האתוס הלאומי מדבר על גאולת אדמות חדרה על ידי יהושוע חנקין,ויבוש הביצות על ידי המתיישבים היהודים של חדרה.
מבלי לפגוע בזכויותיו של יהושוע חנקין,אדמת חצ’ירה נמצאות בבעלות האפנדי סלים חורי. רובם המכריע של האדמות הן אדמות ביצה רוחשות ביתושי אנופלס שמעבירים את מחלת המלריה לאדם.
אולגה חנקין,לבית בלקינד,אישתו של יהשוע חנקין,שומעת על האפשרות לרכוש את אדמות חצ’ירה,מהאפנדי חורי,באמצעות קשריה עם ערביי ישראל כמיילדת. אולגה מסבה את תשומת ליבו של יהושוע להזדמנות הזו,ויהושוע פותח במשא ומתן עם האפנדי חורי לרכישת האדמות.
המשא ומתן מתארך לכמה שנים טובות שבמהלכן קופתו של חנקין מתייבשת ומצבו הכלכלי הורע. כשמבשיל המשא ומתן לרכישת אדמות חצ’ירה,נחלצת לעזרתו רעייתו אולגה,ובאמצעות קשריה עם חובבי ציון ברוסיה,היא מגייסת את ההון הדרוש,האדמות נרכשות ושם המקום מוסב לחדרה.
לאחר רכישת הקרקעות יהושוע ואולגה מעתיקים את ביתם מיפו לחדרה ואולגה חיה בבית,שנמצא בגבעת אולגה השכונה המערבית של חדרה על שמה של אולגה חנקין,ובבית זה מסיימת אולגה את חייה שנים רבות מאוחר יותר.
לאחר רכישת אדמות,הביצה,של חדרה עושים המתיישבים ניסיונות נואלים ליבוש הביצות,ובצר להם מבקשים מהברון דרוטשילד להפוך לבעלי האדמה. הברון לא מתרצה מיד ורק ב 1896 מסכים להפוך לבעלי הקרקעות.
תחת שלטון הברון,ניטע באזור הביצות יער מבוסס על עצי אקליפטוס,שיובאו מאוסטרליה,והמקום הופך ליער חדרה.
גם האקליפטוסים לא עוזרים בבאור הביצות ובצר להם פוני אנשי הברון למומחים מהדלתא של מצרים שמגיעים לחדרה פורצים מעברי מים לנחל חדרה ומיבשים את הביצות,לא לפני שרבים מהם נופלים חלל למחלת המלריה והנותרים בורחים חזרה למצרים מאימת המלריה.
ביצת חדרה היא שריד היחידי של ביצות בלתי מזוהמות ובלתי מופרעות שנשארו מביצות מישור החוף בכלל וזה הצפוני בפרט. הביצה,והשמורה,כוללים שטח של כ-100 דונם מתוכם כ-30 דונם הביצה עצמה ובה מארג חי וצומח ייחודי לביצה וחלקו בסכנת הכחדה מידית,לאחר שנכחד משאר מקווי המים של מישור החוף.
החורף האחרון היה עשיר בגשם ובעטיו כיסתה את ביצת חדרה צמחיה שרובה מכיל את הצמח בוציץ סוככני צמח שנכחד ממקווי המים של ארץ ישראל ונמצא בביצת חדרה כשריד אחרון ומן הסתם,הבוציץ מוגן ונמצא בסכנת הכחדה מידית אם לא ישמר בית הגידול שלו בביצת חדרה.
שמורת ביצת חדרה סובלת מפלישה של עצי האשל. עצי האשל מפירים את האיזון הביולוגי באתר וכדי לשמר את סביבת הגידול הייחודית הזו,מידי שנה,באופן מבוקר,נעקרים עצי האשל ומבוארים על מנת לאפשר לחי ולצומח הייחודי לביצה לשרוד ולשמר את המינים הייחודים שבו כולל הבוציץ הסוככני.
ב 2016 הועדה האזורית לבניה החליטה לבנות שכונה של מגרדי שחקים בשטח הגובל עם חלקה הצפוני של השמורה. בעזרת החברה להגנת הטבע בוצע מחשב מחדש לגבי ההשלכות של הבנייה הזו על הנוף והטבע הייחודי של השמורה ונכון להיום מצבה הסטטוטורי של ביצת חדרה הוא של שמורת טבע מוכרזת ומוגנת בשל החי והצומח הייחודי רק לה ולקיום של חי וצומח בסכנת הכחדה מידית.
לגבי השכונה: סטטוטורית היא מאושרת ברם בשל הבעתיות של הקמתה על שפת השמורה הפשרת הקרקעות לבנייה מתעכבת ובתקווה שתתעכב לעד.
בשבת בבוקר ביקרנו את ביצת חדרה זרועת הבוציץ הסוככני והתמונות מהשמורה,כאן לפניכם.
מנחם
