בשנות החמישים,של המאה הקודמת,הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים חכרו את שטח שנמצא בין גבעת מרדכי לגבעת הוורדים ותחום בכביש בגין. החכירה הייתה בתמורה לשטח אחר שהיה ברשות הקיבוצים במרכז ירושלים שהופקע לטובת הקמת גן סאקר. שני הקיבוצים הקימו אגודה משותפת בשם "עמק פרי הר" שתחתיה נוהלה הפעילות החקלאית בעמק. לימים,שונה שמו של המקום לעמק הצבאים.
לימים,הפעילות החקלאית בעמק הצבאים הפכה ללא כדאית ומנגד ערכו כקרקע לנדל"ן עלה. ב 1995 קיבלה רשות מקרקעי ישראל,הבעלים של הקרקע בעמק הצבאים,החלטה לפיה קיבוצים יוכלו לשנות את יעוד הקרקעות שחכרו ממנהל מקרקעי ישראל מחקלאות לנדל"ן. שני הקיבוצים,שכאמור כבר לא עיבדו את הקרקע מחוסר כדאיות,ניצלו את ההחלטה ושינו את ייעוד הקרקע מחקלאות לנדל"ן והעמידו את השטח למכירה.
בשל מיקומו של עמק הצבאים ערכו כשטח נדל"ן עלה ושינוי הייעוד מצא הרבה מאוד חברות בנייה ויזמי בנייה שהתענינו ברכישת השטח כולו ו/או חלקים ממנו תוך שהם מבטיחים לשפות את שני הקיבוצים בסכומי כסף גבוהים מאוד.
גורמים ציבוריים בבירה ירושלים חשבו אחרת. בשל בנייה נרחבת בבירה הלכו והצטמצמו שטחים ירוקים בעיר ובהתאם הגישו התנגדות להפיכת השטח לפיסת נדל"ן ובמקום זה הציעו להשאירו כריאה ירוקה.
עם ההתפתחות העירונית סביב לעמק הצבאים,יחד עם סלילת כביש בגין,שטחי המחיה של הצבי הארץ ישראלי הלכו והצטמצמו. העמק ריכז מצאי של כמה מאות פריטים של הצבי הארץ ישראל וככל שנקף הזמן כמות הצבאים באזור בכלל ובעמק בפרט הלכה והצטמצמה והגיעה לידי סכנת הכחדה.
לראשונה,ובאופן תקדימי,עמותת אנימלס הצטרפה למתנגדים להפיכת עמק הצבאים לעוד שכונה בירושלים כשהתקדים הוא:על פי חוק צער בעלי חיים ההתנגדות הוגשה בשמו של הצבי הארץ ישראלי וכבעל עניין ומשיב בעתירות שהוגשו לבתי המשפט בישראל.
ב 2008 סוגיית עמק הצבאים הוכרעה בבג"צ,שכאמור אחד העותרים היה הצבי הארץ ישראלי,ויעוד הקרקע שונה מבנייה לפארק שהוא שמורת טבע ובית גידול יעודי לצבי הארץ ישראלי.
ב 2013 נפתח פארק הצבאים לציבור כשהוא מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים,ועל פי פסיקת בג"צ פתוח לציבור ללא תשלום אך בהתאם לצרכים של הצבי הארץ ישראלי.
בפרק ישנם כמה מאות צבאים שמאוגדים בכמה עדרים. חלק מהצבאים הם מגרעין הרבייה שהיה באתר טרם הוכרז כשמורת טבע וכבית גידול יעודי וחלק הובא למקום בהליך של השבה לטבע מגרעיני רבייה בהרי ירושלים.
בפרק זרמים שני נחלים,נחל רקפת ונחל רחביה. שני הנחלים הם נחלי איתן אך בקיץ ספיקתם מועטה ולא פעם פסקו מלזרום. במסגרת הקמת שמורת הטבע ערוצי הנחלים מולאו בחרסית ונאטמו על מנת למנוע חלחול לתת הקרקע ובנוסף נקבע מינימום ספיקה שכאשר מגיעים אליו,בחודשי הקיץ,מוזרמים לערוצי הנחלים מים שפירים.
לאחר פתיחתו התאושש הטבע באזור החי והצומח האופייניים לאזור חזרו לאתר וגם אוכלוסיית הצבאים מראה התאוששות מרשימה לאורך השנים.
שישי בבוקר עם פתיחת הפארק למבקרים סרנו למקום ובמהלך הביקור פגשנו בצבאים,חלקם מרחוק וחלקם מקרוב. את אשר תפסה עין העדשה בתמונות שכאן לפניכם:
מנחם