המשך:…ציוד הצילום חוזר מתיק הצילום לידיים שלי ועצי שיטת הסוכך ממשיכים לעכב אותו נוכחם,עד שלפתע נשמעת שריקה שמפלחת את אוויר הבוקר חוצה אותו בחדות ומעמידה אותי בפני שינוי מהותי בתוכנית הטיול…
עם קום המדינה מספר מצומצם של יעל נובי שרדו במדבר יהודה,המין עמד בפני סכנת הכחדה. המדינה הצעירה החליטה לשמר את היעל הנובי והחלה במאמצי שימור שכללו,בין השאר,איסור ציד ואפילו החלת החוק הצבאי של שטחי הנגב שבמסגרתו גםאיסור ציד של היעל הנובי. יחד עם איסור הציד חוסלו אויבים טבעיים של היעל,חלקם,כמו הנמר של ים המלח,נכחדו לעד. שתי הפעולות יחד הועילו ואוכלוסיית היעלים השתקמה והחלה להתפשט ממדבר יהודה גם לנגב ולהרי אילת. לאחר ששת הימים התפשטה אוכלוסיית היעל גם לשטחי יהודה ושומרון. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,הובא גרעין רבייה של היעל הנובי לרמת הגולן וגם שם מאמצי השימור עלו יפה. עם הסכמי אוסלו ירד הפיקוח על ציד היעל הנובי בשטחי יהודה ושומרון והמין נמצא,שם,בסכנת הכחדה. בשאר ישראל,רמת הגולן,מדבר יהודה,הנגב והרי אילת,אוכלוסיית היעלים גדלה וממצב של סכנת הכחדה עברה למצב של אוכלוסיה פגיעה עם ריבוי טבעי תקין.
הצלחת השימור של היעל הנובי זיכתה את הלוגו של החברה להגנת הטבע,לימים רשות הטבע והגנים,בראש של זכר יעל נובי מאז הוקמה הרשות ועד היום.
כשהפניתי את ראשי למקור השריקה ראיתי עדר של יעלות נוביות,צעירות עם פריטים צעירים שברובן נקבות,רועים בשיחים שמסביב למקבץ סלעים לא רחוק ממני.
נקבות היעל הנובי נוהגות להשמיע שריקה כאשר הן מזהות סכנה מתקרבת. כך היה. היעל ששרקה נעצה בי עיניה ועקבה אחר כל פעולה ותנועה שלי,בעוד שאר העדר ממשיך לבלוס מהצמחייה שבמקבץ הסלעים.
התרחקתי מהן מעט,הנחתי את תיק הצילום על הקרקע ושלפתי ממנו מצלמה ועדשה שהיה בהם די כדי להיכנס לעולמן של היעלות מבלי להתקרב ולהניסן. היעלה ששרקה לא הפסיקה לעקוב אחר כל תנועה שלי,גם כשהתקרבתי לעדר מרחק מטרים בודדים ועדיין לא שרקה בשנית והעדר המשיך בעיסוקו. בינתיים,בשביל מעלה מצטרף לעדר יעל זכר צעיר שניסה את מזלו אולי ימצא יעלה שתענה לו ומשזה לא קרה הצטרף אלי להביט ביעלות בעודן אוכלות ו/או מעלות גירה.
אט אט נבנה האמון ביני לבין עדר היעלות,ממרחק בטחון,עבורי ועבורן,ובעזרת עדשת המצלמה נכנסתי לביתן וניתנה לי ההזדמנות לראותן אוכלות,מעלות גירה,מגרשות זבובים ושאר מריעים בישין,מתגרדות להנאתן וגם משנות מיקומים בסביבת המסלעה שבה נפגשנו.
חלפה לה שעה ארוכה. היעלות שבעו והשמש החלה לעלות בשמיים ולהכות את חומה. עדר היעלות החל לעשות דרכו במעלה נחל זוהר מערבה ממני. נקבת היעלה,כנראה מנהיגת העדר – זו ששרקה,נעמדה מולי המרחק של כמה מטרים,מאחוריה העדר החל ללכת מערבה משם ואילו היא הישירה מבט אל תוך עיני,וגם לעין העדשה,והשמיעה נהימות של אזהרה שכוונו אלי,מתוקף הנסיבות אני מניח שהיא הזהירה אותי שלא לתקוף את העדר מאחור ולהניח להן ללכת מהמקום בלא פגע. דקות ארוכות בהתה בי מנהיגת העדר,נהמה כלפי מפעם לפעם וכדי להבהיר לה שמטרתי טובה וכי לא אענה להן כל רע לא זזתי ממקומי הישרתי מבטי אל עיניה החומות ומפעם לפעם צרפתי לשדה הראיה את המצלמה. לבסוף,הפנתה לי את אחוריה והצטרפה לשאר בנות העדר שכבר הלכו מערבה מכאן.
נשארתי על מקומי.חיכיתי שהעדר יעלם כליל מטווח הראייה שלי,הלכתי לתיק הצילום ארזתי את המצלמה ופניתי מזרחה משם חזרה לתחילת המסלול הולך ומתרחק מעדר היעלות שכה היטיב לעשות עמי חסד ולאפשר לי לחדור,מהצד ובעדינות,לחייו ולארוחת הבוקר שלו.
בחזרה,במכונית לאחר שהצימאון רווה ענן החוויה החל לכסות את מחשבותיי,וחומה של השמש הבריח אותי חזרה הביתה.
תמונות של עדר היעלות בארוחת הבוקר שלהן על המסלעה שבנחל זוהר,הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – יעל נובי נחל זוהר.
מנחם.
