שמורת הטבע עין אפק נמצאת בעמק זבולון מזרחית לקריית ביאליק ובה ביצות ומעינות המהווים את מקורו של נחל נעמן. השמורה הוכרזה ב 1969 ושיטחה כ 660 דונם והיא כוללת את עינות הנעמן כמו גם את תל אפק.
בתקופה הכלקוליתית עיינות אפק היו לחוף הים. בראשית התקופה הזו החל להתקיים במקום יישוב כלקוליתי שנסמך על מעיינות הנאמן כמקור מים מתוקים. בתקופת הברונזה מוקמת באתר עיר נמל שמוזכרת בתעודות מצריות בנות התקופה. בתקופת הברזל בכלל ובעת שלטון ישראל באזור התקיימה במקום עיר פיניקית עדות לכך שגם בתקופה זו שכנו המעיינות בסמוך לחופי הים. מסיבות לא ידועות,אך ניתן לשער על דרך ההיגיון,ננטש האתר ככל הנראה בשל התרחקות חוף הים התיכון מערבה משם.
במאה ה 12 מוקם במקום מאחז צלבני ששימש כבסיס כוח למסדר ההוספיטלרי של כורדנה. משעזבו הצלבנים את הארץ החליף האתר ידיים ובעיקר שימש כתחנת קמח לחקלאי האזור ששימרו את השם הצלבני של האתר כלמר:כורדני כשם בסיס צה"ל הסמוך. בשל עליות וירידות במפלס המים ובעטיין התרחבות והתכווצות של הביצות באתר,השימוש בתחנת הקמח,או בתחנות הקמח,שבו היה לא רציף.
ב 1924 רכשה קק"ל את אדמות כורדני ובמקום הקים ברנקו זיצר,חקלאי מהאזור,חווה לגידול דגי קרפיון. זיצר הקים סכרי עפר וברכות אגירה שאגרו את מי עינות הנעמן ובהן שם דגי קרפיון שייבא מיוגוסלביה,אבל הניסיון הזה לא עלה יפה. דגי הקרפיון נסחפו לביצה שסביב ודגי הצלופח המקומיים סעדו מהם לשובע,הכלכליות של המיזם ירדה עד לקו חוסר הכדאיות. למרות זאת זיצר המשיך לגדל את דגי הקרפיון באתר עד למותו ב 1945. ברנקו זיצר היה יזם הרפתקני וגם חובב מכוניות מושבע. הוא קנה את עולמו כמי שהיה מגיע לביצות כורדני ישוב במכונית ספורט או מכונית בעלת ביצועים יוצאי דופן,לתקופתו,ודוהר בהן ברחבי הביצה בנהיגה ספורטיבית ומאתגרת.
השלטון המנדטורי סכר חלק ממובילי המים בביצות כורדני,ואת מי המאגר שיצר הסכר הזרים לבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה לקירור תהליך זיקוק הנפט,שאליו קשורות ה"לבניות" המפורסמות של בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה.
מדינת ישראל שאבה מים ממעיינות הנעמן לשתייה. שאיבת היתר,יחד עם שינויים במשטר הגשמים,גרמו לירידת מפלס המים במעיינות ובביצה שלידם ולהמלחתם. האיזון הביולוגי,של החי והצומח,הופר ועצם קיומה הועמד בספק כדי הכחדה. רשות הטבע והגנים נכנסה לתמונה,הביצות הועמקו עד למי התהום,החי והצומח הושבו למקום חלקם בהשבה לטבע יזומה וחלקם בהתאוששות טבעית לאחר תיקון מאזן המים. כיום האתר מזין את עצמו ולא נשאבים ממנו מי שתייה. לפי הצורך הרט"ג מסלקים מהאתר מינים פולשים ומדללים את עצי האשל כדי למנוע פגיעה באיזון הביולוגי. במקום הותקנו תיבות קינון לתנשמת שמסייעת בשמירה על המאזן הביולוגי של החי,כמו כן:הושבו למי הביצות דגי לבנון הירקון שנכחדו ממנו בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת השבה לטבע שנחלה הצלחה רבה. על מנת לשמור על כמות ואיכות המים נקבע סף מינימום לרום המים בביצות ובמעיינות ובמידה וקו המים יורד מתחת לרום זה מוזרמים לאתר מי תהום מבאר סמוכה שמקורה במי התהום ולא במי מעיינות הנעמן.
אמנת רמסר (RASAR) היא אמנה בינלאומית שדנה בשמירה על בתי גידול לחים. ישראל חתומה על האמנה הזו ושמירת איכות המים,החי והצומח באתר נשמרת במסגרת אמנת רמסר ומוכרז ככזה בישראל בכלל ובעולם בפרט.
ביום שישי האחרון ביקרנו באתר מיד עם פתיחתו לקהל בבוקר. אני חייב לציין,ובשמחה: האתר כולו מוסדר היטב, השבילים מסומנים ומשולטים בצורה מאוד ברורה ונוחה,שלטי המידע קצרים תמציתיים ובו בעת מלאי תוכן מעשיר. המקום נקי ומצוחצח והרושם המידי היה שמי שמתפעל את המקום אוהב אותו אהבת נפש ומשקיע בו במסירות בלתי רגילה ורוח זו עוברת למבקר במקום הכה מיוחד וחשוב הזה.
והתמונות,של שמורת אפק,הן כאן לפניכם:
לגלרית התמנות – שמורת עין אפק ,בית גידול לח.
מנחם.
