מחבר: מנחם לוריא

ב 1926 המנדט הבריטי חוקק את פקודת היערות שבעטייה הוכרזו כ 700,000 אלף דונם של יער וחורש כמוגנים. במסגרת זו הוכרז יער יגור כשמורת טבע בהתאם לפקודת היערות ובמרחב ארץ ישראל המנדטורית,זוהי שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה ככזו. בשנות החמישים,של המאה הקודמת,החליטה מדינת ישראל ליבש את ימת החולה על מנת להרחיב את שטחי החקלאות של ישובי הגליל העליון. ייבוש החולה החל ב 1951 והסתיים ב 1958. עם ההכרזה על ייבוש החולה החל מאבק ציבורי על מנת לשמר את החי והצומח האנדמיים לימת החולה. המאבק הגיעה לשיאו ב 1953 שבעקבותיו נוסדה החברה להגנת הטבע,שגרמה לשינוי בתוכנית הייבוש. השנוי כלל שטח של 5400 דונם ובו חלק מימת החולה וחלק מביצות שהקיפו את הימה כשבחלק הזה ירוכזו החי והצומח האנדמיים לימה. 5400 הדונמים האלה נקראו שמורת החולה ואכן הוקצו כמתוכנן. ב 1960 פורסמה חקיקה של הכנסת ולפיה יש בישראל 4 שמורות טבע:החולה,שמורת חוף האלמוגים,תל שמרון ועין נימפית. ב 1964 חוקק חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע ובעקבותיו הוקמה רשות הטבע והגנים. עם הקמתה הכריזה רשות הטבע והגנים על שמורת החולה כשמורת טבע על פי חוק והפכה את שמורת החולה לשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל. למרות הרצון והכוונות הטובות,ייבוש ימת החולה גרם לכמה מיני חי וצומח להיכחד כליל. בשנים 1971 ו 1999 נעשו כמה ניסיונות לשיפור איכות המים בשאריות אגם החולה שבשמורת החולה,הניסיונות האלה כשלו וגרמו לכניסתם של מינים פולשים שהוסיפו על נזקי הייבוש מעשה ידי אדם. בשנת 2005 נעשה ניסיון נוסף להשיב לימת החולה שנותרה בשמורה את איכות המים שתוכל לשמר בהווה ובעתיד את החי והצומח האנדמים לימה,ניסון זה כלל הזרמה של מי נהר הירדן לשטחי השמורה ונכון ל 2025 נחל ניסיון זה הצלחה. ההצלחה איננה מלאה חלק ממיני הדגה והצומח של השמורה נכחדו לעד וחלק,כמו הפפירוס והגומא,חזרו לנוף השמורה ונקלטו בהצלחה. ב 2011 התגלתה בשמורה אוכלוסייה של צפרדע בשם עגולשון שחור גחון בעל חיים אנדמי לימה שהיה נדמה כי נכחד כליל. נכון ל 2025 אוכלוסית העגולשון ממשיכה להתפתח בשמורה.

שמורת הטבע פולג נמצאת על רכס הכורכר,השני מבין שלושת רכסי הכורכר שלחוף ישראל,בין מושב אודים בצפון והמושב יקום בדרום במערב תחומה השמורה בכביש מספר 2 ומכון וינגייט במזרח גבולות השמורה תחומים בשטחי החקלאות של שני המושבים. תחילת ההתיישבות באזור השמורה היא בתקופת הברונזה הקדומה. על תל,שנמצא בסמוך לישוב אודים,הוקמה עיר מדינה. במאה ה 19 לפנה"ס הורחב הביצור של העיר וסביב החומות נחפר בחלקו הצפוני של התל חפיר,החפיר הזה הורחב בתקופה הרומית ונחל פולג החל לזרום בחפיר הרומי ועזר בייבוש הביצות שנוצרו באזור. בחלק הדרומי של השמורה פעלה,בעבר,מחצבה שננטשה וכיום היא חלק מהשמורה המוכרזת כאשר בחורף נוצרת,בשטחי המחצבה,שלולית חורף שמשמשת את החי והצומח. החי והצומח בשמורה אופייני לרכסי הכורכר של מישור החוף ובעת הביקור שלנו בחלק הדרומי של השמורה,זה הסמוך למושב אודים,היה זרוע במרבדים של חצבים משובצים במקבצים של חבצלת קיטנת פרחים שרכס הכורכר הוא בית הגידול שלה. בשישי האחרון,20 בספטמבר,ביקרנו בחלק הדרומי של שמורת נחל פולג והתמונות שנלקחו במקום הן כאן לפניכם. מנחם.

בשלהי המאה ה -18 חלה התפתחות מהירה מאוד בעולם הרכבת ומסילת הברזל עליה היא נעה. ההתפתחות הזו היא תולדה של המצאת מנוע הקיטור ושיכללו על ידי ג’ימס ואט וגם המהפכה התעשייתית ששינתה מהותית את ההתנהגות הצרכנית של בני האנוש. בתקופה זו,שלהי המאה ה -18,הדרך לגמוע מרחקים גדולים מאוד הייתה באמצעות קיצור הדרך באמצעות שייט באוניה והשלמת הדרך ליעד על גבי סוסים או ברגל. המזרח התיכון שופע במקומות עלייה לרגל,אם זו ירושלים ואם זו מכה לנוצרים היהודים והמוסלמים בהתאמה. ברם,ירושלים ומכה רחוקות מאוד באירופה ובאמצעי התחבורה של התקופה המסע אליהן היה מסע הרפתקני שהצריך זמן רב וממון רב. במרחב של המזרח התיכון שולטת,אז,האימפריה העות'מאנית שגם היא חווה התפתחות בתחום מסילות הברזל והרכבת שנעה על גביהן. אז,כמו גם היום,תכנון וביצוע של הקמת מסילת ברזל בכלל ולמרחקים גדולים בפרט הייתה עניין שמצריך תכנון הנדסי וידע הנדסי מיוחד ובעלות כספית גבוהה מאוד,כזו שהייתה שמורה למדינות מתועשות ועשירות ובאמצעות חברות בעלות איתנות פיננסית חזקה מאוד. כבר בשלהי המאה ה-18 האימפריה העות'מאנית שדתה היא האיסלאם,מתחילה לחשוב על מסילת ברזל בין איסטנבול למכה,מסילת ברזל שתשמש את עולי הרגל המוסלמים למימוש מצוות החאג' כמו כן ערך מוסף כלכלי שהובלת נוסעים לנקודות השונות שלאורך מסילה שכזו וגם חשיבה אסטרטגית שבה תוכל מסילת הברזל הזו להחיש כוחות צבא על מנת להגן על גבולות האימפריה. גם בארץ ישראל,באותה התקופה,מתחילה יוזמה של חיבור נמל יפו,אז הנמל היחידי של ישראל,לירושלים. היזמה הזו,שסיפורה שווה התייחסות אחרת ובנפרד מהסקופ של המאמר הזה,קורמת עור וגידים וב 1891 יוצאת הרכבת הראשונה במסע בין יפו לרמלה ,על גבי מסילת ברזל שממשיכה מרמלה לירושלים. בספטמבר 1882 מושלמת הנחת המסילה בין יפו לירושלים והרכבת הראשונה יוצאת מיפו ועולה לירושלים. קו מסילת הברזל בין יפו לירושלים,ומאוחר יותר תל אביב ירושלים מתפקד חליפות עד למרס 2020 אז הופסקה תנועת הרכבות בקו הזה כליל וכרגע תוואי המסילה נמצא בהליך הפיכה לפרק לאומי שלאורכו יסללו מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. במקומו מופעל קו רכבת חשמלית בין תל אביב לירושלים קו הידוע בכנוי:"הרכבת המהירה לירושלים". קו הרכבת בין יפו לירושלים הוא קו הרכבת הראשון שנבנה מחוץ לטורקיה ומצרים ובהמשך תצטרף אליו רכבת העמק שנסללה בתחומי ארץ ישראל כחלק,או כשלוחה,של הרכבת החיג’אזית.

נחל שני הוא נחל אכזב מהארוכים שבנחלי הרי אילת. תחילתו בבקעת הירח שבסיני,משם זורם הנחל מזרחה חוצה את גבול ישראל מצרים ולמרגלות הר שני ממשיך מזרחה ברום ממוצע של כשבע מאות מטרים. מעט מזרחית להר שני עובר הנחל באבן חול צבעונית,בעיקר בגוני האדום והירקרק,ובה חוצב הנחל נקיק שאורכו כ 200 מטרים ועומקו כ 30 מטרים ובנקיק מספר מפלים שביחד מפסלים במסלעה הצבעונית צורות הנגזרות מהשיכוב הגאולוגי של אבן החול. נקיק זה נקרא הקניון האדום. מהקניון האדום ממשיך נחל שני,שוב במגמה מזרחה בקטע קניוני רחב שבתחילתו אבן חול ובהמשכו אבן שמקורה במשקע ימי צעיר. לבסוף נשפך נחל שני לנחל רחם,שבתורו:ממשיך מזרחה ונשפך לערבה בסמוך לבאר אורה. הקניון האדום. הקניון האדום הוא,כאמור,חלק קניוני שחצב באבן החול הצבעונית נחל שני בדרכו מזרחה. אורכו של הקניון כמאתיים מטרים ועומקו כשלושים מטרים ורוחבו מטרים בודדים. הקניון נמצא ברום של 700 מטרים מעל לפני הים. במהלכו מפסל נחל שני באבן החול בגוני האדום,ומכאן שמו של הקניון,וחושף שכבות נוספות בגווני הירוק והכחלחל,רוצה לומר:באבן החול הזו,שמופיעה גם בבקעת תמנע,ישנם מרבצים של נחושת שמעולם לא נכרתה ואין כדאיות כלכלית בכרייתה,כמו גם:המקום מוכרז כשמורת טבע זו של מאסיב אילת. הקניון האדום הוא אירוע גאולוגי שאירעה הרבה אחרי שנוצר הבקע הסורי אפריקאי זה שבו מהלכת הערבה,כביש 90 הכנרת מצפון,ים המלח בדרום ומפרץ אילת בדרום הרחוק. תחילתו של אירוע יצירת הקניון האדום לכל המאוחר הוא מלפני עשרה מליון שנים ולכל המוקדם לפני כחמישה מליון שנה,יוצא איפה שחתירת נחל שני את הקניון האדום הוא אירוע צעיר לאירוע שיצר את מסיב אילת ואת הבקע הסורי אפריקאי,והוא תולדה,בין השאר,של היות אזור מסיב אילת מקום הרבה יותר לח ועשיר במים ממה שהוא מוכר לנו כיום. אף על פי שתיארוך יצירת הקניון האדום איננו מדויק אך בוודאות אירע הרבה אחרי שמסיב אילת התרומם אל על והבקע נוצר והתרחב,וגם מעיד על תקופה גשומה בהרבה מזו המוכרת לנו היום,עדות שנתמכת הממצאים גאולוגים ממקומות אחרים בארץ ישראל,בכלל,ובמסיב אילת בפרט.. הקניון האדום איננו הקניון היחיד במאסיב אילת,יש עוד רבים,וטובים,כמהו אבל:הקניון האדום ייחודי בהרי אילת בפרט,ובארץ ישראל בכלל,בכך שהוא קצר באורכו,עמוק בגובהו וצר ברוחבו וכולו עובר באבן החול הצבעונית ומשכך מפסל בה תצורות שאין להן אח ורע לא במסיב אילת ולא בנוף של ארץ ישראל ובשל כך ייחודו.

בשנות החמישים,של המאה הקודמת,הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים חכרו את שטח שנמצא בין גבעת מרדכי לגבעת הוורדים ותחום בכביש בגין. החכירה הייתה בתמורה לשטח אחר שהיה ברשות הקיבוצים במרכז ירושלים שהופקע לטובת הקמת גן סאקר. שני הקיבוצים הקימו אגודה משותפת בשם "עמק פרי הר" שתחתיה נוהלה הפעילות החקלאית בעמק. לימים,שונה שמו של המקום לעמק הצבאים. לימים,הפעילות החקלאית בעמק הצבאים הפכה ללא כדאית ומנגד ערכו כקרקע לנדל"ן עלה. ב 1995 קיבלה רשות מקרקעי ישראל,הבעלים של הקרקע בעמק הצבאים,החלטה לפיה קיבוצים יוכלו לשנות את יעוד הקרקעות שחכרו ממנהל מקרקעי ישראל מחקלאות לנדל"ן. שני הקיבוצים,שכאמור כבר לא עיבדו את הקרקע מחוסר כדאיות,ניצלו את ההחלטה ושינו את ייעוד הקרקע מחקלאות לנדל"ן והעמידו את השטח למכירה. בשל מיקומו של עמק הצבאים ערכו כשטח נדל"ן עלה ושינוי הייעוד מצא הרבה מאוד חברות בנייה ויזמי בנייה שהתענינו ברכישת השטח כולו ו/או חלקים ממנו תוך שהם מבטיחים לשפות את שני הקיבוצים בסכומי כסף גבוהים מאוד. גורמים ציבוריים בבירה ירושלים חשבו אחרת. בשל בנייה נרחבת בבירה הלכו והצטמצמו שטחים ירוקים בעיר ובהתאם הגישו התנגדות להפיכת השטח לפיסת נדל"ן ובמקום זה הציעו להשאירו כריאה ירוקה. עם ההתפתחות העירונית סביב לעמק הצבאים,יחד עם סלילת כביש בגין,שטחי המחיה של הצבי הארץ ישראלי הלכו והצטמצמו. העמק ריכז מצאי של כמה מאות פריטים של הצבי הארץ ישראל וככל שנקף הזמן כמות הצבאים באזור בכלל ובעמק בפרט הלכה והצטמצמה והגיעה לידי סכנת הכחדה. לראשונה,ובאופן תקדימי,עמותת אנימלס הצטרפה למתנגדים להפיכת עמק הצבאים לעוד שכונה בירושלים כשהתקדים הוא:על פי חוק צער בעלי חיים ההתנגדות הוגשה בשמו של הצבי הארץ ישראלי וכבעל עניין ומשיב בעתירות שהוגשו לבתי המשפט בישראל. ב 2008 סוגיית עמק הצבאים הוכרעה בבג"צ,שכאמור אחד העותרים היה הצבי הארץ ישראלי,ויעוד הקרקע שונה מבנייה לפארק שהוא שמורת טבע ובית גידול יעודי לצבי הארץ ישראלי. ב 2013 נפתח פארק הצבאים לציבור כשהוא מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים,ועל פי פסיקת בג"צ פתוח לציבור ללא תשלום אך בהתאם לצרכים של הצבי הארץ ישראלי. בפרק ישנם כמה מאות צבאים שמאוגדים בכמה עדרים. חלק מהצבאים הם מגרעין הרבייה שהיה באתר טרם הוכרז כשמורת טבע וכבית גידול יעודי וחלק הובא למקום בהליך של השבה לטבע מגרעיני רבייה בהרי ירושלים. בפרק זרמים שני נחלים,נחל רקפת ונחל רחביה. שני הנחלים הם נחלי איתן אך בקיץ ספיקתם מועטה ולא פעם פסקו מלזרום. במסגרת הקמת שמורת הטבע ערוצי הנחלים מולאו בחרסית ונאטמו על מנת למנוע חלחול לתת הקרקע ובנוסף נקבע מינימום ספיקה שכאשר מגיעים אליו,בחודשי הקיץ,מוזרמים לערוצי הנחלים מים שפירים.

נחל הירקון זורם בפאתיה המערבים של הוד השרון. הירקון,שמתחיל בברכת הנופרים שבסמוך למקורות הירקון בפאתי ראש העין ומשם זורם מערבה לים. אחרי נהר הירדן הירקון הוא הארוך בנחלי הארץ. עד לאמצע שנות החמישים,במאה הקודמת,זרמו בירקון מים נקיים ברמות ספיקה שונות. בשנות החמישים הופנו מקורות הירקון לטובת צינור המים ירקון נגב שהעביר את מי הירקון לנגב. כתוצאה מכך החלה הזרמה של מי ביוב באפיק הירקון תהליך שהלך והחריף עם השנים וגרם לסביבהת בית הגידול של הירקון להגיע לכדי סכנת הכחדה. בתחילת שנות התשעים,של המאה הקודמת,הוקמה רשות נחל הירקון. הרשות מאגדת כ 17 ערים וישובים ומטרתה להשיב לירקון מים נקיים ולחדש את נעוריו כקדם. עם הקמת הרשות חוקקו חוקי שנועדו לטפל בשפכים שהוזרמו לירקון מהישובים השונים שלאורכו,כמו כן:הירקון חולק לשלושה מקטעים:העליון,מרכזי ותחתון. המקטע העליון של הירקון נוקה ועל פי חוק מוזרמים אליו מים ממעיינות הירקון בכמות המספיקה לקיים את החי והצומח שלגדותיו. המקטע העליון של הירקון,ברובו,הוכרז כשמורת טבע. חלקו המרכזי של הירקון,שעובר בפאתיה הדרומיים של הוד השרון,קיבל את מי עיינות הירקון ואליהם מתווספים מי קולחין מטוהרים לרמה שתאפשר קיומו של החי והצומח האופייניים לבית הגידול של הנחל. חלקו התחתון של של הנחל מקבל את מי המעיינות ומי הקולחין ומזרים אותם לים התיכון על פי משטר השפל והגאות בשפך הנחל. עיריית הוד השרון החליטה לא רק להזרים לירקון את מי הקולחין המטוהרים של העיר אלא גם להקים גן אקולוגי ברחבי העיר שמימיו,מי קולחין מטוהרים,ישמשו להשבה של החי והצומח האופייניים לנחל הירקון בפארק עירוני,שממנו ימשיכו המים לנחל הירקון עצמו כפי שהתחייבו במסגרת רשות נחל הירקון. בחלק הדרום מערבי של הוד השרון נמצא נחל הדר. נחל הדר הוא נחל אכזב שמפעם לפעם,בחורף,זרמו בו מים שנשפכו לירקון. עיריית הוד השרון החליטה להחיות את נחל הדר. בתחילה נוקה אפיק הנחל,הועמק ונפתוליו נבנו מחדש מראש הנחל ועד למקום שבו הוא נשפך לירקון. במקביל,על גדות הנחל,נבנה אגם מלאכותי שאוגר את המים ואת העודפים מעביר במורד נחל הדר אל הירקון. מי הקולחין המטוהרים של העיר מועברים לנחל הדר ומוזרמים בו,כל ימיות השנה,מתחילתו ועד לסופו כשחלקם נאגרים במאגרי המים שסביבם נבנה הפארק האקולוגי של העיר.

...וכמילות השיר,בהזדמנויות שונות בימי שישי עת ערבו של יום מתחיל במערב,סרנו לחופי הים בזוכרנו כי: בשישה באוקטובר 2023 התהלכנו שווי נפש ובטוחים בטיילת תל ברוך שנחנכה זה לא מכבר... כמה שעות אחר כך,התעוררנו לאחד האסונות הגדולים,או הגדול שבהם,שנחת על מדינת ישראל הכה אהובה. אין זה טריוויאלי בשישי אחר הצהריים ללוות את סוף השבוע בשקיעתו מלאת הצבעים במערב מבלי להיות קשוב לחדשות ולוודא שהפתעה בסגנון השקיעה בטיילת תל ברוך,לפני עוד מעט שנה,עומד לחזור ולהפתיע אותנו באיזה חוף ים לא מוגן. שישי אחד בחרנו להיפרד מהשבוע בחוף הים בסעידנא עלי ובהזדמנות האחרת בחוף ימה של שמורת הטבע גדור,שמורת טבע שנמצאת בין הישוב מכמורת בדרום ולבין שכונת אולגה שבעיר חדרה שבצפון.

גן לאומי כוכב הירדן נמצא במורדותיה המזרחיים של רמת ישככר,רמה בזלתית במזרח הגליל המשתרעת בין נחל תבור בצפון,לעמק חרוד בדרום,גבעת המורה במערב ועמק הירדן במזרח. ראשית ההתיישבות בכוכב הירדן מתחילה בתקופת השבטים,אז הייתה שטח בתחום שבט ישככר ולפי ממצאים ארכאולוגים התקיים במקום יישוב יהודי קטן. עד לבוא הצלבנים לארץ ישראל לא ידוע על רצף יישובי בין תקופת השבטים למבצר שהקימו במקום,הצלבנים. עם כיבוש הארץ על ידי הצלבנים במאה ה 12 חולקה הארץ לנסיכויות שונות שכולן כפופות לממלכת ירושלים. כוכב הירדן הייתה חלק מנסיכות הגליל שבשיאה השתרעה בין ביירות שבצפון,ועד לרכס הכרמל שבדרום כולל הרי הגלבוע.בירת הנסיכות הזו הייתה טבריה,והיא הייתה כפופה ישירות לממלכת ירושלים. בין בולדווין הראשון מלך ירושלים לטנקרד נסיך הגליל התפתח סכסוך שבעטיו קוצץ שיטחה של נסיכות הגליל וחלקים ממנה נמכרו לאצילים,כשכוכב הירדן נמכרה לאציל צרפתי בשם ולוס. יחד עם כוכב הירדן האציל ולוס מקבל שליטה בשטחים החקלאיים שמסביב לכוכב הירדן,ועל מנת לייצב את שליטתו בשטחי החקלאות,שרכש,הקים בראש כוכב הירדן מצודה. לא הייתה זו מצודה בעלת אופי צבאי אלא חווה חקלאית מבוצרת ששימשה כמרכז מגוריהם של המנהלים השונים מטעם האציל ולוס שהתגוררו במקום על מנת לנהל את שטחי החקלאות שרכש אדונם. ב 1168 מכר האציל ולוס את החווה המבוצרת שלו בכוכב הירדן לאבירי המסדר ההוספיטלרי. ההוספיטלרים הורסים,עד ליסוד,את החווה המבוצרת שבנה במקום האציל ולוס,ועל מקומם בנו מצודה מבוצרת בתצורה ייחודית של מבצר כפול,כלומר מבצר אחד חיצוני,ובמרכזו מבצר נוסף פנימי. תצורה זו של מבצר כפול היא ייחודית למבצר בכוכב הירדן ולמבצר נוסף קראק דה שבלייה שבמערב סוריה.

היישוב בבית שערים מתחיל במאה ה 9 לפנה"ס בימי ממלכת ישראל ובשייכות לבית חשמונאי. הרצף היישובי נמשך עד לסוף המאה הרביעית לספירה,אז נהרסת העיר בשרפה שממנה לא השתקמה עוד. בין 132 ל 136 לספירה פורצת שורה של מרידות בארץ ישראל הידועה בשם מרד בר כוכבא. בעקבות המרד,ותוצאותיו ההרסניות ליישוב היהודי בארץ ישראל,אנשים רבים עוברים להתגורר בבית שערים. באמצע המאה ה 2 לספירה קובע בבית שערים רבי יהודה הנשיא את מקום מושבו,ומעביר אליו את הסנהדרין. יהודה הנשיא מתגורר בבית שערים עד שבריאותו מתחילה להתרופף ובעטיו של זה עובר יהודה הנשיא להתגורר בציפורי. משנפטר יהודה הנשיא,בציפורי,נפתחה צוואתו ובה הוא מבקש להיקבר בבית הקברות של בית שערים. מהמחקר ידוע שבית הקברות הזה היה פעיל אבל קברו של יהודה הנשיא העלה את הקבורה באתר לרמות אחרות לגמרי,ובעטיו הפכה הקבורה בבית שערים לקבורה יוקרתית של עשירי העולם היהודי של המאה השנייה לספירה,ואיילך,ומכובדי קהילות מרחבי המזרח התיכון,וגם מחוצה לו,הובאו לקבורה באתר. תדמור (ובשמה הרומי פלמירה) נמצאת,היום,במרכז סוריה ובעבר הייתה נווה מדבר מיושב על דרך השיירות מהסהר הפורה (עירק של היום)לכיוון מערב.בנווה המדבר של תדמור מתפתחת עיר מדינה במאה ה 12 לפנה"ס ושיאה מגיעה ב 41 לפנה"ס עם כיבושה על ידי מרקוס אנטוניוס. תחת השלטון הרומי הופכת תדמור לפוליס רומי. המסורת היהודית מדברת על כיבוש תדמור על ידי שלמה המלך אשר יישב בעיר מבני ישראל. למסורת הזו אין ראיות מדעיות,ברם: לקהילת היהודים בתדמור,בתקופת התלמוד,נדבק שם רע של שכירי חרב שהשכירו את יכול הלוחמה שלהם למרבה במחיר או/וגם למי שהייתה מעצמת הכוח באותה שעה. ב 1936 באקראי מגלה אלכסנדר זייד פתח של מערה. משנכנס לתוכה הוא מוצא בה ממצאים ארכאולוגים בעלי אופי יהודי. זייד,שהיה מקושר עם פרופ’ בנימין מזר (ז"ל) והוא,אלכסנדר,מיידע את מזר על ממצאיו ובעקבות מידע זה פרופ’ מזר עומד בראשות משלחת חפירות ארכאולוגית שחפרה באתר במשך ארבע עונות בין 1936 ל 1940. משלחת החפירות של פרופ’ מזר בשער העמקים חופרת קורפוס של מערות קבורה שלא נמצאים היום בתחום הגן הלאומי בית שערים,אלא בסמוך לו והגישה למערות הקבורה האלה,שנקראות מערות המנורה,היא רק עם מדריכים בשישי ושבת ואין אליהם גישה חופשית כלשאר האתר,שכולל את קברו של יהודה הנשיא,ובו מוצגים ממצאים של חפירה שהתרחשה בשנים 1953 עד 1959 וגם בין השנים 2014 2017. עם סיום החפירות בבית שערים,אלה שלפני משלחות הארכאולוגיות של השנים 2014 עד 2017,אתר בית שערים הוסדר למבקרים והוכרז כגן לאומי לאחר פולמוס ציבורי שאירע בגין העובדה שבית שערים הוא בית קברות יהודי,וככזה לא ניתן לאפשר גישה לכל וגם לשומרו פתוח בשבת. הפולמוס הוכרע על ידי כך שבית שערים הוכרז כגן לאומי ובו ממצאים ארכאולוגים הקשורים במנהגי הקבורה של יהודי המאה השנייה לספירה. בשנת 2015 הוכרז גן לאומי בית שערים כאתר מורשת עולמי.