Menahem Lurie - Cyta.co.il

שמורת הטבע גדור משתרעת בין מכמורת בדרום לגבעת אולגה בצפון. מערבית לשמורה בתוך הים משתרעת שמורת ים גדור. שטחה של שמורת טבע ים גדור הוא כ 844 דונם ואליו שטחה של השמורה היבשתית הוא 752 דונם מהם הוכרזו כשמורת טבע רק 105 דונם והשאר נמצאים בהליך אישור שטרם הסתיים. השמורה היבשתית המוכרזת מגודרת לשם מניעת כניסה של כלי רכב ממונעים ושאר שטח השמורה משמש כאתר השתוללות חסר רסן ומעצורים של רוכבי טרקטרונים כולל,רפי שראיתי במו עיני,של חבורת ילדים בגילאים 8-12 רכובים על טרקטרונים חשמליים שמשתוללים חסרי רסן,חסרי כל ידע בנהיגה,אינם בגיל האחריות הפלילית כשהטבע מהם והלאה בכביש המוביל ממכמורת ובתוך השמורה בעודם מסכנים כל מי שנע רכוב או רגלית באזור. בשישי בצהרים הגעתי לשמורה ועשיתי את השביל שעל רכס הכורכר מלוא אורכו מדרום צפונה באכה גבעת אולגה. לחוף הים נמנעתי מלהגיע בשל גלים גבוהים שליכחו את הדום מצוק הכורכר. במקום נשבה רוח עזה אך בניגוד לתוכנית ולהתכוננות לפיה,גשם לא ירד. בדרכי צפונה התמקדתי ברווית העין ולכידת תמונות,בעין העדשה,של הנוף בקצהו של רכס הכורכר,ובדרכי דרומה התמקדתי ברווית העין ועין העדשה בחייהם של פרוקי רגליים קטני מימדים שעסקו באיסוף מזונם.

יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל. קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן. בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה. והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה. מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים. בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.

כשאנחנו חושבים על מלח,אותו מוצר טיבול הממליח כמעט כל פריט מזון,אנחנו חושבים על ים המלח וסבורים שעיקר המלח במשק הישראלי מקורו בים המלח. לא כך הדבר. ב 1921 סר וינסטון צ’רצ’יל שר המושבות בממשלת בריטניה נתן לחברת יק"א הארץ ישראלית זיכיון לכריית מלח. מפעל המלח,ומקום הזיכיון,היה בסמוך למושבה עתלית. במקום הוקם מפעל לאידוי מי הים וכריית המלח שבהם,כשבריכות האידוי מחליפות מערכת של ביצות שהיו בחלק הצפוני של המושבה באזור נחל אורן. הבעלים של חברת יק"א (לימים יוחלף שמה לפיק"א) היה הברון ד’רוטשילד שהוריש את החברה,והזיכיון לכריית מלח בעתלית,לבנו ג’יימס וכשהאחרון נפטר הוא הוריש מחצית ממניות החברה למדינת ישראל. ב 1957 מכרה המדינה את חלקה בחברה והיא הפכה,מאז ועד להיום,לחברה פרטית שחליפה ידיים עד לבעלות הנוכחית שבה חברת המלח הפכה לחברת אחזקות ובבעלותה מפעלי המלח בעתלית ובאילת וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים. חברת המלח שלה הזיכיון,מטעם מדינת ישראל,לכריית מלח הפכה לחברה פרטית בשם מלח הארץ,והרחיבה את פעילותה לכריית מלח מבריכות אידוי בצפון מפרץ אילת. נכון לשעת כתיבת דברים אלה עיקר המלח מופק מבריכות האידוי של מלח הארץ בצפון מפרץ אילת ומיעוטו מגיע מהמפעל הותיק בעתלית. המלח מים המלח הוא מוצר לוואי של תהליכי הפקה של חומרים אחרים ממי הימה ותמלחת המלח ושאר פסולת מפעולות מצוי מי הימה אמורה להיות מועברת לחלק הצפוני של הימה על מנת להעלות את מפלס המיים,פרויקט שהושת על מפעלי ים המלח במטרה לשמר את הימה...

מסורת השתרשה אצלינו.פעם בשנה לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית,לרוב בספטמבר או אוקטובר,אנחנו מבקרים בעין בוקק, לעיתים ממשיכים לרחצה בים המלח לפעמים מסתפקים בביקור בנחל הקסום הזה וממשיכים הלאה לדרכינו. בכל ביקור בעין בוקק נשמרת לנו הפתעה:פעם זה מיעוט מים זורמים בנחל,פעם זה זוגות תריסטמית שמציגות עצמן בגאווה ופעם אלה היעלים הקסומים שבאים ללגום קצת מים או לתהות מי הם אלה שפלשו לטרטוריה שלהן. הביקור המסורתי האחרון בעין בוקק התעכב קימעא ופלש לתחילת נובמבר ולאחר שני אירועי גשם באגן ההיקוות של נחל בוקק. הפעם ראינו שינוי גדול בנחל:צמחיה ירוקת עלווה שולטת בערוץ ומאות מפלוני מים גולשים מערבה של עבר השפך בים המלח. בשעת הבוקר שביקרנו בנחל הוא היה שומם מאדם והיתה לנו הזדמנות אינטימית ליהנות מזיו מימיו מהמפלונים המפכפכים להם וגם מהמפל הגדול שבסוף המסלול,הזדמנות שנוצלה לרווית העין ולתת תשומת לב לתמונות שנלקחו באתר.

בתוך שמורת הטבע מצוקי האון,מתחת לקיבוץ מבוא חמה שברמת הגולן נובע מעיין קטן בן ספיקה של אחד ממ"ק לשעה.מי המעיין מובלים,בצינור,לבריכת בטון קטנה שנבנתה לזיכרו של סמ"ר מתן גדרי ז"ל שמכונה על ידי חבריו:”שוקו" ומכאן שמו של המעיין. בעבר נקרא המעיין עין-תינה או בעברית עין התאנה. מהדרך למעיין,וגם ממנו,נשקף נופה של הכנרת מלוא גודלה. זוהי אחת מנקודות התצפית היחידות מעל לכנרת שבה ניתן לקראות את האגם כולו מצפון לדרום וממזרח למערב,מראה מרתק ועוצר נשימה.

מעיין אלרואי הוא נביעה קטנה שפורצת לפני הקרקע בסמוך לקטע המקורי של רכבת העמק ובסמוך לבתים של שכונת אלרואי שבקרית טבעון. בין 1936 ל 1952 המעיין שימש כמקור מי שתייה לישוב אלרואי שלימים הפך לשכונה בקרית טבעון. מי המעיין נצברים בבריכה מלאכותית שנבנתה בשנות ה – 60 של המאה הקודמת על ידי זאב שורקי יליד המושבה אלרואי ושימש להשקיית מטעי הלימון שבבעלות המשפחה. מי המעיין נשפכים מהבריכה המלאכותית ונשפכים לנחל הקישון המרוחק מאה ועשרים מטרים מהנביעה. לאחרונה שוקם המעיין על ידי קק"ל ורשות נחל קישון ונבנה סביב לנביעה ולבריכה פארק הכולל שביל הליכה/ריצה ושביל אופניים,כמו כן מסילת הברזל של רכבת העמק שומרה ושביל הגישה לפארק אלרואי נמשך לאורך תוואי רכבת העמק המקורי שעבר במקום. בטיול לעין אלרואי הצטיידתי בעדשת ההליוס 44 עדשה שיוצרה מעט לפני שאני נולדתי בברית המועצות לשעבר,על אף גילה העדשה הזו מייצר תמונות ובוקה שונים מעדשות המותאמות למצלמות דיגטליות של המאה ה 22 עם יופי ואופי יחודי לעדשה ותיקה זו.

יש הקושרים את הסתיו בסוג של עגמומיות. הימים מתקצרים,הטמפרטורות צונחות ומידי פעם ופעם אירועי גשם פוקדים אותנו. בחלק מהטבע הסתיו מנוצל להתכוננות לעונת החורף ולאביב ובו חידוש הנעורים,הדבר בולט במיוחד בעצים הנשירים,שמשילים עלוותם כיאלו עירומים מכסוי מתכוננים לחורף הקרב. בעולם הצמחים המצב קצת שונה ואחדים מהם מוצאים את עונת הסתיו,והגשם הראשון,על מנת להבציע מלוא יופים,כאלה הם החלמונית,הסיתוונית והכרכום,אך לא רק,שאחריהם עקבנו בסתיו הנוכחי.

תל באר שבע ממוקם על גבעה מורמת מפני השטח בהצטלבות בין נחל חברון ונחל באר שבע,מזרחית לעיר באר שבע המודרנית. התל חולש על הצטלבות דרכים צפונה להר חברון ולדרך ההר העתיקה,מזרחה למדבר יהודה וים המלח,מערבה למישור החוף ודרך הים העתיקה ודרומה לרמת הנגב ולמפרץ אילת. התל יושב לראשונה באלף הרביעי על ידי הכלכוליתים. מסיבה לא ברורה לאחר שהכלכוליתים נטשו את התל הוא עמד בשיממנו כאלפיים שנה עד לתקופת הברונזה המאוחרת אז יושב כעיר מדינה. בתקופת הברזל התל ממשיך להיות מיושב כשהוא מגיע לשיאו,מבחינת ביצורים וחשיבות אסטרטגית,בתקופת ממלכת יהודה במאה ה – 9 לפנה"ס. במאה השביעית לפנה"ס מגיע לאזור סנחריב שככל הנראה מחריב את התל. התל חוזר לראות אור בתקופתו של הורדוס ואחר כך ממשיך להתקים בתקופה הביזנטית וגם בימי הצלבנים שבאו לארץ אחריהם. לאחר הצלבנים התל ננטש ונשאר שומם עד 1880 או אז בונים האות’מנים על התל מבצר שנועד לחלוש על הדרכים המצטלבות לרגלי התל ולקדם אויב אפשרי. ב 31 באוקטובר 1917 כוח בריטי בסיוע כוח פרשים אוסטרלים כבשו את התל וסילקו את הטורקים ממנו,משם פנה הכוח לעיר באר שבע המודרנית,כבש אותה ובעקבות זה כבש את ארץ ישראל כולה והחיל עליה את המנדט הבריטי. באר שבע מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך ומוזכרת בברית שכרת אברהם אבינו עם אבימלך מלך גרר. אבימלך,מלך גרר,מוכר כדמות פלישתית ששלטה בעיר גרר ומאחר ולפי הממצאים בתל הוא היה מיושב עובר לתקופה שבה פלשו הפלישתים לרחבי ארץ ישראל ניתן להניח שמדובר באירוע הסטורי אם כי,בקונטקסט ההסטורי של אברהם אבינו,הוא מעט מאוחר לתקופה ההסטורית המיוחסת לאברהם אבינו על פי מחקריהם של ג’אן פרו נלסון גליק ואחרים.