בשלהי המאה ה -18 חלה התפתחות מהירה מאוד בעולם הרכבת ומסילת הברזל עליה היא נעה. ההתפתחות הזו היא תולדה של המצאת מנוע הקיטור ושיכללו על ידי ג’ימס ואט וגם המהפכה התעשייתית ששינתה מהותית את ההתנהגות הצרכנית של בני האנוש.
בתקופה זו,שלהי המאה ה -18,הדרך לגמוע מרחקים גדולים מאוד הייתה באמצעות קיצור הדרך באמצעות שייט באוניה והשלמת הדרך ליעד על גבי סוסים או ברגל. המזרח התיכון שופע במקומות עלייה לרגל,אם זו ירושלים ואם זו מכה לנוצרים היהודים והמוסלמים בהתאמה. ברם,ירושלים ומכה רחוקות מאוד באירופה ובאמצעי התחבורה של התקופה המסע אליהן היה מסע הרפתקני שהצריך זמן רב וממון רב. במרחב של המזרח התיכון שולטת,אז,האימפריה העות'מאנית שגם היא חווה התפתחות בתחום מסילות הברזל והרכבת שנעה על גביהן.
אז,כמו גם היום,תכנון וביצוע של הקמת מסילת ברזל בכלל ולמרחקים גדולים בפרט הייתה עניין שמצריך תכנון הנדסי וידע הנדסי מיוחד ובעלות כספית גבוהה מאוד,כזו שהייתה שמורה למדינות מתועשות ועשירות ובאמצעות חברות בעלות איתנות פיננסית חזקה מאוד.
כבר בשלהי המאה ה-18 האימפריה העות'מאנית שדתה היא האיסלאם,מתחילה לחשוב על מסילת ברזל בין איסטנבול למכה,מסילת ברזל שתשמש את עולי הרגל המוסלמים למימוש מצוות החאג' כמו כן ערך מוסף כלכלי שהובלת נוסעים לנקודות השונות שלאורך מסילה שכזו וגם חשיבה אסטרטגית שבה תוכל מסילת הברזל הזו להחיש כוחות צבא על מנת להגן על גבולות האימפריה.
גם בארץ ישראל,באותה התקופה,מתחילה יוזמה של חיבור נמל יפו,אז הנמל היחידי של ישראל,לירושלים. היזמה הזו,שסיפורה שווה התייחסות אחרת ובנפרד מהסקופ של המאמר הזה,קורמת עור וגידים וב 1891 יוצאת הרכבת הראשונה במסע בין יפו לרמלה ,על גבי מסילת ברזל שממשיכה מרמלה לירושלים. בספטמבר 1882 מושלמת הנחת המסילה בין יפו לירושלים והרכבת הראשונה יוצאת מיפו ועולה לירושלים. קו מסילת הברזל בין יפו לירושלים,ומאוחר יותר תל אביב ירושלים מתפקד חליפות עד למרס 2020 אז הופסקה תנועת הרכבות בקו הזה כליל וכרגע תוואי המסילה נמצא בהליך הפיכה לפרק לאומי שלאורכו יסללו מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. במקומו מופעל קו רכבת חשמלית בין תל אביב לירושלים קו הידוע בכנוי:"הרכבת המהירה לירושלים". קו הרכבת בין יפו לירושלים הוא קו הרכבת הראשון שנבנה מחוץ לטורקיה ומצרים ובהמשך תצטרף אליו רכבת העמק שנסללה בתחומי ארץ ישראל כחלק,או כשלוחה,של הרכבת החיג’אזית.
רכבת העמק.
הרעיון למסילת ברזל למקומות הקדושים שבתחומי האימפריה העות'מאנית נטוע ביוזמות מוקדמות למסילת ברזל באזור ארץ ישראל. היזמה הראשונה למסילת ברזל בארץ ישראל העות'מאנית עולה על ידי הקונסול הבריטי בחיפה סנדוויט לפיו תיסלל מסילת ברזל בין חיפה לבגדאד ולה שלוחה לדמשק. הקונסול מעלה את הרעיון בשנות השישים של המאה ה-18 במטרה ליצור דריסת רגל לאימפריה הבריטית במזרח התיכון. הרעיון לא קרם עור וגידים.
באותה התקופה ד"ר צ’ארלס זימפל כומר אמריקאי מוצא גרמני ותומך נלהב של הרעיון הציוני הציע לרשת את ארץ ישראל במסילת ברזל בין יפו לירושלים,משם ליריחו משם,צפונה בבקע הירדן,לבית שאן וממנה לדמשק. ד"ר זימפל הגיע לארץ וערך מפות של מסילת הברזל המתוכננת אך גם רעיון זה לא הגיע לידי מימוש.
בשנות השבעים של המאה ה 18 שהה בארץ מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל קלוד קונרד ועסק במחקר ארכאולוגי ומיפוי מרחב ארץ ישראל.בין השאר שירטט מפה של מסילות ברזל מוצעות שתחבר את חיפה עם אזור עיראק.מפות אלה שימשו בהמשך לתכנון מסילות ברזל בארץ ישראל.
האחרון לתכנן מסילת ברזל בארץ ישראל היה לורנס אוליפנט. אוליפנט הציע להקים חבל ארץ יהודי אוטונומי בחבל הגלעד שבעבר הירדן המזרחי,ואותו לחבר במסילת ברזל שתחבר בין השאר בין חיפה,טבריה,עמק החולה,דמשק ודרך בקעת הירדן תגיע עד לעקבה שבדרום.
1882 זוכה משפחת סורסוק,משפחה ערבית נוצרית עשירה מביירות שבלבנון,בזיכיון לבניית מסילת ברזל בין חיפה לנהר הירדן. משפחת סורסוק מתחילה בעבודות מדידה ותכנון מסילת ברזל על סמך המפות של קונדר. עוד באותה השנה נפגש אוליפנט עם משפחת סורסוק ובברכתם פותח במסע גיוס הון בבריטניה למימון מסילת הברזל הזו. למרות הזיכיון וההשתדלות של אוליפנט המיזם לא הצליח לגייס את ההון הדרוש להקמת המסילה ומשפחת סורסוק מושכת ידיה מהמיזם והוא נגנז.
ב 1890 מעניק השלטון העות'מאנית זיכיון להקמת רכבת בן חיפה למשק. הזיכיון הוענק ליוסף אליאס נוצרי לבנוני שהועסק כמהנדס רכבות על ידי השלטון העות'מאנית. שנה מאוחר יותר אליאס מוכר את הזיכיון ליזם אנגלי בשם ג.ר פילינג. פילינג מקים חברה כלכלית בשם S.O.R שתתמוך ותממן את הפרויקט ורושם אותה בבורסה של לונדון. S.O.R מתחילה בתכנון ובנייה של מסילת הברזל שאת מוצאה העתיקה לעכו בשל הסביבה הביצתית של אזור העיר חיפה. לאחר הסדרה של הזיכיון מול שלטונות צרפת,שהייתה בעלת עניין בדמשק וסביבתה,החלה S.O.R בבניית המסילה ולאחר שנבנו תשעה קילומטרים מעכו מזרחה פשטה S.O.R את הרגל והזיכיון שלה מתבטל לאחר ששילמה קנס של 155 אלף לירות לשלטון העות'מאנית בשל ביטול הזיכיון.
ב 1900 שליט האימפריה העות'מאנית הוא עבדול חמיד השני,חובב רכבות מושבע שיחד עם ה.א מייסנר,מהנדס רכבות גרמני,מורה על הקמת רכבת בין דמשק למכה. במימון השלטון העות'מאנית ובביצוע גרמני בראשות המהנדס מייסנר מונחת מסילת ברזל בין דמשק למדינה שבערב הסעודית מרחק של כ-1300 ק"מ. את החלק האחרון של המסילה,מדינה מכה,בן 400 הק"מ הנוספים לא השלים הסולטאן מעולם. תוך כדי בניית המסילה החיג’זית הבין הסולטאן עבדול חמיד השני ששלוחה של המסילה החיג’זית מבית שאן לחיפה תשרת את האינטרס הכלכלי והמדיני של האימפריה והורה לסלול את השלוחה הזו שמוצאה בצמח שעל גדות הכינרת וסופה בחיפה.
לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית מקטע המסילה שבין בית שאן למדינה חדל לפעול וב 1945 לאחר ליל הגשרים,שבו פוצץ ונהרס גשר רכבת שעל הירמוך,גם הקו דמשק צמח פסק לפעול ורק שלוחת הרכבת החיג’זית מצמח לחיפה המשיך לפעול עד לעצירת הפעילות בקו ב 1951 בשל חוסר כדאיות כלכלית,מאז הקו לא שב לפעול והמסילה הפכה לשמורת טבע לרבות תחנות אחדות ששרדו לאורכה וביניהן תחנת הרכבת באלרואי,היום בתחומי קרית טבעון.
ביום שישי ה 13 בספטמבר ביקרנו במעיין אלרואי,שהוא חלק מפרק רכבת העמק שבמרכזו תחנת הרכבת של היישוב אלרואי, וגם בתחנת רכבת העמק באלרואי והתמונות מהביקור הזה,הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – מעיין אלרואי ורכבת העמק
מנחם.
