תל ערד נמצא ברום של 576 מטרים מעל לפני הים בבקעת ערד ומזרחית לבקעת באר שבע. מיקומו של האתר הוא על צומת דרך ההר שמובילה מדרום הארץ וצפונה דרך עמק הירדן,או שכיח יותר,על גב ההר – הרי השמרון. בשל כך תל ערד מהווה נקודה אסטרטגית בשליטה על דרך ההר באכה אזור בקעת ערד וככזה קרץ לרבים מאדוני הארץ.
אתר תל ערד מחולק לשני חלקים: העיר התחתונה והמצודה. בין שני חלקי העיר אין רצף ישובי,ובסך הכל,כפי שנפרט מיד,תל ערד היה מיושב לפרקי זמן קצרים.
בעיר התחתונה של ערד נמצאו 5 שכבות של ישוב. השכבה הראשונה היא מהתקופה הכלכוליתית (באלף הרביעי לפנה"ס) לא מדובר בישוב גדול מימדים ולקראת סוף התקופה הכלכוליתית הישוב נעזב מסיבות לא ידועות.
בשכבה 4 של העיר נמצא ישוב פרזות שהתבסס על מגורים בנקיקי סלע ומערות. הישוב התקיים במקום בתקופת הברונזה הקדומה I (3100-2950 לפנה"ס).
שכבה 3 מתקופת הברונזה הקדומה II (2950-2800 לפנה"ס) פה מתפתחת ערד לעיר-מדינה מבוצרת שנפרשת על פני כמאה דונם ובה חיים כ – 3000 איש. מסביב לעיר חומה ובה מגדלי שמירה. במרכז העיר בור מים שאגר את מי הנגר העילי ושימש את תושבי העיר לשתייה ולחיי היום יום. האוכלוסיה בעיר המבוצרת היא אוכלוסיית המשך לאוכלוסיה שחיה בישוב המפורז – זה של שכבה 4. העיר,בשכבה 3,נבנתה כך שמי הנגר מכל רחבי העיר יוסעו למאגר המרכזי שבטבורה. בתוך העיר נמצאו מקדש ארמון למגורי המלך של העיר-מדינה.
מבני המגורים בערד של שכבה 3 מאוד אופיניים לערד ומאוד אופיני לתרבויות של ערי המדינה בדרום הארץ. בית המגורים מתואר בספרות הארכיאולוגית כ"בית ערדי" שהיה בנוי מחדר אחד מרכזי שהכניסה אליו היא מציר הרוחב של הבית. לאחר מפתן הדלת היה גרם מדרגות קצר שהוביל לחדר שמסביבו דרגש. יתכן והחדר חולק לאזורים על ידי מחצלות או חומר אחר שהתכלה ולא נשמר אך כל חיי הבית נוהלו במרחב אחד שאותו תחמו קירות הבית שנבנו מסלע מקומי. בתום תקופת הברונזה הבינמית דגם הבית הערדי נעלם ואין לו עוד שימוש ו/או ממצא ארכאולוגי המצביע על שימוש בדגם זה.
שכבה 2 מתיחסת לשלהי הברונזה הקדומה II. בתקופה זו יש רצף ישובי ורצף של האוכלוסיה משכבה 3 אבל הישוב חדל מלהתפתח ולקראת סוף התקופה נעזב.
הסיבות לעזיבת ערד קשורות בכמה גורמים שחברו להם יחדיו: הגורם הראשון הוא שינויים גיאו-פוליטיים:מצרים,הפרעונית,מרחיבה את שליטתה לאזור סיני ודרום הנגב ומשתלטת על הכרייה והחציבה של המתכות הדרושות להרכיב את הברונזה. גם מצפון נחלשות ערי המדינה ועקב החלשותן אוכלוסיית נוודים מתחילה להכנס לשטח וללחוץ את יושבי ערי המדינה אחוצה. מה שהכריע את גורלה של ערב בתקופה זו היה שינוי במשטר הגשם. אזור ערד מתיבש וכמויות הגשם פוחתות משמעותית ואין היכולת לאגור מי שתייה ומים לחקלאות. כל אלה יחדיו גרמו לעזיבה של העיר ערד,הפסקה בתחזוקת מבני העיר וביצוריה והישוב הולך ומתמעט.
שכבה 1 מתיחסת לשלהי הברונזה הקדומה II. בשכבה זו,עדין,יש רצף ישובי ואוכלוסין שנשארו לאחר עזיבת העיר אך אלה היו מעטים ולא פיתחו את העיר,ספק אם תחזקו אותה בכלל ובסופו של דבר עזבו את העיר והיא נשארה שוממה לפגעי הטבע. העיר נעזבה ללא שכוח חיצוני ניסה להכניע אותה ולא נמצאו בה כל סימני חורבן שנובע ממלחמה אך כן נמצאו סימני חורבן הנובעים מהעובדה שהישוב הלך וקטן לא תוחזק ובסופו,עם גבור היובש,נעזב ולא יושב עוד מעולם.
כאמור ערד חולשת על צומת דרכי מסחר חשובה מאוד. בסוף המאה ה – 12 תחילת המאה ה -11 לפנה"ס על תל שמצפון לערד של תקופת הברונזה נבנית מצודה שבתחילה היתה פרוזה ובהמשך בוצרה כארבע פעמים בין המאה ה – 10 למאה ה – 6 לפנה"ס. במרכז המצודה היה בית תפילה והממצא מצביע על קשר בין יושבי המצודה לממלכת יהודה ומכן מסיקים שבימי יהודה,המצודה שימשה כמצודת גבולה הדרומי של יהודה.
בין המצודה של תקופת הברזל לעיר הערדית של הברונזה הקדומה אין כל קשר לא ישובי ולא של האוכלוסיה ויתכן ואף סביר שמי שהקים את המצודה בחר במיקום בשל חשיבותו האסטרטגית וכלל לא ידע שלמרגלות המצודה התקיימה בעבר עיר מבוצרת ושוקקת חיים. בחלק מתקופות השימוש במצודה,בנוסף למאגרי המים שהיו בה עצמה,נעשה שימוש בבור המים של ערד העיר. הבור נחפר עד שהגיעו למי תהום והוא שימוש כמקור מים ליושבי המצודה.לקראת סוף המאה ה- 6 לפנה"ס נעזבת מצודת ערד ומאז לא נושב עוד תל ערד.
בטרם שמנו פעמינו לקלפי ביקרנו בערד והתמונות: הן כאן לפניכם:
מנחם.
