ערד העתיקה – אפריל 2026.
ביום הארבעים לשאגת הארי מכריזה ארה"ב על הפסקת אש. עם בוקר,ועם כניסתה של הפסקת האש לתוקף,ממטירים עלינו האיראנים את חרון אפם בהתרעות ואזעקות חוזרות ונשנות שאחריהן שורר שקט.
גם בבוקרו של יום השישי העוקב,זה האחרון בעת כתיבת שורות אלה,השקט במרכז הארץ ודרומה נשמר. התלבטנו האם לשם פנינו צפונה או דרומה,ברם רצף של התרעות ואזעקות,כמעט בלתי פוסקים,בצפון הארץ הפילו את הפור והחלטנו לבקר את תל ערד,לשם יצאנו. בבוקרו של שישי הזה נפתח הגן הלאומי תל ערד לראשונה לאחר שנסגר בצו השעה ובהוראת פיקוד העורף. באתר יש מרחב מוגן תיקני ולאורך כל שהותנו באתר היינו רק אנחנו כשכל האתר ויופיו באביב 2026 עומד לרשותנו בלבד.
תל ערד הוא למעשה שני אתרים ארכאולוגים זה לצידו של זה. בחלקו הדרום מערבי נמצא תל ערד שבו העיר ערד ובגבעה נישאת בצפון האתר נמצאת מצודת תל ערד,מצודה שהוקמה בתקופת הברזל ונתייחס אליה,קמעא,בהמשך.
תל ערד.
בתחילת האלף הרביעי לפני הספירה בתקופה הכלקוליתית התיכונה,מגיעים למרחב ארץ ישראל,ושכנותיה,נושאי תרבות חדשים במרחב. המאפיין החומרי של התרבות הזו הוא שילוב של שימוש בכלי אבן וכלים,בכלל וכלי פולחן בפרט,עשויים ברונזה כלים המאפיינים מאוד את התקופה ההיסטורית הבאה אחריה תקופת הברונזה.
מקור מוצאם של החברה הכלקוליתית לא ברורים ויש סברות שונות,וחלקן מוכחות,לגבי מוצאם. רוב הישובים הכלקוליתיים היו מסדרי גודל של כפרים קטנים מאוכלסים על ידי כמה משפחות בעלות מוצא תרבותי משותף. ערים כלקוליתיות היו תופעה נדירה יחסית ובשיח כאן נתמקד בשתיים מהן: ערד וג’אווה שנמצאת במדבר המזרחי של ממלכת ירדן.
את ג’אווה הירדנית חפר פרופ’ ס.הלמס ודוח החפירה פורסם ב 1991,שם האתר שלי לקוח מתוך ממצאי הדו"ח הזה. את ערד העתיקה חפרה פרופ’ רות עמירן (ז"ל) וגם דוח החפירה הזה פורסם.
התרבות הכלקוליתית לא נעלמת ממרחב ארץ ישראל ושכנותיה בצורה אלימה. נטישה של אתרים כלוקליתיים ללא סימני אלימות כלשהם שכיחה ובהקשר הזה נזכיר: את העיר ג’אווה עוזבים תושביה הכלקוליתים בתחילת האלף השלישי לפנה"ס והיא לא נושבת עוד. המקדש הכלכוליתי שהיום נמצא בגן לאומי עין גדי,גם הוא ננטש ללא אלימות וכלי המקדש מוטמנים במערה מחכים לימים טובים יותר (כיום במוזיאון ישראל שבירושלים). לקראת סוף תקופת הברונזה הקדומה I גם העיר ערד ננטשת ללא סימני אלימות ולא נושבת עוד.
לקראת תחילת האלף הרביעי לפנה"ס,תקופת הברונזה הקדומה I,ננטשת ג’אווה. הנטישה לא מלווה בגורם אלים וההסבר המדעי לנטישה הוא בשינויי של מזג האוויר בעיר בהתמעטות הגשמים במרחב העיר.
וערד?
בערד יש רצף ישובי מאמצע האלף הרביעי לפנה"ס ועד לנטישת העיר,ללא אירוע אלים,בשלהי תקופת הברונזה העתיקה I. בתחילת תקופת הברונזה הראשונה I העיר ערד היא עיר מוקפת חומה ובה אוכלוסיה המוערכת בכ 2500 תושבים.
ערד,העיר של תקופת הברונזה,איננה מתאפיינת במבנה ארכיטקטוני המאפיין את ערי המדינה שהתהוו במרחב ארץ ישראל בתקופת הברונזה במאוחרת,יותר מאלף שנה אחרי שהעיר ערד ננטשה.הממצא כן מצביע על תושבים שפרנסתם התבססה על חקלאות ומסחר לא היה שיכוב חברתי אבל כן נמצאו שני ארמונות שככל הנראה היו שייכים למנהיגי העיר ללא המאפיינים של ארמונות השליטים בערי המדינה של סוף תקופת הברונזה במרחב שלנו.
כאמור,ערד נעזבת בשלהי תקופת הברונזה הקדומה I ללא סימנים של אלימות – למה?
בתקופה הזו במצרים,הציביליזציה מדרום לערד,מכלים מרבצי נחושת שמאפשרים הפקת ברונזה בערבה ובעבר הירדן. המצרים משתלטים על המסחר בנחושת ומפקיעים,בכך,חלק חשוב בהכנסה של תושבי ערד שהתפרנסו משיירות הנחושת שעברו באזור העיר. יחד עם זאת,ישנם עדויות מוצקות לכך שמרחב העיר ערד הפך ליותר ויותר צחיח,כמויות הגשם הלכו והתמעטו ולתושבי העיר נשמטה הקרקע מתחת לעיבודי החקלאות שהיו במרכז פרנסתם. לאן נעלמו תושבי העיר ערד? לשאלה הזו,כמו לשאלה מה עלה בגורלם של תושבי ג’אווה לשאלה הזו אין תשובה,במיוחד לאור העובדה שהתאגדות אנושית במסגרת ערי מדינה מתרחשת יותר מאלף שנה מאוחר יותר.
כאמור: התאגדות המרחב של ארץ ישראל בערי מדינה שתחתיו אוגדו מי שמכונים בתנ"ך עמי כנען ומתרחשת יותר מאלף שנה לאחר שתושבי ערד עזבו אותה ועל כן ציון תושבי ערד העתיקה כחלק מהכנענים כפי שמופיע בשילוט באתר ובחוברת ההסבר איננו נכון ומדיף ריח של אג’נדה פוליטית שאין לה מקום באתר מופלא זה.
מיצד ערד.
כאמור בחלק הצפוני של העיר מוקם מיצד מוקף חומה ועם מקומות אחסון למזון,למגורי חיילים ומאגר מים הצמוד לו. כל זה קורה בחלק הראשון של תקופת הברזל. ממצאים כתובים באתר עולה שתושבי המיצד היו חייל מצב שהגן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה וגם שימשו ככוח עזר להתערבות צבאית במתחמים נוספים שאוכלסו על ידי בני יהוה באזור בקעת ערד.
באתר נמצא מקדש ולו דביר. זהו ממצא ייחודי שאין לו אח ורע בממצא הארכאולוגי בארץ ישראל שבתקופת הברזל. תושבי המקום לא השאירו תיעוד הקשור במקדש ובדביר בלבו והנחת היסוד של חופר המקום,פרופ י.אהרוני ז"ל,היא שהמקדש והדביר היה אירוע מיוחד לאתר והוא נסגר במצוות הנביא חזקיהו שאיגד את האמונה באל אחד ויחיד ואת משכנו במקום אחד ויחד:במקדש שבהר הבית.
לאחר שסיימנו לסייר במתחם ערד העתיקה חזרנו למרכז הארץ,והתמונות שנלכדו בעין העדשה,הן כאן לפניכם:
לגלריית התמונות – ערד העתיקה אפריל 2026
מנחם.
