ארכיון 2021

בורות לוץ הוא מקבץ של כ – 17 בורות לאגירת מים מעשה ידי אדם. הבורות מפוזרים על פני שטח של כ – 2 קילומטר רבוע ושימשו לאגירת מי הנגר,בחורף,לשימוש במהלך השנה. כדי למנוע סתימה של בורות האגירה בבוץ,נבנו בורות שיקוע שאספו את הבוץ ואפשרו הזרמה של מים נקיים לבורות האגירה. מתוך 17 הבורות 8 עדיין פעילים עד היום.

ראשית המחקר של הבורות הוא בביקור של נלסון גליק באתר בשנות ה- 50 של המאה ה-20. גליק תיאר את הבורות במסגרת סקר ולא הניח או קבע מי היו האנשים שחפרו את הבורות ומתי. בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת,ערך יוחנן אהרוני חפירות באתר ובעקבות הממצאים של עונות החפירה הראשונות נקבע שהבורות נחפרו במאה ה- 10 לפנה”ס,בימי שלמה המלך,ומאז היו בשימוש עד לגלות בבל במאה ה- 6 לפנה”ס. בעונות החפירה האחרונות באתר נמצאו,בסביבת הבורות,ממצאים מתקופות מוקדמות יותר מהתקופת הברונזה המאוחרת שבמאה ה- 16 לפנה"ס אך אין עדויות מאיזו תרבות באו חופרי הבורות.

עד לשנות ה- 80 של המאה הקודמת לא היה כביש שהוביל לבורות לוץ והאתר היה שכוח אל ומעט מאוד אנשים בקרו בו. בשנות ה- 80,בעקבות הסכם השלום עם מצרים,נסלל כביש 171 שהוא כביש הרוחב היחיד בהר הנגב. הכביש מוביל מהר חריף,למרגלות כביש 10 שבגבול עם מצרים,ועד לכביש 40 צפונית למצפה רמון. אורכו של הכביש כ- 33 ק"מ. סלילת הכביש הנגישה את בורות לוץ לביקור של טיילים,הבורות:נמצאים ברום של כ- 800 מטר מעל לפני הים והם אחד המקומות הגשומים ביותר הנגב בכלל ובהר הנגב בפרט.

בשל ריחוקם מכל ישוב ובהעדר מחנות צבא וישובים מסביבם,בורות לוץ הם שמורת אור,בלתי מוכרזת. זיהום האור באתר הבורות הוא מזערי,אם בכלל,וחובבי אסטרונומיה פוקדים את המקום לתצפיות וצילומי אסטרונומיה.

בשישי האחרון ביקרנו בבורות לוץ,עין העדשה שזפה את נוף הבורות ואת הצומח המיוחד של האתר,צומח שאופיני,יותר,לאזורים גשומים יותר במרחבי ארץ ישראל.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – בורות לוץ.

לגלרית התמונות – הצומח בבורות לוץ.

מנחם.

האדם,בתרבויות שונות,נוהג לצייר גרפיטי על עצמים דוממים. ציורי אדם העתיקים ביותר הידועים לנו,הם בני כ – 40,000 אלף שנה ונמצאו במערות בצרפת ובספרד ומשויכים לתרבות האוריניאקית באירופה.

גם הא"ב הכתוב מקורו בחריתה על קירות של מכרות. הכתב הפונטי,כמו הא"ב העברי,הראשון הידוע לנו נמצא במכרות הטורקיז בסראביט אל חאדם שבחצי האי סיני,כתב יד שמשמש בסיס לא"ב העיברי.

אז,כפי שנרמז,האדם מצייר על מבנים נייחים משחר תרבותו והציורים נועדו לבטא הלכי רוח ואורחות חיים. בטרם המצאת הכתב,היו אלה ציורי קיר ולאחר המצאתו היו אלה ציורי הקיר,כמו בסראביט אל חאדם,שהנחילו לאנושות את הכתב הפונטי – וכל אלה בואכה למאה ה -21 שבה אומני גרפיטי מאתרים קירות של מבנים נטושים כששיאה,בעיני,של תרבות הגרפיטי הוא בגלריה מינוס 430 ציורי הקיר של אומני גרפיטי בולטים בני זמננו שעיטרו את קירות מחנה הצבאי הירדני בקליה שבים המלח.

במאה ה-2 לפנה"ס הר הנגב הוא אזור פעיל מאוד. שבטים בדואים מסתובבים בו לאתר שטחי מרעה לצאן שלהם,שירות מסחר נבטיות,עוברות בו בדרכם מדרום ערב לנמל עזה. כל האנשים האלה,כטבעם של בני אנוש,משאירים חרותות סלע ובהן תיאור של הסביבה שלהם. חרותות הסלע,בהר הנגב פעילות,כאמור,מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד לראשית האיסלם במרחב שלנו,כפי שמעידה חרותת הסלע "אללה" שנמצאת בהר הנגב באתר מצפה ליפה שבהר מחיה.

מה הן חרותות סלע? הר הנגב בנוי מסלעי קירטון שכאשר באים במגע עם האוויר הם מתכסים שכבת פטינה אדמדמה. חרותת סלע איננה ציור קיר שבו כלי חד,או מברשת,מנציח את האומר של הצייר על הסלע אלא: חריתה על מסלע הקירטון המסירה,בעזרת כלי חציבה,את שיכבת הפטינה וחושפת את צבעו הלבן של הסלע כך שהחרותה בולטת בצבעה הלבן על רקע האדמדם של שכבת הפטינה שעל המסלע. ככל שהחרותה עתיקה יותר נראה שגם היא מתכסה בשכבה,דקה,של פטינה כך שניתן לתארך ולסדר את מוקדם למאוחר בחרותות הסלע על פי מידת הלובן של החרותה.

בהר הנגב יש לא מעט אתרים ובהם חרותות סלע ברם:כדי לשמור ולשמר את חרותות הסלע רובם המכריע סגורים למבקרים. חרותות הסלע הן תופעת "גרפיטי" האופינית להר הנגב במאה ה – 2 לפנה"ס ואילך ואין לה אח ורע כולל לא בחצי האי סיני,שם יש – ציורי סלע כמוזכר קודם.

בהר מחיה,הסמוך לעיר עבדת,ישנו שדה ובו עושר רב של חרותות סלע. הרשויות בישראל הכשירו את האתר הזה לביקור הציבור כאתר טבע שמור ומוכרז שהגישה אליו היא חופשית. את האתר כינו מצפה ליפא על שמו של ליפא גל מהנדס ואיש רב מעש בכל הקשור בשמרת הטבע בארץ.

בשישי שעבר ביקרנו במקום והתמונות,כולל הכיתוב "אללה",הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

שישי אחר הצהריים,השמש:מתחילה לערוב. הכסופה צריכה לשחרר מעט מסוסיה אני,והקנון,זקוקים לקצת אוויר נקי וירוק בעניים.

תל גזר,שבשפלה,הוא אחד מתליה החשובים של התרבות הארץ ישראל מהכנענים באכה רומא. בעוד חרטומה של הכסופה מופה אל עבר תל גזר על מנ לקבל עליו את שקיעתו של יום,אני צריך להמודד עם שתי עובדות: הישוב שדרכו אני עובר בדרך לתל הוא ישוב דתי ושעריו נסגרים עם כניסת השבת,והדרך,מהישוב,לצל לא עבירה עבור הכסופה.

מצאתי עצמי משאיר את הכסופה ברחובו הראשי של הישוב,ויחד עם הקנון שלי,עושה דרכי בשדותיו המוריקים אל התל. מהר מאוד מתחוור לי שאם אגיע לתל בעת השקיעה אאלץ לפגוע ברגשותיהם של תושבי הישוב,שלא לדבר:על למצוא עצמי נעול מאחורי שער חשמלי…סגור.

אז התוכנית משתנה ובמקום לעלול לתל ולצלם בו בעת השקיעה אני מחליט לעשות דרכי בשדות ובכרמים שלמרגלותיו,להינות מהירוק ומהאוויר הנפלא ו… לענג את עין העדשה בשרואות עיני.

ובקשה קטנה: השדות למרגלות תל גזר נקיים ובשלבים של הבשלה. זו פרנסתם של אנשים ומי שיחליט לבקר שם אנא:שימרו על הניקיון והדירו רגליכם מהגידולים שם כולל הכרמים – תודה.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה – 3 לפנה"ס כחלק מהערים,והמיצדים,לאורך דרך הבשמים שעברה מדרום חצי האי ערב לנמל עזה. העיר נקראת על שמו של מלך הנבטים עבדת – המלך היחידי,בתרבות הנבטית שלאחר מותו הפך לאל,ברם: בתרבות הנבטית שלטו שלושה מלכים ששמם היה עבדת ולא ברור למי מהם הוקדשה העיר,אם כי:המחקר הארכיאולוגי סבור שמדובר עבדת השני שמלך בין 60-62 לפנה"ס.

במאה ה- 1 לספירה משתלטת רומי של מסחר הבשמים והתרבות הנבטית נטמעת אל תוך זו הרומית ונעלמת. בתחילה,הנבטים,הפכו ליושבי קבע בערים הנבטיות שבנגב,בהמשך נטמעו בערים אחרות והתרבות הנבטית,כמו גם קורפוס האלים שלה,פסקו מלהתקיים. מה בדיוק עלה בגורלם של צאצאי הנבטים שחיו במסגרת השלטון הרומי במרחב הנגב בכלל וארץ ישראל בפרט – לא ידוע.

עם ירידת התרבות הנבטית התרבות הרומית משתלטת על העיר עבדת ובמסגרת השלטון הרומי העיר מתרחבת ומקבלת גוון של עיר רומית טיפוסית. את הרומאים תופסים הביזנטים,בתורם,וגם הם מרחיבים את העיר ומחזיקים אותה כמרכז עירוני של הנגב המרכזי.

עם עליית הנצרות מוקמות בעיר כנסיות אך בהמשך ההסטוריה כוחה וחשיבותה של העיר הולך ופוחת. בתום התקופה הביזנטית חשיבותה של העיר יורדת וגם ביצוריה נחלשים והאתר ממשיך להיות מיושב,כשהוא עובר מיד ליד על פי אדוני הארץ,עד שבאמצע המאה ה – 8 לספירה פוקדת רעידת אדמה את העיר שבעקבותיה נזרע בה הרס רב,והעיר נעזבת ולא מיושבת עוד – מאז.

למרגלות תל עבדת מוקמת,בשנות החמישים,חוות מחקר של האוניברסיטה העברית שמטרתה לחקור,אמפירית,את אגירת המים וגידול הגידולים העתיקים שהיו נהוגים באזור מימי הנבטים ועד לסוף התקופה הביזנטית.

ב – 2009 הושחת תל עבדת על ידי שני בדואים שזעמו על הריסת בתים בנגב. הנזק שגרמו,השניים,באתר היה רחב היקף וכדי לתקנו הושקעו בשיחזור האתר ותיקון נזקי ההשחתה כ – 9 מליון שקלים. שני החשודים נתפסו ברם הראיות נגדם נאספו על ידי מדובב משטרתי שהוכרז כלא אמין באופן גורף. בשל כך הגיעה התביעה עם שני המשחיתים להסדר טיעון מקל ושניהם נשפטו לשישה חודשי עבודות שירות,ולא הורשעו בהשחתת האתר מעולם.

בשישי האחרון ביקרנו באתר והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עין מעריף הוא המעין הראשון שנמצא בקצהו המזרחי של נחל צין במקום שבו הוא מתחיל לרדת לעבר עמק הירדן שבמזרח. עין מעריף,יחד עם עין עבדת ועין מור,יוצרים,בתוך אפיק נחל צין,את קניון עבדת.

מעל למעין נמצא מצפור,שהוא חלק מהגן הלאומי עבדת. בין עין מעריף לעין עבדת נמצא יער צפצפות כמו גם שרידים של לאורות ששימשו נזירים,מתבודדים,בתקופה הביזנטית.

והתמונות שקלטה עדשת המצלמה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עין עבדת הוא מעיין שכבה קרי: מי הגשמים שיורדים בהר הנגב "נתקלים"בשכבה אטומה למים זורמים לאורכה ופורצים מבעד לנקב באדמה ונובעים. עין עבדת חותר קניון בסלע הקירטון ובו שכבות אבני צור שחורות בצבען. הקניון,שיצר מעיין עבדת,הוא חלק מנחל צין ונמצא בשבר שבין מהלכו של נחל צין ברמת הנגב ובמקום שבו הוא יורד מזרחה מרמת הנגב אל עבר השבר הסורי אפריקאי ולמרגלות רכס חתירה ובסופו,נשפך לים המלח. בקניון עבדת נובעים שלוש מעינות:עין מור,עין עובדת ועין מעריף.

בשישי האחרון ביקרנו בקניון עבדת ובשלושת המעינות שבו,והתמונות שנקלטו בעין המצלמה כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

השבר הסורי אפריקאי הוא סידרה של שברים שמתחילה בדרום תורקיה ומסתיימת בדרום מזרח אסיה. השבר הוא תולדה של תנועת לוחות טקטונים כאשר הלוח האפריקאי נע במגמה צפונה והלוח הערבי נע במגמה דרומה. ישראל,שממערב לנהר הירדן,יושבת על הלוח הערבי וירדן,שממזרח לנהר,יושבת על הלוח האפריקאי.

תנועת הלוחות האלה,בישראל,יצרה את עמק הירדן,ממורדות החרמון ועד למפרץ אילת. החרמון הוא תולדה של לחץ שמפעיל השבר האפריקאי בתנועתו צפונה והרי החרמון,אלה שבישראל ובלבנון,הם הרי קימוט שנוצרו כתוצאה מתנועת השברים כאמור.

עד לפני כחמישה מליון שנה,בחלק הדרומי של הר החרמון,בצד המזרחי של נהר הירדן,בין הירמוך להדום החרמון,היה קער. לפני כחמישה מליון שנה במרכז הקער התפרצו כמה הרי געש,הרי הגעש הרדומים של הגולן הידועים בשם "קו התילים" של הגולן,ומלאו את הקער בלבה וכתוצאה מכך נוצרה רמת הגולן,שהיא חלק מהשדה הגעשי "א-שמה" שכולל את הגולן ואת הבשן שממזרחו,שנמצא בממלכת ירדן,זהו השדה הגעשי הגדול בעולם.

לאורך קו התילים,מסיבה לא ממש ידועה,נוצרו בועות לבה שלאחר שהתקשו הגז שבתוכן פרץ החוצה והבועות הפכו לכיסי קרקע,או מכתשי קרקע המכונים בערבית ג’ובה והעברית אימצה את השם כיסי לבה.

הג’ובה הגדולה היא אחת מאותן כיסי לבה שהגז ברח מהן ונוצר מכתש. ההסבר של כיסי הלבה הוא ההסבר השכיח והמקובל לתופעת הג’ובות ברמת הגולן,אך מה שמטיל בתאוריה הזו ספק קל היא העובדה שכל הג’ובות ברמה נמצאות בקו ישר ומקביל לקו התילים שהם,כאמור,הרי געש כבויים שכבו לפני כחמישה מליון שנה. לעובדה הזו – אין הסבר מדעי מניח את הדעת.

בשישי בבוקר ביקרנו בג’ובה הגדולה – והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בצפון מזרח הגולן נמצא יער אודם. זהו יער טבעי שיד האדם תרמה לעיצובו אך לא להתהוותו. היער מתאפיין באלון תולע,עץ ממשפחת האלונים שצומח ברום של מעל לאלף מטר מעל פני הים. ואכן,גובהו של יער אודם הוא למעלה מאלף מטרים מעל לפני הים. כיום יער אודם תופס שטח של כ- 400 קמ"ר.

בשישי בבוקר ביקנו בחלקו של יער אודם שנמצא דרומית מזרחית לחרמון ליד העיירה vדרוזית ג’ובעתא ובו מסלול מעגלי בתוככי היער ובנוף עצי האלון,אלון התולע,והפאונה האופיינית לקרקע ברום של מעל לאלף מטר.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

רכס בשנית,ידוע יותר בשמו הערבי:רכס חזקה. הרכס נוצר כתוצאה מפעילות געשית שאירעה לפני כ- 100,000 שנה והיא תולדה של נביעת זרמי לבה אל פני השטח ויצירת רכס ההרים הזה,שהוא,כאמור,תופעה וולקנית המאוחרת להתפרצות התילים ב"קו התילים" שיצרו את הג’ובה הקטנה שבה בקרנו,קודם לכן.

שטח הרכס,זה שאיננו תפוס על ידי צה"ל במוצבים ושטחי אש,הוכרז כשמורת טבע ובה מסלול מרום הרכס,ליד מוצב חזקה,ועד לישוב אלוני הבשן לאורכו של רכס הלבה.

בשישי בבוקר ביקרנו בחלקו העליון של שמורת הטבע בשנית ונהננו מהפאונה שמאוד יחודית של הרכס שהיא שילוב של אדמת האפר הוולקני הפוריה ושל רום הרכס הסמוך לרום של עד כ-1,000 מטרים.

והמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

כקילומטר דרומית לגשר בנות יעקוב,אחד ממעברי הירדן העתיקים לאורכו של הנהר,נמצא תל. ראשית התל היא בתקופת הברונזה שבו היה,חליפית,ישוב שנועד להגן על מעבר הירדן ישוב שפעל,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לכיבוש הערבי של ישראל מידי הצלבנים.

במאה ה-12 בתקופה שבה המוסלמים התדפקו על שערי הארץ פנו אבירים מהמסדר הטמפלרי למלך בלדווין הרביעי,מלך ירושלים הצלבנית,בבקשה לבנות מבצר על מעבר הירדן בבנות יעקוב,על מנת להדוף את האויב המוסלמי. בלדווין,לא רק שהסכים אלא שהגיע למקום ושהה בו כמה שבועות שבמהלכן החלו האבירים הטמפלרים בבנית החומה של המבצר.

לאחר השלמת בניית החומה ותחילת העבודות על המבצר עצמו,הגיע חיל חלוץ של הצבא המוסלמי ובהתקפת מחץ כבש את התל שממילא היה בהליך בנייה שמאז ומעולם – לא הושלם.לאחר הכיבוש המוסלמי התל ננטש לעד.

למרגלות התל זורם נהר הירדן והשנה,לאחר החורף המבורף,הירדן מלא בשצף של מים שעושה דרכו דרומה אל עבר הכנרת.

מצד עתרת יושב בדיוק על החלק הפעיל של השבר הסורי אפריקאי. החפירות באתר גילו תזוזה של חומות התל תזוזה בצד המזרחי של 2 מטרים צפונה ובצד הדרומי תזוזה של חצי מטר דרומה סך כל מפתח של 2.5 מטרים שהם תוצאה של תזוזת הלוחות הטכטונים שיצרו את השבר הסורי אפרקאי,ואת החרמון ורמת הגולן,שבה בקרנו – תזוזה הממשיכה גם היום ומנוטרת באופן קבוע על ידי מד לייזר אלקטרוני מדויק להפליא שנמצא משני צידי השבר בקן הכביש שחוצה את גשר בנות יעקוב.

בטרם הדרמנו מהרמה חזרה הביתה עצרנו לביקור במיצד עתרת ובזרימת הירדן למרגלותיו,והתמונות:הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.