אני הבאגי – ובלות החציר.

לפעמים,אנחנו בני האדם,משאירים חפץ כלשהו שלכל מי שמביט בו,הוא נראה כמשהו חסר ערך או משהו שנשכח ועבר זמנו.

חפץ כלשהו שלכל מי שמביט בו,הוא נראה כמשהו חסר ערך או משהו שנשכח ועבר זמנו.

זו יכולה להיות משאית ישנה שהושארה במתחם אבו סניינה וזה יכולות להיות בלות החציר שהשאירו חקלאי דרום השרון בחצר האחורית של המועצה המקומית דרום השרון בואכה לגדה הצפונית מערבית של הירקון.

זה זמן רב שאני חולף על פני השדה הזה רואה כיצד צמחיית הקיץ הפראית משתלבת לה עם שלל בלות החציר שהושארו בו. ובכל פעם נחמץ ליבי על שאינני מבקר במקום להנציח את הבלות ואת סביבתן הטבעית ולהשתמש בהן להולכת העין לגדה הצפון מערבית של הירקון וסתם להנציח את הסתלקותו של ערב בצאתה של שבת.

אז,במוצאי שבת האחרונה הבאגי,ואני,שמנו פעמינו אל עבר החצר האחורית של מתחם המועצה המקומית דרום השרון לסט של צילומים ובו בלות החציר המקימות סימביוזה הן עם נופיה של גדת הירקון והן עם הצמחיה הטבעית סביבם והמונומנטים עוטי הבטון שבסביבתן.

והתמונות,הרי הן כאן:

אל הגלריה.

מנחם

סגירת תפריט