הבת שלי,דניאל לוריא,הגיעה לביקור חטוף בארץ לאחר שסיימה את לימודי התואר השני שלה בפרייבורג גרמניה. האתר של דניאל,והרבה ממעשה ידיה,נמצא פה: דניאל לוריא
סובב ישראל בקשר לאירוע הזה מתחיל ביציאה מוקדם בבוקר ביום שישי לנחל ארדון שבמכתש רמון,לאחר הביקור בנחל עצרנו להתרעננות בכבשן החימר שבגן לאומי צבעי רמון. לאחר התרעננות שמנו פעמינו למקדש הנמרים שנמצא בפאתי בסיס חיל האוויר שבעובדה ומשם פנינו לאילת לסעוד את נפשינו וללינת לילה במלון אילתי.
למחרת בבוקר החלה הנסיעה צפונה להשלמת סובב הדרום. עם שחר הגענו להר יהורם לקבל עליו את יום השבת. משם חזרנו למלון לארוחת הבוקר שלאחריה התחלנו את המסע צפונה להשלמת הסובב.
לפני שעזבנו את אילת ביקרנו,חלקינו בשמורת האלמוגים,וחלקנו בנמל המוצא של צוללנים שבחוף הדרומי של אילת.
לאחר ששבענו ממימי מפרץ אילת התחלנו לחזור צפונה בכביש 90 עם עצירה לביקור בחי בר שביטבתה – בסיס האם הכה אהוב עלי. מהחי בר המשכנו בכביש 90 ועצרנו לתצפית אל עבר הערבה הצפונית והרי אדום בתצפית שבמושב פארן.
בתוכנית היה להמשיך בכביש 90 ולטפס לערד בכביש 25 מצומת זוהר,אבל לוויז הייתה הצעה אחרת. הוויז הציע לפנות לכביש 35 ומשם לקצר את הדרך לערד דרך כביש 258 כביש רוחב שלאורכו מפעלים פטרוכימיים וגם לא מעט נוף שרובו מושפע ממעשה ידי אדם.
בערד השבענו את רעבנו במסעדה שחביבה עלינו במיוחד ומשם חזרנו לכפר סבא. תם,ולא נשלם.
והתמונות שנקלטו בעין העדשה בסובב הדרום הזה – הן כאן לפניכם:
נדיר ביותר שחולף לו היום השישי בשבוע ואני לא יוצא לאיפשהו בטבע לשזוף את העין ולחשוף את עין העדשה. לעתים הזמן הפנוי יחד עם אילוצים אחרים מזמן חלון זמן קטן יחסית ואנחנו מחפשים מקום קרוב להיות בו על מנת לסיים שבוע אחד,להתחיל את החדש ולשזוף העין,ואת עין העדשה,ביופייה של הארץ.
ישנם מקומות שכמו מגנט,כאשר חלון הזמן קצר וצפוף,מושכים אותנו אליהם,כזה הוא חוף סעידנא עלי שבהרצליה. למרות במספר הביקורים החוזרים בחוף הזה גדול בהיקפו מאתרי טבע,קרובים ורחוקים,שאליהם אני חוזר שוב ושוב,עדיין:חוף סעידנא עלי הצליח להפתיע אותנו גם בביקור המי יודע כמה בספרורו האנלוגי.
והפעם: רשות הטבע והגנים בשיתוף עם עיריית הרצליה גידרו את בית הקברות המוסלמי שבפאתי מסגד אדוננו עלי ובית הקברות,המוזנח משהו,עבר ניקיון וסדר כיאה לאתר שנחשב לחשוב וקדוש למי שבני יקיריו הובאו אליו למנוחתם האחרונה. גם שאר שביל הטיול למרגלות רכס הכורכר עבר שדרוג שעיקרו:ניקוי יסודי,ספסלים חדשים ונקיים ופחי אשפה למכביר.
הפעם,הלכנו לאורך השביל הסלול שברכס הכורכר מהחנייה של המסגד ועד לשמורת הטבע של אפולוניה,הליכה שזימנה לנו מבט מרהיב ומלא פרטים של בית הרומאי העשיר שבנה,אי שם מזמן,את ביתו בארסוף הרומית.
כשהשמש שוקעת לה לאיטה במערב חזרנו על עקבותינו וחזרנו לכסופה ואתה חזרה הביתה.
התמונות,מהשעה הקלה,על הטיילת שברכס הכורכר בחוף סעידנא עלי – הן כאן לפניכם:
מאז פסקו יללות הסירנות של שאגת הארי מצאתי את עצמי מתקשה לשבת ולכתוב על מסעות הצילום שלי בארץ הקסומה שלנו. למרות שהחרשתי – מידי שבוע יצאתי לצפות בעין ולהנציח בעין העדשה מקום ממקומותיה הקסומים של ישראל,כולל מסע בן שלושה ימים להרי אילת ודרום הערבה ביום העצמאות האחרון וניסיון שנכשל לשחזר ביקור כזה שוב בחג השבועות. עכשיו כשמוזות שוב פוקדות אותי אשתדל לכפר על הפער ולשתף אתכם באשר ראו עיני ואת אשר הנציחו עדשות המצלמות שלי.
דווקא נתחיל מהסוף. בשישי האחרון פקד את ארצנו גל חום קיצוני מלווה האזהרות מטעם הרשויות,אזהרות שבהן כללי התנהגות וכללי עשה ואל תעשה. לא יכולתי לחשוב על מקום ראוי יותר לביקור בגל החום הזה מאשר שמורת הטבע תל דן. שמורת הטבע תל דן היא שמורה קטנה שבמרכזה נובע נחל הדן,בנביעת עין הדן,ויחד עם הנביעה הזו עוד כמה עשרות קטנות יותר שביחד מספקות כמחצית מכמות המים של נהר הירדן.
סביב לנביעות צמחו להם עצים הייחודיים לשמורה זו שמים הם משהו שזורם בה כל ימות השנה ושבילי השמורה ירוקי עד,מוצלים ושאון פכפוך המים מלווה את המהלך בהם לכל דרכם.
בתקופת הברזל,תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל,מוקמת עיר עברית מבוצרת בליבה של שמורת תל דן. העיר מוקפת חומה ולה שער שנחפר ושוחזר כמעט במלואו.
בני ישראל לא היו תושביה היחידים של דן. כבר בתקופה הנאוליתית קרמית מוקמת עיר בדן. כמו בהרבה מקרים הקרבה למקור מים שופע מושך התיישבות אנושית,דבר הנכון משחר ההיסטוריה וגם בימינו אלה.
מסיבות לא ברורות בסוף התקופה הנאוליתית נעזבת ליש הנאוליתיות שבתל דן. אף כי בסוף הנאוליתית ישובים רבים נעזבים ורבים מהם נמצאים במרחבי ארץ ישראל סיבה מוכחת לעזיבה הזו לא נמצאה עד כה.
רק בראשית הברונזה התיכונה מוקמת בתל עיר מדינה מבוצרת למשעי ושמה:ליש. ליש נודעת במרחב של ארץ ישראל וקיומה מוזכר בתעודות ובין השאר בכתבי מארי ובכתבי המארות הוכחה לעצמתה הכלכלית של ליש.
במאה ה 15 לפנה"ס כובש את העיר תחותמס השלישי מלך מצרים. מסיבות השמורות עמו תחותמס גורם לירידת חשיבותה של ליש עד שהיא נעזבת ולא נושבת עוד…לעולם.
תושביה המקוריים של עיר המדינה ליש ביצרו את העיר בחומה שהקיפה את כל היישוב ואף בנו בה מספר שערים. אחד השערים,כנראה אך אין על כך הוכחה מדעית חותכת,נאטם ולא נעשה בו כל שימוש. שער העיר האטום נחשף בחפירה ארכאולוגית בראשות פרופ’ אברהם בירן ז"ל. זהו שער עיר מדינה מהברונזה התיכונה היחיד ששרד במלואו והשער שעומד היום בשמורת תל דן איננו משוחזר אלא כך נבנה בברונזה התיכונה וכך שרד את שיני הזמן עד שנחשף לעין המבקרים על ידי פרופ’ בירן שהשער נקרא על שמו.
בעיני: שער העיר ליש,השער על שמו של פרופ’ אברהם בירן,הוא דוגמה ומופת לעצמה הארכיטקטונית של ערי המדינה שהיו במרחב ארץ ישראל בברונזה הקדומה והזדמנות יחידנית להציץ ולבהות במבנה מונומנטלי שנבנה עוד לפני שהומצא הבטון והומצאו מכונות המשמשות אותנו היום לבנות מבנים ארכיטקטוניים בסדר הגודל של שער אברהם בירן.
והתמונות משמורת תל דן,כולל שער העיר העברית ושער אברהם – הן כאן לפניכם:
פארק הכט,שוכן מערבית לכביש החוף בחיפה לאורך החוף בין תל שקמונה בצפון וחוף דדו בדרום. אורכו כ 1200 מטרים ורוחבו 60-70 מטרים. הפארק מכיל אלמנטים שונים המותאמים לפעילות אקטיבית המיועדת לגילאים מילדות ועד שיבה טובה. לאורך הפארק מאופיין חוף הים במפרצי גדור עליהם נשברים גלי הים.
את הפרק חוצים שני נחלים: נחל לוטם ונחל עלייה. הנחלים עוברים במעברי בטון מתחת למסילת הברזל שלאורך הפארק. גבולו הדרומי של הפארק נתחם הנחל עמיק שנשפך בחוף דדו.
ראובן הכט,שעל שמו נקרא הפארק ואשר הוקם,על ידי עיריית חיפה במימון קרן הכט נולד ב 1909 באנטוורפן שבבלגיה למשפחה אנטי ציונית מתבוללת עתירת נכסים. ראובן הרכט,כבר בילדותו,אובחן כנער מחונן ובבגרותו קיבל דיפלומה בכלכלה מאוניברסיטת ברלין,תואר המקביל לתואר שני היום. עוד למד הכט מיסטיקה ומדע המדינה בה היה בעל תואר דוקטור.
ראובן הכט הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית היה מקורב מאוד לז’בוטיסקי והיה שליח של התנועה בקונגרס הציוני של 1935.
ב 1936 עלה ראובן הכט לישראל והשתקע בחיפה. ב 1939 נשלח על ידי דוד רזיאל לאירופה השתקע בווינה ופתח בה משרד עלייה לארץ ישראל. ב 1937 ניסה הכט לקבל אישור המנדט הבריטי להקים ממגורת דגן בנמל חיפה אך סורב. ב 1950,כבר לאחר הקמת המדינה,הקים ראובן הכט את ממגורות דגן שבנמל חיפה הממגורה הראשית של מדינת ישראל עד היום.
עוד בצעירותו התעניין הכט בארכאולוגיה וצבר,מכספו הפרטי,אוסף של פרטי ארכאולוגיה שונים מתקופות ותרבויות שונות. ראובן הכט היה ממקימי אוניברסיטת חיפה והיה חבר בוועד המנהל שלה עד ליום מותו. לאחר מותו אוסף מוצגי הארכאולוגיה של הכט נתרם לאוניברסיטת חיפה שהקימה עבורו מוזיאון על שמו בבניין המרכזי של האוניברסיטה.
עם עלייתו לשלטון של מנחם בגין,ז"ל, מינה אותו בגין ליועצו האישי ששכרו השנתי היה אחד שקל בודד. הכט נלווה לבגין במסעותיו ויעץ לו בקשר למהלכים מדיניים ופוליטיים שונים.
ראובן הכט נאסף לאבותיו ב 1993 ולאחר מותו הוקמה קרן הכט שבין השאר מימנה את הקמת הטיילת על שמו.
ביום שישי ה-5 ביולי לעת בוקר ביקרנו בטיילת הכט והתמונות מהמקום,הן כאן לפניכם:
צילום הוא אומנות שעוסקת בלכידת אור יצירת תמונה ובאמצעותה סיפור כפי שנתפס בעין העדשה. כדי לממש את הצד הזה של אומנות הצילום נדרש תכנון מראש של מקום הצילום,שעת הצילום תנאי מזג האוויר בזירת הצילום וגם תנאי האור באותה הזירה. זה המצב הרצוי,אבל יש גם מצב מצוי,קרי:לא תמיד אפשר לתכנן וחלק מיצירת תמונות באמצעות לכידת האור הוא לצאת ולצלם ולצלם ושוב לצלם ולא תמיד בתנאים אופטימליים ובהרבה מקרים בתנאים של "זה מה שיש ועם זה צריך להילחם".
יום שישי האחרון כוסתה הארץ באובך עמוק. את סופו של שישי הזה תכננו לעשות בחוף הים הבונים דור הידוע בשם:"שמורת הטבע דור הבונים".
כבר בדרך לחוף דור הסתבר שתנאי מזג האוויר מזמנים ראות מוגבלת מאוד למרחק של כמה מאות מטרים בלבד וכי האור,שמצליח לחדור את מעטה האובך,חלש אפרפר וחסר את עושר גוני הצבע האופייניים לאור השמש.
כשהגענו לחוף דור הסתבר שהאובך מעיק ביותר,גם טווח הראות הוא למאות מטרים ספורים וגם האור בעל גוון ממשפחת האפורים גוון דל מאוד וכזה שמקשה על המצלמה להתגבר ולקלוט אור שיכול לספר סיפור באמצעות תמונה.
אבל "זה מה יש ועם זה צריך להילחם". החלטתי לקחת את האתגר ובין שזיפת העין בשכיות החמדה של החוף המפורץ ביותר בישראל הרמתי את המצלמה לגובה העיניים והשתדלתי להעביר באמצעותה את שרואות העיניים,את החופים המפורצים,את גלי הים המנפצים בזה אחר זה וגם – את האובך החריף שמסנן את אור השמש לצרכיו וגווניו האפורים.
בפיתוח והפקה של התמונות שנלכדו בחוף דור הבונים הקפדתי לשמר את גוני האור שנלכדו באתר הצילום לא לגרוע מהם או להוסיף להם,כי בסופו של יום: היה זה סשן צילום מאתגר ולא שכיח באתר מאתגר ביופיו.
התמונות שנלכדו בעין העדשה מבעד לאובך הסמיך בשמורת הטבע חוף דור הבונים,הן כאן לפניכם:
ביום הארבעים לשאגת הארי מכריזה ארה"ב על הפסקת אש. עם בוקר,ועם כניסתה של הפסקת האש לתוקף,ממטירים עלינו האיראנים את חרון אפם בהתרעות ואזעקות חוזרות ונשנות שאחריהן שורר שקט.
גם בבוקרו של יום השישי העוקב,זה האחרון בעת כתיבת שורות אלה,השקט במרכז הארץ ודרומה נשמר. התלבטנו האם לשם פנינו צפונה או דרומה,ברם רצף של התרעות ואזעקות,כמעט בלתי פוסקים,בצפון הארץ הפילו את הפור והחלטנו לבקר את תל ערד,לשם יצאנו. בבוקרו של שישי הזה נפתח הגן הלאומי תל ערד לראשונה לאחר שנסגר בצו השעה ובהוראת פיקוד העורף. באתר יש מרחב מוגן תיקני ולאורך כל שהותנו באתר היינו רק אנחנו כשכל האתר ויופיו באביב 2026 עומד לרשותנו בלבד.
תל ערד הוא למעשה שני אתרים ארכאולוגים זה לצידו של זה. בחלקו הדרום מערבי נמצא תל ערד שבו העיר ערד ובגבעה נישאת בצפון האתר נמצאת מצודת תל ערד,מצודה שהוקמה בתקופת הברזל ונתייחס אליה,קמעא,בהמשך.
תל ערד.
בתחילת האלף הרביעי לפני הספירה בתקופה הכלקוליתית התיכונה,מגיעים למרחב ארץ ישראל,ושכנותיה,נושאי תרבות חדשים במרחב. המאפיין החומרי של התרבות הזו הוא שילוב של שימוש בכלי אבן וכלים,בכלל וכלי פולחן בפרט,עשויים ברונזה כלים המאפיינים מאוד את התקופה ההיסטורית הבאה אחריה תקופת הברונזה.
מקור מוצאם של החברה הכלקוליתית לא ברורים ויש סברות שונות,וחלקן מוכחות,לגבי מוצאם. רוב הישובים הכלקוליתיים היו מסדרי גודל של כפרים קטנים מאוכלסים על ידי כמה משפחות בעלות מוצא תרבותי משותף. ערים כלקוליתיות היו תופעה נדירה יחסית ובשיח כאן נתמקד בשתיים מהן: ערד וג’אווה שנמצאת במדבר המזרחי של ממלכת ירדן.
את ג’אווה הירדנית חפר פרופ’ ס.הלמס ודוח החפירה פורסם ב 1991,שם האתר שלי לקוח מתוך ממצאי הדו"ח הזה. את ערד העתיקה חפרה פרופ’ רות עמירן (ז"ל) וגם דוח החפירה הזה פורסם.
התרבות הכלקוליתית לא נעלמת ממרחב ארץ ישראל ושכנותיה בצורה אלימה. נטישה של אתרים כלוקליתיים ללא סימני אלימות כלשהם שכיחה ובהקשר הזה נזכיר: את העיר ג’אווה עוזבים תושביה הכלקוליתים בתחילת האלף השלישי לפנה"ס והיא לא נושבת עוד. המקדש הכלכוליתי שהיום נמצא בגן לאומי עין גדי,גם הוא ננטש ללא אלימות וכלי המקדש מוטמנים במערה מחכים לימים טובים יותר (כיום במוזיאון ישראל שבירושלים). לקראת סוף תקופת הברונזה הקדומה I גם העיר ערד ננטשת ללא סימני אלימות ולא נושבת עוד.
לקראת תחילת האלף הרביעי לפנה"ס,תקופת הברונזה הקדומה I,ננטשת ג’אווה. הנטישה לא מלווה בגורם אלים וההסבר המדעי לנטישה הוא בשינויי של מזג האוויר בעיר בהתמעטות הגשמים במרחב העיר.
וערד?
בערד יש רצף ישובי מאמצע האלף הרביעי לפנה"ס ועד לנטישת העיר,ללא אירוע אלים,בשלהי תקופת הברונזה העתיקה I. בתחילת תקופת הברונזה הראשונה I העיר ערד היא עיר מוקפת חומה ובה אוכלוסיה המוערכת בכ 2500 תושבים.
ערד,העיר של תקופת הברונזה,איננה מתאפיינת במבנה ארכיטקטוני המאפיין את ערי המדינה שהתהוו במרחב ארץ ישראל בתקופת הברונזה במאוחרת,יותר מאלף שנה אחרי שהעיר ערד ננטשה.הממצא כן מצביע על תושבים שפרנסתם התבססה על חקלאות ומסחר לא היה שיכוב חברתי אבל כן נמצאו שני ארמונות שככל הנראה היו שייכים למנהיגי העיר ללא המאפיינים של ארמונות השליטים בערי המדינה של סוף תקופת הברונזה במרחב שלנו.
כאמור,ערד נעזבת בשלהי תקופת הברונזה הקדומה I ללא סימנים של אלימות – למה?
בתקופה הזו במצרים,הציביליזציה מדרום לערד,מכלים מרבצי נחושת שמאפשרים הפקת ברונזה בערבה ובעבר הירדן. המצרים משתלטים על המסחר בנחושת ומפקיעים,בכך,חלק חשוב בהכנסה של תושבי ערד שהתפרנסו משיירות הנחושת שעברו באזור העיר. יחד עם זאת,ישנם עדויות מוצקות לכך שמרחב העיר ערד הפך ליותר ויותר צחיח,כמויות הגשם הלכו והתמעטו ולתושבי העיר נשמטה הקרקע מתחת לעיבודי החקלאות שהיו במרכז פרנסתם. לאן נעלמו תושבי העיר ערד? לשאלה הזו,כמו לשאלה מה עלה בגורלם של תושבי ג’אווה לשאלה הזו אין תשובה,במיוחד לאור העובדה שהתאגדות אנושית במסגרת ערי מדינה מתרחשת יותר מאלף שנה מאוחר יותר.
כאמור: התאגדות המרחב של ארץ ישראל בערי מדינה שתחתיו אוגדו מי שמכונים בתנ"ך עמי כנען ומתרחשת יותר מאלף שנה לאחר שתושבי ערד עזבו אותה ועל כן ציון תושבי ערד העתיקה כחלק מהכנענים כפי שמופיע בשילוט באתר ובחוברת ההסבר איננו נכון ומדיף ריח של אג’נדה פוליטית שאין לה מקום באתר מופלא זה.
מיצד ערד.
כאמור בחלק הצפוני של העיר מוקם מיצד מוקף חומה ועם מקומות אחסון למזון,למגורי חיילים ומאגר מים הצמוד לו. כל זה קורה בחלק הראשון של תקופת הברזל. ממצאים כתובים באתר עולה שתושבי המיצד היו חייל מצב שהגן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה וגם שימשו ככוח עזר להתערבות צבאית במתחמים נוספים שאוכלסו על ידי בני יהוה באזור בקעת ערד.
באתר נמצא מקדש ולו דביר. זהו ממצא ייחודי שאין לו אח ורע בממצא הארכאולוגי בארץ ישראל שבתקופת הברזל. תושבי המקום לא השאירו תיעוד הקשור במקדש ובדביר בלבו והנחת היסוד של חופר המקום,פרופ י.אהרוני ז"ל,היא שהמקדש והדביר היה אירוע מיוחד לאתר והוא נסגר במצוות הנביא חזקיהו שאיגד את האמונה באל אחד ויחיד ואת משכנו במקום אחד ויחד:במקדש שבהר הבית.
לאחר שסיימנו לסייר במתחם ערד העתיקה חזרנו למרכז הארץ,והתמונות שנלכדו בעין העדשה,הן כאן לפניכם:
בטבע הישראלי אין אריות,אבל:בטלפון הנייד שלי התיישב לו ליש עיקש שמחליט להתריע על טילים מאיראן בשעת בוקר מוקדמת. אחרי התעוררות משאגת הליש,ומאחר וזה בוקרו של יום שישי יום התרעננות השבועי עולה השאלה לאן לנסוע?
בדיקה בנתוני השיגור מגלה,שוב,שחוף הים של קיסריה הוא מהמקומות הפחות מטווחים ולמרות שביקרנו בו בשבוע שעבר,נופלת החלטה לשוב לחוף אמת המים שבקיסריה אף הפעם שמנו פעמינו לחלק הדרומי של החוף,לכיוון גן לאומי קיסריה,מהלך שלא עשינו מעולם.
מזג האוויר מדבר על ים סוער ומסוכן לרחצה ויחד עם זה על אובך כבד שמקורו בחלקיקי חול שהרוח נשא מאפריקה.
שעת בוקר,בחניון חוף האמה שבקיסריה מכוניות בודדות ומעט מאוד אנשים. הים,אכן גבוה ונראה סוער ומאיים על מי שיחשוב להיכנס לתוכו והאובך אכן חזק והראות מוגבלת מאוד,כדי כך שאפילו השמש נראית כמו פנס אור בוהק עגול וקטן המפלס דרכו מבעד לענני האובך העזים.
במהלך דרומה אנחנו נתקלים בזולא חברתית שהוקמה לשימושם של משתמשי החוף,כנראה לזמנים טובים ובטוחים יותר. גם שרידי קשת נושאת של אמת המים נקרים בדרכינו,כמו גם חלקי אמה שבמשך השנים נסחפו לים ופסיפס,כנראה מתקופה מאוחרת,עליו נכתב גרפיטי מאתגר.
לאחר שעה קלה בחברת החוף הדרומי של אמת המים שבקיסריה חזרנו על עקבותינו והצלחנו להגיע הביתה לפני שאגות ליש מהטלפון הנייד.
התמונות מחלקו הדרומי של חוף אמת המים הן כאן לפניכם:
לא פשוט לבחור מיקום לבקר בו ולחמוק,בתוכו,מהתרעות ואזעקות. יום שישי העשרים ושמונה במניין ימי השחל. לפי התחזית גשם לא צפוי אך הים מקבל התרעה על היותו גבה גלי ומסוכן לרחצה. מנגד: חוף אמת המים שבקסריה הוא אחד מהמקומות הפחות מטווחים וככזה אליו שמנו את פעמינו בבוקרו של היום.
חוף אמת המים,בימים כתיקונם,חוף פופולרי מאוד והומה אדם,הבוקר היו בו אנשים ספורים שניתן למנות על על אצבעות הידיים עם אצבעות שלא תיפקדנה. הים,כפי שנחזה,גבוהה ונלחכך חלקים נכבדים מחוף הרחצה ונראה,בהחלט,מאיים על מי שינסה להיכנס לתוכו,ומנגד: ענני הבוקר והשמש שזרחה,זה לא מכבר,במזרח זרעו אור נעים לעין ומרגיע.
לאחר שאיפת אוויר הים הרענן,שזיפת העיניים ביופיו של הבוקר ולכידת האווירה בעדשות המצלמה,שבנו על עקבותינו הביתה. התמונות שנלקחו בחוף אמת המים שבקסריה,הן כאן לפניכם:
כמו בכל ימי השישי בשלב הזה של מלחמת חרבות ברזל או בשם הידוע "שאגת הארי" שבו ישראל ואיראן מתכתשות להן יצאו לטבע להתרעננות. כבר בשלב ההתארגנות ליציאה הסתבר שחלק מהדרך ליעד שלנו מצוי בהתרעה לפני ירי טילים מאיראן אז שיננו את מסלול הנסיעה על מנת להימנע מנהיגה באזור מוכה טילים. כשהגענו ליעד,גשר הצבים שבנחל אלכסנדר,הסתבר שגם הבית שלנו נתון להתקפת טילים מאיראן כשהדי הנפץ מלווים אותנו בגשר הצבים ללא התרעה או אזעקה.
בימים כתיקונם גשר הצבים הוא אתר ביקור שכיח מאוד והומה אדם,אך אלה לא ימים כתיקונם ובמקום היו מעט מאוד אנשים שכנראה,כמונו,הגיעו לשם התרעננות בין מטח טילים אחד לשני.
גשר הצבים הוא אתר צפייה בצבי הביצות ובצב הרך,שניהם פוקדים את חופי נחל אלכסנדר בתקופת האביב כלומר בחודשים אפריל עד יוני,אבל,ככל הנראה,אף אחד לא אמר לצבים בנחל אלכסנדר שאפריל יגיע רק בעוד כשבועיים וכמה פריטים מהם הציגו עצמם בנינוחות מרשימה בקרבת גדות הנחל למרגלות הגשר שנקרא על שמם.
את פנינו קידמה,הראשונה,יאורית הנילוס שעסקה בבליסת ירק בגדות הנחל. יאורית הנילוס היא עוף פולש, במקור היא חיה על גדות נחלים ונהרות באפריקה וניזונה מצמחי הגדה. בתחילת שנות ה -20 של המאה הקודמת הובאו כמה פריטים של יאורית הנילוס לפרק הלאומי ברמת גן. היאורית התבססה בפרק הלאומי של רמת גן ומשם החלה להתפשט למקווי מים ונחלים באזור המרכז של המדינה ואפילו מעבר לאזור הזה.
צב הביצות מבלה את רוב זמנו במים והוא ניזון מצמחייה שגדלה בתוך המים בנחלים. צב הביצות חי במים מתוקים וגם במים מליחים. בגשר הביצות צב הביצות חי כפריט שזהו בית הגידול שלו. נחל אלכסנדר עבר שיקום ורוב המים שבו הם מים מתוקים נקיים,ברם: לנחל אלכסנדר אסטואר רחב ממדים. אסטואר הוא אותו מקום בשפך הנחל שבו מים הים מתערבבים עם מי הנחל המתוקים. האסטואר של נחל אלכסנדר מגיע עד לשישה וחצי קילומטרים משפך הנחל,עד לכביש 4 שבמזרח מעלה הנחל. בשל תכונותיהם הפיזיקליות של מי הים הם שוקעים מטה ומעליהם זורמים מים מתוקים מאגן ההיקוות של נחל אלכסנדר. האסטואר של נחל אלכסנדר מנותר באופן קבוע על ידי המרכז האקדמי רופין והקרן הקיימת לישראל על מנת לוודא שמליחות מי הנחל באסטואר שלו לא חורגת ממה שמאפשר את קיום החי והצומח שנחל אלכסנדר מהווה בית הגידול שלהם. צב הביצות,שיכול לחיות גם במים מליחים,מצליח לקיים את בית הגידול שלו באסטואר של נחל אלכסנדר תודות לפיקוח והניטור של רמת המליחות באסטואר של הנחל שם,כאמור,נצפה על ידינו.
עד לפני כארבעים מליון שנה נחלי אגן המזרחי של הים התיכון,בכלל,ואלה של ארץ ישראל,בפרט,החילו כ 15 מינים שונים של הצב הרך. כל 15 המינים נכחדו מאז ורק מין אחד,הצב הרך המצוי הצליח לשרוד.
בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים זיהום הנחלים בארץ ישראל העמיד את הצב הרך המצוי בסכנת הכחדה מידית. על מנת לשמר את המין הזה הועברו כמה פריטים לשמורת הטבע החולה שם נשמרו כגרעין רבייה. בינתיים,וביתר שאת מתחילת שנות ה 2000,רבים מנחלי ארץ ישראל עברו ניקוי והשבחה של המים,וחלק מגרעין הרבייה של הצב הרך הועבר משמורת החולה לנחלים וביניהם נחל אלכסנדר. מאז אוכלוסיית הצב הרך המצוי בנחלים ישראל,בכלל,ובנחל אלכסנדר החלה להתאושש ועברה ממצב שימור של סכנת הכחדה מידית למצב של:פגיע.
הצב הרך המצוי הוא טורף וניזון מדגים ורכיכות שנמצאים על הקרקע הבוצית של הנחל. כמו צב הביצות גם הצב הרך המצוי של נחל אלכסנדר יכול לקיים את חייו במים מליחים ועל כן מוצא באסטואר של נחל אלכסנדר בית גידול בטוח והאוכלוסייה שלו,בנחלי ישראל בכלל,ובנחל אלכסנדר,בפרט,הולכת ומתאוששת והשבת הצב הרך המצוי לטבע נחשבת,בישראל,להצלחה.
התמנות של אסטואר נחל אלכסנדר,יאורית הנילוס,צב הביצות והצב הרך,הן כאן לפניכם:
כבר שנתיים וחצי אנחנו במלחמה בשלל מבצעים עם שמות שונים,בשבועיים האחרונים אנחנו במלחמה מול איראן ולבנון עם שפע של אזעקות וריצה למרחבים מוגנים. ימי שישי בכל שבוע,שבוע נורמלי אם יש כזה,אנחנו יוצאים לסיבוב התרעננות איפה שהוא ברחבי ארץ ישראל היפה והקסומה. מנהג זה,גם בעתות מלחמה עצימה,נשמר ולו לשם מלוי המצברים להמשך הלא ידוע.
בשישי שעבר,זה שהיה היום השביעי ל"שאגת הארי",אחר הצהריים יצאנו להתרעננות בחלק הצפוני של שמורת הטבע חוף גדור בשולי העיר חדרה. התכנון היה יציאה להתרעננות בלבד ולא הצטיידתי במצלמה אף כי נצפו בשמורה תחילת פריחתן של הנוריות הקסומות.
בשישי,הארבע עשר במניין ימי המלחמה/מבצע הזה,חשבנו על יצאה בכל מיני מקומות בארץ אך חוסר היציבות באירועי האזעקה ובשל הצורך להיות,כמה שרק ניתן,קרובים ככל הניתן למקום מוגן החלטנו לצאת לשאיפת אוויר/רענון בחוף חבצלת השרון – אליו הגענו מוקדם בבוקר,הרוונו עינינו במראה הים,הרגוע והשקט,והשמיים הנצבעים בצבעי הבוקר וחזרנו לביתנו – בלי אזעקות והתראות בדרך.
ובעודי ספון בבית חופשי לעיסוקי הטלפון מתריע על אזעקה ההולכת וקרבה ובפתח הממ"ד ההתראה הפכה למציאות. לאחר השחרור על מפתן ביתי הסתובב לו חרק כשהוא נהנה מצוף של צמח החרצית שצומח בפתח הבית ומקבל את פני כל בוקר כשעליו מושפלים ואחר הצהריים,כשאני חוזר,כשעליו פרוסים לרווחה נהנים מזיו השמש. מניה וביה שלפתי מצלמה וערכתי לחרק בוק צילום כשהוא,החרק,משתף פעולה וממשיך בעיסוקו בהתעלמות ממני.
התמונות מחוף חבצלת ושל החרק על צמח החרצית – הן כאן לפניכם:
