מישור ימין שוכן דרומית מזרחית לעיר דימונה,שיטחו כ – 100 קמ"ר אך במרכזו של מישור ימין נמצאת הקרייה למחקר גרעיני,הכור הגרעיני של דימונה – ומשכך מירב שיטחו מוכרז כשטח צבאי סגור והתנועה בו,כמו גם הכניסה אליו:אסורים.
כביש 227 חוצה את מישון ימין למלוא רוחבו והתנועה עליו,כמו גם הטבע בסביבתו הקרובה,פתוחים לקהל הרחב עם אי אילו מגבלות של שטחי אש סגורים מהטעמים שהוזכרו מעלה ואחרים הידועים לכל מבקשי נפשה של ישראל אך לא לאזרחיה.
את מישור ימין חוצים שני מוליכי מים אכזבים שאליהם שמנו את פעמינו: גבי ימין ועין ירקעם. שניהם,כאמור,אכזבים ברוב ימי השנה למעט עין ירקעם ששופע קימעה כמעט כל השנה. שניהם נשפכים לנחל חתירה אותו הנחל שבמרכז המכתש הגדול והוא האחראי ליצירת תופעת הטבע היחודית הזו.
לאחר אירוע הגשם,שחלף בתחילת השבוע הקודם,גבי ימין מלאו מים כמו גם גביו של עין ירקעם ושפיעתו של העין התגברה.
לאחר ביקור בגבי ימין ובעין ירקעם חצינו את המכתש הגדול לרוחבו,ובדרך ביקרנו באחת מתופעות הטבע היפות והמענינות של המכתש הזה:גלילי האבנים הנראים כמו עצים שהתאבנו והרוונו את עיניינו במראו מלא ההוד והדר של המכתש.
והתמונות,מחולקות לשלושה אלבומים לשלושת האתרים שביקרנו,הן כאן לפניכם והן מן המעט ששבעה העין ונתפס בעין העדשה:
מעין דן נובע ממאות נקודות שפיעה בראש תל שברום 190 מטר מעל פני הים בליבה של שמורת תל דן. עשרה מטרים מעל לעינות דן ישנה נקודת שפיעה נוספת שנקראת עין לשם וביחד עינות דן הם המעיין השופע הגדול במזרח התיכון. מעינות דן זורם נחל דן למרחק של עשרים קלומטרים ונשפך לנחל החרמון ולשניר וביחד הם יוצרים את הירדן.
בימים כשגרתם עינות דן תורמים את עיקר מימיו של הירדן אולם מידי חורף,לאחר שיטפונות מגשמים בגליל, מאפיל הבניאס של שפיעת מימו של הדן והוא מהווה את מקור ההזנה הראשי של הירדן.
נחל דן הוא נחל יוצא דופן מבחינה הדרוגרפית בנחלי ישראל ובכלל – הוא חסר אגן ניקוז. עד לתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה לדן אגן ניקוז זעיר של כ – 24 קמ"ר ברם אגן הניקוז הזה הביא מי שטפונות עיליים,בימי החורף,שגרמו לזיהום של מי הנחל,שמימיו נשאבים לצרכי שתייה והשקייה של האזור. מדינת ישראל היטתה את אגן הניקוז של הדן לנחל החצבני ומאז הדן חסר אגן ניקוז בעליל. מגוון העינות השופעים בראש הנחל זורם,ברובו,לנחל דן אך גם לנחלים אחרים באזור כמו החצבאני למשל. הדן אינו כולל יובלים כלשהם ומנקודת השפיעה הוא זורם ישירות לנחל חרמון ושניר ללא ערוצי הזנה נוספים כלשהם. במהלך ההסטוריה האנושית הוטו מי הדן לצרכים שונים,השקייה ותחנות קמח למשל.
כפי שאנחנו כבר יודעים שפע מים זורמים מזמן אל קרבו ציויליזציה אנושית. נחל דן איננו יוצא דופן בכך וליד מקורות הדן מתגבשת ציויליזציה אנושית שראשיתה בתחילת האלף ה – 5 לפנה"ס בתקופת האבן החדשה. תל דן מאוכלס עד לסוף המאה ה-4 לפנה"ס ובשלהי התקופה הכלכוליתית הוא נזנח – כמו עוד כמה ציויליזציות שהיו מבוססות מקורות שפיעה במרחב של המזרח התיכון ונזכיר פה את העיר ג’אווה שצפון מזרח המדבר הירדני,שהציוילזציה הככוליתית זונחת אותה באותה התקופה,ושמו של האתר שלי מגיע מדו"ח החפירה של תל ג’אווה.
כאלף שנה מאוחר יותר בתקופת הברונזה מוקמת עיר מדינה בתל דן. את עיר המדינה מאכלסת התרבות הכנענית והיא נקראת ליש. ליש מבוססת על חקלאות שנובעת מסביבת עינות דן אך את עיקר עושרה ועוצמתה היא מקבלת כמקור לבדיל שממנו יצרו ארד. על העובדה הזו אנחנו למדים מכתבי המארות של השכנים מדרום – מצרים שבראשית המאה ה-15 לפנה"ס כובש את ליש תחותמס השלישי.
בראשית תקופת הברזל נחרבת ליש על ידי הבבלים אך לצידה של העיר המבוצרת מתקיים ישוב לא מבוצר שכולל בורות אגירה האופיניים לישוב פרזות של עובדי קרקע. שכבת הבורות בתל דן,כאמור מחוץ לביצורי ליש,מיוחס לתחילת הישוב על ידי הישראלים שהגיעו לדן עם כיבוש הארץ בראשות יהושוע.
במאה ה- 9 לפנה"ס פורחת בדן עיר מבוצרת שהאחראי לביצור ולהפיכתה לעיר משמעותית בתרבות הישראלית הוא אחאב,ברם לפני אחאב ירובעם,מלך ישראל,בונה מזבח בדן ומיעד אותה להיות היורשת של ירושלים לאחר הפיצול בין ישראל ויהודה.
הישוב במבוצר בעיר דן,שכאמור נמצאת ליד ליש הכנענית אך לא בתוכה או במקומה,ממשיך עד לאמצע השלטון הרומי בפרובינקיה פלסתינה – השלטון הרומי מעביר את מרכז השלטון לפניאס הלא היא תל הבניאס. מאז שיורד קרנה של העיר דן,באמצע שתקופה הרומית כאמור,נזנח התל ולא מיושב עוד לעולם.
הארכיאולוגיה המודרנית נדרשה להסביר את העובדה שברבות מערי המדינה שנכבשו על ידי יהושוע לא נמצאו סימנים לכיבוש הרס חומות וכדומה בתקופה ההסטורית במיוחסת לכיבוש הארץ על ידי ישראל בראשות יהושוע. ההסבר המקובל,ותל דן הוא אחת הראיות המובהקות לכך,הוא שבעצם הישראלים לא באמת כבשו את ערי המדינה של יריחו,בית אל וליש אלא התישבו לצידן בישובים פרוזים ובשל תהליכים מאקרו כלכלים,של עליית ערי המדינה בתרבויות של מצרים מסופוטמיה והחיתים,כוחן וחשיבותן של ערי המדינה הכנעניות ירד והתושבים של אותן ערי מדינה כנעניות היגרו,או הוגלו או פשוט נטמעו לתוך הכוח החדש שישבו לצידן בהתארגנות לאומית,מהראשונות בהסטוריה האנושית,של הישראלים והפכו לחלק מעריה של התרבות הישראלית… עד שבאו:הבבלים.
בשבת ביקרנו בתל דן ובשמורת הטבע שבו והתמונות,הן כאן לפניכם:
הפטריות אינן צמח או בעל חי אלא ממלכת חי העומדת בפני עצמה. את המיון של עולם החי והצומח לממלכות ביצע לראשונה חוקר טבע שוודי בשם ליניאוס וזה היה במאה ה – 18 לספירה. בשנות ה – 60 כויל מיון הממלכות של ליניאוס וכלל חמש ממלכות שהידועה בהן היא ממלכת בעלי החיים שאנחנו,בני האדם,חלק ממנה. בשנות השמונים של המאה הקודמת שוב כויל מיון הממלכות ללא שינוי בחלוקה לחמש ממלכות אבל אי אלו יצורים עברו מאחת לשניה.
כבר מחלוקת הממלכות בשנות השישים של המאה הקודמת,הפיטריות מוינו כממלכה עצמאית העומדת בפני עצמה הכוללת כמאה אלף פריטים שמתוכם כשישים חיים על ובתוך גופו של האדם.
הפיטריות אינן מתרבות ברבוי מיני אלא באמצעות נבגים שנושרים מה"כובע" של הפטריה. בחלק מהפטריות מהפטריות הרביה היא חד זיווגית קרי די בנבג אחד שאם נוצרו תנאי המחייה המתאימים הופך לפטריה חדשה ולרביה זיווגית קרי רביה הדורשת מפגש בין נבג זיכרי ונבג נקבי שמקורו בשני כובעים של שתי פיטריות שונות מאותו הסוג. שני הנבגים,הנקבי והזכרי,מתאחדים ומיצרים פיטריה חדשה.
הפיטריות אינן מיצרות פוטוסינטזה,ומכאן שאינן שיכות לממלכת הצמחים,אלא מיצרות אנזימים שזולגים מהגזע של הפטריה לסביבת הגידול שלה,ובאמצעות האנזימים האלה הפיטריה מפרקת את סביבת הגידול שלה למזון הדרוש לקיומה. אף על פי שאנחנו קושרים את מופע הפיטריות עם מופע הגשם לאמור "כפיטריות לאחר הגשם" הפיטריה איננה זקוקה למים לצרכי מחיה הקשר של הופעתן ביחד עם מופעי גשם הוא בכך שהמים מקלים על עבודת הפירוק של האנזימים השונים שמפרישות פיטריות שונות ולכן נראה אותן בעונה הגשומה שגם משמשת אותן לזמן הרבייה.
הביקור בשמורת הטבע דן,בשבת האחרונה,היה לאחר כמה ימי גשם וזימן לנו מפגש מרתק ומאוד מגוון עם ממלכת הפיטריות של עולם החי כפי שבאה לידי ביטוי במרחבי השמורה והתמונות,של כמה מהאקסמפלרים,הן כאן לפניכם:
נהר הנילוס נושא עימו תסחיפי חול למלוא אורכו ממוצאו בנילוס הלבן והכחול ועד לדלתא שבה הוא נשפח לים התיכון. החול הנסחף הזה נשפך לים התיכון ועל פי משטר זרימת המים,והרוח,באגן המזרחי של הים התיכון נישא החול לחופיו המזרחיים של הים התיכון בכלל לחופיה של ארץ ישראל – בפרט.
חוף הים של ארץ ישראל מאופיין בחול הלבן זהוב שמביא עימו הנילוס,מעט מזרחה מקו החוף היו,לאורך החוף בישראלי,דיונות של חול נודד שהוסע לים על ידי הנילוס וממשיך נדידתו בעזרת משטר הרוחות באגן המזרחי של הים התיכון.
ראשית הדגרטציה בחולות הנודדים,באכה חופיה של ישראל,נעוץ בסכר אסואן שעם הקמתו התמעט סחף החול בחלקו הצפוני של נהר הנילוס. עם השנים נחצב החול,מהנילוס,לאורך חופיה של ישראל לצרכי בנייה וכשזה נפסק,בנייה מואצת האזור החוף גרמו לדיונות החול להעלם,למעט שריד אחד שנמצא בין אשדוד,בצפון,לאשקלון,בדרום – אלה חולות ניצנה.
לחולות ניצנה,פאונה וחי יחודי לאזורי חול נודד,ברם: בנייה מואצת בדרומה של אשדוד ובצפונה של אשקלון,יחד עם הקמת מרינות גרמו להתעמטות הזנת תסחיפי החול מהנילוס ובשינוי במשטר הרוחות,מה שגורם לחולות הנודדים בפארק הלאומי ניצנה לנדוד פחות ופחות.
באזור הדרום מזרחי של פארק פעלה,עד אמצע המאה הקודמת,מחצבת כורכר ומשנסגרה התמלאו המחצבות במי תהום מתוקים שהוסיפו לתחיית החי והצומח בדיונות החול של הפארק.לגלרית התמונות.
חלקו הדרומי של פארק חולות ניצנה הוא שטח צבאי סגור מה שתורם,במעט,לתחיית החי והצומח בפרק. החלק הצפוני פתוח לקהל וגם לרכבי ואופנועי השטח שביחד עם הירידה במשטר הרוחות,כתוצאה מבנייה מואצת,בדרום אשדוד וצפון אשקלון כאמור,נדידת החולות בחלק הצפוני של הפארק מואטת והחי והצומח נמצא בסכנת הכחדה.
בשישי אחר הצהרים ביקרתי בחלק הצפוני של הפארק ויחד עם שאריות סופת מזג האוויר בימים האחרונים וחרישת שטחי הדיונות עם רכבי שטח ואופני שטח צילמתי את שיש לפארק הנפלא הזה להציע – והתמונות,הן כאן לפניכם:
והארה לפני סיום: פארק החולות,חלקו הצפוני שלא סגור לביקור אזרחים,איננו שטח מתוחזק ומי שמטייל בו מצווה גם לשמור על הטבע,כן גם אתם רוכבי אופני וכלי השטח,וגם המברים שמתבקשים לשמור על ניקיונו של הפארק ועל החולות שעדיין…נודדים בו.
כביש עשר הוא הכביש הרביעי באורכו בישראל אחרי,בסדר עולה,כביש 6,כביש 40 וכביש 90. הכביש במלוא אורכו עובר לצד הגבול הבין לאומי בין ישראל למצרים.
עם תחילת הנסיגה של ישראל מסיני,בראשית שנות השמונים,הוארך דרומה,מציר פלדלפי והכביש קיבל סימון של כביש ארצי מספר 10. הכביש נפתח לתנועה ב-1986 כאשר התנועה בכביש הוגבלה לשעות היום בלבד.
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה ציר פילדפי נקטע והופסקה השתייכותו לכביש עשר. במהלך השנים קטע נוסף של כביש עשר,בין פתחת נצנה צפונה,נסגר לתנועה והוא בשימוש צה"ל בלבד. ב – 2011 אירע פיגוע טרור,משלוב,בכביש עשר ובכביש 12 בסמוך לגבול עם מצרים. בעקבות הפיגוע נסגר כביש עשר לתנועת אזרחים למלוא אורכו ובכל ימות השנה,למעט מספר חגים,שבהם הכביש נפתח לביקור של ישראלים בנופי הכביש ובשעות היום בלבד.
הכביש נבנה בלווי צמוד של פקחי רשות שמורות הטבע על מנת להגיע למינימום של פגיעה בחי בצומח ובנוף שבתוואי הכביש.
בתואי כביש עשר הוקמה גדר במציינת את הגבול הבין לאומי בין ישראל למצרים והונחו בו אבני גבול המצינות את הגבול הזה. עם השנים גדר המערכת נפרצה,נסחפה והפסיקה לתפקד. ב- 2010,בעקבות רבוי הסתננויות של פליטים מאפריקה לכביש 10 וילשראל דרך הגבול עם מצרים הוקמה גדר חדשה,למלוא אורכו של הגבול ולאורכו של כביש 10.
הכביש מוגדר כדרך נוף וועדת השמות הממשלתית קבעה לכביש את השם "הדרך אילתא".
בחנוכה נפתח הכביש לביקור ישראלים,ממעבר ניצנה,בצפון,ועד לחיבור עם כביש 12,בדרום. חלק מהתוואי הזה עשינו בשבת האחרונה.
רכבת החיג’אז בעזוז:
במהלך מלחמת העולם הראשונה האמפריה העותמנית חששה מפלישה של בריטניה ממצרים לארץ ישראל. על מנת לשנע כוחות ואספקה החלה בסלילת קו רכבת מנחל שורק לקוסיימה שבדרום. תוואי המסילה אומנם הושלם אך בטרם הספיקו הטורקים להשתמש בקו הרכבת כבש אלנבי את ארץ ישראל.
במהלך נסיגתם מהנגב צפונה,פרקו העותמנים חלקים נרחבים ממסילת הברזל שורק קוסיימה,אך בחופזם חלקים מתוואי המסילה,כמו גם חלק מהמסילה עצמה הושארו בשטח – ללא שימוש מעולם.
בצמוד לישוב עזוז,שבנגב,הוקמה תחנת רכבת ומרכז לוגיסטי של הצבא העות’מני. חלק,קטן,ממסילת הברזל ושני קרונות,ממנה,שוחזרו וגם בה ביקרנו כשעשינו דרכנו צפונה מהביקור בכביש עשר.
שבת בבוקר,אנחנו משאירים בירכתי הכסופה את מרכז הארץ הגשום ואת חרטומה לעבר מכתש רמון.
מכתשי חתירה הם תופעת טבע ייחודית שבה ים קדום מיצר שכבת קרקע רכה,יחסית,מעל למסלע היסוד של קרום הכדור הכחול שלנו. מתחת למסלע הרך זורם לו נחל אכזב שבמשך מליוני שנים חותר תחת למשקע הימי עד שהוא קורס ונעלם והתכסית הקשיחה יותר של מסלע הכדור שלנו חשף והופך למכתש.
בעולם שבעה מכתשי חתירה חמישה בהם בתחומי ארץ ישראל ושניים מהם:בסיני. אין עוד.
מכתש רמון הוא הגדול והמרשים במכתשי החתירה שעל הכדור שלנו. מכתש רמון הוא שמורת טבע וגם שמורת טבע נקייה מאור שהוכרזה,ככזו,על ידי אונסק"ו.
ואיפה באים המים שחתרו תחת המשקע הימי ויצרו את מכתש רמון? משני מקורות,ממי הגשמים בהרי הנגב שמידי חורף שוטפים בשאונם את ערוצי הנחלים שבמכתש רמון וממשיכים לחתור בו וממימיו של מעיין הסהרונים – לשם מועמדות פנינו.
עין סהרונים נמצא בשער המכתש והוא איתן כל ימות השנה. מימיו זורמים ממנו לנחל נקרות,שמתחבר אליו בפרסת הנקרות ומשם ממשיך לנחל רמון הנחל שזורם מלוא אורכו של המכתש ואחראי ליצירתו.
למרגלות עין סהרונים הקימו הנבטים מיצד שהיה על דרך הבשמים ממפרץ עדן לנמל עזה. מימיו השופעים של הסהרונים יחד עם המצאתו על דרך הבשמים הביאו לבניית המיצד,שבו חנו חניית לילה שירות המור והלבונה באכה עבדת ומשם לנמל עזה.
הנוף במסלול עין סהרונים,פרסת הנקרות,ובמעבר על פני המיצד הנבטי,הוא רב הוד ועצום שהעין,והנפש,מתרגלים לקבל,ועין המצלמה… קצת פחות.
ובכל זאת מעט מההוד וההדר של הדרך שעשינו,כאן לפניכם – בתמונות:
אחד ממאפיינה הייחודיים של התפתחות העיר כפר סבא הוא: הקמה של שיכונים בגבולות המרוחקים של השטח המוניציפלי של העיר. בתחילה היו השיכונים האלה,מנותקים מהרצף המוניציפלי של העיר ובמשך השנים גדלו השיכונים,והגרעין המרכזי של העיר,התחברו להם והפכו לרצף מוניציפלי אחד.
גם המאה ה-21 ממשיכה העיר להתפתח על דרך זו ובראשית המילניום מוקם,בפאתיה הצפון מערבים של העיר,שיכון שמכונה "השכונה הירוקה",שבתחילתה הייתה מחובר לעיר בכביש אחד והיום בתיה המזרחיים כבר נושקים לרצף המוניציפלי של העיר.
בשלהי 1949 בחלקה המערבי של העיר,בקרבת כביש מספר 4,מתחיל תכנון של שיכון שמקבל את השם שיכון ותיקים. במאי 1950 שמונים מהמבנים המתוכננים בשיכון ותיקים כבר עמדו על תילם ובאוגוסט 1950 הוגרלו הבתים בין תושבי העיר,ואחרים,שנרשמו להגרלת הבתים בשיכון והחל אכלוסם.
במשך השנים התפשטה העיר מערבה ושיכון ותיקים הפך לחלק אינטגרלי מהרצף המוניציפלי של העיר,אם כי,השיכון שמר ושומר על צביונו הכפרי משהו שכולל בתים חד קומתיים מוקפים בפיסת אדמה.
ביום שישי האחרון ביקרנו בשיכון ותיקים,בעץ האלון שניטע בו,בשנים עברו,וצמח לו למלוא יופיו וגם,ביקרנו,בגינה הקהילתית שבפאתי השיכון. בסיום הביקור בשיכון סרנו להצטיידות במזון לקראת הירידה למכתש רמון,שעליו עוד נדבר בהמשך…
