ב 1208 מקימים הצלבנים מבצר קטן באתר יחיעם והוא נמסר לידי המסדר הטבטוני שמקורו בגרמניה. שמו של המבצר הצלבני לא השתמר והוא קיבל את ציון שמו בידי הממלוכים שכבשו או אותו,והרסו אותו עד ליסוד – קלעת ג’דין.
במחצית השנייה של המאה ה-17 דאהר אל עומר,בדואי שהתחנך בקונסטנטינופול,מקבל לידיו קושן שליטה באזור החוף שבין צור לחיפה. דאהר קונה את מעמדו לאחר שנישא לבכירה ממוצא עות’מני תושבת דמשק,שאביה העשיר מוריש לה,עם מותו בטרם עת,את כל הונו. ההון של אבי אשתו מאפשר לדאהר,הבדואי כאמור,לתפוס קשרים במסדרונות השלטון בקונסטנטינופול ולקושן השליטה בחוף כאמור.
מקום מושבו של דאהר הוא בעיר נצרת,ברם הוא מחדש את קלעת ג’דין והופך אותה למבנה מבוצר ומפואר שמשמש אותו,את בני משפחתו ואת חקלאי המקום הערבים. ימי השיא של קלעת ג’דין הוא בתקופת שלטונו של דאהר בגליל המערבי.
דאהר היה ידוע ביחסו המועדף ליהדות הגליל והוא עודד אותם לבוא להתישב בגליל ולפתח את ישובי היהודים.
תקופתו של דאהר בגליל המערבי ידעה קרבות רבים בין השלטון המרכזי בקונסטנטינופול לפחה העות’מנית במצרים,וידע קרבות רבים בהם הפליא דאהר את אכזריותו ונהג לערוף את ראשם של מפקדי חילות המצב מהפחה במצרים שנפלו בידיו.
גם הפוליטיקה המקומית הניבה פנינים לא מעטים וכשדאהר חשש משני אחיו שימרדו בו וירשו את הפחה שלו הוא…ערף את רשיהם.
עם התקדמות חיל המצב של הפחה המצרית צפונה,ברבע האחרון של המאה ה-18 החליט דאהר לנטוש את קלעת ג’דין ולנוס לכיוון העיר המוצרת הקרובה עכו. קרובי משפחתו משהשבט הבדואי שלו,תפסו אותו במהלך מנסותו זו,חיסלו את רעיתו,ירו בו וכרתו את ראשו שהונף בראש קלעת ג’דין למען יראו ויראו.
לאחר מותו של דאהר ננשטה המצודה עד ל 1946 שבה הוקם למרגלותיו קיבוץ יחיעם – שגם נתן למבצר את שמו העברי. חלקים מהמבצר הפכו לעמדות הגנה של צה"ל במלמחמת העצמאות.
בשבת ביקרנו במבצר והתמונות,בעיקרן מתקופתו של דאהר אל עומר,הן כאן לפניכם.
מנחם.
