ארכיון יוני 2021

בתקופת הברונזה התיכונה,1550-2000 לפנה"ס,חודרים לארץ ישראל עמים שמקורם בצפון המזרח התיכון.באותה עת השושלת ה–12 וה–13 במצרים העתיקה מתחזקות ומעבירות את השפעתן צפונה,אל עבר תחומי ארץ ישראל. העמים האלה מביאים איתם,לארץ,צורת שלטון חדשה:במקום שלטון של מספר מלכים שמיצגים מספר שבטים בכל עיר,הולך ופוחת מספר השליטים בערי התקופה עד לשלטון יחיד,של מלך אחד ששולט על עיר מדינה,אחת.

יחד עם כניסה של עממים מצפון מגיעה איתם שיטת ביצור חדשה. אם בתקופת הברונזה הקדומה מתאפיינת בחומות עבות מאוד העשויות מחול,בברוזנה התיכונה מבנה החול של החומה מקבל צפוי של לבנים שרופות או לבנים העשויות מחומר גלם שמצוי בסביבתן,כמו במקרה של אשקלון:לבנים עשויות מלבני כורכר.

ב–1993 חושפת משלחת בראשות פרופ’ סטייגר מטעם אוניברסיטת הרווארד את שער העיר הצפוני. השער מתוארך לראשית תקופת הברונזה הבינמית,וליתר דיוק ל–1850 לפנה"ס והוא השער בעל מבנה קשת העתיק ביותר הידוע לעולם הארכיאולוגי,כיום.

שליטי אשקלון של ראשית הברונזה הבינמית שמים לב להתעצמות השושלת ה-12 במצרים וחוששים מפלישה מצרית לאשקלון. מדוע חששו,ומדוע בנו חומה כו אימתנית ובטכנולוגיה כל כך חדשה לזמנם?

אשקלון נמצאת על דרך הים. כל מי שרוצה להעביר סחורות,בתקופת הברונזה הבינמית,ממצרים בכלל ומדרום הארץ בפרט,אל עבר ערי המדינה בצפון ארץ ישראל,למשל לחצור,או לסוריה ומסופוטמיה,נדרש להשתמש בדרך הים או בדרך ההר שעל גב ההר. השימוש בדרך הים מחייב מעבר באשקלון ומשכך לעיר חשיבות מכרעת בשליטה על נתיבי המסחר בברונזה הבינמית ומשכך: סביר שכאשר המצרים יחליטו להצפין את שליטתם הם ינסו להשתלט על אשקלון – וכדי למנוע או להקשות את ההשטלטות הזו,שליטי העיר מבצרים אותה בביצור החדשני ביותר שהיה זמין להם בעת ההיא.

האם ביצורי העיר אכן הרתיעו את המצרים? ובכן,התשובה היא כן. למרות הפצת ההשפעה המצרית לערי מדינה באזור ארץ ישראל אשקלון נשארת עיר מדינה אשקלון עצמאית,והצבא המצרי מצליח להשתלט עליה רק כארבע מאות שנה אחר כך,למשך כשלוש מאות שנה או אז:נכבשת אשקלון על ידי עם מגויי הים,הפלישתים.

והארה בנושא תארוך אתרים בארץ ישראל: רשות הטבע והגנים מפעילה,על פי דין,את הגנים הלאומיים של ערי המדינה במרחב ארץ ישראל,מגידו,חצור ואשקלון אם למנות כמה. מסיבה לא ידועה משתמשת הרשות,בשילוט באתרים ובדפי ההסבר המופצים,בתארוך לפי התקופה הכנענית הקדומה,הבינמית והמאוחרת או סתם התקופה הכנענית. הכנענים מופעים במרחב ארץ ישראל בתקופה קצרה של ראשית תקופת הברונזה המאוחרת,והם ממש לא העם היחידי שקובע מושבו בערי המדינה דאז. מקור השם הוא מתעודה מצרית מהברונזה המאוחרת שמכנה את את מרחב ארץ ישראל כנח’ או כנח’נ שהשתבש עם השנים לכנען. למינוח כנען ישנן קונטוציות פוליטיות הן משנות השלושים של המאה הקודמת שבה הוקמה קבוצה פוליטית בארץ ישראל שקראה לעצמה הכנענים ואם בויכוח מול הרשות הפלסתנאית הטוענת להיותם של הפלסתינאים צאצאי הכנענים,שכרונולוגית קדמו לכניסת שבטי ישראל לארץ. אני ממליץ לרשות להשתמש במנין התקופות המקובל מדעית ולדבוק בו,אחרת:המידע שנמסר למבקרים באתריה לא נכון ועם ניחוח של הטייה פוליטית.

ביום שישי,האחרון,ביקרנו בגן לאומי אשקלון ובשער העיר מהברונזה הבינמית – והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בשנת 25 לפנה"ס מתחיל הורדוס בבניית עיר נמל דרומית למגדל סטרטון. בניית העיר מסתיימת בשנת 13 לפנה"ס והורדוס מכנה אותה קסריה מריטמה,בתרגום חופשי:עיר הנמל קסריה.

גולת הכותרת של קסריה ההרודיאנית הוא הנמל שלה. מדובר בנמל שנבנה לא בפתח נחל או נהר והיה הנמל הגדול ביותר באימפריה הרומית,והרבה זמן אחריה,שהיה בנוי בחוף ים ללא שפך של נחל. הנמל היה,ועדיין,הישג הנדסי מגדוליה השגי הבניה הרומית,ושילב טכנולוגיות בנייה של בטון מושקע במים טכנולוגיות שרק בעת החדשה מצא האדם דרכים לחכות אותה לישומים דומים.

שיאה של קסריה מגיע בשנת 6 לספירה אחרי מותו של הורדוס ולאחר שבנו ארכלאוס מודח משלטון, אז הפכה קסריה למקום מושבו של הנציב הרומי בארץ ישראל,ולנמל היבוא והמוצא העקרי במזרח הקרוב,תוך ישום של יתרון הגודל והעובדה שהיה מחובר לים פתוח ובכך איפשר עגינתן של הגדולות באוניות של אותו הזמן.

כהרגלו של הורדוס:הוא צייד את קסריה בכל המתקנים מאפיינים עיר רומית בת זמנו,ולדידי:גולת הכותרת של קסריה,למעט הנמל שלה,הוא הצ’רקוס שלו או אם תרצו ההיפודרום.

הצ’רקוס של קסריה נמצא בחלקה הדרומי,בין התיאטרון לנמל. כשהורדוס סיים את בניית העיר בצ’רקוס היו מושבים רק בצידו המזרחי והמושבים פנו מערבה.

בצ’רקוס נערכו תחרויות רכיבה על סוסים הרתומים לעגלות רתומות לשניים או ארבע סוסים,ובשל המבנה שלו נחשב לאחד הצ’רקוסים המאתגרים ביותר באמפריה.

במרכז הטריבונה המערבית היה מושב המכובדים שאותו פקד הנציב הרומי והורדוס בעצמו. לקראת סוף תקופת הורדוס קרנו של הצ’רקוס ירד ותחרויות של מרכבות רתומות לסוסים הלך והתמעט בו,במקום זה השתמשו בו תושבי העיר כזירה להאבקות בין גלדיאטורים,כשאין לנו מידע האם היו שם,גם,מלחמות בין בני אדם לחיות פרא.

במאה ה- 6 לספירה,כאמור לאחר מות הורדוס והדחת בנו,הופכת קסריה לעיר החשובה בפרובינקיה ג’ודיאה והצ’רקוס משופץ ומתווספת לו שורת מושבים החלקו המערבי,במקביל לקו החוף. הצ’רקוס המשופץ והמוגדל נחנך במעמד הנציב הרומי וקיסר רומא.

במסגרת לימודי הארכיאולוגיה שימשתי כמנהל אזור חפירה. החפירה שעליה הייתי אחראי היתה בחלקו הדרומי של הצ’רקוס בין החלק הדרומי של שורת המושבים המזרחית לשורת המושבים המערבית,המאוחרת יותר. החפירה ב’צרקוס בוצעה מטעם רשות העתיקות,בראשות ד"ר בן פורת יוסף,ואני חפרתי באתר מטעם אוניברסיטת חיפה,החוג לארכאולוגיה.

רובו של הנמל ההרודיאני נמצא כיום מתחת לפני המים,וממש לאחרונה הוכרז הנמל כגן לאומי תת ימי והוסדרו בו מסלולי צלילה לביקור מסודר ומוסדר בנמל השקוע.

בתקופה הרומית,וגם הרבה לפניה היו פעילים לא מעט נמלי ים לחופו של הים התיכון באגנו המזרחי ובחופי ישראל,נזכיר את:נמל דור ונמל עתלית ועוד. כולם כיום:מתחת לפני הים. מדוע?

מחקר של אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת סן-דיאגו בהובלתו של פרופ אסף יסעור לנדאו מגלה שעד לתקופה ההלניסטית פני הים התיכון עלו אופן די עקבי בסדר גודל של כחצי מטר בעשור. בתחיל התקופה הרומית וקצת לפני תחילת הספירה פני הים,במשך כמאתיים שנה,עולים בשני מטרים. עליה זו גורמת לנמלי הים התיכון באגן המזרחי להתמלא במים ולשקוע מתחת לפני הים. יחד עם פעילות טקטונית האופינית למדף המזרחי של הים התיכון הנמלים בכלל ונמל קסריה בפרט,שקעו מתחת לפני הים נהרסו ויצאו מכלל שימוש – לעד.

המאמר המלא פורסם ב Plos One ותרגום לעברית באתר הידען.

בשישי שעבר ביקרנו בקסריה,והתמונות של ההיפודרום והנמל – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

תל אביב יפו כיחידה מוניציפאלית מחולקת לתישעה רבעים,החלוקה לרבעים קשורה בהתפתחותה ההיסטורית והעירונית של העיר העברית הראשונה. החלוקה לרבעים איננה נהירה לרוב הבאים בשעריה של העיר,אבל מי שמתעניין בהסטוריה שלה ובשונות הנופית של הנוף העירוני,בתל אביב,יודע להבחין בין הרבעים השונים.

בחלק הראשון של פרויקט צילומי נוף עירוני תל אביב,שמתי יהבי על רובע:הצפון הישן.

הצפון הישן – רובע 4 תל אביב יפו:

רובע הצפון הישן משתרע בין הירקון בצפון לשדרות בן גוריון בדרום,ומרחוב איבן גבירול במזרח ועד לים במערב.

הבנייה ברובע החלה בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ומהווה יציאה ממרכזה של העיר מיום הקמתה ועד לתחילת הבנייה ברובע. באותה תקופה,וכחלק מהתרחבות העיר העברית הראשונה,נבנו שכונות מחוץ לרובע 4 ואשר קשורים,הסטורית וארכיטקטונית,עם הבנייה ברובע ברם:אדבוק בחלוקה האדמינסטרטיבית של עיריית תל אביב שבה החלק הדרומי של היציאה ממרכז העיר העברית הראשונה נקרא רובע מרכז תל אביב,עליו בפעם אחרת.

בין 1927 ל 1929 הארכיטקט הסקוטי סר פטריק גדס בונה עבור עריית תל אביב תוכנית המתאר הראשונה של העיר. רובע 4 הוא חלק מתוכנית המתאר של גדס והוא מתאפיין ברחובות אורך במקבילים לחוף הים (דיזנגוף ואבן גבירול) ורשת של רחובות הניצבים להם שנשמכים ממערב,מחוף הים,למזרח. בתוך רשת הרחובות הזו שתל גדס מערך של גנים וריאות ירוקות. עקרונות תוכנית גדס נמשכו בתכניות המתאר הבאות של תל אביב ולמעשה משמשות עד היום.

כאמור,רובע הצפון הישן נבנה החל בשנות השלושים של המאה הקודמת וביתר שאת בשנות הארבעים של המאה הקודמת ותוכנית המתאר של גדס נשמרת על כל מרכיביה בבניית הרובע. הבנייה בצפון הישן נפסקת עם קום המדינה ועוברת לצפון החדש עליו,בהזדמנות אחרת.

בתוך הרובע הרביעי,הצפון הישן,נכללת העיר הלבנה,שלא ביקרתי בה הפעם,שהוכרזה שאתר מורשת עולמי בשל סיגנון הבאהוס המשמש את הבסיס האריטקטוני של מבני העיר הלבנה שברובע.

מחוץ לעיר הלבנה,שברובע,זרוע הצפון הישן בבנינים בעלי משמעות הסטורית והעירייה,נכון ל 2021,עושה מאמצים להכריז על מבנים בעלי משמעות הסטורית כמבנים לשימור ועל אלה שלא לשימור,מאפשרת הקמת בניינים חדשים תוך שמירה על המרקם העירוני היחודי של הרובע ועל עקרונות תוכנית גדס בכל הקשור לרשת הרחובות,כאמור,ולריאות הירוקות.

והתמונות,הפעם בצבע,מהביקור בצפון הישן,ללא העיר הלבנה,הן כן לפניכם:

לגלרית התמונות – הצפון הישן בצבע.

מנחם.

סוגת הצילום העקרית,אך לא היחידה,שלי היא צילום נוף. אין זה אומר שלא אצלם סוגות אחרות,זה כן אומר:ציוד הצילום שלי מוכוון לסוגה הזו וראיית העולם שלי היא מהעין של צילום נוף.

צילום נוף עירוני הוא סוגת צילום העומדת בפני עצמה עם הרבה גוונים וממשקים לסוגות אחרות כמו,למשל: צילום ארכיטקטורה וצילומי אדם ופרוטרטים.

ככל שחולף הזמן,והניסיון,סיגלתי לעצמי אמות מידה שנכונות לכל סוגת צילום שאתנסה בה,בכלל,ולצילומי נוף,בפרט. אחד מאמות המידה הזו,ואני חייב לומר העדפה אישית,היא סלידה מנכוחות של בני אדם בצילומים שלי.

תכונה נוספת,שמתווספת לשלל התוכונות האישיות,המולדות והנרכשות,היא להסתכל על הסביבה בעיינים של צלם,עיניים שחושבות על קומפוזיציה,על סיפור בתמונה והעברת מסר אישי ויחודי.

מרחב הידע המשמש אותי נוגע בהרבה מאוד סוגות צילום כולל כאלה שמעולם לא התנסתי בהן. באחד מהימים,אני צופה בסרטון של צלם בריטי שאני עוקב אחריו,שלוקח איתו מצלמת Point ans Shoot של ישנה של ניקון טוען אותה ברול פילם צבעוני,ואחר כך ברול פילם שחור לבן,ויוצא להסתובבות צילום ברחובות לונדון. במהלך הסרטון מציין שהוא מבקש לחרוג מכללי הצילום המסורתיים כמו חוק השלישים ולצלם את הלא נודע שמספק צילום בפילם על מנת לאתגר את עצמו וכי כללים:הן נועדו כדי שנפר אותם בעיקר אם זה לצורך יצירת:אומנות בעלת אמירה אישית.

עם הזמן,והניסיון,בתחום הצילום סיגלתי לעצמי את הצורך ביצירת פרויקטים שיכללו בתוכם את כל מה שאני מצפה ממסע צילום מוכוון מטרה ועם אמירה,הן במלל המלווה אותן והן,כמובן,הסיפור שהתמונות ממנו מצלמות.

אז: “הרמתי את הכפפה" הצבתי לעצמי פרויקט צילום שנושא הצילום שלו יהיה צילום נוף עירוני ולאלה שמעונינים לעקוב אחרי כניתי את הפרויקט בשם הלא מאתגר והלא יחודי:”צילומי נוף עירוני – תל אביב".

לפרויקט הזה,בכלל וליישום הראשון שלו בפרט,קבעתי כמה אמות מידה והן:

– ההגעה למקום הצילום היא עם אור ראשון על מנת לתפוס את המרחב הערוני ללא הפרעה של תנועת כלי רכב ואנשים.

– לוקח איתי שתי מצלמות אחת FF ואחת קרופ לכל אחת עדשה אחת שלא תוחלף.

– כל מצלמה מצלמת 36 תמונות בלבד ואחרי 36 קליקים בכל אחת מהן,מסתיים מסע הצילום.

– כל התמונות מצולמות בצבע אבל חלקן יפותחו בשחור לבן.

– אין כללים מגבילים בכל הקשור לקומפוזיציה,חוק השלישים והאומר בסיפור של התמונה.

– ניצול של חוסר התנועה בעיר על מנת לתפוס זויות צילום לא שיגרתיות.

יום שישי האחרון שלוש וחצי לפנות בוקר,השקמה. כדי שלא לבזבז זמן על חיפוש חנייה שם בוויז את החניון שקרוב לאזור הצילום שבחרתי. לוקח איתי שתי מצלמות והפעם משודכות להן עדשות הוינטג’ שלי: לקנון FF משודכת הג’ינה 35 מ"מ ולקנון קרופ משודכת הההליוס 56 מ"מ. ויוצאים לדרך.

אור ראשון ואני ביעד,שהוא:הצפון הישן של תל אביב. בסיום 36 קליקים בכל אחת מהמצלמות,חוזר לכסופה וחזרה הביתה כשתל אביב,מתחילה להתעורר ליום השישי.

והתמונות:בשני אלבומים ובשני פרסומים שונים הנכחי ואחד נוסף שיוקדש לצילומי הצבע,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – חלק א שחור לבן.

מנחם.

בעברית לציור על גבי קיר יש מספר מונחים,חלקם:מונחים שהתקבלו על ידי האקדמיה ללשון ונחשבים לבטוי עברי תקין ולחלקם לא התקבע שם עברי יחודי.

ציור על קיר,כמעשה אומנות או כחלק מעטיית הקיר בתוכן אומנותי המבטא קורפוס אומנותי של תקופה מסויימת יקרא ציור קיר. בלע"ז ציורי הקיר נקראים פרסקאות שם המתאר מוצר כמו גם טכנולוגיה ליצורו ופרסקאות – ציורי הקיר היו אופיניים לבתי מידות בתקופה הרומית,למשל.

עוד בטרם עטו קירות תמונות צבעוניות שבטאו פרטים מתרבות מסויימת וגם את עושרו של בעל הבית,האדם חרט,באמצעים שונים של בטוי החל מבטוי צורני של נשוא החריטה ועד לכתב יד,על מה שנכרה בדרכו. מאחר ואנחנו חיים במרחב שבו הנוודות היתה צורת חיים שכיחה נמצא ציורי קיר שנחרטו על סלע. לצורת בטוי זו העברית נתנה שם יעודו:חרותות סלע.

ציור על קיר כאמצעי בטוי לרחשים בחברה האנושית הם לא המצאה חדשה בכלל ולא של התקופה הנוכחית בפרט. כחלק מההתרסה שציורי הקיר רוצים להביע לא פעם הם נעשים על קירות פרטיים לא רשות הבעלים. החוק הישראלי קובע שציור גרפיטי על קיר,ללא רשות הבעלים,זו עבירה מסוג עוון שבצידה שנת מאסר.

התפשטות תופעת הציור על קירות כדרך לבטוי רחשים בחברה בכלל וכאמעי להבעת מחאה בפרט הביאו לא מעט רשויות בישראל לאפשר ציור על קירות באופן שיהפוך ממעשה שבמחתרת ואסור למעשה של אומנות מותר.

בשל מחלוקת בועד המנהל של האקדמיה ללשון עברית למילה גרפיטי אין מינוח עברי והמינוח הלועזי "גרפיטי" התקבע.

בגבעה מערבית לחוף סעידנא עלי,שבהרצליה,שוכן מבנה שמהותו איננה ברורה לי אך נראה כמבנה ששימש,מתישהו,כאחסניה לתנועת נוער או משהו דומה. המבנה נטוש וגרפיטי אומנותי,ככל הנראה ברשות,מעטר אותו כשגולת הכותרת הוא גרפיטי מ 2020 המתייחס למגיפת הקורונה.

לגלרית התמונות.

מנחם.