלכסנדר בית גידול בטוח והאוכלוסייה שלו,בנחלי ישראל בכלל,ובנחל אלכסנדר,בפרט,הולכת ומתאוששת והשבת הצב הרך המצוי לטבע נחשבת,בישראל,להצלחה.
התמנות של אסטואר נחל אלכסנדר,יאורית הנילוס,צב הביצות והצב הרך,הן כאן לפניכם:
כבר שנתיים וחצי אנחנו במלחמה בשלל מבצעים עם שמות שונים,בשבועיים האחרונים אנחנו במלחמה מול איראן ולבנון עם שפע של אזעקות וריצה למרחבים מוגנים. ימי שישי בכל שבוע,שבוע נורמלי אם יש כזה,אנחנו יוצאים לסיבוב התרעננות איפה שהוא ברחבי ארץ ישראל היפה והקסומה. מנהג זה,גם בעתות מלחמה עצימה,נשמר ולו לשם מלוי המצברים להמשך הלא ידוע.
בשישי שעבר,זה שהיה היום השביעי ל"שאגת הארי",אחר הצהריים יצאנו להתרעננות בחלק הצפוני של שמורת הטבע חוף גדור בשולי העיר חדרה. התכנון היה יציאה להתרעננות בלבד ולא הצטיידתי במצלמה אף כי נצפו בשמורה תחילת פריחתן של הנוריות הקסומות.
בשישי,הארבע עשר במניין ימי המלחמה/מבצע הזה,חשבנו על יצאה בכל מיני מקומות בארץ אך חוסר היציבות באירועי האזעקה ובשל הצורך להיות,כמה שרק ניתן,קרובים ככל הניתן למקום מוגן החלטנו לצאת לשאיפת אוויר/רענון בחוף חבצלת השרון – אליו הגענו מוקדם בבוקר,הרוונו עינינו במראה הים,הרגוע והשקט,והשמיים הנצבעים בצבעי הבוקר וחזרנו לביתנו – בלי אזעקות והתראות בדרך.
ובעודי ספון בבית חופשי לעיסוקי הטלפון מתריע על אזעקה ההולכת וקרבה ובפתח הממ"ד ההתראה הפכה למציאות. לאחר השחרור על מפתן ביתי הסתובב לו חרק כשהוא נהנה מצוף של צמח החרצית שצומח בפתח הבית ומקבל את פני כל בוקר כשעליו מושפלים ואחר הצהריים,כשאני חוזר,כשעליו פרוסים לרווחה נהנים מזיו השמש. מניה וביה שלפתי מצלמה וערכתי לחרק בוק צילום כשהוא,החרק,משתף פעולה וממשיך בעיסוקו בהתעלמות ממני.
התמונות מחוף חבצלת ושל החרק על צמח החרצית – הן כאן לפניכם:
המידע על כך שאירוס הנגב וגם צבעוני הנגב,פורחים גרם לנו לשנות מסלול ולהדרים אל הנגב כדי לבקר את אתרי הפריחה של שני הצמחים קסומי המראה האלה.
החורף בישראל מתנהג באופן בלתי צפוי. כבר בכביש 232,בעודנו מצפינים אל אתרי הפריחה,החל לרדת גשם שפה ושם התגבר לו ופה ושם התמעט. כשהגענו לגשר צאלים זרימת המים בו עוררה חשש שהכסופה לא תצליח לצלוח אותו. טנדר מגודל ומגושם צץ לו מאחורינו ואחרי שחצה את הזרימה של נחל צאלים ולמראה עומק המים לפי גלגליו האצנו בכסופה לחצות את הזרם ולהמשיך בדרכינו. ענני הגשם עשו דרכם במגמה צפונית אך הגשם עדיין טפטף.
מסיבה לא ברורה כשהגברת החסודה המקריאה את הוראות הדרך בוויז הודיעה שהגענו ליעד,ביעד שהגענו אליו לא היה כל זכר לפריחה של אירוס הנגב, הראשון בתוכנית הביקור שלנו. מאחר ולפי המפות המיקום קרוב לנו עשינו סיבוב עד שנמצא אתר הפריחה של אירוס הנגב.
בעודנו מתארגנים ביציאה מהכסופה,וכאילו במטה של קסם פסק הגשם. פסק ולא חזר כל עוד היינו בשמורת אירוס הנגב. באתר מרבדי פריחה של האירוס קסום המראה הזה ובילינו שעה ארוכה במחיצתו הרוונו את העין וגם את עין העדשה.
שמורת אירוס הנגב נמצאת בשולי כביש 222 בערך בקילומטר ה 164 זו איננה שמורה מוכרזת והאירוס סובל מקטיף בכלל ומהשבעת קיבתם של דורבני האזור שחושבים שהצמח הקסום הזה הוא לא פחות,ממעדן. אם גם אתכם הוויז עוצר לא בדיוק בשמורת האירוס,סעו לכיוון כללי מערב,לאט ובזהירות,וחפשו את מגרש החנייה של שמורת אירוס הנגב,החנייה סלולה בתשפוכת בגון לבן מאוד בולט והאירוסים נמצאים בכיוון כללי מזרחית לחנייה הלבנה.
בסמוך לצומת חלוקים,צומת מפגש הכבישים 40 עם 202,על גבעה הצופה אל עבר שדה צין,ובתוכו קיבוץ שדה בוקר. המצפור הוא על שמו של חגי אבריאל ז"ל ממקימי קיבוץ שדה בוקר וראש המועצה האזורית רמת הנגב בין השנים 1964 1969.
בסביבת המצפור בין האבנים והסלעים מבצבצים להם צמחי צבעוני המדבר כשהצמח מסגל עצמו לתנאי המדבר שבו הוא פורח.
לאחר שזיפת העין בקיסמו הייחודי של צבעוני המדבר שבנו לכסופה במטרה לבקר את אירוס ירוחם,אלא שהגשם חשב קצת אחרת והשילוב של גשם ובוץ דביק וטובעני באתר הגידול של אירוס ירוחם "הבריחו" אותנו חזרה לכסופה החמימה ומשם חזרה הביתה.
והתמונות של אירוס הנגב ושל צבעוני המדבר,הן כאן לפניכם:
בממלכת צמחי החורף של ארץ ישראל יש סדר. שני גלי פריחה מאפיינים את בתת החורף הישראלי,הראשון:מיד לאחר טיפות הגשם הראשונות,ולא משנה אם היה זה גשם סוער וחזק או באמת כמה טיפות,בחודשים נובמבר ודצמבר. הגל השני מופיע במהלך החורף בחודשים ינואר ועד לתחילת האביב בשלהי חודש מרץ.
נדמה כי פרחי החורף מחלקים ביניהם את זמני הפריחה ונדמה כי הם מקפידים איש איש לפרוח בזמנו הייחודי ובבתה המתאימה לו. כמו בכל סדר שמוכתב על ידי הטבע יש כאלה שיצאו לנכון להפר אותו,כמו למשל:הרקפת,שבמקומות שונים בארץ מלווה את פריחת החורף מתחילתה ועד סופה.
ישנן משפחות של צמחים שמחלקות ביניהן את מופעי הצמיחה החורפיים. בהקשר זה נזכיר את בעלי עלי הכותרת האדומים,תחילה: תופענה הכלניות משיקמלו יפנו את מקומן לנוריות ומשאלה יקמלו הן מפנות את מקומן לפרגים.
לעומת משפחת עלי הכותרת האדומים משפחת האירוסים מפליאה לחלק את פריחתה,כשהיא מחלקת בין בנותיה את חבלי הארץ השונים וכל מין של אירוס יפרח,בזמנו שלו ובבתה הייחודית לו באחד מחבלי הארץ ולא נראה אירוס מבתת הנגב פורח לו בחוצפתו בהרי הגליל וגם לא להפך.
סדר הפריחה של צמחי החורף איננו מקרי וההסבר לדבר הוא הרחק מאוד מהסקופ של הפרסום הזה,אך יש בו גם תועלת מעשית. כמי שחובב לנעוץ עיניו בממלכת הצמחים ולהתקרב אלי בנות הממלכה עד למינימום של מרחקי הפרטיות ולדחוף לעברן את קצה עדשת המצלמה,לסדר הזה יש יתרון שמאפשר תכנון של הזמנים והמקומות שאליהם אפשר וצריך ללכת על מנת ליהנות מיופייה של הפריחה וגם להנציח אותה בעין העדשה.
החורף ופריחתו טרם הסתיימו וחלק,לא קטן,עוד לפנינו ובכל זאת מצרף מקבץ קטן של צמחי החורף,בעיקר אלה של החודשים נובמבר פברואר,שיצא לי לבקר לשזוף עיניים ולפלוש לבתה שלהם בעזרת עין העדשה.
עין פשחה הוא שמה בערבית ובעברית מדוברת של שמורת הטבע עינות צוקים. השמורה נמצאת לחופו הצפוני של ים המלח דרומית לקיבוץ קלי"ה. השמורה המוכרזת מחולקת לשלושה אזורים:הצפוני ששטחו כ 2700 דונם,שטח זה סגור לכניסת בני אדם ומהווה שמורת טבע לשימור החי והצומח בחלק הצפוני של ים המלח.
החלק המרכזי שיטחו כ 500 דונם והוא פתוח לביקור בני אדם. בשטח המרכזי מספר ברכות שכשוך ולאחרונה עבר חלק זה שדרוג ונוספה לו ברכת שכשוך נוספת ומרכז מבקרים ובו מצגת על ים המלח ועל השמורה עצמה.
החלק הדרומי נקרא השמורה החבויה. שיטחו כ 1500 דונם והשטח הזה פתוח לביקור מבוקרים אך ורק בליווי של מדריך מטעם רשות הטבע והגנים,וגם הביקור הזה הוא בשביל קצר וקבוע בתוך החלק הזה של השמורה. מעבר לשביל המותר לסיור,בלווי בלבד,של השמורה החבויה שאר חלקיה אסורים בגישה למבקרים.
בשמורה עצמה מאות מעיינות מים מליחים ובטמפרטורות שונות. מקור המים בעיינות צוקים הוא בגשמים שיורדים בהרי יהודה. מי הגשמים מחלחלים אל תת הקרקע וזורמים מזרחה עד שמגיעים לרום של מנוס 390 מטר מתחת לפני הים,שם נתקלים המים בשכבה שאיננה חדירה ובשל השבר הסורי אפריקאי הם פורצים אל פני השטח וזורמים מזרחה לים המלח. לפי המחקר מי מעיינות עין פשחה עושים דרכם בין הרי יהודה לפריצה במינוס 390 מטר מתחת לפני הים במשך עשרות ועד למאות שנים. בדרך מזרחה,באטיות מחרידה,סופחים המים מלחים,וזה מקור מליחותם המשתנה,וגם אוגרים חום בטמפרטורת שונות בתלות בשטחי הקרקע וחומה בדרכם מזרחה. אי לכך ספיקת המעיינות בשמורה איננה תלויה בכמות הגשם השנתית שיורדת או ירדה בהרי יהודה אלא בכמות הרב שנתית שנפרשת על פני עשרות ועד למאות שנים.
התייבשות ים המלח גורמת לתנועה מזרחה ודרומה של המעיינות. כתוצאה מירידת פני ים המלח,כמטר לשנה מאז 1980,המעיינות מנסים לפרוץ לפני השטח הכי קרוב שאפשר לחוף הנוכחי של ים המלח. כתוצאה מזה פריצת חלק ממעיינות נדדה מזרחה וחלקם נדדו דרומה. תהליך זה צפוי להימשך עוד כארבע עשורים או אז,צפוי גובה פני ים המלח להתייצב ברום של כ 500 מטר מתחת לפני הים ולהיעצר ברום זה.
הסיבה לקביעת הקו התחתון של 500 מטר מתחת לפני הים הוא תולדה של מחקר רב שנתי שבודק מצד אחד את המים שנכנסים לים המלח ממקורות טבעיים,ומצד שני לוקח בחשבון את העובדה שסכר הירדן סגור ויישאר ככה בעשורים הקרובים,וגם על סמך רמת האידוי של מי ים המלח ופעילות מפעלי ים המלח בייבוש הימה וכריית מחצבים ממי הים המלוחים.
כדי לשמר את החי והצומח בשמורה,ולעכב את נדידת המעיינות עד כמה שניתן חלק ממי המעיינות נאצר על ידי חברת מקורות ומוחזר לאפיקי המעיינות הקיימים על מנת לשמר מינימום של כמות מים שמזינה את החי והצומח בשמורה.
בשנת 2008 פרצה בשמורה שריפה שגרמה לנזק משמעותי לחי ולצומח בשמורה. בעקבות השרפה הזו הוצבה כבאית ואתה צוות כבוי קבועים שנוכחים בשמורה 24/7…
בשנת 2018 הוצתה השמור בכוונת זדון. הנזק לשמורה היה כבד מאוד ופגע קשות בחי ובצומח. בעקבות ההצתה החלה רשות הטבע והגנים להפעיל תוכנית ארוכת שנים לשיקום השמורה על החי והצומח שבה.
בעקבות ההצתה של השמורה ב 2018 החלו מיני צומח להשתלט על שטחי השמורה כשהם מדירים רגליהם של מיני צומח אחרים ובהם צמחים ייחודיים לשמורה הזהו ולאזור הזה. הרט"ג ניסו כל מיני דרכים לבאר את השתלטות הצמחייה,אגב צמחייה טבעית שפשוט התאוששה מאוד מהר וביעילות מנזקי ההצתה,אך כל הפעילות העלתה חרס. ביחד עם מחקר מדעי והתייעצות עם מומחי אקולוגיה מומחים מתחום הביולוגיה וכו הוחלט להכניס לשמורה עדר של חמורים. החמורים נאספו מכל רחבי הארץ והוכנסו לשמורה. החמורים חושבים,כנראה בצדק,שהצמחים הירקרקים והצעירים של הצומח שהשתלט על השמורה טעים לחיכם והם בולסים מהם,כמו גם נהנים משפע של מים ומריחוק אבסולוטי מבני אנוש. עדר החמורים שבשמורה החזיר אליה את האיזון העדין בין הצמחים הטבעיים שצומחים בה. עם השנים,התרבו החמורים ואכלו "קצת יותר מידי" ובתהליך מבוקר איטי ואחראי עדר החמורים מדולל מפעם לפעם כשהחומרים מהעדר,שחזרו לחיות חיים טבעיים קרוב לאלה טרם ביותם,מועברים לשמורות אחרות שם נצרכת נוכחותם ובכל מקרה אינם מועברים לרשות בני אדם.
השבת ים המלח לטבע:
ים המלח כבר כמה מליוני שנים טובים מאוד הולך ומצטמצם כתוצאה מתהליכים טבעיים ללא מגע יד אדם. ראשיתו נעוצה בזמן שים תטיס נסוג מערב,או אז התקיימה ימת הלשון שחופיה הדרומיים לחיכו את בתי מושב חצבה שבערבה וחופיו הצפוניים היו בחלק הצפוני של ימת החולה. תהליך ההצטמצמות של ים המלח קשור בתזוזת הלוחות שגרמה להיווצרות השבר הסורי אפריקאי.
בהמשך,בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת בנה פנחס רוטנברג את סכר דגניה. הרעיון של הסכר היה לשלוט במי הירדן הדרומי כך שיפעילו את תחנת הכוח בנהריים. בשל מצוקת מים בישראל ושאיבתם מהכנרת נסגר סכר דגניה ב 1991 ומאז לא נפתח עוד. עוד קודם לכן הסכר העביר כמויות קטנות של מים לים המלח. יחד עם סכר דגניה,הסורים,בשטחם,והירדנים,בשטחם,סכרו את מקור המים השני של ים המלח הלא הוא הירמוך,כך שמאז אמצע המאה הקודמת הירדן כמקור המים הראשי של ים המלח – פסק מלהתקיים.
בתהליך טבעי בקע ים המלח הולך ומתחמם. החום בו הולך ועולה ויחד עם השמש היוקדת התהליך הטבעי של אידוי מי הימה הולך ומתגבר ונוצר גרעון בין כמות המים שנכנסת לימה ולבין כמות המים שמתאדה ממנה בתהליך האידוי הטבעי של האזור.
לכל אלה מתווספת העובדה שחלק מהימה מיובש בהליך מבוקר שנעשה על ידי מפעלי ים המלח בעלי הזיכיון,מהמדינה,לכרות מחצבים,בעיקר מגנזיום(בשיתוף חברת פולקסווגן הגרמנית),ברום ואשלג.אל מפעלי ים המלח מצטרפים מפעלים דומים מזרחית להם בממלכת ירדן התורמים את חלקם לייבוש המואץ של הימה. נכון ל 2026,וכבר מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת,חלקו הדרומי של ים המלח,ממצדה דרומה,התייבש לחלוטין והמים שיש בו הם למעשה ברכת אידוי מספר חמש של מפעלי ים המלח וחלק מברכות האידוי של מגביליהם הירדנים ולא חלק טבעי של הימה – שכאמור התייבש ואבד.
בשנת 1900 במסגרת הקרן לחקר ארץ ישראל ה PEF הגיע החוקר מקליסטר בשיט על גבי ספינה לחוף ים המלח ממש דרומית לכניסה לשמורת עין פשחה. החוקרים סימנו את גובה פני הימה. עד 1913 מידי שנה הגיעו חוקרים מקרן ה PEF לאותה נקודה בים המלח ומידי שנה סימנו את גובה פני הים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פסקו מסעות המחקר של ה PEF לחופי ים המלח. הסימון של גובה פני הימה כפי שבוצע על ידי חוקרי קרן ה PEF עומד ברום של כ 370 מטר מתחת לפני הים.
בצומת הכבישים כביש מספר 1 וכביש 90 בצפון ים המלח,הוקם לאחר מלחמת ששת הימים מבנה ששימש כחוף רחצה וכמסעדת דרכים שידעה ימים טובים. דרומם משם,בחוף קלי"ה,עוד בימי השלטון הבריטי,הוקם מלון קלי"ה ששימש שועי עולם כמו מלך ירדן,טוסקניני ואפילו גולדה מאיר. שני המתקנים האלה נזנחו ואינם בשימוש עוד. למרגלות המסעדה בצומת הכבישים 1 ו 90 נמדד גובה פני הים שעמד,ב 1967,על רום של 380 מטר מתחת לפני הים.
נכון לינואר 2026 גובה פני ים המלח הם ברום של מינוס 440.74 מטר מתחת לפני הים ובארבעת העשורים הבאים,לפי המחקר העדכני,עשוי רום גובה פני ים המלח להתייצב על גובה של כ 500 מטרים מתחת לפני הים.
ומה עושה מדינת מדינת ישראל על מנת לשמר את המקום הנמוך בעולם על פני היבשות?
בגדול: כלום. בעבר היו תוכניות לחבר בתעלה את ים המלח לים התיכון ולנצל את הפרשי הגובה לייצור חשמל. התוכניות נגנזו בשל חוסר כדאיות כלכלית וגם בשל העובדה שהזרמת מי הים התיכון לים המלח תייצר שכבת גבס על פני הימה מה שגם יגרום לנזק אקולוגי וגם,ובעיקר,נתון להתנגדות חריפה של בעלי הזיכיון לכרות מאוצרות הימה,קרי:מפעלי ים המלח שכן התגברות על שכבת הגבס תייקר את הכרייה,לדידם,כדי חוסר כדאיות כלכלית.
שמעון פרס והמלך חוסיין,שניהם זיכרונם לברכה,רקמו תוכנית להזרים ממימי מפרץ אילת מי ים לים המלח. הפרשי הגובה במקרה הזה לא מצדיקים ייצור חשמל אבל החשיבה הייתה ליצר סביב לתעלה הזו מערכת של חניונים ומרכזי נופש שיחזירו את ההשקעה עיקרה של התעלה היה אמור לעבור בצד הירדני כך שהערבה הישראלית תישאר בעיינה ולא תינזק. גם כאן התוכנית סובלת מחוסר כדאיות כלכלית וגם זוכה להתנגדות חזקה של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים מאותה הסיבה,קרי: הזרמת מי ים תגרום להיווצרות שכבת גבס על פני הימה שכריית אוצרות הטבע ממנה תהפוך לבלתי כדאית כלכלית.
לים המלח חסרה כמות עצומה,כמעט דמיונית,של מים על מנת להחזיר את רום המים אל מתחת לקו המינוס 400 מטרים מעל לפני הים שלא לדבר על רום של 380 מטרים מתחת לפני הים הרום העליון הידוע מאז שקמה מדינת ישראל. מאחר ורק מים מתוקים,או אפילו מותפלים,יכולים להיות מוזרמים לימה אין לתהליך הזה שום הצדקה כלכלית אלא אם ישראל,ירדן והמדינות המערביות העשירות יחליטו לממן פעילות שכזו שכל תכליתה היא הזרמת מים מתוקים לים המלח,מים יקרים לייצור ושספק אם ניתן,אגב הזרמתם,לייצר מקורות הכנסה שיממנו פרויקט שכזה. אשר על כן נגזר דינו של ים המלח ובעוד כארבע עשורים יתייצב רום מימיו על כמינוס 500 מטרים מעל לפני הים לרבות הנזקים האקולוגיים והסביבתיים הכרוכים בכך.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורת עין פשחה לרבות ביקור בשמורה החבויה – והתמונות,הן כאן לפניכם:
מיצד חורבת מזין,או בשמו העברי מיצד קדרון נמצא דרומית לשמורת הטבע עינות צוקים סמוך לישוב אבנת. המיצד מתוארך לתקופתו של אלכסנדר ינאי. התארוך מתבסס על מטמון מטבעות שנמצא ב 2002 בחוף הסמוך למיצד והם כולם מטבעות שנטבעו במרחב ארץ ישראל בימי שלטונו של אלכסנדר ינאי.
בימי אלכסנדר ינאי היה במקום מבדוק לספינות שהכיל ברכת מים מתוקים שככל הנראה עזרה בתיקון והשבחה של סירות ששטו במי ים המלח ובשל מליחותו נזקקו לתחזוקה. בפתח המבדוק הותקן כבש ששימש להעלאת הסירות אל המבדוק בו הן נשטפו,כאמור,במים מתוקים ונזקי המלח תוקנו. בניצב לכבש המבדוק היה מזח שאורכו כחמישה עשר מטרים ששימש למעגן ספינות לפריקה והעמסה של סחורות.
מהמחקר עולה שהסירות יצאו מהמבדוק והמזח הסמוך לו ושטו לעין גדי למצדה וגם למכוור עיר שנמצאת כ 24 ק"מ מדרום מזרח לשפך הירדן לים המלח הצד המזרחי שבתחום ממלכת ירדן.
בחלק העליון של המבדוק נמצא מגדל ששימש,ככל הנראה,למגורי צוות העובדים במבדוק.
למה בכלל שטו החשמונאים בים המלח?
עוד הרבה לפני החשמונאים,בימיי הממלכה המצרית,דרך הנבטים ועד לימי הורדוס,החשמונאים ואפילו בתקופה הביזנטית,שפת ים המלח הייתה דרך מלך שבה הועברו סחורות מדרום,ממצרים וחצי האי סיני,צפונה לדמשק וסוריה של היום וגם בכיוון ההפוך. גם מחצבים מים המלח,בעיקר אם לא רק,זפת ששימש לצורכי פולחן נכרו בים המלח והועברו צפונה בכלל ובעיקר דרומה למצרים. העברת סחורות בסירות ששטות בים המלח הוא אמצעי תחבורה יעיל שיכול להעביר,בבת אחת,כמות גדולה של סחורות ולפרוק אותן בהמשך הדרך על מנת שיועמסו על גבי גמלים וימשיכו בדרכן ובדרך זו מתגבר על מכשולים שיש בדרך. בנוסף:השיט בים המלח הוא אקט של הצהרת ריבונית של שליטי האזור – במקרה דנן החשמונאים.
בסמוך למיצד נפתחה שמורת טבע שהגישה אליה איננה כרוכה בתשלום אבל תלויה בשעות הפתיחה והסגירה של שמורות הטבע המנוהלות על ידי הרט"ג. ברחבי השמורה,שהיא בעצם קרקעית ים המלח שנסוג מזרחה… ורחוק מזרחה,צומחים שלל צמחי מדבר בשלל צבעים המשתנה מפעם לפעם לפי מחזורי הצמיחה וההתייבשות של הצמחים. השנה,בגלל כמות הגשם יוצאת הדופן שירדה באזור בכלל ובאגן הניקוז של נחל קדרון שנשפך לים המלח בשמורה עצמה,מרבדי הצמחים גדולים בשטחם ומרתקים בצבעי האדום,צהוב,כתום וירוק שלהם.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורה הצמודה למיצד קדרון והתמונות,הן כאן לפניכם:
במקור,שמנו פעמינו למורדות המערביים של הרי ירושלים על מנת להלך בנופיהם הקסומים קצת לפני שערב שבת יורד עלינו. תוכניות ומציאות,לחוד: בירידה מכביש מספר שש לכביש מספר אחד חיכה לנו מגרש חנייה ללא תשלום עם נהגים נירוטיים שמזגזגים בין כל פגוש שלא נצמד לפגוש שלפניו,והמהדרין על השוליים. בעוד התנועה בכביש 6 המשיכה לזרום ברגע שאפשר היה,בבטחה,לחזור אליו עישנו כן ושמנו פעמינו לתל בית שמש,מקום שטרם ביקרנו בו עד כה ואשר המרשתת העידה עליו כזרוע במרבדי כלניות.
תל בית שמש נמצא מערבית לעיר בית שמש המודרנית ומערבית לכביש 38 החוצה אותה. תל בית שמש הוא אחד התילים הנושבים ביותר במרחב ארץ ישראל. ראשית היישוב בתל הוא מתקופת הברונזה הקדומה וסופו בתחילת ימי הביניים.
התל נחפר על ידי כמה משלחות חפירות,הראשונה בהם בת שתי עונות חפירה בשנים 1911 ו 1912 ברשות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל והאחרונה שבהם,חפירת הצלה שנעשית בימים אלה,מבוצעת על ידי רשות העתיקות והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב.
חפירת ההצלה נעשית מאחר ולמרגלותיו המזרחיים של התל אמורה לעבור הרחבה של כביש 38. בחפירות ההצלה נמצאו ממצאים חשובים מאוד ובימים אלה מתקיימים דיונים על מנת למצוא דרך להסיט את כביש 38 ממרגלות התל,לא הסתה מלאה אבל כזו שלא תפגע בממצא הארכאולוגי,ובתמורה:יוכשר התל למבקרים כגן לאומי. כרגע התל לא מוסדר לביקור והוא קרבן דומם לגלגלי הטרקטורונים של תושבי הסביבה.
למרגלות התל מצאנו מרבדי פריחה של הכלנית,הצמח הלאומי שלנו. מרבדי הפריחה ליחכו את הדום התל הדרומי ונמשכו ממנו והלאה אל עבר האדמות החקלאיות של מושב ישעי הקרוב. בינות לכלניות מצאנו כאלה שזה לא מכבר פרצו את האדמה והחלו לגדול מעלה,וכאלה שנמצאות בדמי ימיהן. כל כך התפעמנו ממראה הכלניות כדי כך שהשקיעה כבר החלה ואל ראש התל,למה שאפשר לראות שם,לא הגענו ואת הביקור בעתיקות בית שמש נדחה להזדמנות אחרת.
התמונות ששזפה עין העדשה מקרב הכלניות בתל בית שמש,הן כאן לפניכם:
בין הישובים חיספין ונוב שבדרום רמת הגולן שוכנת שמורת טבע הידועה בשם אחו נוב. מדובר במישור שבדרום הרמה ובו שמורת טבע ששיטחה 752 דונם. בשמורה שתי שלוליות חורף ובעת שיורד די גשם ברמת הגולן,עקב הרכב הקרקע של השמורה,רוב שיטחה של השמורה הופך לביצה. את אחו נוב מנקז נחל נוב שתחילתו בצל סאקי משם הוא עובר באחו נוב ובהמשך נשפך לנחל רוקד שבתורו נשפך לירמוך. כיום,נחל נוב מנקז את המים מביצת נוב ומשאר אזור הניקוז שלו ונשפך למאגר המים נוב שם נאצרים מימיו לשימוש האדם.
בביצת נוב גדל אירוס הביצות אירוס בסכנת הכחדה מיידית וזהו בית הגידול היחיד המגן על האירוס ושומר בו אזור פריחה מוגן לצמח יפה התואר הזה.
אירוס הביצות טרם החל פריחתו אך את ביצת נוב "כבשו" מרבדים של נרקיסים. השמורה עברה,בעת האחרונה,שדירוג משמעותי ובו שביל המטיילים רוצף בצוף ואין עוד צורך לבקר בשמורה לאסוף בוץ דביק וטובעני על נעלי ההליכה.
יהודיה.
שמורת הטבע יהודיה היא אחת משמורות הטבע הגדולות בישראל. בתוך השמורה נמצא כפר יהודיה. ראשית ההתיישבות ביהודיה,על פי הממצא הארכאולוגי,מתוארך לתקופה הרומית ביזנטית. בתקופה זהו,ככל הנראה,היו תושבי היישוב יהודים שבנו במקום בית כנסת,שממצאיו נחשפו ממש לאחרונה וכוללים פריטים ייחודים לבתי הכנסת המוקדמים של תושביה היהודים של רמת הגולן.
גם בתקופה הערבית ולאחריה בתקופה הצלבנית היה ביהודיה יישוב יהודי שכנראה ננטש בשלהי התקופה הצלבנית. בראשית המאה ה -19 נושבה יהודיה על ידי פלאחים ערבים שעיבדו את האדמות בסביבת היישוב. עם פרוץ מלחמת ששת הימים נטשו תושביו הערבים את היישוב ומאז לא נושב עוד.
בשישי האחרון ביקרנו בשמורת הטבע אחו נוב,ולאחר מכן בכפר יהודיה שבשמורת הטבע יהודיה,והתמונות הן כאן לפניכם:
